לא איחוד משולש - אלא מרובע: בנט, לפיד, איזנקוט וליברמן. מאחורי האופציה הזו עומד סקר רחב הקובע כי זו הדרך לניצחון. האיום של ממפלגת השלטון על ועדת הבחירות המרכזית, הקמפיין החדש של השופרות להצלתו של יונתן אוריך, ומה נשאר מעמוד השדרה של אבי דיכטר?
פגיעה קשה ב"דילים"? נשקלת הגדלת מספר המועמדים לבחירה מ-12 ל-15. גורמים במפלגה מעריכים כי שינוי כזה עשוי להעביר כוח למתפקדים, להחליש מוקדי השפעה מאורגנים ולהפוך את הקרב לפתוח ופחות צפוי | פרסום ראשון
המהלך של אחת מיצרניות הליבה אינו רק טכני, אלא ביטוי למעבר ממדיניות של תיאום והגבלה לעצמאות וגמישות - על רקע שיבושי שוק, מתיחות אזורית ושחיקת המודל הקולקטיבי של אופ"ק
בעוד שבועיים צפוי נשיא ארה"ב להמריא לבייג'ינג, למפגש עם שי ג'ינפינג, נשיא הרפובליקה העממית - ביקור שנדחה מראשית אפריל על רקע העימות עם איראן, מתוך הנחה שעד אז כבר ניתן יהיה לסגור את הקצוות. אלא שהמלחמה, לפחות במונחים של טראמפ - גם הסתיימה וגם ממש לא
הכתובת הייתה על הקיר, אך בצה"ל לא נערכו: למרות הצטברות של מידע מודיעיני ותמרורי אזהרה בוהקים לגבי רחפני חיזבאללה, בצבא העדיפו להסתתר מאחורי תירוצים של קשיי תקציב ובעיות בשרשרת האספקה. כעת, במערכת הביטחון מצביעים על צורך בשתי החלטות מרכזיות
עם כל ההערכה לרמטכ"ל, החשש הוא שההשפעה מקפלן והפרוגרס מחלחלת. מפסילת פאץ' המשיח בגלל קוד אתי מטורלל, ועד סכנת נטישת הדתיים את השריון לטובת שילוב לוחמות - חייבים להתאפס ולהתמקד קודם כל בניצחון
אירועים שבהם הפרקליטות סירבה לייצג את המדינה נחשבו לחריגים - אבל אצל גלי בהרב-מיארה זה כבר עניין שבשגרה. היא פועלת כרשות נפרדת, בעלת זכות וטו בפועל על החלטות פוליטיות של הממשלה שאינן לרוחה
קשה להתמגן מפני הנשק החדש של חיזבאללה וקשה עוד יותר להתגונן מפני קוצר הראייה של מקבלי ההחלטות. כולם עלצו פה כשחיזבאללה הצטרף לחימה, אבל מקץ חודשיים צריך לשאול: מי טמן מלכודת למי?
אחרי שראש המוסד הבהיר כי אין פגיעה בביטחון, והאשמות הריגול התנדפו מכתב האישום, הגיע הזמן שבנט, בן כספית ורונן צור יתנצלו
המשבר במצר אינו רק ביטחוני אלא גם מהווה פתח לשינוי עמוק: מעבר ממערכת תלויה בצוואר בקבוק אחד - לרשת נתיבי אנרגיה מבוזרת. בתוך המהלך הזה, ישראל, שעד כה צפתה מהצד, עשויה להפוך לשחקן מקשר בזכות מיקומה הגיאוגרפי ותשתיות כמו קצא"א
כנופיית ילדי המהגרים שזורעת פחד ברחובות מרכז תל אביב, לא הפכה לאייטם חם במקרה. למישהו יש אינטרס ברור שנדבר עליהם במקום על רוצחים עם כיפה וציצית
בג"ץ אולי לא כפה מיד הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך מאחורי הדחייה מסתתרת מגמה מסוכנת: הרחבת סמכות בית המשפט על חשבון הממשלה והכרעת הציבור בקלפי
האיחוד עם לפיד עשוי להרחיק מצביעי ימין מבנט ולפתוח מרוץ חדש על קולות מאוכזבי הקואליציה. ליברמן והנדל כבר מסתערים, באיזנקוט מזהים הזדמנות - ובמערכת הפוליטית מעריכים: הקרב האמיתי רק מתחיל
יש הלימה בין הזינוק בפשיעה במגזר הערבי לבין העלייה באלימות בחברה היהודית. כשהביטחון האישי בשפל, האחריות נותרת יתומה - והמחיר כבד. ביטול תקציבים ייעודיים למאבק באלימות בחברה הערבית והזנחת נוער בסיכון - נדחקו הצידה לטובת מטרות קואליציוניות
לוואלה נודע כי לפני הסיכום עם לפיד, בנט הציע תפקידים בכירים לפחות ל-3 דמויות הקשורות לאיזנקוט, בהן מתן כהנא, אך נענה בשלילה. במפלגת איזנקוט חשבו בחודשים האחרונים שחיבור בנט-לפיד לא מביא קולות מהימין ונולד מתוך לחץ בסקרים, ולא צפויים לשנות בשלב זה את עמדתם
עזיבתו הפתאומית של שר החוץ האיראני את פקיסטן אינה רק אירוע דיפלומטי, אלא הצצה למאבק היצרי בצמרת המשטר. בטהרן מפחדים יותר מתמונה של פשרה מאשר מהלחץ הכלכלי של טראמפ, בזמן שמשמרות המהפכה ומוקדי הכוח הקשיחים מנהלים "קרב דיאדוכים" על עתיד המהפכה
החיבור בין בנט ללפיד מייצר תנופה תקשורתית וממקם אותם כאלטרנטיבה ברורה לנתניהו, אך בתוך האופוזיציה מטילים ספק ביכולתו להביא קולות מהימין או להוביל ל-61 מנדטים. לצד הרווחים הפוליטיים לשני הצדדים, השאלה המרכזית נותרת פתוחה: מה קורה ביום שאחרי המומנטום
היכולת הבין-אישית של הרצוג סייעה לו לחפור מנהרה מתחת לנתניהו, וכשרה"מ התעורר מאוחר כבר היתה תמיכה של חצי כנסת - וכולם הבינו שהקרב כבר הוכרע. אך החודשים האחרונים לא הקלו על הנשיא, שנותר קרוע: חנינה לנתניהו או עמוד שדרה איתן
יש רק איש אחד שרוצה באמת שיקום "ליכוד ב'" - וקוראים לו בנימין נתניהו, שמייחל שהמגעים בין מי שהרחיק מהליכוד יבשילו לכדי ריצה משותפת לכנסת
לראשונה מזה עשורים, לאויבינו המתנדנדים בכל החזיתות מתחיל ליפול האסימון שהתעוררנו - ושאנו גובים מהם מחיר עצום בכל פעם שהם מעזים לתקוף או אפילו להתארגן למתקפה
יש מדינות גדולות, יש מדינות חזקות, ויש את מדינת ישראל שהיא פלא. ולא פלא של רגע - אלא נס מתמשך בכמעט כל תחומי החיים
במושב הקיץ נציגי העם יצטרכו להחליט אם הם מוכנים להמשיך במסע ההשפלה שבו השופטים מכופפים אותם שוב ושוב. חברי הקואליציה נדרשים לעשות מעשה כדי להימנע ממשבר חוקתי ולהגן על העם
כשבא כוח הממשלה הודה בבג"ץ שאין כוונה לחקור את הטבח - נחשפה האמת המכוערת. בין מתקפה על מערכת המשפט, פולחן האישיות בטקס המשואות והקרע בחברה, מצטיירת מציאות שבה האחריות נדחקת והמערכת מתפוררת מבפנים
גיא, אריה שלי, השבוע ציינו את יום הזיכרון השלישי מאז נפילתך בקרב גבורה בקיבוץ רעים. אתה וחבריך הערתם את ישראל - ואסור שהמחיר הכבד ששילמתם יהיה לשווא
אף אחד לא מצביע לנתניהו בגלל דודי אמסלם או אבי דיכטר. ליאיר לפיד לא מצביעים בגלל אלעזר שטרן או יסמין סאקס. הציבור מסתכל, מתרשם אולי לשנייה, ואז חוזר לשאלה האמיתית: מי מוביל, מה הכיוון, ומה הסיכוי לנצח. חשיפת שמות כמעט אף פעם לא ממגנטת קולות
בצל המלחמה והמציאות הביטחונית, לא כל מאבק הוא הכרחי ולא כל פקודה מחייבת ציות. החברה הישראלית, התרחקה מערכים של מוסר ואחריות, והאומץ האמיתי כיום הוא להציב גבול, לשאול שאלות - ולבחור באנושיות גם כשהלחץ הוא להתיישר
"מי ישפוט את השופטים"? צעקו המפגינים שניסו לפרוץ לאולם אתמול. עוד ביטוי לתפארת רפרטואר מכונת ההסתה של לוין-רוטמן. התשובה היא: שההיסטוריה תשפוט אם הם צדקו או לא כשבחרו את הקרבות שלהם אל מול המתקפות הבלתי נפסקות נגד שלטון החוק בשלוש וחצי השנים האחרונות
המערכה האחרונה הנחיתה על איראן מכות חסרות תקדים, ובכל זאת הן לא מתורגמות להסכם דיפלומטי-מדיני שישקף את יחסי הכוחות. במערב, ניהול משברים מבוסס על זמן, מתוך הנחה שהצד השני יתכנס בהדרגה לפשרה. באיראן, הזמן הוא כלי לבחינת נחישות היריב. כך נולד פרדוקס
כחוקר בתחום המשפט החוקתי השוואתי, אני יכול לקבוע שהגענו לרמות של הזיות יוריסטוקרטיות שאין להן שום תקדים בעולם השפוי, עד כדי כך שלא יהיה מופרך להניח שבג"ץ גם יכתוב בעצמו את כתב המנדט
אובדן הממלכתיות ריחף מעל טקסי יום העצמאות - ניכר בכל פינה, זעק מכל מילה והבליט סכנה קיומית חדשה, מבפנים: אנחנו כבר לא מאמינים באותו הסיפור ולא מסוגלים להתרגש מאותו השיר
