- עברתי כבר את השלב של טפיחות על השכם---זה הוידוי שלי.

טלפון בבוקר מאישה. "נתקעתי בדרך עם הרכב, מה עושים"? בין לבין השיחה נותקה.לא ידעתי משום מה. 10 דקות לאחר מכן, נתבשרתי ע"י עובר אורח ,,,שרכב שנסע ממערב למזרח, סונוור בשל קרני השמש. משולש על הכביש הוא לא ראה. לאחר מכן, גם את אשתי שרכנה בסמוך לתא המטען, להוציא בקבוק מים, כפי שביקשתי ממנה בפון,,,,הוא גם לא ראה. מהירות - 90 קמ"ש,,עפי" הבוחנים. השיחה נותקה. לא היו לו משקפי שמש.טעות גורלית. טיפול נמרץ, שבועיים. לאחר מכן, הועברה לשיקום . נשארתי מול מציאות ,כואבת. ריחה במיטה לצידי היה טרי, וריחני מליל אמש. ניסיתי לגלות חוסן מול הילדים, שלא קיבלו זאת.בהבנה מלאה. וכל העת בכו,,,למה אימם לא בבית. הימים חלפו לשבועות. השבועות חלפו לחודשים.ריחה עדיין אפף את מיטתי.כאן, אני כבר הייתי רגיל לבכות בלילות. לאחר שהייתי משכיב את הילדים, כאן, אני מצאתי את עצמי לבד עם המחשבות עליה, ואיך היא מעבירה את הזמן שם, בכאביה. והבכי, הקל עליי במעט. תמיד , הגדרתי את עצמי כאדם קשוח, ובעל דומיננטיות מסויימת. אז בלילה, התגמדה דמותי לפניי. היה לי קושי מסויים למצוא את עצמי לבד, עם שלושה ילדים ,בלעדיה. עבדתי כרגיל.הקלות קיבלתי ממפקד טייסת,,די והותיר. הייתי מכבס, מבשל, דואג לשיעורי הבית של הילדים, לא מפספס להכין להם ארוחת ערב+מקלחות, ניקיונות , הכל.מכל. הייתי אב השנה,,,,בדיעבד, אך חוסרה בבית השפיע עליי חמורות. וגם, על הילדים, ששאלו אותי השכם והערב, מתי אימם תחזור הבייתה. שמחתי בתוכי, שהיא נשארה בחיים. אך ידעתי שאקבל מוצר אחר, ולא את אשתי הקודמת. לא היה אכפת לי איך אקבל אותה, העיקר שתשהה לצידי. לאחר תשעה חודשים , היא שבה הבייתה. לא לביתנו אנו. דאגתי לעבור דירה. לעיר אחרת, למען שינוי האוירה, וגם, בגלל שדירתנו הייתה קטנטונת, אך חמימה, ובעלת מדרגות. לא רציתי להוציא אותה "מכלא",,,{השיקום},,ולהכניס אותה לכלא נוסף.רציתי שתהיה מאושרת, ולשקמה נפשית ככל האפשר,,,למענה, למען הילדים, ואחרון, למעני. הייתה זו תקופה רעה בחיי, שאיני רוצה להכליל אותה כפרק בחיי, כי זו הייתה תקופה רעה, ומאוד קשה. אך, לפעמים, מתגנבים לליבי הייסורים שהיא עברה בתקופה זו, ועדיין עוברת בלילות בעיקר,,,וזה צף מחדש, בתודעתי. משום כך, רגשות אילו, גורמים לי לאהוב אותה יותר ויותר,,, כי מישהו עשה חסד עבורי, והשאיר את יפתי לצידי, ולצד הילדים. פרקתי לא מעט,,,, ואני מאמין, שיש לי עוד הרבה מה להעלות בכתב, אך, קצרה היריעה. היום , מאושר מאוד שהיא איתי, חולקת עימי את חיינו כזוג וכהורים לילדינו. מאמין , שכל הורה היה עושה זאת למען ילדיו, וכל בעל אוהב היה עושה זאת למען אשתו. כאן מתפרשת האהבה האמיתית לבן הזוג. לפתע אדם מגלה כמה כוחות יש לו, ולא ידע עליהם. איני מאמין כיום, בדיעבד, כשמביט לאחור, שעברתי תקופה כזו, וגם היא, מכל ההיבטים הנפשיים והפיזיים כאחד. מאידך לא מאחל לאף אחד לעבור את שעברתי, ועברנו כולנו כמשפחה. זהו וידויי להיום,,,,קצת קשה לפרוק, אך מרגיש הקלה מסויימת, מול חברי הפורום הזה ביודעי, שאכן יש כאן אנשים היודעים להעריך מהות החיים, וידידות אמיתית , לשמה. ערב טוב לכולם! ממני לכם- פלספן-no-1

שימי ....

פשוט כואב לקרוא את המילים שנכתבו על דף זה... כל הערצתי אלייך על מה שעשית למען המשפחה... נעים לדעת שעדיין יש אנשים כמוך. שאלוהים ייתן לך חוזק ובריאות למענך ולמען משפחתך. בידידות.. Kitkaton

שימי יישר כוח - סיפור חיים קשה וכואב - מאחלת לך ולכל בני ביתך חוסן נפשי ועוצמה להתמודד עם קשיי החיים

מאחלת לכם שהקשיים הללו שעברתם יחד וכל אחד לחוד יהפכו לטעם מתוק של שמחת חיים של חדווה של סיפוק ושל אושר אתה ומשפחתך - אתם דוגמה של קשר ואחווה, חברות ואהבת אמת. שוב אומר לך שימי'לה היקר יישר כוח - ושתזכה לחיים בריאים וארוכים אתה וכל בני ביתך.

שימי ....

פשוט כואב לקרוא את המילים שנכתבו על דף זה... כל הערצתי אלייך על מה שעשית למען המשפחה... נעים לדעת שעדיין יש אנשים כמוך. שאלוהים ייתן לך חוזק ובריאות למענך ולמען משפחתך. בידידות.. Kitkaton

- תודה קיטי,,על מילותיך,,,,הכל כבר מאחור,,,צריך תמיד לצעוד קדימה.

כדי שעננות זו לא תעכיר את החיים. כשמקבלים חיים במתנה , פעם נוספת, אז משכילים לדעת איך לנצל אותם כראוי. למרות זאת, ישנם דברים אצל הילדים , הגדולים כבר,,, שנחרטו עמוקות, בליבם, בתודעתם, וישנן הטחת האשמות, דווקא לאמא, שעברה את כל הסבל הזה, בנוגע למעבר הדירה, פירוק החברות בבתי הספר, ניתוק קשרים עם חברות מהעיר הקודמת,,, הכל בא על חשבונה היום, וזה מהווה קושי נוסף, בהתמודדות התמידית מול חינוכם השוטף. אך, ימים יגידו. למרות זאת, הם התאקלמו בצורה יוצאת דופן, עם האקלים השונה בעיר זו,,, ומהווים כיום מודל לחיקוי עבור ילדים אחרים. הלוואי וזה יימשך כך. תודה לך על התמיכה,והמילים היפות. נותרנו שנינו רק למענם, ואני מודה על כך. לכן, אני שותף מלא ברגשותיו של אבנר, ומבין מאוד לליבו. מאוד. והלוואי, ומי ייתן, שגם הוא יחלוק אהבה נוספת בחייו, וייתן מזור לכאביו. אמן. פלספן-no-1

- עברתי כבר את השלב של טפיחות על השכם---זה הוידוי שלי.

טלפון בבוקר מאישה. "נתקעתי בדרך עם הרכב, מה עושים"? בין לבין השיחה נותקה.לא ידעתי משום מה. 10 דקות לאחר מכן, נתבשרתי ע"י עובר אורח ,,,שרכב שנסע ממערב למזרח, סונוור בשל קרני השמש. משולש על הכביש הוא לא ראה. לאחר מכן, גם את אשתי שרכנה בסמוך לתא המטען, להוציא בקבוק מים, כפי שביקשתי ממנה בפון,,,,הוא גם לא ראה. מהירות - 90 קמ"ש,,עפי" הבוחנים. השיחה נותקה. לא היו לו משקפי שמש.טעות גורלית. טיפול נמרץ, שבועיים. לאחר מכן, הועברה לשיקום . נשארתי מול מציאות ,כואבת. ריחה במיטה לצידי היה טרי, וריחני מליל אמש. ניסיתי לגלות חוסן מול הילדים, שלא קיבלו זאת.בהבנה מלאה. וכל העת בכו,,,למה אימם לא בבית. הימים חלפו לשבועות. השבועות חלפו לחודשים.ריחה עדיין אפף את מיטתי.כאן, אני כבר הייתי רגיל לבכות בלילות. לאחר שהייתי משכיב את הילדים, כאן, אני מצאתי את עצמי לבד עם המחשבות עליה, ואיך היא מעבירה את הזמן שם, בכאביה. והבכי, הקל עליי במעט. תמיד , הגדרתי את עצמי כאדם קשוח, ובעל דומיננטיות מסויימת. אז בלילה, התגמדה דמותי לפניי. היה לי קושי מסויים למצוא את עצמי לבד, עם שלושה ילדים ,בלעדיה. עבדתי כרגיל.הקלות קיבלתי ממפקד טייסת,,די והותיר. הייתי מכבס, מבשל, דואג לשיעורי הבית של הילדים, לא מפספס להכין להם ארוחת ערב+מקלחות, ניקיונות , הכל.מכל. הייתי אב השנה,,,,בדיעבד, אך חוסרה בבית השפיע עליי חמורות. וגם, על הילדים, ששאלו אותי השכם והערב, מתי אימם תחזור הבייתה. שמחתי בתוכי, שהיא נשארה בחיים. אך ידעתי שאקבל מוצר אחר, ולא את אשתי הקודמת. לא היה אכפת לי איך אקבל אותה, העיקר שתשהה לצידי. לאחר תשעה חודשים , היא שבה הבייתה. לא לביתנו אנו. דאגתי לעבור דירה. לעיר אחרת, למען שינוי האוירה, וגם, בגלל שדירתנו הייתה קטנטונת, אך חמימה, ובעלת מדרגות. לא רציתי להוציא אותה "מכלא",,,{השיקום},,ולהכניס אותה לכלא נוסף.רציתי שתהיה מאושרת, ולשקמה נפשית ככל האפשר,,,למענה, למען הילדים, ואחרון, למעני. הייתה זו תקופה רעה בחיי, שאיני רוצה להכליל אותה כפרק בחיי, כי זו הייתה תקופה רעה, ומאוד קשה. אך, לפעמים, מתגנבים לליבי הייסורים שהיא עברה בתקופה זו, ועדיין עוברת בלילות בעיקר,,,וזה צף מחדש, בתודעתי. משום כך, רגשות אילו, גורמים לי לאהוב אותה יותר ויותר,,, כי מישהו עשה חסד עבורי, והשאיר את יפתי לצידי, ולצד הילדים. פרקתי לא מעט,,,, ואני מאמין, שיש לי עוד הרבה מה להעלות בכתב, אך, קצרה היריעה. היום , מאושר מאוד שהיא איתי, חולקת עימי את חיינו כזוג וכהורים לילדינו. מאמין , שכל הורה היה עושה זאת למען ילדיו, וכל בעל אוהב היה עושה זאת למען אשתו. כאן מתפרשת האהבה האמיתית לבן הזוג. לפתע אדם מגלה כמה כוחות יש לו, ולא ידע עליהם. איני מאמין כיום, בדיעבד, כשמביט לאחור, שעברתי תקופה כזו, וגם היא, מכל ההיבטים הנפשיים והפיזיים כאחד. מאידך לא מאחל לאף אחד לעבור את שעברתי, ועברנו כולנו כמשפחה. זהו וידויי להיום,,,,קצת קשה לפרוק, אך מרגיש הקלה מסויימת, מול חברי הפורום הזה ביודעי, שאכן יש כאן אנשים היודעים להעריך מהות החיים, וידידות אמיתית , לשמה. ערב טוב לכולם! ממני לכם- פלספן-no-1

שמע גבר, אני לא הולך לתת לך מחמאות

אני הולך להגיד לך דבר אחד. אתה גבר אמיתי. מבין, יודע מה זה אחריות והכי חשוב, יודע איך לתת בחזרה מה שאתה מקבל. קיבלת מהאישה שלך וידעת לתת בחזרה כשהיא היתה הכי צריכה אותך. זה לא שאתה צריך לקבל פרס, זה מראה שאתה בן אדם עם נשמה, עם כוח, שיודע שלא רק לוקחים, גם מקבלים. שיודע שלהיות בזוג זה לשים את הכתף והנשמה איפה שצריך ומתי שצריך. אז עכשיו לפני שבא החג, אני מאחל לך ולמשפחה שלך חג שמח, אתה בסדר, ושיהיו לכם חיים טובים ויפים

שימי יקר, אתה קורצת מזן נדיר

הינך אדם במלא מובן המילה . בהחלט יודע להעריך את מהות החיים וכל מה שהם טומנים בחובם ... ידידי , מאחל לך ולמשפחתך שתמצו כל יום וכל רגע בחייכם לטובה ...לאושר ובריאות . מסתבר -כדי לחוות אושר לפעמים צריך לחוש בחסרונו .

שמע גבר, אני לא הולך לתת לך מחמאות

אני הולך להגיד לך דבר אחד. אתה גבר אמיתי. מבין, יודע מה זה אחריות והכי חשוב, יודע איך לתת בחזרה מה שאתה מקבל. קיבלת מהאישה שלך וידעת לתת בחזרה כשהיא היתה הכי צריכה אותך. זה לא שאתה צריך לקבל פרס, זה מראה שאתה בן אדם עם נשמה, עם כוח, שיודע שלא רק לוקחים, גם מקבלים. שיודע שלהיות בזוג זה לשים את הכתף והנשמה איפה שצריך ומתי שצריך. אז עכשיו לפני שבא החג, אני מאחל לך ולמשפחה שלך חג שמח, אתה בסדר, ושיהיו לכם חיים טובים ויפים

- "אבוס - עיינק", יא מושיקו.

תודה על הכל. מאחל לך ולמשפחתך, רק טוב, בריאות ופרנסה טובה. אושר ועושר. ואתה אכן עשיר, בליבך,ובנשמתך. אלוהים ישמרך,למען כולם. חג שמח לך, ולכל בני ישראל, באשר הינם.

- עברתי כבר את השלב של טפיחות על השכם---זה הוידוי שלי.

טלפון בבוקר מאישה. "נתקעתי בדרך עם הרכב, מה עושים"? בין לבין השיחה נותקה.לא ידעתי משום מה. 10 דקות לאחר מכן, נתבשרתי ע"י עובר אורח ,,,שרכב שנסע ממערב למזרח, סונוור בשל קרני השמש. משולש על הכביש הוא לא ראה. לאחר מכן, גם את אשתי שרכנה בסמוך לתא המטען, להוציא בקבוק מים, כפי שביקשתי ממנה בפון,,,,הוא גם לא ראה. מהירות - 90 קמ"ש,,עפי" הבוחנים. השיחה נותקה. לא היו לו משקפי שמש.טעות גורלית. טיפול נמרץ, שבועיים. לאחר מכן, הועברה לשיקום . נשארתי מול מציאות ,כואבת. ריחה במיטה לצידי היה טרי, וריחני מליל אמש. ניסיתי לגלות חוסן מול הילדים, שלא קיבלו זאת.בהבנה מלאה. וכל העת בכו,,,למה אימם לא בבית. הימים חלפו לשבועות. השבועות חלפו לחודשים.ריחה עדיין אפף את מיטתי.כאן, אני כבר הייתי רגיל לבכות בלילות. לאחר שהייתי משכיב את הילדים, כאן, אני מצאתי את עצמי לבד עם המחשבות עליה, ואיך היא מעבירה את הזמן שם, בכאביה. והבכי, הקל עליי במעט. תמיד , הגדרתי את עצמי כאדם קשוח, ובעל דומיננטיות מסויימת. אז בלילה, התגמדה דמותי לפניי. היה לי קושי מסויים למצוא את עצמי לבד, עם שלושה ילדים ,בלעדיה. עבדתי כרגיל.הקלות קיבלתי ממפקד טייסת,,די והותיר. הייתי מכבס, מבשל, דואג לשיעורי הבית של הילדים, לא מפספס להכין להם ארוחת ערב+מקלחות, ניקיונות , הכל.מכל. הייתי אב השנה,,,,בדיעבד, אך חוסרה בבית השפיע עליי חמורות. וגם, על הילדים, ששאלו אותי השכם והערב, מתי אימם תחזור הבייתה. שמחתי בתוכי, שהיא נשארה בחיים. אך ידעתי שאקבל מוצר אחר, ולא את אשתי הקודמת. לא היה אכפת לי איך אקבל אותה, העיקר שתשהה לצידי. לאחר תשעה חודשים , היא שבה הבייתה. לא לביתנו אנו. דאגתי לעבור דירה. לעיר אחרת, למען שינוי האוירה, וגם, בגלל שדירתנו הייתה קטנטונת, אך חמימה, ובעלת מדרגות. לא רציתי להוציא אותה "מכלא",,,{השיקום},,ולהכניס אותה לכלא נוסף.רציתי שתהיה מאושרת, ולשקמה נפשית ככל האפשר,,,למענה, למען הילדים, ואחרון, למעני. הייתה זו תקופה רעה בחיי, שאיני רוצה להכליל אותה כפרק בחיי, כי זו הייתה תקופה רעה, ומאוד קשה. אך, לפעמים, מתגנבים לליבי הייסורים שהיא עברה בתקופה זו, ועדיין עוברת בלילות בעיקר,,,וזה צף מחדש, בתודעתי. משום כך, רגשות אילו, גורמים לי לאהוב אותה יותר ויותר,,, כי מישהו עשה חסד עבורי, והשאיר את יפתי לצידי, ולצד הילדים. פרקתי לא מעט,,,, ואני מאמין, שיש לי עוד הרבה מה להעלות בכתב, אך, קצרה היריעה. היום , מאושר מאוד שהיא איתי, חולקת עימי את חיינו כזוג וכהורים לילדינו. מאמין , שכל הורה היה עושה זאת למען ילדיו, וכל בעל אוהב היה עושה זאת למען אשתו. כאן מתפרשת האהבה האמיתית לבן הזוג. לפתע אדם מגלה כמה כוחות יש לו, ולא ידע עליהם. איני מאמין כיום, בדיעבד, כשמביט לאחור, שעברתי תקופה כזו, וגם היא, מכל ההיבטים הנפשיים והפיזיים כאחד. מאידך לא מאחל לאף אחד לעבור את שעברתי, ועברנו כולנו כמשפחה. זהו וידויי להיום,,,,קצת קשה לפרוק, אך מרגיש הקלה מסויימת, מול חברי הפורום הזה ביודעי, שאכן יש כאן אנשים היודעים להעריך מהות החיים, וידידות אמיתית , לשמה. ערב טוב לכולם! ממני לכם- פלספן-no-1

שימי אתה גבר מדהים...

נדיר לראות גברים כמותך שאוהבים באמת למרות הכל וחזקים כל כך מאחלת לך רק טוב!!!!!!!

שימי יקר שלנו

אתמול בערב,כשניכנסתי לפורום וראיתי את הווידוי שלך,פשוט לא יכולתי להגיב.שעה קלה קודם לכן,ומבלי לדעת שכתבת את הסיפור הכואב שלך,חלפו בי זיכרונות אותה תאונה קטלנית,שבה נהרגה בת משפחה שלי,קרובה מאוד,ילדה בת 16.5 הדמעות שעל פניי עוד לא יבשו,והנה מופיעה מול עיני,כל מסכת הכאב והסבל,שאתה ובני משפחתך עברו,בעקבות אותה תאונה. שימי יקר...אני רוצה לומר לך,שאתה אישיות מיוחדת במינה.רק מי שחש זאת על בשרו,רק מי שעבר כאב עצום,יודע כמה כוח צריך בשביל התמודדות שכזאת. גילית מסירות יוצאת-דופן ! תאמין לי ,הרבה משפחות שכולות,מאותן תאונות דרכים נוראיות,היו רוצות להיות במצב שלך.להם,שום דבר כבר לא יעזור.להם,המוות הוא סופי,חידלון. נכון,זה קשה,שום דבר כבר לא יחזור להיות כמו שהיה,אבל צריך לומר תודה לאל על שזכית מחדש באישתך,והיא קיבלה את חייה במתנה.אתה וילדיך לא נשארתם לבד. אני מכאן רוצה לחזק אותך,ואני כבר יודעת שאתה זה שמחזק אחרים,ברגעים קשים. זכית במשפחה נהדרת,זכית בכוחות נפש,התעלית מעל עצמך,נלחמת למען המסגרת היפה שהיתה לכם,ועודנה,בזכות ולא בחסד. מאחלת לך ולמשפחתך,את כל הטוב שבעולם,ושתזכו לאריכות ימים ולחיים טובים. שלך בהרבה הערכה POZITA

שימי

סיפורך מרגש ביותר ומצביע על רגש אהבה ללא תנאים, כמו שכולם רוצים ואחריות. הצלחת להתמודד עם הקשיים וחיכית בסבלנות אין קץ לאשתך שתשוב להיות איתך ועם ילדכם, אני מאחלת לך שתמיד תהיה לצדך אשתך האהובה.

סיפור קטן מהפורום לייד...

בנוסף לפורום הזה אני מנהל עוד פורום בוואלה..(20+ למי שלא יודע) והיה לי אתמול דיון בנושא אהבה.... שאלו האם האהבה אמיתית קיימת לנצח... לאחר כמה תגובות שמתי לב שאני היחיד שמגונן על קיומה של אהבת אמת..ושאף אחד לא מאמין שהיא קיימת. והינה פתאום הוידוי הזה של שימי עולה לאויר. ופשוט גורם לי להאמין עוד יותר באמונה שלי ..שאהבת אמת כן קיימת והיא יכולה להמשיך לנצח!! לך שימי, אם לרגע חברי הפורום השכן גרמו לי לערעור בביטחון שלי לגבי אהבת אמת... הגעת אתה וגרמת לי להיות בטוח לגמרי ולהאמין בזה ללא צל של ספק! אכן כן ! קיימת אהבת אמת לנצח! ואתה ואישתך זה ההוכחה לזה! תודה לך .

-לכל מי שהגיב,,,ותמך בדררכו שלו,,,,,

תודה. תודה לכולכם. אומנם, עבר פרק זמן משמעותי,מאז, כ-3 וחצי שנים. אך, ישנן לפעמים גרורות של זכרונות כואבים, במיוחד ,,,לאשתי היפה. אותו אדם שפגע בה , לקח זאת ממש קשה, עוד בפרט שהוזהר עי" המשטרה, לא לבקרה, ואפילו לא לשוחח עם קרובי משפחה . יום לפני משפטו, הוא נפטר משבץ מוחי. בן 44 היה. אב לארבעה ילדים, ומאמין , גם לאישה מקסימה ודואגת. עוד דבר , שאשתי לקחה זאת בליבה קשה, ובכתה המון על אובדנו. לעבור בשדירות משה דיין , בראשל"צ,,,מהווה עד היום סימן דרך מאוד כואב עבורה.באותו יום גורלי. ולפעמים , אני נאלץ, לעשות את כל הסיבובים ישר , ימינה , שמאלה, עמ" להגיע רק לקניון הזהב. לא קל עבורה , אף כיום. אך , לראות פרח כזה , מחייך, ויפה, אף על מה שעבר,,, גורם לי חדווה מחודשת,,בכל אביב מחדש. הלוואי, וכל תפילותיכם עבורי יקויימו ,, והיא אכן תהיה במחיצתי, עד לכשנזדקן יחדיו. תודה לכולם, וערב נעים ופורה! ממני לכם- פלספן-no-1

שימי

וואלה אתה אחלה גבר. אולי גם אני אשחרר וידוי בקרוב. רק מי שעבר את כל הלילה ער יודע לעריך אור יום. גור קטן.

-לכל מי שהגיב,,,ותמך בדררכו שלו,,,,,

תודה. תודה לכולכם. אומנם, עבר פרק זמן משמעותי,מאז, כ-3 וחצי שנים. אך, ישנן לפעמים גרורות של זכרונות כואבים, במיוחד ,,,לאשתי היפה. אותו אדם שפגע בה , לקח זאת ממש קשה, עוד בפרט שהוזהר עי" המשטרה, לא לבקרה, ואפילו לא לשוחח עם קרובי משפחה . יום לפני משפטו, הוא נפטר משבץ מוחי. בן 44 היה. אב לארבעה ילדים, ומאמין , גם לאישה מקסימה ודואגת. עוד דבר , שאשתי לקחה זאת בליבה קשה, ובכתה המון על אובדנו. לעבור בשדירות משה דיין , בראשל"צ,,,מהווה עד היום סימן דרך מאוד כואב עבורה.באותו יום גורלי. ולפעמים , אני נאלץ, לעשות את כל הסיבובים ישר , ימינה , שמאלה, עמ" להגיע רק לקניון הזהב. לא קל עבורה , אף כיום. אך , לראות פרח כזה , מחייך, ויפה, אף על מה שעבר,,, גורם לי חדווה מחודשת,,בכל אביב מחדש. הלוואי, וכל תפילותיכם עבורי יקויימו ,, והיא אכן תהיה במחיצתי, עד לכשנזדקן יחדיו. תודה לכולם, וערב נעים ופורה! ממני לכם- פלספן-no-1

שימי לא תאמין ,

נראה שהייתי ברדיוס 1 ק"מ ממקום התאונה .......

באותו בוקר , אבנר?,,,22/9/04 ?

יכול לנדב מידע מה ראית? שבוע לפי ראש השנה,,,בדיוק,,,,דאז.
עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
סודות + וידויים
בחר
בחר