הרבה הפרעות

שלום,
אני בחור בן 27, מהנדס אזרחי במקצוע בוגר טכניון. אספר בקיצור מה עובר עלי:
מאז נעורי ועד עכשיו סבלתי מחרדה חברתית, ששיתקה אותי ושנים לא היה לי חיים חברתיים ולא היו חברים בכלל, וכתוצאה מזה אני מאוד חלש מבחינה חברתית ולא רכשתי מיומנויות חברתיות, גם לא נכנסתי במערכות יחסים.
אני סובל מזמן מכמה דברים שמאוד עושים לי את החיים קשים, אפילו פוטרתי מהעבודה בגללן: קושי בריכוז, זיכרון חלש, קושי לעקוב אחרי הוראות או אחרי דיבור של מי שמדבר איתי, אישיות חלשה, קושי להבין וללמוד דברים חדשים, מתקשה לשמור על קשר עין, לא מצליח לסדר את הזמן שלי, ולא יושן טוב (כל לילה שונה מהלילה שלפניה, פעם יושן הרבה, פעם מעט) וזה בגלל שאני לא מסדר את הזמן שלי (יושב הרבה שעות על המחשב והזמן נמרח אצלי).
אחרי אבחון עצמי מצאתי שאני סובל מההפרעות הבאות או חלק מהן, אבל לא יודע מי בא ראשון או מי גרם למי, והעובדה שיש ביניהן קשר והרבה סימפטומים משותפים , אז לא מצליח להחליט (תכף אספר מה היתה דעתו של הפסיכאטר שלהכתי אליו):
חרדה חברתית, דיכאון, הפרעות קשב וריכוז, Auditory processing disorder (ז"א מתקשה לעקוב אחרי מה שמדברים איתי), הפרעת אישיות נמנעת (דומה לחרדה חברתית), Pseudodementia.
לפני 9 חודשים הייתי אצל פסיכיאטר וסיפרתי לו מה עובר עלי, אחרי רבע שעה, והוא שלל שיש לי הפרעות קשב וריכוז. הוא אמר שהכל בגלל החרדה ורשם לי שתי תרופות: לוריון + ציברלקס 10מ"ג, ואמר לי לחזור אליו שוב אחרי חודש.
את האמת אני עדיין לא השתמשתי בתרופות, וגם לא חזרתי משלוש סיבות: אחת, בגלל שהפסיכיאטר לא טרח לשאול על מצבי עד עכשיו!, שתיים, גם בגלל החשש מהתרופות (אפילו יש עמותות ורופאים שמזהירים מהתרופות הפסיכיאטריות ושהם עלולים לגרום לנזק במוח בנוסף לתופעות הלוואי), שלוש, כי אני חושב שאני יותר צריך טיפול פסיכולוגי, מישהו לדבר איתו ולהוציא את כל הכאב (הפסיכיאטר רשם מייד תרופות ולא נתן אפשרות שאולי אני צריך טיפול פסיכולוגי, הוא אמר שאת זה אחר כך, קח בנתיים את התרופות ואחרי תקופה מסויימת נדבר על טיפול פסיכולוגי)
אני קבעתי עוד שלושה יומיים אצל עוד פסיכאטר. אני מאוד מתוסכל ומתלבט מה לעשות, ומאוד צריך ייעוץ, בבקשה תעזרו לי!

שלום לך

כדורים פסיכיאטריים זה לא הדבר הכי מומלץ ולצערי הרופאים מחלקים את זה בקלות יתר כי בכך הם משתיקים את הבעיה במקום לפתור אותה.

הייתי ממליץ לך כן לגשת לטיפול של שיחות אצל מטפל מקצועי זה הרבה פעמים יכול לפתור את הבעיה ורק אם לא יהיה ברירה תפנה לעזרת הכדורים

בהצלחה

אם תצטרך עזרה תפנה אלי ואנסה לעזור לך

שלום,

אתה מנתח היטב את מצבך בכך שלאור העדר ניסיון וטעיה עם השנים מבחינה חברתית, נוצר מצב בו אינך נהנה מרפרטואר רחב של כלים ומיומנויות חברתיות, אשר הנן נרכשות. ייתכן ואתה סובל מרמה של חרדה חברתית כללית.

אך אם זאת, אינך מדייק לאור תיאורך בכך שאתה סובל "מהרבה הפרעות", אלא מכנראה הפרעה אחת (אולי יותר) ומתסמיניה הרבים והידועים, אשר אינם מזיקים לרוב, פרט למסתכלים.

אני ממליץ לך להקשיב לפסיכיאטר ולשוחח עימו על הסיבות שבגינן בחרת עד כה שלא ליטול את הכדורים. כדורים הם מומלצים אך בעיקר בשילוב עם טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, שנמצא היעיל ביותר למצבך.

לגבי הפסיכיאטר, אל תשכח שמדובר ברופא ולא בפסיכולוג. לא כל הפסיכיאטרים מטפלים בפסיכותרפיה. ההכשרה היא רפואית קודם. לדעתי פנה לפסיכולוג מומחה ל-CBT בכדי לקבל מענה ובשילוב פסיכיאטר להקלה על התסמינים החרדתיים והדיכאונים שאתה סובל מהם.

בברכה,

ד״ר רותם אביטוב, פסיכולוג קוגניטיבי-התנהגותי, Ph.D.


טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדות, מצבי רוח ומשברים


חבר-מומחה ומדריך באגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי- איט"ה


אתר: www.cbt-psychology.com


קליניקה:


ש"ד בנימין 43, נתניה, נייד: 050-2481472

ליוסי ורותם.

תודה על תגובתכם. אני חושב כמוכם, אפילו לא הייתה לי את המחשבה לדחות תרופות, התחלתי לחשוש רק אחרי שקראתי על הסכנות שלהן ועל הטענות הנגדיות של החוקרים (מאונ' מכובדות בעולם) ועל התגובות השליליות של אנשים שהשתמשו בהן (גם כאן היו אנשים שטענו שתרופות עזרו להם, וכאן אני נכנסתי בדלימה).

רותם, הנה אתה הזכרת עוד הפרעת חרדה (חרדה חברתית מוכללת) חחח מרוב שזה עצוב התחיל להיות מצחיק. אני יודע שבהתחלה (בערך בכיתה ט', למרות מאז ומתמיד הייתי ילד ביישן ושקט!) הייתה לי אולי הפרעה אחת (חרדה חברתית), אבל בגלל שלא טופלה בזמנו, אז זה גרם לשרשרת או התפתחות של הפרעות אחרות שהיו חריפות בתקופות מסויימות (הייתי מגיע למצבי לחץ או דחק והתעייפות).

במהלך השנים הייתי קורא באינטרנט איך צריך לטפל בבעיה, להפסיק מחשבות שליליות ולהחליף בחיוביות, ואיך לחזק את הביטחון העצמי וכו', הייתי מרגיש שיפור יחסי אבל הלחצים והחרדות היו יותר חזקים. לפני שנה בערך מצאתי באינטרנט ערכה לטיפול עצמי בחרדה חברתית בטיפול קוגנטיבי-התנהגותי, גם התחלתי בה והגעתי לאמצע, הרגשתי שיפור טוב והייתי יותר פתוח, אבל שוב בגלל לחץ הלימודים והסיטואציות המלחיצות והמצב רוח הירוד הפסקתי באמצע. ומאז הייתי חווה שוב ושוב מצבי חרדה. אגב אשמח לקבל חוות דעת על הערכה הזאת והאם כדאי לחזור עליה שוב, הנה קישור: https://socialanxietyinstitute.org/social-anxiety-treatment/audio-therapy/overcoming-social-anxiety

לסיכום, מקווה שגם תתייחסו לנקודות הבאות, מה שהכי מלחיץ אותי בחיים כרגע:

1. הבדידות (אין חברים לבלות איתם ולהנות).

2. מפחד לעשות מערכת יחסים רצינית מהמחשבה שהיא לא תצליח בגלל המצב שלי.

3. מפחד להתחיל עבודה חדשה כי כבר פוטרתי פעמיים בגלל המצב שלי (קשיי קשב ריכוז וזיכרון, לא קולט טוב דברים ולאט, קושי ללמוד דברים חדשים וכו') .

4. חושש שהטיפול, במיוחד התרופתי, לא יצליח או יסבך את מצבי יותר (שיחריף את הבעיות או שיווצרו בעיות חדשות).

5. חושש שלא אצליח לסיים את הטיפול הפסיכולוגי כמו שצריך כי הרבה פעמים אין לי כוח להמשיך.

דבר אחרון, אני לא מצליח למצוא פסיכולוג באזור שלי (אזור טבריה) שיהיה בהסדר עם קופ"ח מאוחדת, אשמח גם אם תמליצו לי על מישהו.

תודה רבה לכם

 

שלום,

לגבי תרופות, לדעתי המקצועית, קודם כל הגישה השלילית לתרופות אינה מבוססת בהכרח והינה בגדר סטריאוטיפ כאשר היא באה מהפרט/אוכלוסיה. הסיבה היא פשוטה: דעות ע"פ ניסיון אישי בלבד. תרופות עובדות על כל אחד באופן שונה ולכן פותחו משפחות ותתי-סוגים של תרופות.

מבחינה מחקרית, הדבר מבורך כאשר מבצעים מחקר ומוצאים בעיה בתרופה כלשהי. כך ניתן לשפרה או להחליפה. בשורה התחתונה, תרופה אמורה לעבוד, בין אם ישנם שיקולים כלכליים לחב' התרופות, שיקולו של הרופא המטפל עוקף זאת (ואני לא מתיחס למקרים בודדים שקיבלו הטבות מהחברות, אלו לא מעידים על הכלל). רוב הרופאים הם מצוינים, מקצועיים ויש להסתמך על דעתם ברוב המקרים.

לגבי הערכה, אינני חסיד של ערכות לעזרה עצמית מאחר וכפי שאמרת- הפסקת באמצע. מאחר ואין זה טיפול בעצמי, אלא עזרה עצמית. המחויבות לכך נעה לאור שינויים בחיים כמו לימודים התופסים נתח מרכזי מהזמן. זה מזכיר לי אדם המבטיח לעצמו ללמוד שפה חדשה מתחיל ומפסיק בכל פעם שיש לחץ מזדמן. עם זאת, אני כן תומך בפניה לפסיכולוג המומחה לטיפול בסיביטי. מומחה קרי- מוכר ע"י איט"ה ולא מישהו הטוען לכתר.

לגבי הנקודות שלך

1. הבדידות- וודאי, גם אותי זה היה מטריד, זה טבעי מאוד וזה מובן שלאור התרחקות חברתית נוצר מצב בו אתה לבד. התפיסה שלך שזה רע מאוד- יוצרת בדידות.

2. פחד שלא תצליח להחזיק את הקשר מאחר ואינך יודע לנהל קשר לזמן ארוך לאור העדר כישורים מתאימים?

לגבי כל השאר- אומנם החשש שלך מובן לי, אך: חושש חושש חושש, אך עם זאת, אם לא תתחיל, תישאר באותו המצב ותחמיר.

יש לך אופציה ללכת מהנקודה הזו (*) שאינך מרוצה ממנה אל -----------------> הנקודה הזו (**) שבה החיים שלך טובים יותר.

הדרך תיראה ככה: (*)---^---v---^-----V---(**) כלומר קשיים, עליות ומורדות, שאתה יכול להם. או לחילופין, אל תעשה כלום, שב בבית ותחסוך לעצמך את העליות והמורדות, אבל תמשיך לשלם כל יום את אותו המחיר שאתה כבר ממילא משלם- בדידות וחרדות.

לגבי פסיכולוג מהצפון, כנס לאתר איט"ה וחפש שם באזור הצפון

בברכה

ד״ר רותם אביטוב, פסיכולוג קוגניטיבי-התנהגותי, Ph.D.


טיפול קוגניטיבי-התנהגותי בחרדות, מצבי רוח ומשברים


חבר-מומחה ומדריך באגודה הישראלית לטיפול קוגניטיבי-התנהגותי- איט"ה


אתר: www.cbt-psychology.com


קליניקה:


ש"ד בנימין 43, נתניה, נייד: 050-2481472

היי רותם,, סליחה שלא עניתי כל כך הרבה זמן. חזרתי על ההתכתבות שלנו שוב ורואה כמה אתה מבין אותי ומסביר טוב טוב

בקשר לתרופות זה לא רק "דעות ע"פ ניסיון אישי בלבד", כי גם חוקרים ופסיכיאטרים טוענים שתרופות עלולות להזיק.

זה לינק לעמותה שבא מאמרים וקטעים על הפסיכיאטריה, תסתכל ותגיד לי איך ניתן להיות מוכן לקחת כדורים בכלל! :

http://www.cchr.org.il/%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%94/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%9B%D7%99%D7%90%D7%98%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA

 

בקשר לערכה והספרים לעזרה עצמית אני אנסה שוב לחזור עליהם בחוזקה יותר.

בקשר ל-"פחד שלא תצליח להחזיק את הקשר מאחר ואינך יודע לנהל קשר לזמן ארוך לאור העדר כישורים מתאימים?"

התשובה כן, בנוסף כמו שאמרתי לבעיות של חוסר ריכוז, זיכרון, חרדה חברתית, קושי ביצירת קשרים חזקים ועמוקים עם אנשים וכו'.

אני מודע לבעיות והחסרים שלי, לכן הורדתי הרבה ערכות וספרים לעזרה עצמית בתחומים שונים (למשל להצלחה עם נשים, ויצירת חברים וכו') ואני מאמין מאוד שהם יעזרו לי, אבל הבעיה המרכזית היא שאני לא מצליח להתמיד (לא מצליח לייצר מוטיבציה), וזה גם  החשש לי כשאפנה לפסיכולוג למשל, כשיבקש ממני שיעורי בית ואז אני לא אכין אותם!

אתה אמרת "נוצר מצב בו אינך נהנה מרפרטואר רחב של כלים ומיומנויות חברתיות, אשר הנן נרכשות." , אז איך אני אשלים פער של הרבה שנים?! ואיך אפשר לרוכש את הרפרטואר הזה?!

בקשר לטיפול ולקישור שנתתה לי לפסיכולוגים, יש כמה פסיכולוגים שטענו בתיאור שלהם שיש להם את היכולת לטפל, אבל איך אידע מי הכי מתאים לי?

אתה מאמין שאתה יכול לטפל במצב שלי? כי אני מרגיש שאתה מבין אותי מאוד.

תודה

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - הפרעות חרדה ומשברים
בחר
בחר