פורום ספרים מארח: הסופרים ליעד שהם ושפרה הורן

תמר שילה שואלת:
איזה מן הספרים היה לך הכי קשה לכתוב ומדוע? ולאיזה מהם איזה את הכי מתחברת ומדוע?

תשובתה של שפרה הורן:
הספר הקשה ביותר לכתיבה היה 'מחול העקרבים' אותו כתבתי בגוף ראשון גברי. הקושי נבע גם מהעובדה שמעולם לא ניסיתי להכנס לראשו של גבר ועד כה כל הספרים שלי נכתבו בגוף ראשון נקבה. ועל כן ערכה כתיבתו כשמונה שנים.

וזה שאני מתחברת אליו ביותר? קשה להשיב, כי כולם היו בני.

איך אתם מחליטים על איזה נושא לכתוב

מה נותן לכם השארה לכתיבה

להיות במקום מרוחק ?

להיות בבבית?

האם למיקום הכתיבה יש השפעה על הכתיבה

14:41 10-06-2015|וואלה פרסים כתב:

לשני הסופרים שלום. לאיזה מהספרים שלכם אתם מרגישים את החיבור הרגשי הגדול ביותר ומדוע?

תשובתה של שפרה הורן:

שאלה קשה מאחר ולכל ספרי חשתי חיבור רגשי חזק. אולי התשובה היא 'מחול העקרבים' מאחר והיה זה הספר האחרון שלי והוא עדיין מהדהד בתודעתי ואני עדיין חיה את חיי אוריון הרמן, גיבור הספר. מעניין שתופעה זו חזרה ונשנתה בכל ספרי. תמיד הרגשתי את החיבור הרגשי הגדול ביותר לספר האחרון שכתבתי.

14:48 10-06-2015| כתב:

 לכתוב ספר לפעמיים לוקח שנים

האם גם לכם זה לקח שנים?

תשובתה של שפרה הורן:

אכן כן. בממוצע אני כותבת ספר פעם בשלוש שנים אם כי את 'מחול העקרבים' כתבתי במשך שמונה שנים.

שאלה- מדוע בחרת לכתוב את 'מחול העקרבים' מנקודת מבט גברית? 

תשובתה של שפרן הורן:
התשובה נעוצה בעובדה שכל ספרי, בין אם הם רומנים או ספרים שכתבתי לילדים, התגשמו במציאות. 'הימנון לשמחה' הרומן שכתבתי לפני 'מחול העקרבים' מתרחש בירושלים בתקופת האינתיפדה השניה ופותח בשורה "והחיים חזרו למסלולם. איזה חיים ואיזה מסלול." ומיד לאחר מכן מספרת יעל הגיבורה על אירוע קשה שאירע בחייה. אירוע שכונה בשמות שונים על ידי חוג מכריה- הנס שלך, התאונה שלך, האפיזודה, הטראומה ועוד. מיד עם סיום כתיבת הספר ושליחתו לעורכת חליתי בלוקמיה חריפה והתחושה היתה שהנפש ידעה עוד לפני שהגוף הגיב. כלומר שהיתה כאן תחושה אינטואיטיבית שמשהו נורא עומד לקרות לי. ואכן חוג מכרי מתיחס לאשר אירע לי במילים-נס, הטראומה, האפיזודה, התאונה.
על כן כתבתי את 'מחול העקרבים' בלשון זכר על מנת לתעתע בגורל ולהרחיק מעליי את פסק דינו של הספר החדש.

14:59 10-06-2015| כתב:

לפני פרסום ספר שלכם האם אתם מתייעצים עם קרובי משפחה או חברים 

תשובתה של שפרה הורן:

סופרים בדרך כלל מראים את כתב היד הראשוני לבני הזוג שלהם. לצערי בן זוגי איננו קורא עברית ובני גלעד מעולם לא קרא את ספרי. כך שאני די בודדה בכל הקשור למלאכת הכתיבה.

15:01 10-06-2015| כתב:

מה החשש הכי גדול בהוצאת ספר?

שלא ימכר?

שהבקורת לא תהיה חיובית?

תשובתה של שפרה הורן:

אכן עולים חששות רבים עם פרסום הספר. שהרי מהרגע שהספר מגיע לידי הקוראים או המבקרים אין לסופר כל שליטה עליו ואין לו כל יכולת להגן עליו. כל שהסופר רוצה הוא שיאהבו את ספרו כדרך שהוא אהב לכתוב אותו. וכמובן שכולנו רוצים להיות גם רבי מכר וגם לקבל ביקורות טובות, ולעתים זה גם מתאפשר.

15:08 10-06-2015| כתב:

איך אתם מחליטים על איזה נושא לכתוב

מה נותן לכם השארה לכתיבה

להיות במקום מרוחק ?

להיות בבבית?

האם למיקום הכתיבה יש השפעה על הכתיבה

תשובתה של שפרה הורן:

ההחלטה על מה לכתוב היא החלטה קשה המתקבלת כבדרך אגב עם גירוי חושי כל שהוא –'הפעימה הראשונה' כפי שכינה זאת נבוקוב. ההשראה לכתיבה מתקבלת בדרך כלל בבית, בירושלים, כשאני שרויה בפיזור נפש ובגפי. ובאשר למיקום- את הספר 'הימנון לשמחה' כתבתי בניו זילנד, כי רק שם, הרחק מהרעש של האינתיפדה וחיי היומיום הקשים בירושלים, יכולתי להתמקד בכתיבת ספר שכזה.

אסנת שואלת את שפרה הורן על החיבור שלה לעיר ירושלים?

תשובתה של שפרה הורן:

התגוררתי בירושלים כל ימי חיי וירושלים היא מקור ההשראה שלי. זוהי עיר שאי אפשר להשאר אדישים כלפיה- או שמתעבים אותה או שאוהבים אותה אהבת נפש. היחס שלי לעיר הזו הוא יחס מאד אמביוולנטי. אני מנסה להתרחק ממנה, לברוח אך תמיד חוזרת אליה והיא שבה ומופיעה בכל ספרי כאחת הגיבורות.

שאלה לליעד. לא קראתי את ספריך, אני מודה, אבל סיקרנת אותי מאוד. איזה ספר שלך היית ממליץ לי לקרוא קודם?

18:27 02-06-2015|הלביאה כתב:

לשפרה הורן וליעד שהם: איפה אתם ממקמים את כתיבתכם ביחס לזו של  עמוס עוז, אברהם ב. יהושע ודוד גרוסמן, יהודית קציר יעל הדיה או מירה מגן או אורלי קסטל בלום (הבאתי רק שמות אחדים)?

איך אתם רואים אותה ביחס לכתיבתו של רם אורן?

תשובתו של ליעד שהם:

איני בטוח שאני מבין את השאלה ביחס ל"מיקום" ועל פי אילו פרמטרים הוא נבחן. אני משתדל לכתוב את מה שמעניין אותי ובעזרת מיטב כישרוני. אני רואה את הכתיבה לא קריצה למרחק קצר אלא כריצת מרתון בה אדם רץ לבדך.   

14:41 10-06-2015|וואלה פרסים כתב:

לשני הסופרים שלום. לאיזה מהספרים שלכם אתם מרגישים את החיבור הרגשי הגדול ביותר ומדוע?

תשובתו של ליעד שהם:

ובכן, כולם היו בניי, ואני אוהב את כולם. אני חושב שספרים מתקשרים אצלי יותר לתקופות בחיי ולמה שעברתי שם. למשל, "שבוע באמצע החיים" קשור בתודעתי לתקופה בה התחלתי לצאת עם אשתי (והוא גם הספר החביב אליה), "מספר חסוי" להולדתה של בתי וכן הלאה והלאה. כשהתחלתי לכתוב ראיתי בכתיבה יותר תחביב מאשר מקצוע, ולכן יתכן שחלק מספריי הראשונים הייתי כותב מאוד אחרת ואולי לא, כי הראשוניות היא חלק מהקסם שבהם.  

14:46 10-06-2015|וואלה פרסים כתב:

ושאלה לליעד - איך זה מרגיש לקבל את התואר "סופר המתח הישראלי המצליח ביותר בארץ"? זה אמנם לא תואר רשמי אבל רבים מכנים אותך ככה. 

תשובתו של ליעד שהם:

זה כמובן מחמיא. מצד שני, גם מלחיץ, כי יש בו אלמנט של ציפייה להמשך הצלחה. איני יודע אם אני ראוי לתואר, אבל אני בהחלט משתדל להיות ראוי לו.  

14:59 10-06-2015| כתב:

לפני פרסום ספר שלכם האם אתם מתייעצים עם קרובי משפחה או חברים 

תשובתו של ליעד שהם:

כתיבת ספר כרוכה בהרבה מאוד תחקיר. אני לומד את הנושא שאני עומד לכתוב עליו, והאנשים שאני פונה אליהם שמבינים בנושא הם האנשים הראשונים שאני מתייעץ בהם. אני כותב מלווה בעורך. היתה לי הזכות לעבוד עם עורכים נפלאים כמו אמנון ז'קונט ונועה מנהיים (אבל לא רק). העבודה עם העורך היא חלק חשוב בכתיבת הספר. אני כמובן (או שלא כמובן) מתייעץ רבות עם אשתי. לקראת סיום יש רשימה של מספר אנשים שאני נותן להם את חוות הדעת כדי לשמוע את דעתם. 

15:01 10-06-2015| כתב:

מה החשש הכי גדול בהוצאת ספר?

שלא ימכר?

שהבקורת לא תהיה חיובית?

תשובתו של ליעד שהם:

זו שאלה מצויינת שלפני הוצאת כל ספר אני מסנה לענות עליה לעצמי. מה חשוב לי? כמובן, שהייתי רוצה הכל. גם וגם. עם זאת, אם היו מניחים אקדח לראשי ומכריחים אותי לענות הייתי עונה שתגובת הקהל חשוב יותר. אני כותב ספרים על מנת שיקראו אותם וכלל שקוראים בהם יותר כך שמחתי גדולה יותר.