במדור ספרים במעריב של היום מצאה דפנה קודיש איזה שהוא קשר בין ספורו של אוסקר ויילד הרוח

מטירת קנטרוויל לבין היצירה סיר גאווין והאביר הירוק, שהיא כפי שמגדירה אותה הכותבת "רומנסה בת המאה הארבע עשרה..... שבמרכזה אביר על טבעי ששם את ראשו הכרות וממשיך להלחם. בהמשך הפיסקא טוענת גב. דפנה קודיש כי אוסקאר ויילד שובר את אותה מסורת אנגלית של ספורים גוטיים ומוצא את הפתרון באהבה באותו עיתון במדור תרבות יש ראיון עם סטיבן שפילברג לגבי סרטו החדש IA. הסרט דן בבינה מלאכותית . והפתרון? או חוסרו נעוץ שוב באהבה. לא יודעת למה, אבל לדעתי יש פה איזה שהוא תהליך שבמידה כזו או אחרת מתחיל בסיר גאווין ומסתיים בשפילברג. משהוא שמתחיל עם ספור על טבעי ומסתיים (?) בשלוב של טבעי ולא טבעי כאחד. מה דעתכם הגזמתי? שבת שקטה חגית

מהזכרון; לכלב ארבע רגליים לחתול ארבע רגליים אז הכלב הוא חתול / יונסקו "הקרנפים"

סתאאם אני מתבדחת

כן רק כהקשור הראשוני הוא לא שלי, ואולי בכל זאת היא צודקת

במדור ספרים במעריב של היום מצאה דפנה קודיש איזה שהוא קשר בין ספורו של אוסקר ויילד הרוח

מטירת קנטרוויל לבין היצירה סיר גאווין והאביר הירוק, שהיא כפי שמגדירה אותה הכותבת "רומנסה בת המאה הארבע עשרה..... שבמרכזה אביר על טבעי ששם את ראשו הכרות וממשיך להלחם. בהמשך הפיסקא טוענת גב. דפנה קודיש כי אוסקאר ויילד שובר את אותה מסורת אנגלית של ספורים גוטיים ומוצא את הפתרון באהבה באותו עיתון במדור תרבות יש ראיון עם סטיבן שפילברג לגבי סרטו החדש IA. הסרט דן בבינה מלאכותית . והפתרון? או חוסרו נעוץ שוב באהבה. לא יודעת למה, אבל לדעתי יש פה איזה שהוא תהליך שבמידה כזו או אחרת מתחיל בסיר גאווין ומסתיים בשפילברג. משהוא שמתחיל עם ספור על טבעי ומסתיים (?) בשלוב של טבעי ולא טבעי כאחד. מה דעתכם הגזמתי? שבת שקטה חגית

ש-לום חגית. לא הגזמת, אבל גם לא דייקת בהבאת דברי המבקרת, ומשהו על "שליחות קטלנית 2"

שבירת המסורת, כמו שמתארת אותה המבקרת, אינה בפיתרון, שאהבה עזה ממוות, אלא בדרך שויילד מטפל בעל-טבעי ובז'אנר הסיפור הגותי: "ויילד שובר את המסורת הזו בהומור הייחודי שלו ובאמפתיה הגדולה לרוח", כך כתוב בביקורת. למעשה, הסיפור של ויילד הוא פארודיה על סיפור גותי, פארודיה מוצלחת מאוד, משום שדיירי הטירה החדשים הם אמריקאים מעשיים, תכליתיים ועם אפס מסורת ותרבות. ויילד לועג כאן גם לאמריקאים, ש"התרבות" שלהם כ"כ חומרית (=כסף ויחס רכושני לנכסים תרבותיים ולעתיקות), אבל גם לבריטים "הרוחניים", המתרפקים על גדולת העבר ועל מסורת ואסתטיקה, שאין בהן כל ממש בעולם מודרני. עד כאן שבירת מסורת הסיפור הגותי והעל-טבעי. אשר לאהבה ולרגשות, למרות שהמבקרת לא עמדה על כך, התיזה שהצגת, תוך קישור לסרט של ספילברג, היא נכונה, אבל היא מאפיינת את ההתבוננות האנושית בעל-טבעי עוד מימי המיתוס. המיתוסים הם השלכה של מה שהעסיק את המין האנושי, ולכן לאלי האולימפוס יש רגשות, אהבות ושנאות כמו לבני-אדם, אבל בעוצמות גדולות יותר. אחד האלמנטים החוזרים ומופיעים בסיפורים מודרניים על רובוטים ואנדרואידים הוא, שלמרות שהם נבדלים מבני-אדם בכך שאין להם רגשות, יש להם בכל זאת רגשות, ובמהלך הסיפור הם נעשים אנושיים יותר, משום שהם מצליחים לחוות אהבה או לפחות להבין מהי אהבה באופן שכלי (מעניין מאוד טיפולה של מרי שלי ב"פרנקנשטיין" בנושא זה). וברגע שהם מגיעים לכך הם מאבדים משהו מהעליונותם והעוצמם, אבל זוכים במשהו הרבה יותר חשוב (בעינינו, כמובן) - ברגשות אנושיים, שהאהבה היא המרכזית שבהם. ב"שליחות קטלנית 2" שווארצנגר הוא מכונה דמויית אדם, שאינה מסוגלת לבכות. אבל מה קורה לו במהלך הסרט? - הוא נעשה אנושי ומצליח להפנים מהן רגשות. כשאנחנו, הצופים, רואים אותו מקריב את עצמו ויורד ללבה הרותחת, לבנו יוצא אליו.

ח-י-ה, מה שלומך? כן, מעניין גם אני חשבתי על פרנקנשטיין ומרי שלי - רק שוב, נראה לי שדרך

הטיפול שלה בבדיוני שונה. מה שגורם לי לחשוב שההתייחסות "החדשה" למדע הבדיוני היא פטאטית משהוא. ואולי אני טועה? לפי מה שהנתי משפילברג הילד ללא רגשות שקבל רגשות עוזב, לא נלחם ח"ח אלא קם והולך. לגבי האהבה - "עזה כמוות האהבה" זה פתרון שמתאים רק לתמימה כמוני, אבל מה שכן, שימי לב בטירת קסטרוויל, אם הילדה במשפחה הייתה מתנהגת כמו שאר המשפחה, אז הבעיה לא הייתה נפטרת וה"רוח" היתה ממשיכה להפריע, רק ההתיחסות האוהבת של הילדה היא שפתרה את הבעיה אז אולי בכל זאת יש בזה משהוא? חגית

במדור ספרים במעריב של היום מצאה דפנה קודיש איזה שהוא קשר בין ספורו של אוסקר ויילד הרוח

מטירת קנטרוויל לבין היצירה סיר גאווין והאביר הירוק, שהיא כפי שמגדירה אותה הכותבת "רומנסה בת המאה הארבע עשרה..... שבמרכזה אביר על טבעי ששם את ראשו הכרות וממשיך להלחם. בהמשך הפיסקא טוענת גב. דפנה קודיש כי אוסקאר ויילד שובר את אותה מסורת אנגלית של ספורים גוטיים ומוצא את הפתרון באהבה באותו עיתון במדור תרבות יש ראיון עם סטיבן שפילברג לגבי סרטו החדש IA. הסרט דן בבינה מלאכותית . והפתרון? או חוסרו נעוץ שוב באהבה. לא יודעת למה, אבל לדעתי יש פה איזה שהוא תהליך שבמידה כזו או אחרת מתחיל בסיר גאווין ומסתיים בשפילברג. משהוא שמתחיל עם ספור על טבעי ומסתיים (?) בשלוב של טבעי ולא טבעי כאחד. מה דעתכם הגזמתי? שבת שקטה חגית

אני תוהה אם היא מכירה את הסיפור של סיר גאווין

שהוא חלק מסיפורי השולחן העגול, ועיקר הסיפור הוא לא האהבה אלא ערכי האבירות

ח-י-ה, מה שלומך? כן, מעניין גם אני חשבתי על פרנקנשטיין ומרי שלי - רק שוב, נראה לי שדרך

הטיפול שלה בבדיוני שונה. מה שגורם לי לחשוב שההתייחסות "החדשה" למדע הבדיוני היא פטאטית משהוא. ואולי אני טועה? לפי מה שהנתי משפילברג הילד ללא רגשות שקבל רגשות עוזב, לא נלחם ח"ח אלא קם והולך. לגבי האהבה - "עזה כמוות האהבה" זה פתרון שמתאים רק לתמימה כמוני, אבל מה שכן, שימי לב בטירת קסטרוויל, אם הילדה במשפחה הייתה מתנהגת כמו שאר המשפחה, אז הבעיה לא הייתה נפטרת וה"רוח" היתה ממשיכה להפריע, רק ההתיחסות האוהבת של הילדה היא שפתרה את הבעיה אז אולי בכל זאת יש בזה משהוא? חגית

כי אחת השאלות המרכזיות שהמדע הבדיוני שואל זה היחס בין האדם למכונה

מה מותר האדם על המכונה? מה עושה את האדם ממכונה שמסוגלת לעשות אותו דבר ויותר טוב? האם מכונה יכולה לפתח נפש ורגשות? כמה מהיצירות הגדולות, הספרותיות והקולנועיות, של המד"ב נסבות על הרעיון הזה - החל מ"עריצה היא הלבנה" של היינלין, שבה מחשב מתחיל מהפכה כדי לא להיות בודד, דרך "בלייד ראנר" המופתי של רידלי סקוט, חוף הפלדה של ג'ון וארלי (שעתיד לצאת עוד מעט בעברית) ועוד המון יצירות נפלאות....

אני תוהה אם היא מכירה את הסיפור של סיר גאווין

שהוא חלק מסיפורי השולחן העגול, ועיקר הסיפור הוא לא האהבה אלא ערכי האבירות

אני חושבת שהיא לא היתה משתמשת בו אם היא לא הייתה מכירה אותו. מעט מאד משתמשים

.מכירים את הספור הנ"ל. ןנכון עקרו הוא ערכי האבירות, היא התיחסה לעובדה שהאביר הירוק לוקח את ראשו לאחר הקרבות, מרכיב אותו שוב וממשיך בדרכו. כלומר ליסוד העל טיבעי

כל סיפורי ארתור מלאים בעל טבעי, מה הענין בזה?

אני תוהה אם היא מכירה את הסיפור של סיר גאווין

שהוא חלק מסיפורי השולחן העגול, ועיקר הסיפור הוא לא האהבה אלא ערכי האבירות

היא אינה טוענת שיש שם סיפור אהבה, אלא עומדת על המסורת הפנטסטית-גותית

הקושרת את "הרוח מטירת קנטרוויל" ל"סר גאווין והאביר הירוק". אצל ויילד יש אהבה, רגש שמפעם גם ביצורים על-טבעיים, מה שאין ב"סר גאווין".

ואני תוהה אם היא מכירה את אגדות המלך ארתור כיוון

ששם גם היצורים הלא טבעיים מלאים ברגש, ולפעמים אפילו ברגשות אהבה. ככה שהתיאור שלה לא ממש נראה לי נכון

ח-י-ה, מה שלומך? כן, מעניין גם אני חשבתי על פרנקנשטיין ומרי שלי - רק שוב, נראה לי שדרך

הטיפול שלה בבדיוני שונה. מה שגורם לי לחשוב שההתייחסות "החדשה" למדע הבדיוני היא פטאטית משהוא. ואולי אני טועה? לפי מה שהנתי משפילברג הילד ללא רגשות שקבל רגשות עוזב, לא נלחם ח"ח אלא קם והולך. לגבי האהבה - "עזה כמוות האהבה" זה פתרון שמתאים רק לתמימה כמוני, אבל מה שכן, שימי לב בטירת קסטרוויל, אם הילדה במשפחה הייתה מתנהגת כמו שאר המשפחה, אז הבעיה לא הייתה נפטרת וה"רוח" היתה ממשיכה להפריע, רק ההתיחסות האוהבת של הילדה היא שפתרה את הבעיה אז אולי בכל זאת יש בזה משהוא? חגית

בוודאי שיש בזה משהו. יותר ממשהו. ויילד האמין בכוחה של האהבה, המלווה אפילו בהקרבה

הסנונית נשארת עם הנסיך המאושר, עד שהיא קופאת למוות, והזמיר שר עד מוות ומאדים בדם לבו את הוורד.

והילד הקטן ישו גאל את הענק בגנו,

אגב הנסיך המאושר, הסיפור האהוב עלי בילדותי, לפני כמה שנים קראתי אותו בעצמי סוף סוף וגיליתי שיש שם שני סופים, אחד לילדים ואחד למבוגרים (הסוף האחר הוא של חברי המועצה שהורסים את הפסל הכבר-לא-יפה ומתווכחים עד עצם היום עצם, פסל של מי מהם יבנו במקום). אבל ויילד בכל זאת בחר: הסוף הסופי באמת, הפסקה האחרונה, הוא זה התמים והיפה והעצוב (כמו שני הדברים שמביא המלאך לאלהים - גופת הציפור ולב האבן השבור של הנסיך.)

אוי אוי אוי. אני כבר פעם סיפרתי פה, שאת "הנסיך המאושר" קיבלתי במתנה מסבתא שלי

שקנתה אותו בשוּק (!). היא עצמה לא ידעה לקרוא עברית, אבל המוכר אמר לה, שזה סיפור נפלא שלא מפסיקים לבכות איתו. והוא צדק. הזלתי דמעות כמים, כל פעם שקראתי אותו.

או אולי בעצם :(

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
ספרים
בחר
בחר