על גיתה והאנשים שמאחורי היצירות הגדולות

אני מניחה שיש בכך מן התמימות, והמציאות ודאי תעיד על-כך,אך יש לי איזו ציפייה שהתנהגותו של היוצר בחייו תעמוד במידת מה של התאמה לרוח הכותב כפי שהיא מתבטאת ביצירותיו. לא קראתי את יצירותיו של גיתה, אך למיטב ידיעתי הוא נחשב כאחד הגדולים שבחוקרי/מבטאי הרוח האנושית, ומן הסתם גם כהומניסט נאור. והנה, מתכנית טלויזיה למדתי שהוא מילא תפקידים ציבוריים, ובמסגרת אחד מהם החליט על הוצאתה להורג של נערה צעירה ולא נשואה, אשר רצחה את התינוק שנולד לה שלא במסגרת הנישואים. אני חושבת שהפער בין התפיסות התיאורטיות של בני אדם בכלל, ויוצרים בפרט, לבין האישיות וההתנהגות בחיי המעשה,הוא מעורר מחשבה. טוב, סוגרים לי את המחשב, ביי!

יכול להיות שבתקופה שהוא חי היו ערכים שונים שהשפיעו

ולכן היום זה נראה אחרת לגמרי. ומצד שני: לא כל מורה להנדסה צריך להיות משולש.

גיתה היה שמרן, נוקשה והזדהה עם המימסד, אבל אין להאשים אותו בהתנהגות בלתי הומניסטית

אני לא מכירה את המקרה שאליו את מתייחסת, אבל חוק הוא חוק, ואם באותה תקופה נהגו להוציא להורג רוצחים, אז גיתה היה "בסדר". אם מדברים על פער בין משנתו הרוחנית של סופר לבין מעשיו, אז אפשר להביא את ז'אן-ז'אק רוסו כדוגמה הרבה יותר מוצלחת, שכן רוסו סיפור ב"וידויים" כיצד מסר לבית-יתומים את כל ילדיו, מייד עם לידתם. ויש לא מעט דוגמאות לסופרים נחשבים שהיו חלאות לא-קטנות, כגון לואי פרדיננד סלין, שהיה אנטישמי ופשיסט.

מצפה מגיתה להתעלות על ערכי תקופתו, וסופר-איש-הרוח זה לא מורה להנדסה

אצל איש רוח, להבדיל ממורה להנדסה ומן העוסקים בטכנולוגיה או במדעים, ההפרדה בין האישיות והחיים לבין העיסוק לא יכולה להיות מוחלטת כמו אצל מי שאינו עוסק בחיי הרוח והנפש של האדם.

תגידי את זה לעדי צמח

גיתה היה שמרן, נוקשה והזדהה עם המימסד, אבל אין להאשים אותו בהתנהגות בלתי הומניסטית

אני לא מכירה את המקרה שאליו את מתייחסת, אבל חוק הוא חוק, ואם באותה תקופה נהגו להוציא להורג רוצחים, אז גיתה היה "בסדר". אם מדברים על פער בין משנתו הרוחנית של סופר לבין מעשיו, אז אפשר להביא את ז'אן-ז'אק רוסו כדוגמה הרבה יותר מוצלחת, שכן רוסו סיפור ב"וידויים" כיצד מסר לבית-יתומים את כל ילדיו, מייד עם לידתם. ויש לא מעט דוגמאות לסופרים נחשבים שהיו חלאות לא-קטנות, כגון לואי פרדיננד סלין, שהיה אנטישמי ופשיסט.

אני חולקת עליך. ממתי החוק הוא חזות הכל?

הוצאה להורג בנסיבות שתיארתי היא בפירוש אקט בלתי הומניסטי, גם אם באותה תקופה הנורמות אפשרו זאת. לא מאמינה ביחסיות מוחלטת (חח חה) של התרבות.

מותר לך לחלוק, אבל את לא חיית במאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19, וגם לא בתקופת התנ"ך

גם אני לא, כמובן. צדיקי הדורות הקודמים לא התייחסו לעונש המוות באותה רגישות שאנו מתייחסים אליו היום, שלא לדבר על יחסם לנשים, שנחשבו לרכושו של הבעל, או על יחסם לעבדים, לשבויי מלחמה וכד'.

מצפה מגיתה להתעלות על ערכי תקופתו, וסופר-איש-הרוח זה לא מורה להנדסה

אצל איש רוח, להבדיל ממורה להנדסה ומן העוסקים בטכנולוגיה או במדעים, ההפרדה בין האישיות והחיים לבין העיסוק לא יכולה להיות מוחלטת כמו אצל מי שאינו עוסק בחיי הרוח והנפש של האדם.

אין בזה שום דבר מפתיע. מי שמכיר קצת ביוגרפיות של אנשי רוח יודע שחלק

גדול מהם היו אנשים מגעילים ודוחים, שהשקפותיהם וחייהם לא דומים בכלל לערכים הנעלים שהוצגו ביצירות שלהם. אולי הם היו חזקים יותר בתיאוריה מאשר בפרקטיקה (גם זה קורה), או שאנחנו קוראים בהם דברים שאינם בטקסט (גם הגיוני כאשר מדובר בסופרים שאינם בני זמננו).

אני חולקת עליך. ממתי החוק הוא חזות הכל?

הוצאה להורג בנסיבות שתיארתי היא בפירוש אקט בלתי הומניסטי, גם אם באותה תקופה הנורמות אפשרו זאת. לא מאמינה ביחסיות מוחלטת (חח חה) של התרבות.

אז מה מאכזב אותך? שהוא לא הומניסט, ליברל, פמיניסט, שמאלני עם עיגולדים

את גם מצפה שתהיה לו דעה על טלטולים?

מותר לך לחלוק, אבל את לא חיית במאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19, וגם לא בתקופת התנ"ך

גם אני לא, כמובן. צדיקי הדורות הקודמים לא התייחסו לעונש המוות באותה רגישות שאנו מתייחסים אליו היום, שלא לדבר על יחסם לנשים, שנחשבו לרכושו של הבעל, או על יחסם לעבדים, לשבויי מלחמה וכד'.

ולראיה.. עייני בפרשת השבוע

ועוד סוד קטן רוב הסופרים באותה תקופה הטיפו לאחד ועשו את השני משהוא בחזקת תעשו מה שאני רוצה ולא מה שאני עושה

גיתה היה שמרן, נוקשה והזדהה עם המימסד, אבל אין להאשים אותו בהתנהגות בלתי הומניסטית

אני לא מכירה את המקרה שאליו את מתייחסת, אבל חוק הוא חוק, ואם באותה תקופה נהגו להוציא להורג רוצחים, אז גיתה היה "בסדר". אם מדברים על פער בין משנתו הרוחנית של סופר לבין מעשיו, אז אפשר להביא את ז'אן-ז'אק רוסו כדוגמה הרבה יותר מוצלחת, שכן רוסו סיפור ב"וידויים" כיצד מסר לבית-יתומים את כל ילדיו, מייד עם לידתם. ויש לא מעט דוגמאות לסופרים נחשבים שהיו חלאות לא-קטנות, כגון לואי פרדיננד סלין, שהיה אנטישמי ופשיסט.

ככל הידוע לי יש המערערים על ההיצמדות לאמת של רוסו ב'וידוייו'

(יעניהאיש אוטוביוביוגרפיה משחירת פנים), לא יודעת בכל אופן לגבי העניין הספציפי.

אז מה מאכזב אותך? שהוא לא הומניסט, ליברל, פמיניסט, שמאלני עם עיגולדים

את גם מצפה שתהיה לו דעה על טלטולים?

סתם מזכיר לי

את הקטע הקסום של איש יקר אחר (היינה): I have the most peaceable disposition. My desires are a modest cottage with thatched roof....but a good bed, good fare, fresh milk and butter, flowers by my window and a few fine trees before the door. And if the Lord wished to fill my cup of happiness, He could grand me the pleasure of seeing some six or seven of my enemies hanged on those trees. With a heart moved to pity, I would, before their death, forgive the injury they had done me during their lives....Yes, we ought to forgive our enemies - but not until they are hanged! "Gedanken and Einfalle" (qtd in Freud)

על גיתה והאנשים שמאחורי היצירות הגדולות

אני מניחה שיש בכך מן התמימות, והמציאות ודאי תעיד על-כך,אך יש לי איזו ציפייה שהתנהגותו של היוצר בחייו תעמוד במידת מה של התאמה לרוח הכותב כפי שהיא מתבטאת ביצירותיו. לא קראתי את יצירותיו של גיתה, אך למיטב ידיעתי הוא נחשב כאחד הגדולים שבחוקרי/מבטאי הרוח האנושית, ומן הסתם גם כהומניסט נאור. והנה, מתכנית טלויזיה למדתי שהוא מילא תפקידים ציבוריים, ובמסגרת אחד מהם החליט על הוצאתה להורג של נערה צעירה ולא נשואה, אשר רצחה את התינוק שנולד לה שלא במסגרת הנישואים. אני חושבת שהפער בין התפיסות התיאורטיות של בני אדם בכלל, ויוצרים בפרט, לבין האישיות וההתנהגות בחיי המעשה,הוא מעורר מחשבה. טוב, סוגרים לי את המחשב, ביי!

מוזר מאד

התפקיד הממלכתי הגבוה ביותר אותו מילא גתה היה כאחראי על הפסטיבלים, ירידי הרחוב ותהלוכות התחפושות בנסיכות ויימאר. גורל הנערה אשר הוצאה להורג בגלל רצח תינוקה מזכיר להדהים את מרגריט במחזה 'פאוסט'. גם היא, כזכור, רוצחת את תינוקה שנולד לה מפאוסט מחוץ למסגרת הנישואין ונידונה על כך למוות. יתכן וגתה סיפח את המקרה לעלילת מחזהו, אבל יותר סבירה בעיני האפשרות שקצת התבלבלת.

גיתה היה שמרן, נוקשה והזדהה עם המימסד, אבל אין להאשים אותו בהתנהגות בלתי הומניסטית

אני לא מכירה את המקרה שאליו את מתייחסת, אבל חוק הוא חוק, ואם באותה תקופה נהגו להוציא להורג רוצחים, אז גיתה היה "בסדר". אם מדברים על פער בין משנתו הרוחנית של סופר לבין מעשיו, אז אפשר להביא את ז'אן-ז'אק רוסו כדוגמה הרבה יותר מוצלחת, שכן רוסו סיפור ב"וידויים" כיצד מסר לבית-יתומים את כל ילדיו, מייד עם לידתם. ויש לא מעט דוגמאות לסופרים נחשבים שהיו חלאות לא-קטנות, כגון לואי פרדיננד סלין, שהיה אנטישמי ופשיסט.

רוסו-המשך

רוסו באמת מסר את ילדיו לפנימיות, אולם הסיפור מסקרן עוד יותר כאשר מבינים שרוסו נחשב לאבי החינוך המודרני. ב'אמיל' רוסו מתאר אדם אשר משקיע את כל עיתותיו בחינוך ילד מאמין בטוב ליבו ועוזר לו לחזור לאותו מצב קדום שהחברה השחיתה- הפרא האציל.

ככל הידוע לי יש המערערים על ההיצמדות לאמת של רוסו ב'וידוייו'

(יעניהאיש אוטוביוביוגרפיה משחירת פנים), לא יודעת בכל אופן לגבי העניין הספציפי.

נכון. הנה מה שכותב על כך בן עמי שרפשטיין בספרו "פילוסופים כבני אדם":

"עניין ילדיו הנטושים של רוסו סיקרן את החוקרים במיוחד. אחדים מהם, המסרבים להאמין שהוליד ילדים, טוענים שהוא בדה אותם, אולי כדי לעורר התעניינות ב'וידויים' על-ידי סיבוכו במעשי אכזריות אמיתיים, או שתרז המציאה אותם - כלומר שהיא בדתה ילדים ללא כל אחיזה במציאות כדי לקשור אותו אליה או המציאה את אבהותו כדי להסתיר את הסיבה האמיתית ללידתם. פרטי הוויכוח מייגעים, ואני מקבל את פסק-הדין שבמצב הנוכחי של המחקר 'אפשר לקבל את אמיתות גירסתו של רוסו בכל הנוגע לסיפור על נטישת ילדיו.' תרז לא הציעה להראות לו את הילדים, והוא לא ביקש לראותם; אך אין ספק שהאמין בקיומם".
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספרים
בחר
בחר