המלצות על ספרים שאהבתי

אז ככה, אני חדש בפורום, ואני יודע שבטח נשפך הרבה מלל על חלק נכבד מהספרים אבל סתם ככה בא לי לעשות רשימה של ספרים שקראתי לאחרונה ואהבתי: סיפור על אהבה וחושך צחוק של עכברוש חמסין וציפורים משוגעות אלה תולדות כיסא הקשירה והיום אינו כלה סמוראי בוגי איך להיות טובים החלקיקים האלמנטריים ערבים רוקדים

ברוך הבא. אולי תבחר ספר אחד מן הרשימה ותספר לנו

מה אהבת בו? נשמח לשמוע.

אני אשמח לשמוע על ערבים רוקדים

אחרי כל הפרובוקציות והמילים שנשפכו והטררם - מעניין לשמוע איך הספר הזה באמת עומד בזכות עצמו.

"לכתוב ספר זה כמו להשתין" (סוף ציטוט של סייד קשוע)

ההצהרה הזו של המחבר היא אחת הסיבות שלא קראתי בינתיים את הספר.

אחת הסיבות, ומן הסתם לא המרכזית, הלא כן?

המלצות על ספרים שאהבתי

אז ככה, אני חדש בפורום, ואני יודע שבטח נשפך הרבה מלל על חלק נכבד מהספרים אבל סתם ככה בא לי לעשות רשימה של ספרים שקראתי לאחרונה ואהבתי: סיפור על אהבה וחושך צחוק של עכברוש חמסין וציפורים משוגעות אלה תולדות כיסא הקשירה והיום אינו כלה סמוראי בוגי איך להיות טובים החלקיקים האלמנטריים ערבים רוקדים

בבקשה לכתוב את שם המחבר ליד שם הספר - ענין של כבוד למחבר וגם עוזר לי למקם אותו

אחת הסיבות, ומן הסתם לא המרכזית, הלא כן?


האמת ? ציפורי הזוהרת

בשיא הכנות - מי שמתיחס לעבודתו כאל השתנה מעורר בי תחושה עמוקה של דחיה. כמדען אני חושב שיוצרים הם ממש אנשים מורמים. מדען מגלה את מה שיש (כלומר - השמש תמשיך לזרוח גם אם לא אבין בדיוק את מסלולה, והגאות והשפל ימשיכו גם אם לא אבין בדיוק את השפעת הירח על כך) יוצרים, וסופרים ביניהם יוצרים יש מאין. משהו חדש. אף אחד לא יצייר עוד פעם אף תמונה של ואן גוך ואף אחד לא יכתוב שוב את "החטא ועונשו". בהרצאה שנתנה סופרת שאני מאד מאד מעריך, היא ספרה כמה עבודה היא עשתה סביב הספר, באסוף חומרים באסוף ידע, וכמה הרבה עבודה אחרי זה נדרשה עד שהיא היתה שבעת רצון מהספר. אז סופר שלא מתיחס לעבודתו בכבוד גורם לי לא להתיחס אליו בכבוד. זה לא משהו ראציונלי אלא רגשי (זה דומה, עם אלף אלפי הבדלות, לכך שלא יכולתי להמשיך לקרוא את "כל השמות" אחרי שסאראמגו השווה אותנו בבורותו התהומית לנאצים). הוסיפי על זה את היחצנות שנעשתה לסופר שסבו נהרג במלחמת השחרור, ואביו ישב בכלא על פעילות באש"ף (בימים שזו נחשבה לחתרנות ועברה), שהוא מסכן התחנך אצל היהודים וכל ה"צימעס" שעשו סביב זה...

אם נניח אני מעריכה מישהו, אז אינני ממהרת להסיק מסקנות מאמירה בודדת

אינני ממהרת להסיק גם אם אינני מכירה, לעומת זאת, אם אני יודעת מראש שיש לי התנגדות (כמו לך, עם האבא ואש"ף) אז אני ממהרת להיתלות במה שנראה לי לא ראוי. מובן שאפשר לקרוא יותר, ואולי להבין למה התכוון, לסוג של שחרור מלחצים למשל, או שחרור בכלל, או תחושה כזו, של דמעות שבורחות לפעמים בהשתנה (מכיר? : )) . לא שקראתי, נדמה לי שזה סוג הספרים הכתובים נחמד, אבל מספיק לקרוא מהם פרק בודד פה ושם, מפני שהם לא נוגעים בי בציפור הנפש. מצד שני, אין הרבה ספרים שלופתים אותי, בטח לא בהררי הספרים החדשים המצטברים כל חודש במדפים הספרים החדשים שבחנויות.

רשימה מתוקנת כולל סופרים + דעתי

אני מקבל את ההערה שצריך להוסיף את שמות הסופרים. לא הוספתי לא מתוך אי-כבוד אלא להיפך, חששתי שאטעה באחד מהם. אם אטעה באחד מהם קבלו מראש את התנצלותי: סיפור על אהבה וחושך - עמוס עוז . אוטוביוגרפיה של עמוס עוז בו הוא מתאר את קורותיו ואת קורות משפחתו, ובמיוחד את יחסיו עם הוריו והתאבדותה הטראומטית של אימו. ספר מדהים שראוי לפרס נובל לטעמי. כתוב בצורה קלה יותר מאשר ספריו הקודמים. אם רק ספר אחד, אז זה הספר. צחוק של עכברוש - נאוה סמל. "סיפור שואה" הכתוב בטכניקה מאוד מעניינת. הסיפור מסופר מכמה זוויות ותקופות שונות. לא קל לקריאה אבל שווה מאוד את המאמץ. חמסין וציפורים משוגעות - תמר אביגור רותם. גם הוא "סיפור שואה" הכתוב בעברית מרשימה. קצת קשה "להיכנס" לספר אבל אחרי כ 30 עמודים פשוט אי אפשר לעזוב. (הערה: התאכזבתי מספרה הקודם: "מוצרט לא היה יהודי"). אלה תולדות - אלזה מורנטה. איזה יופי של ספר. סיפורו של ילד איטלקי ואימו בתקופת מלחמת העולם השניה. כתוב ברגישות ואהבה מעוררי התפעלות. ספר מקסים. כיסא הקשירה - קתרין הריסון. סיפורה של אישה סינית. מקור השם במנהג הסיני העתיק לקשור את כפות רגלי הנשים. כתיבה חכמה ומעניינת. מהנה ביותר מהעמוד הראשון. אגב סיפורים על נשים סיניות, תיעבתי את "השפחה", לא זוכר של איזה סופרת. והיום אינו כלה - צ'ינגיס אייטמטוב.ספר איטי וכבד המתאר את החיים בשממת קזחסטן (לא בטוח במקום). ספר שדורש המון מהקורא אבל מתיר מאחוריו רושם בל יימחה. סמוראי בוגי - ?. רומן מתח אינטיליגנטי במסורת "הבלש הזרוק והדפוק" (פיליפ מארלו). אתנחתא אינטיליגנטית. איך להיות טובים - ניק הורנבי. פה אני משוחד כי אני אוהב את ספריו הקודמים ("על הילד", "נאמנות גבוהה"). ספר קריא ביותר המספר על לבטיה של אישה נשואה הרוצה לעשות את "הדברים הנכונים" אבל לא יודעת בדיוק מהם. נחמד ביותר ואפשרי לקריאה בכמה רמות. החלקיקים האלמנטריים - מישל וולבק. קשה לתאר בכמה מילים אבל בגדול הספר מדבר על ההנחה שהמעמדות נקבעים לפי מין וכסף וכמעט בלתי אפשרי להתנייד בין המעמדות. ערבים רוקדים - סייד קשוע. למרות הביקורות על אמירתו של קשוע הספר לטעמי מצויין. הוא כתוב בצורה קולחת ומעניינת ומביא לראשונה בעברית שכולם יכולים להבין ולקרוא את תחושות הצד הנגדי. בנימה הומוריסטית ואינטיליגנטית הוא בעצם מתאר מה זה להיות ערבי-ישראלי כיום. נכון שהיום קצת קשה להיות אובייקטיבי אבל אולי דווקא בגלל זה צריך לקרוא את הספר. עוד ספר דק שמשפיע על תפיסת החיים הוא "הזר המסתורי" של מרק טווין בו מסופר על פגישתם של שלושה ילדים עם השטן. הספר מראה שכל תפיסתינו לגבי מה "טוב" ומה "רע" הוא שולי ונכון במידה מוגבלת עד אפסית. מה שטוב לעכשיו יכול להיות רע אח"כ וכו'. בשתי מילים: ספר חובה.

תודה לך, לימים קשים אלו נראה לי שניק הורנבי מתאים

אלה תולדות בעיני אחד הספרים הטובים שיש, אבל לחזור לשם שוב, אחרי מה שקורה כאן, מבחינתי זה מזוכיזם, עצב גדול מדי. מארק טווין זה ממש אופציה מרעננת, שוב תודה.

החלקיקים האלמנטריים הוא ספר נהדר!

קשה ומעיק, אבל לדעתי מהווה אחת מפסגות היצירה הספרותית הצרפתית בימינו. זה אולי אחד הספרים היחידים שבו מצאתי את עצמי לא מסוגלת להזדהות עם אף אחת מן הדמויות, כל אחת יותר עלובה מן השנייה. הספר עצמו הותיר עליי רושם מאוד חזק.

המלצות על ספרים שאהבתי

אז ככה, אני חדש בפורום, ואני יודע שבטח נשפך הרבה מלל על חלק נכבד מהספרים אבל סתם ככה בא לי לעשות רשימה של ספרים שקראתי לאחרונה ואהבתי: סיפור על אהבה וחושך צחוק של עכברוש חמסין וציפורים משוגעות אלה תולדות כיסא הקשירה והיום אינו כלה סמוראי בוגי איך להיות טובים החלקיקים האלמנטריים ערבים רוקדים

ספר נא על "חמסין וציפורים משוגעות"

הוא ממתין אצלי על השידה ליד המיטה. תגובות הביקורת היו יוצאות דופן. האם אכן?

רשימה מתוקנת כולל סופרים + דעתי

אני מקבל את ההערה שצריך להוסיף את שמות הסופרים. לא הוספתי לא מתוך אי-כבוד אלא להיפך, חששתי שאטעה באחד מהם. אם אטעה באחד מהם קבלו מראש את התנצלותי: סיפור על אהבה וחושך - עמוס עוז . אוטוביוגרפיה של עמוס עוז בו הוא מתאר את קורותיו ואת קורות משפחתו, ובמיוחד את יחסיו עם הוריו והתאבדותה הטראומטית של אימו. ספר מדהים שראוי לפרס נובל לטעמי. כתוב בצורה קלה יותר מאשר ספריו הקודמים. אם רק ספר אחד, אז זה הספר. צחוק של עכברוש - נאוה סמל. "סיפור שואה" הכתוב בטכניקה מאוד מעניינת. הסיפור מסופר מכמה זוויות ותקופות שונות. לא קל לקריאה אבל שווה מאוד את המאמץ. חמסין וציפורים משוגעות - תמר אביגור רותם. גם הוא "סיפור שואה" הכתוב בעברית מרשימה. קצת קשה "להיכנס" לספר אבל אחרי כ 30 עמודים פשוט אי אפשר לעזוב. (הערה: התאכזבתי מספרה הקודם: "מוצרט לא היה יהודי"). אלה תולדות - אלזה מורנטה. איזה יופי של ספר. סיפורו של ילד איטלקי ואימו בתקופת מלחמת העולם השניה. כתוב ברגישות ואהבה מעוררי התפעלות. ספר מקסים. כיסא הקשירה - קתרין הריסון. סיפורה של אישה סינית. מקור השם במנהג הסיני העתיק לקשור את כפות רגלי הנשים. כתיבה חכמה ומעניינת. מהנה ביותר מהעמוד הראשון. אגב סיפורים על נשים סיניות, תיעבתי את "השפחה", לא זוכר של איזה סופרת. והיום אינו כלה - צ'ינגיס אייטמטוב.ספר איטי וכבד המתאר את החיים בשממת קזחסטן (לא בטוח במקום). ספר שדורש המון מהקורא אבל מתיר מאחוריו רושם בל יימחה. סמוראי בוגי - ?. רומן מתח אינטיליגנטי במסורת "הבלש הזרוק והדפוק" (פיליפ מארלו). אתנחתא אינטיליגנטית. איך להיות טובים - ניק הורנבי. פה אני משוחד כי אני אוהב את ספריו הקודמים ("על הילד", "נאמנות גבוהה"). ספר קריא ביותר המספר על לבטיה של אישה נשואה הרוצה לעשות את "הדברים הנכונים" אבל לא יודעת בדיוק מהם. נחמד ביותר ואפשרי לקריאה בכמה רמות. החלקיקים האלמנטריים - מישל וולבק. קשה לתאר בכמה מילים אבל בגדול הספר מדבר על ההנחה שהמעמדות נקבעים לפי מין וכסף וכמעט בלתי אפשרי להתנייד בין המעמדות. ערבים רוקדים - סייד קשוע. למרות הביקורות על אמירתו של קשוע הספר לטעמי מצויין. הוא כתוב בצורה קולחת ומעניינת ומביא לראשונה בעברית שכולם יכולים להבין ולקרוא את תחושות הצד הנגדי. בנימה הומוריסטית ואינטיליגנטית הוא בעצם מתאר מה זה להיות ערבי-ישראלי כיום. נכון שהיום קצת קשה להיות אובייקטיבי אבל אולי דווקא בגלל זה צריך לקרוא את הספר. עוד ספר דק שמשפיע על תפיסת החיים הוא "הזר המסתורי" של מרק טווין בו מסופר על פגישתם של שלושה ילדים עם השטן. הספר מראה שכל תפיסתינו לגבי מה "טוב" ומה "רע" הוא שולי ונכון במידה מוגבלת עד אפסית. מה שטוב לעכשיו יכול להיות רע אח"כ וכו'. בשתי מילים: ספר חובה.

המחברת של "חמסין וציפורים משוגעות" היא גבריאלה אביגור-רותם (לא תמר)

כך כתוב על הכריכה, בספר המונח כאמור על שידת מיטתי. ואני דווקא מאד אהבתי את ספרה הקודם "מוצארט לא היה יהודי". זו סאגה משפחתית על שתי משפחות יהודיות בארגנטינה של הברון הירש. וקשרי המשפחה הנרקמים ביניהם. כתוב בעברית כל-כך יפה. נהדרת. ממש שירה צבעונית. והעלילה מזכירה בסגנונה ואיכותה את המיטב של הסגנון הראלי-פנטסטי של הספרות הלאטינו-אמריקאית.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספרים
בחר
בחר