הפגיעות המיניות של חיים רוטר, ראש ארגון "השומרים", והחוק לעיגון ההשתמטות מצבא הם שני צדדים של אותו מטבע: אוטונומיה חרדית שאין בה לא חוקים ולא ערכים דמוקרטיים, וגורמת לפגיעות חמורות במעמד הפרט והחברה
39 חיילים נפלו מאז סיום הפסקת האש. כיבוש שטח עם אוכלוסייה אזרחית יוצר תחושת הצלחה מזוייפת, אך בפועל מכניס את הצבא לביצה עם מחירים כבדים. הגיע הזמן להסכים לעסקה שתשחרר את כל החטופים ותביא ליציאת צה"ל מעזה. כל העולם, כולל רוב הציבור בישראל, רוצה את זה
בעיצומו של משבר אמון חמור במערכות השלטון, עמדתה של הסנגורית הצבאית הראשית נגד סמכות מבקר המדינה לביקורת אישית מעוררת דאגה. דווקא כעת נדרשת גישה ערכית, רחבה ונועזת - כזו שתעדיף שקיפות, אחריות ציבורית וחקר האמת על פני נוחות מוסדית והתחמקות מביקורת
יוזמתם של מנהיגי שבטים בחברון להינתק מהרשות הפלסטינית ולהכיר בישראל מציבה אתגר אסטרטגי חדש לסטטוס קוו. בין מרד מקומי לבשורה גיאו-פוליטית - האם מדובר בעוד ניסיון שנידון לכישלון, או בתחילתה של פרדיגמה חדשה לפתרון הסכסוך?
טראמפ לוחץ לעסקה, נתניהו מנסה למכור ניצחון שלא הושג, הרמטכ"ל מודיע על סיום המשימה ובינתיים חמאס מקשיח עמדות, מגייס מחבלים ויורה על קיבוץ נירים
בזמן חירום ומתוך מצוקה תקציבית מתמשכת, ההנהלות והעובדים בבתי החולים הממשלתיים הוכיחו מסירות, מקצועיות ועמידה יוצאת דופן. כעת נדרש שינוי במדיניות והקצאת תקציבים שיבטיחו את מוכנות ישראל למערכה הבאה
חשבתי רבות איך לחדד את השאלה "מה ישראלי בעיניך" בעידן של השתקה ופילוג. ואז הבנתי: אולי אם אכתוב את הדברים כיאיר לפיד, ראש האופוזיציה, קול ישראלי מרכזי - יקשיבו להם אחרת. אולי כך אצליח להיאבק על הדמוקרטיה בדיוק מהמקום שבו נדמה שהיא כבר נשמטת לנו מהידיים
האלימות הגואה בחברה הערבית מאיימת על בטחון האזרחים ועל יציבות המדינה. אני מציע להקים רשות לאומית עצמאית שתפעל בנחישות ובשיתוף פעולה מקצועי כדי להתמודד עם התופעה, לחזק את השייכות האזרחית ולשקם את אמון הציבור
היכולת של ישראל למנף את עליונותה הטכנולוגית במלחמה מול איראן לא רק הביאה להישגים ביטחוניים, אלא גם פתחה פתח לשותפויות גיאו-טכנולוגיות ולשינוי במאזן הפוליטי במזרח התיכון
ראש הממשלה טס לארה"ב לא כדי להשיג הסכם, אלא כדי לגבש את תכנית השיווק שלו, בחסות אמריקאית. ברוכים הבאים להצגה הצינית ביותר של השנה, שממנה הודח ברגע האחרון הדובר הנאמן
הקמפיין הציבורי להשבת החטופים הצליח לטשטש את יעד המלחמה ולהציב את חמאס בעמדת כוח. תחת הסיסמה "בכל מחיר", נדרשת ישראל לשקול נסיגה, הפסקת לחימה והותרת חמאס בשלטון - מהלך שפוגע בהרתעה, מסכן חיילים ואזרחים, ומלמד את אויבינו: חטיפה משתלמת
מאז 8 באוקטובר רה"מ בולם כל יוזמה להסכם, ומשקר לתקשורת ולעולם בכל פעם שהעסקה קרובה, רק כדי לשמור על הכיסא. החטופים הם קלף מיקוח בידיו לא נגד חמאס - אלא מול עם ישראל, ואסור לתת לזה להימשך | טור מיוחד מאת אמו של רון שרמן, שנחטף חי ונהרג בהפצצת צה"ל ברצועה
הצלחותיה הצבאיות הגדולות של ישראל - ממלחמת ששת הימים ועד העימות עם איראן - שיכנעו אותה בכוחו של הפתרון הצבאי והרחיקו אותה מהכרעות מדיניות נדרשות. דווקא הרגעים של עוצמה, ולא של משבר, הם שהובילו אותה לשאננות, לכיבוש מתמשך ולהחמצת הזדמנויות היסטוריות
חוסר המשילות בשל הכניעה לארגוני הפשע מסוכן לא פחות מאיראן ומהטרור האסלאמי. כשנקים את הממשלה הבאה, נדאג לבצע תוכנית חירום לאומית רחבת היקף
אחרי 14 אלף שעות של שתיקה, נתניהו הגיע אל האנדרטה החיה לטבח 7 באוקטובר - ונתקל באנשים שלא שוכחים, לא סולחים ולא מוכנים להפוך לעוד קלף בקמפיין. מי שהפקיר את הדרום מנסה לגייס את ארה"ב לביטול המשפט. בינתיים, החיילים נופלים, החטופים ממתינים - והעם זוכר
הדיון בבג"ץ חשף פערי גישה צפויים בין נשיא העליון עמית לשופטים השמרנים. הצעת החוק של רוטמן, על אף פגמיה, מצביעה על צורך בשינוי מבני - כזה שייתן למחשב לבחור את ההרכבים. אבל, יש לתמוך בחוק רק אם תישמר זכות הנשיא להרחיב הרכב ולשבץ עצמו בתיקים רגישים
בפעם השלישית מאז ינואר יגיע נתניהו לבית הלבן, הפעם אחרי המלחמה באיראן ולפני מפנה דרמטי במערכה בעזה. אלא שגם הניצחון המפואר על הרפובליקה האסלאמית לא משנה את תמונת המנדטים, וראש הממשלה ניצב בפני החלטות לא פשוטות, כשברקע גם עתידו האישי מוטל על הכף
אישור הצעת החוק להרחבת סמכויות בתי הדין הדתיים מעורר שאלות קשות על הסכמה חופשית, אפליה מגדרית, והיעדר מומחיות מקצועית. למרות ניסיונות להבטיח הגנות בחוק, ההיסטוריה והמציאות מעלות ספקות אם ניתן לסמוך עליהם שישמרו על זכויות האדם - במיוחד של אוכלוסיות מוחלשות
ירי חי לעבר אזרחים בעזה ואלימות מתנחלים בגדה אינם מקרים מבודדים, אלא ביטוי לאותו תהליך של התפוררות מוסרית. אדישות החברה, שתיקת ההנהגה, וצייתנות עיוורת הם שמאפשרים את ההידרדרות - והגיע הזמן לעצור אותה
למרות איום ברור ומתמשך, ראשי מערכת הביטחון סיכלו ניסיון לתקוף את איראן בתנאים אידיאליים כבר ב-2010. נתניהו, שבחר לא להדיחם, העביר את האחריות לאמריקנים - ואחראי על כישלון משולש: ערכי, ביטחוני ומשטרי - שאילץ את ישראל לפעול רק על סף אובדן ההרתעה
יידעו כל אזרחי ישראל שבשעה שבה חיילים נופלים בעזה, מקדם ראש הממשלה חוק השתמטות בזוי, בעידוד נציגי הציונות הדתית, שיפילו ממשלה בגלל עסקת חטופים אבל לא בגלל בגידה בלובשי המדים
מתווה וויטקוף שמדבר על הפסקת אש זמנית רק מורח את הזמן. המחירים כבדים והגיעה העת להחזיר את החיילים הביתה, לסיים את המלחמה בעזה ולהשיב סוף סוף את החטופים שמצבם הולך ונעשה גרוע יותר. יש 4 סיבות לא לחשוש מכך שחמאס עדיין על הרגליים
החזרה של לירי אלבג לשירות מתוך בחירה היא סמל לחוסן ולרוח של דור שלם. אבל ההשראה לא מספיקה - צעירי ישראל זקוקים לתשתיות, מדיניות מותאמת ואמון מחודש מהמדינה כדי להמשיך לצמוח, לתרום ולהאמין בעתיד כאן
ימים של סוף מלחמה הם ימים שבהם מבינים אנשים צעירים שהם כלי משחק בידי פוליטיקאים. מי שעד אתמול שיווקו מלחמה עד הניצחון, עברו לשווק את סיומה הכפוי כניצחון. החיילים מצדם יכולים להשתדל רק שלא להיות הקורבנות האחרונים
באולם בית המשפט העליון התכנסו הורים שכולים והורי חטופים, נושאים עימם כאב שאין לו מנוח. אך במקום חמלה והכלה, הם נתקלו בגב קר. במקום להקשיב ולכבד את כאבם, השופטים בחרו להרחיקם בכוח מאולם הדיונים. הרגע שדרש אנושיות הפך לסמל של ניכור ממסדי
עזיבתו השקטה של גדי איזנקוט את המחנה הממלכתי אולי לא עוררה סערה מידית, אך ייתכן שהיא תוביל לטלטלה עמוקה בשדה הפוליטי. גנץ עומד כעת מול צומת קריטית - שמרנות ממלכתית או חבירה למחנה 'רק לא ביבי' שמאלני מובהק
איך לכל הרוחות הצליח יו"ר המחנה הממלכתי ליפול לכל המלכודות ולכל התרחישים שפוליטיקאים מיומנים היו צולחים? גם אחרי שנים בפוליטיקה בני גנץ מוכיח שהוא אולי כשיר לנהל עמותה, אבל מדינה זקוקה להרבה יותר מזה
חוסר ניסיון במלחמות זה שנים ותרבות שקר טראגית הובילו, בין היתר, את הרפובליקה האסלאמית להפסד מהדהד במלחמה עם ישראל • אלא שאיראן כעת חיה פצועה, והיא עלולה להיערך לנקמה - בטווח של שנים בודדות • אם לא ניערך - אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מופתעים
כמו בשאיפה לזכות במיליונים בלוטו, כך הרצון לראות בנשיא טראמפ כמושיע, היא התעלמות מהסיכונים. התמיכה בו נובעת מחלום מסוכן, ולא ממדיניות יציבה - ואיראן, אוקראינה, ואפילו מערכת המשפט שלנו כבר עלו על הלוח
אתה מנהיג מרשים וחכם, אבל לא חסין מטעויות. סיימת את המלחמה מוקדם מדי וטעית בהתבטאות על משפט נתניהו - בלי לבקש שיפרוש. הנה איך אפשר היה לפעול אחרת
