לך , האחת והיחידה בחיי.
"רגעים של בית, טעמתי היום.
שכבתי לנוח מעט, במיטתנו. כשלא היית.
דמיינתי את הרגעים, שכבר חלפו , עם ריחך, שלא נמוג.
אהבתי את הרגע, שבו חשתי , שאת נמצאת לצידי.
אהבתי את מגע ידך, המלטף.
רציתי לחוש את מגעך, אך, את, לא היית."
"נטיתי לחשוב , איך היה בעבר.
רציתי לחשוב, איך תחשבי עלי, שאני לא נמצא לצידך.
רציתי לדעת, איך מערובלת כזו סחפה אותי ממך,הרחק.
ישר למעמקים. ואת אינך."
"בקשתי לחזור אל הרגע בו היית עבורי כתכשיט.
סירבת. ידעת בעינייך, שאני כבר לא עבורך. יש מחליף, לתחליף.
ואני , שאהבתי עד כלות, ואני , ואני,,ואני,
כבר לא יכול לכאוב. ליבי נגלל בתהומי הזיות , וחלומות.
ליבי זרוע בכאב עד אין קץ."
"נכנסתי למערבולת, אכן, ואיני יודע איך לצאת ממנה.
מערבולת של תשוקה לאחת שלי. וזה קשה,
כי הסחרור, לא נורמלי.
הסחרור מהווה אשלייה, שהיא איתי, אך,
היא לא איתי.
ואני שוקע. מטה מטה.
והקושי בנשימה,
כי הורגלתי לנשום יחד איתה,
לנשום את ריחה,
לנשום את נשמתה."
" כאן, צללתי, בתוך המערבולת. אוהב ,
אך, לא נושם כבר.
בתוך תהפוכות התהום,
כאן צללתי, ללא תהיות ומחשבות.
כמו תינוק בשנתו,
הריחוף, כל כך מתוק, כאילו אין מחר.
החיוך, לא שב על שפתיי.
פשוט, דממתי."

- שימי.