לא יודעת מאיפה להתחיל....

לא יודעת מאיפה להתחיל.. שלום רב, באמת יש לי סחרור חושים.....סחרור ברגש... אני אתחיל מכך שאני גרושה + 2 בנות, בת 35, התגרשתי לפני 5 בשנים מגבר שרק שיקר עלי, הכניס אותי לחובות שאני משלמת עד היום. כיום לא משלם מזונות, משחק עם המשמורת של הילדים, ובקיצור שם פס עלי, על הילדים ועל מערכת המשפט. זו התמודות בפני עצמה. אני אמשיך בכך שמאז אני כן פורחתץ במובן מסויים, הייתי החלטית עם הצעד, לא מצטערת על זה לרגע, רזיתי, הפכתי לפופולרית ומחוזרת ע"י גברים, ואפילו היו לי כמה חברים...אך לא הגעתי למערכת זוגית מספקת לפי רצונותיי. הייתה תקופה שלקחתי לעצמי פסק זמן מהכל...כלומר מאוד רציתי להיות לבדי, לגדל את הילדים שלי בשקט ולהיות נטו איתם אבל אז פגשתי גבר מדהים בעיני, מבוגר ממני ב - 13 שנה, לא חשבתי שאתאהב בו אבל הוא ככ חיזר ורצה אותי ובמובן מסויים מאוד ענה לדרישות שחיפשתי, עמד לרשותי, תרם לי מחכמתי והשיחות ביננו היו שעות שעות......הקשר נמשך כשנה. התחברנו מאוד אבל הוא נשוי.....ולכן הגעתי למצב שעם כל האהבה שלי אליו רציתי לסיים את הקשר כי הבנתי שאין פה עתיד..וזה לא מוסרי בכלל ובעצם בכלל לא החינוך שעליו גדלתי... לכן אכן סיימנו את הקשר אך כעבור כמה שבועות הוא היה מתקשר ואומר כמה שהתגעגע וכך כמה פעמים עד לאט מזמן....שהעמדתי פה את הגבול והסברתי לו שנורא קשה לי מצד אחד רגשות ומצד שני לא מסוגלת להיות בקשר כזה, לא פייר בכלל , הוא יש לו נוחות ואני מצד שני מרגישה תקועה, לא מתקדמת ובכלל ענין לא מוסרי וקשר שלא יכול להתקיים, בכל אופן מצידי... כל עוד אתה נשוי הקשר לא ימשך ביננו...אם וכאשר תתגרש (והיו לו כוונות...) תתקשר, אם אהיה פנויה יש על מה לדבר... נמשיך מכאן לבעיות עם הילדות, בחברה ובבית ספר... אני מרגישה קושי ענק, קשה לי להכיל, להתמודד.. מה גם שאם הייתה לי תקופה שהייתי בוכה כל הזמן עם עצמי כיום אני מתה לבכות ולא יוצא לי...מרגישה מין מחסום כזה שעוצר בעדי..... מתרחקת מהסביבה, מחכה רק לבוא מהעבודה הביתה, להכין שיעורים עם הילדים, לעשות כמה דברים בבית ובערב מוקדם להיכנס לישון... בלי יציאות עם חברות / ידידים... פשוט מרוחקת... אני בקשר יומיומי עם 2 חברות טלפונית וזהו.... לא בא לי יותר מזה.... אני מרגישה מחנק, מחפשת תשובות כל הזמן אין לי שקט נפשי שאגב אני מתה למין שקט ושלוןוה פנימיים כאלו שאהיה רגועה... גם בשביל עצמי אבל גם בשביל הבנות שלי...שאיתן אני מאוד סבלנית יש לציין. הן כל העולם עבורי.. מעבר לזה אני לא סופקת בעבודה שלי ומחפשת בחוץ, עבודה עם שכר יותר גבוה, עם תנאים יותר טובים, עם קרקע מוצקה יותר והערכה כלפי..כיום אני עובדת במקום פרטי ששם אני מרגישה מאוד מנוצלת בכר מינימום.. בקיצור כפי שהבנתם החיים שלי מלאי "הרפתקאות" ולא משעמם לי לרגע, אבל זה גורם לי לאי שקט, המון רעש. אני צריכה להירגע.. תודה להקשבתכם, ומקווה שלא תשפטו אותי...

ני מרגישה בדידות וחוסר אונים שכזה.......פשוט רע לי....

אודה לתגובותיכם ככל שיהיו....

תודה מקרב לב, אני

היי,

ראשית אני חושב שהחלטת נכון לגבי הקשר. אין טעם להיות בקשר לא מוסרי ובלי עתיד .

אני חושב שכן יש מקום לנסות קשר חדש וגם לחפש עבודה יותר מספקת .

ניהול אנרגיות וזמן וכן לתת הזדמנות לאדם חדש .

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי - הפרעות חרדה ומשברים
בחר
בחר