, ,
אם אתה האפיפיור, אז לא תתקשה לפתור
את הסמטוחה העולה מן התגובות שמעליך... אתה גם יכול לעלות על כדור פורח, מצוייד בשירים-בפרוזה שלך, ולרחף מעל שכם, ג'נין, קריית ארבע, קריית גת וכו' ולהמטיר אותם כגשם נדבות (סליחה על המליצה). אולי כל מי שיקרא את דבריך יפול לו האסימון ויהיה בן-אדם. מזרח-תיכון חדש. אגב, זה לא ציני מה שכתבתי. זה כתוב בהערצה.
דני חיפשתי את הודעתך ולא מצאתי 
על אף שזכור לי שקראתי משהו בדומה ואף הגבתי במשפט קצר אולי.
לא יודעת לגבי האפיפיור, אבל מובטח לך שאם תבוא אלי תקבל הרבה יותר מסתם עוגה. וגם מקום לשבת. בפנים או בחוץ. אלא שבחוץ זה קומה שלישית אז אולי תיפול. אלא אם כן אתה האפיפיור. וחוצמיזה אני בכלל גרה ביקום מקביל. תשאל את רחלי. והמשיח הוא בן בית אצלי. תשאל את רחלי שוב פעם.
בכל אופן זוכרת שחייבת לך מכתב מעניין יותר מהקודם...
והוא גם יגיע. מבטיחה.
עכשיו אני עייפה מכדי להיות מפוקסת
ובמצב רוח טוב מכדי להיות הזויה.
קורה.
michal, tall and plain.
אמרתי שאני אקח את זה כמו בחורה 
מיכל,
שבוע שלם אני כותב הודעות כמו מטורף
-רק כי התלוננת.
אפילו את כאב השיניים לקחתי ממך.
אבל את אומרת שלא מצאת, נו,
הרבה הודעות נאבדות
קורה,
זה בסדר. כלומר מבחינתי.
עשיתי לך מצפון
בחורה או לא בחורה?
כבחורה או לא כבחורה?
בחיי איזו מילה מכוערת.
בעדנה
נגדנה
על המשוררים והשירים
[ "משוררים לא יכתבו שירים" הוא אסופה של מונולוגים המבוססים על ראיונות שניהלה העיתונאית רולי רוזן עם חיילים( בעיקר מילואימניקים מבוגרים) שהשתתפו באינתיפידה הראשונה. הספר יצא בסדרה הספרותית המכובדת "פרוזה אחרת" בעריכתה של אילנה המרמן. א. הנה מה שמספר משה, סטודנט בן 28: "זאת אומרת, כשאתה עושה את כל הדברים האלו, זה שונה לגבי כל אחד, אבל יש דברים שפועלים, אני חושב, על כל החיילים. זה טוב, כמובן שזה נותן סיפוק ברמה של האגו. יש לך הרבה כח כזה ביד, הרבה כח של שלטון על אנשים, וזה די מנפח אותך. אתה צועק על אנשים, אתה אומר להם מה לעשות, והם לא יכולים הרבה להתווכח איתך, ואתה מפעיל מידה מסוימת של אלימות, עם ההצדקה שלך, כמובן, אבל זה משחרר אצלך הרבה דברים. אני חושב שזה- ראיתי אצל הרבה אנשים- זה עושה להם טוב. באחת מהרמות." (עמ' 82) מרתק... על זה לא חשבתי- אולי זה עושה "לנו" טוב. לשלוט באחרים, לנהל את הגורל, להציב להם מחסומים, להחזיק את כל זכויותיהם כבנות ערובה לשרירות "לבנו". ומי זה בכלל ה"אנחנו" הזה? האם נכפה עלי מעצם הולדתי בירושלים כיהודי להיות חלק מה"אנחנו", ולהתבייש בהיותי ישראלי ויהודי? והרי לא בחרתי בזה, לא בחרתי שיורידו לי את העורלה...לא בחרתי להיוולד כאן... אני חושב שהעדות של משה מאוד חשובה, אולי הכי חשובה, כי שאר העדויות מנסות לבסס היטב את הסיפור של החייל הישראלי כ"יורה ובוכה". וכאן- אנחנו מקבלים גירסא אחרת! ב. יוסי, בן 28, מספר על כלא אנצאר שתיים. יוסי שלפני המילואים היה חייל מורעל, "ימני" בדעותיו שאמר "עלא כיפק, בוא נכסח להם את הצורה.", וחזר תומך רצ. (אז הם עוד היו רצ) הסיפור של יוסי באנצאר שתיים היה בעיני הכי מזעזע. לא שמעתי כמעט כלום בצורה מפורטת על אנצאר שתיים לפני כן, ומה שמתואר שם מעלה צמרמורת. לחשוב שחיילי צה"ל יכלו היה להתנהג כך לעצירים שחלקם ככל הנראה חפים מפשע, שצה"ל יכול היה בכלל להקים סוג כזה של מתקן כליאה. אני כמעט מקווה שהיוסי הזה שיקר, שהוא המציא את זה, שלא יכול להיות שדבר כזה אכן קרה. ג. ולחשוב שאריק שרון רצה להקים מתקני כליאה מהסוג הזה מחדש!!! ולחשוב שהמצב היום במובנים מסוימים הרבה יותר גרוע. חלק גדול מהעכבות שהיו אז, שמתוארות ע"י החיילים, כבר אינן. ד. כשפרצה האינתיפדה הראשונה הייתי בן עשר. אבל אני זוכר היטב שהיה דיון בנוגע למה שקורה בשטחים. שהיה ויכוח מוסרי ופוליטי. והיום- כלום, נאדה, אין כלום. שום דבר. אין וכוח. לאן זה נעלם? ושלא יהיו אי הבנות- גם אני לא יוצא להפגין בצמתים, ולא כותב מכתבים למערכת. ומה הטעם? האם בכלל ניתן להשיג שינוי? ואם אני בוחר לא לצאת לרחובות עם שלטים האין אני שותף למה שנעשה בשתיקתי? ה. בכל מקרה- הספר הזה שכנע אותי לגמרי(טוב, נו, בעצם הייתי די משוכנע גם לפני כן), שאני בשום אופן לא נכנס לשטחים כחייל מילואים. גם אם איאלץ לשבת בכלא.(ולא מדובר בשאלה תיאורטית מבחינתי), למרות שלא נראה לי שזה יגיע עד כדי ישיבה בכלא. ו. ולסכום- בקשר לנושא "מהו שיר". לדעתי הספר הזה הוא מסמך עיתונאי ותיעודי מרתק וחשוב, שערוך ועשוי טוב. אבל, עם כל הכבוד לטיעוניה של אילנה המרמן, שמנסה להסביר מדוע הספר הוא ספרות ומפורסם בסדרת "פרוזה אחרת", לדעתי הספר הזה אינו ספרות. אני מרשה לכם לכנות את עמדתי שמרנית, אבל אני חושב שספרות צריכה להיות משהו שהוא מעבר לפוליטיקה, ליוםיום- יצירת אומנות, שלא צריכה להתחשב בכאן ובעכשיו... כשהחובה העליונה שלה היא לערך האסתטי. ]
אתה שוכח דבר אחד - שאילנה המרמן שייכת לשלום עכשיו
והיא כתבה את הספר הזה בתור משהו שמחזק את התזה שלה לגבי הפתרון לסכסוך היהודי ערבי.
האם זה משקף את כל התמונה? האם זה מה שצריך לקבוע את דעותיך הפוליטיות? האם מותר לגבש דעה פוליטית על סמך התנסות של אנשים יחידים שכונסה לספר שנערך על-ידי אדם שיש לו דעה פוליטית מוצהרת? האם מה שנכתב לפני עשר שנים רלוונטי למה שקורה היום פה?
האם ההתנהגות המגעילה של חייל במחסום יחיד צריכה להיות הפרמטר היחיד לאיך צריך להפתר לסכסוך של מאה שנים?
אני חושבת שהתשובה היא מאוד ברורה..... אני לא מתיימרת לשכנע, אבל צריך גם לזכור שהמציאות היא קצת יותר מורכבת ממה שמתואר בספר.
אני קורא לפעמים גם את "נתיב" ... 
[ יש לי הרבה מה לכתוב ואין לי מה לכתוב.
אני מאוד מרוצה מתגובתו של דני הנדלר, למרות שאני מבין היטב מאיפה התגובה הזאת מגיעה. אני אמנם מאוד אוהב לשחק משחקים של "כאילו". "ואילו הם היו שולטים בנו". אבל- זה בטח לא מהווה טיעון שמצדיק את המתרחש עכשיו בשטחים "מצידנו". בכל מקרה- למה ללכת למשחקי "כאילו", הרי גם השלטון של הפלסטינים עצמם בבני עמם כרגע איננו בדיוק מופת לנאורות והומניזם... ולית מאן דפליג שיש פלסטינים שעוסקים במעשי פשע מתועבים... נו, ומה זה אומר? שגם "לנו" מותר לעשות את כל מעשי הנבלה ש"הם" עושים?
כל הטיעון הזה, שביקורת על המדיניות הישראלית ועל מעשי הצבא הישראלי בשטחים, יכול לשמש את "אויבנו" בתעמולה שלהם מהווה אחד הכלים המרכזיים בסתימת פיות! אני חושב שעמירה הס עושה עבודת קודש. יתרה מזו- היא משמשת כעלה התאנה האחרון של הכביכול דמוקרטיה הישראלית. כלומר- כשמישהו (אני למשל) אומר לאנשים שהתקשורת הישראלית הפכה להיות כלי תעמולה של השלטון- ישר קופצים ואומרים לי "אבל עמירה הס וגדעון לוי..." ומהם שני אלה לעומת גדודי הכתבים הצבאיים, שיהיה צורך בחטיבה של מנתחים פלסטיים להפריד בין לשונם הארוכה לעכוזם של ראשי הצבא כשיגמר (אם בכלל) מצב הלוחמה הזה?
ואגב, הנדלר, הדרישה שלך(ושל רוב הישראלים) ל"שלום אמת" תמורת "נסיגה כוללת" ופינוי התנחלויות, הוא מוגזם. ההתנחלויות עצמן הן פשע מלחמה וגזל. כדי שבכלל אפשר יהיה לדבר צריך קודם כל לפנות את ההתנחלויות, להפסיק את הגזל.
זה לקח לי הרבה זמן עד שנפל לי האסימון והבנתי שמתוך נקודת ראות של הפלסטיני ה"קטן", הפשוט- הסכם אוסלו היה בעצם הסכם כניעה משפיל, שבו הרשות הפלסטינית הפכה בעצם לחבורה של משת"פים תמורת בצע כסף של מדיניות הכיבוש הישראלית. אני יודע שמה שאני מתאר כאן נשמע אבסורדי לגמרי מתוך נקודת המבט "שלנו" - אבל ככה רואה את זה הפלסטיני הפשוט, שעקרו את מטע הזיתים שלו כדי לבנות כביש עוקף להתנחלות שאסור לו ליסוע בו, או שהכניסו אותו לעוצר של חודשים לאחר טבח ברוך גולדשטיין, או שהפכו את הדוכן שלו בשוק בחסות של הצבא...
ושוב- שלא יהיו הבנות- הפלסטינים שותפים לגמרי לאסון שלהם ושלנו- הכיבוש וההתנחלויות. כי הרי למרבה האירוניה האכזרית, הם הם הרי במו עמל כפיהם בנו את הוילות היפות ואת התשתיות של המתנחלים... חה חה חה... לדעתי אילו הפלסטינים היו נוקטים בשיטת ההתנגדות הגאונית!! של מוהאטמה גאנדי כלומר אי-ציות אזרחי המוני, כלומר אילו "הם" לא היו משתפים פעולה "איתנו" שום דבר מזה לא יכול היה לקרות.
וחוץ מזה- הרי ברור שמדיניות הפיגועים המתועבת של החמאס והרשות פוגעת בסופו של דבר פגיעה חמורה וקשה דווקא בפלסטינים. בנוסף כמובן לכאב הרב שזה גורם לנו. כי זה נותן לגיטימציה לישראל לפעולות צבאיות קשות. ואני בטוח לגמרי שיש הרבה אנשים בצד השני שמגנים את מדיניות הפיגועים המטורפת וחסרת התועלת.
טוב- זהו- זה לגמרי אוף טופיק, אבל בא לי קצת להוציא קיטור. והדעות שלי רחוקות מלהיקבע רק ע"פ הספר של המרמן ורולי רוזן, שאגב הביאו חיילים עם עמדות שונות. גם כאלה שרחוקות מאוד מ"שלום עכשיו".
לסיכום- אני רוצה להתנצל שבכל ההודעה שלי השתמשתי בכינויים הגסים והמטופשים "הם" ו"אנחנו" , שאין להם שום קיום ו/או תוקף- אבל שפשוט קשה להימנע מהם, וזה אולי חלק מהבעיה.]
אמרתי שאני אקח את זה כמו בחורה
מיכל, שבוע שלם אני כותב הודעות כמו מטורף -רק כי התלוננת. אפילו את כאב השיניים לקחתי ממך. אבל את אומרת שלא מצאת, נו, הרבה הודעות נאבדות קורה, זה בסדר. כלומר מבחינתי. עשיתי לך מצפון בחורה או לא בחורה? כבחורה או לא כבחורה? בחיי איזו מילה מכוערת. בעדנה נגדנה
זה לא אתה זה אני 
את שמעת מאנשים שסיפרו לך על כך שהן אנסו נערות פלשתינאיות?
את שמעת את זה ממישהו שראה כזה דבר? שזה קרה למישהו שהוא מכיר? או שאלה סתם סיפורי זוועה שמסתובבים בשטחים כמו ההפגזות אורניום והחיילת שמתפשטת ומפתה פלשתינאים?
סיפור 
שמרתי באיזה ענין עם חיילים שנמצאים הרבה בשטחים, שימו לב, זה היה לפני עשר שנים (אני מתארת לעצמי שדברים רק החמירו מאז).
הם התהדרו בזיונים שיש להם עם פלשתינאיות. שאלתי אותם אם זה לא בעייתי מבחינת הבנות, והם יצאו ידי תשובה עם כל מיני קריצות ורמזים.
אחר כך, עשר שנים אחרי בערך, שמעתי מחברים ערבים ישראלים, מאוד מתונים בדיעותיהם, שפלשתינאיות נאנסות מול עיני הוריהן.
זה התחבר והיה מאוד הגיוני ולוא בשל הבעת הפנים של אותם חיילים כשתיארו את הדברים.
והיו עוד סיפורים.
אנחנו, למי שתוהה, לא שונים מכל עם כובש אחר.
נו במת 
זה לא קרא כי זה לא יכול לקרות ?
ואם אני אדחוף את ראשי לתוך חול אז הפלשתינאים לא יהיו רעבים יותר ?
לפחות תבואו עם נימוקים אינטלגנטיים ;-)
תראו, אני לא יכולה לספר כי אני לא יודעת מה מותר מבחינת סודיות וזה (צבא, יו נואו) אבל לצורך הענין אלו לא חיילים שעסוקים עם נ"נ-ים. אוקי?
ואלו חיילים שהשוויצו שהם מזיינים פלשתינאיות
ואני מאמינה לאנשים שמספרים לי על המשפחה שלהם, אפילו, שימו לב, אפילו ! אם הם ערבים.
רחמנא ליצלן.
פעם היתי שמאלנית
אחרי זה היתי ימנית
ובבחירות האחרונות לא הצבעתי מרוב מבוכה
אבל היום אני חותמת בכל מה שיש לי
על מה שאמסלם כתב פה למעלה.
עד שלא נבין את הצד השני, לא נוכל לחיות פה בשלום.
ולהבין זה אומר לראות את השחיתות, לראות את הזוועה, להיפגע ולכאוב, אבל גם (גם !!!) לזכור שמדובר פה באנשים. בני אדם. בני אנוש. כאלו שנבראו בצלם.
והם רעבים, והם כואבים, ואין להם מה להפסיד, ואפילו אם הם החארות הכי גדולים בעולם, להתנהג אליהם כמו שאנחנו מתנהגים (אנחנו ! החיילים והממשלה שלנו ! ) זה הדבר הכי רע בעולם
ב ש ב י ל נ ו .
אני את המשנה הפוליטית שלי עוד לא התחלתי וכבר סיימתי
ספרים, רבותי, ספרים.
(אבל אם לא תתנהגו יפה אני אזרוק עליכם קובאבות מהעץ שלי ושל ארנונצ'יק)
אני קורא לפעמים גם את "נתיב" ...
[ יש לי הרבה מה לכתוב ואין לי מה לכתוב. אני מאוד מרוצה מתגובתו של דני הנדלר, למרות שאני מבין היטב מאיפה התגובה הזאת מגיעה. אני אמנם מאוד אוהב לשחק משחקים של "כאילו". "ואילו הם היו שולטים בנו". אבל- זה בטח לא מהווה טיעון שמצדיק את המתרחש עכשיו בשטחים "מצידנו". בכל מקרה- למה ללכת למשחקי "כאילו", הרי גם השלטון של הפלסטינים עצמם בבני עמם כרגע איננו בדיוק מופת לנאורות והומניזם... ולית מאן דפליג שיש פלסטינים שעוסקים במעשי פשע מתועבים... נו, ומה זה אומר? שגם "לנו" מותר לעשות את כל מעשי הנבלה ש"הם" עושים? כל הטיעון הזה, שביקורת על המדיניות הישראלית ועל מעשי הצבא הישראלי בשטחים, יכול לשמש את "אויבנו" בתעמולה שלהם מהווה אחד הכלים המרכזיים בסתימת פיות! אני חושב שעמירה הס עושה עבודת קודש. יתרה מזו- היא משמשת כעלה התאנה האחרון של הכביכול דמוקרטיה הישראלית. כלומר- כשמישהו (אני למשל) אומר לאנשים שהתקשורת הישראלית הפכה להיות כלי תעמולה של השלטון- ישר קופצים ואומרים לי "אבל עמירה הס וגדעון לוי..." ומהם שני אלה לעומת גדודי הכתבים הצבאיים, שיהיה צורך בחטיבה של מנתחים פלסטיים להפריד בין לשונם הארוכה לעכוזם של ראשי הצבא כשיגמר (אם בכלל) מצב הלוחמה הזה? ואגב, הנדלר, הדרישה שלך(ושל רוב הישראלים) ל"שלום אמת" תמורת "נסיגה כוללת" ופינוי התנחלויות, הוא מוגזם. ההתנחלויות עצמן הן פשע מלחמה וגזל. כדי שבכלל אפשר יהיה לדבר צריך קודם כל לפנות את ההתנחלויות, להפסיק את הגזל. זה לקח לי הרבה זמן עד שנפל לי האסימון והבנתי שמתוך נקודת ראות של הפלסטיני ה"קטן", הפשוט- הסכם אוסלו היה בעצם הסכם כניעה משפיל, שבו הרשות הפלסטינית הפכה בעצם לחבורה של משת"פים תמורת בצע כסף של מדיניות הכיבוש הישראלית. אני יודע שמה שאני מתאר כאן נשמע אבסורדי לגמרי מתוך נקודת המבט "שלנו" - אבל ככה רואה את זה הפלסטיני הפשוט, שעקרו את מטע הזיתים שלו כדי לבנות כביש עוקף להתנחלות שאסור לו ליסוע בו, או שהכניסו אותו לעוצר של חודשים לאחר טבח ברוך גולדשטיין, או שהפכו את הדוכן שלו בשוק בחסות של הצבא... ושוב- שלא יהיו הבנות- הפלסטינים שותפים לגמרי לאסון שלהם ושלנו- הכיבוש וההתנחלויות. כי הרי למרבה האירוניה האכזרית, הם הם הרי במו עמל כפיהם בנו את הוילות היפות ואת התשתיות של המתנחלים... חה חה חה... לדעתי אילו הפלסטינים היו נוקטים בשיטת ההתנגדות הגאונית!! של מוהאטמה גאנדי כלומר אי-ציות אזרחי המוני, כלומר אילו "הם" לא היו משתפים פעולה "איתנו" שום דבר מזה לא יכול היה לקרות. וחוץ מזה- הרי ברור שמדיניות הפיגועים המתועבת של החמאס והרשות פוגעת בסופו של דבר פגיעה חמורה וקשה דווקא בפלסטינים. בנוסף כמובן לכאב הרב שזה גורם לנו. כי זה נותן לגיטימציה לישראל לפעולות צבאיות קשות. ואני בטוח לגמרי שיש הרבה אנשים בצד השני שמגנים את מדיניות הפיגועים המטורפת וחסרת התועלת. טוב- זהו- זה לגמרי אוף טופיק, אבל בא לי קצת להוציא קיטור. והדעות שלי רחוקות מלהיקבע רק ע"פ הספר של המרמן ורולי רוזן, שאגב הביאו חיילים עם עמדות שונות. גם כאלה שרחוקות מאוד מ"שלום עכשיו". לסיכום- אני רוצה להתנצל שבכל ההודעה שלי השתמשתי בכינויים הגסים והמטופשים "הם" ו"אנחנו" , שאין להם שום קיום ו/או תוקף- אבל שפשוט קשה להימנע מהם, וזה אולי חלק מהבעיה.]
מסכים איתך לגבי עמירה הס. טוב שיש אותה
אבל סתם שאלה: אם פינוי ההתנחלויות זה רק הסיפתח, החזרת הגזל, אז התמורה ל"שלום" היא פירוק המדינה (=זכות השיבה) ?
דני הנדלר לא טען, למרות שהביא דוגמא, שמי שמדבר נגד הכיבוש הוא "נותן פתחון פה לאוייבנו". הוא דיבר על השמועות.
ואתה דני, האם תכחיש שבמפיצי השמועות יש כאלו שעושים זאת מתוך אגו?
***
לפני כמה חודשים כתבתי פה הודעה על "הם מפחדים" הספר של צביה גרינפילד. מאז דיברתי עם כמה אנשים עליו, קראתי בשבוע שעבר מאמר בהארץ על הספר. החברה הדתית נכנסה למקלטים, נעמדת על רגליים אחוריות כדי לסתור את דברי המחברת, ואתה יודע למה? כי נראה, (ולצערי היום אני קצת מסכים לזה) שיש הרבה אגו בדבריה. ירתה את החיצים ואח"כ סימנה סביב את המטרה. כתיבה כזו מחטיאה את המטרה, ורק מגבירה את הרעל והשנאה.
מסתבר שלא תמיד זה חכם וצודק ונכון להיות הצדיק בסדום.
עבור לעמוד
, ,
