סיפור קצר, אמיתי למחצה

ניל יאנג ברקע, המזגן מטרטר בחדר, "עדיף להישרף ברגע מלדעוך לאט..." הודו נשארה בחוץ עם החום הסירחון והרעש. השפעת הג'ויינט מתחילה להתפוגג, ניל יאנג עדיין נשמע טוב, יש דברים שנשמעים טוב בכל מצב. שעה וחצי לאחר מכן המנצ'יס ניצח את העצלנות, החלטתי לקחת את המטרו לקונט פלייס לאכול וימפי, המבורגר כבש עסיסי נוטף שומן, סתימת עורקים ודאית, מישהו צריך לדאוג לקרדיולוגים של העתיד... עליתי בתחנת המטרו הקרובה לגאסט האוס, קבלת הפנים של המזגן ניתקה אותי שוב מ"הבחוץ" , נשמתי נותן לזיעה להתייבש. היא עמדה שם ג'ינס וקורטה כתומה, משקפי השמש הסתירו את עייניה. משהו בה משך אותי, היא הורידה לפתע את משקפיה ומבטינו הצטלבו לשבריר שנייה ואז הבנתי מה. בניגוד גמור לכול האינסטיקטים שרכשתי בימי חיי העלובים, הסתכלתי עליה " סליחה, את יכולה לומר לי מתי נגיע לקונט פלייס?" שאלתי וחייכתי, היא חייכה חזרה וענתה לי באנגלית מושלמת עם מבטא קל "זה בדיוק המקום שאני הולכת אליו, פשוט תרד איתי" היססתי לחצי שנייה, "קדימה מטומטם" צעק לי קול כעוס וחסר סבלנות אי שם במעמקי המח, "הזדמנות אחרונה דביל". "תודה רבה לך, אולי אוכל לגמול לך בקפה, שמעתי על בית קפה מצויין ליד השוק הטיבטי" לרגע הביטה בי במבט חוקר, כאילו ניסתה לעמוד על כוונותי, "אני אשמח" ענתה. האם אישתי תסלח לי אם אני הזיין את ההודית המדהימה הזו ? שאלתי את עצמי, " האם תסלח לעצמך אם לא ?" ענה לי אותו קול כעוס ממעמקי המח.

מעניין, ממתינים

להמשך... אפשרי לעמוד בזה הפיתוי?

מממממממממממממ

אני חושבת שהיא תסלח לך אם לא תספר לה ככה היא לא תדע,ולך...יש נסיבות מקלות. נו............
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
סודות + וידויים
בחר
בחר