"שירת הסירנות"/ אדית זק.

מן הכריכה: אדית זק, מוזיקולוגית ובעלת תואר ד"ר לפילוסופיה. מרצה, חוקרת וסופרת. מתמחה בנשים יוצרות, מקומן בחברה, כוחן, וייצוגן בתרבות.

הרומן האוטוביוגרפי שלה "מסעותי עם ורה" ראה אור ב2011 . בימים אלה (הדברים יצאו לאור ב2015 . הלביאה.) היא עובדת על רומן שני.

 

את קוראת את ההקדמה: על ההדרה השיטתית, על הדיעות הקדומות המטומטמות, והזעם מציף אותך. את קוראת שהיו  בהיסטוריה  לפחות 1000 מלחינות. את קוראת , מעטה של אדית זק: "ככל שהעמקתי בנושא (מלחינות. הלביאה) הלכה וגדלה פליאתי על הדרתן של נשים מספרי ההיסטוריה של המוזיקה ומתודעתה של התרבות המערבית".

"בספר זה", היא כותבת, "בחרתי להתמקד ב20 מלחינות פוריות ופעילות בחברה ובתרבות בתקופתן. והשאלה בעינה עומדת:'מדוע לא שמענו עליהן?'".

הספר מביא מידע על  המלחינות הנהדרות הבאות (מעט מזעיר מתוך המציאות העשירה), יצירתן וחייהן: הילדגארד מבינגן (מאה אחת עשרה-שתים עשרה). פרנצ'סקה קצ'יני (מאה שש עשרה- שבע עשרה). ברברה סטרוצי (מאה שבע עשרה). אליזבת קלוד ז'אקה -דה לה גר (מאה שבע עשרה-שמונה עשרה). מאריאנה מרטינז (מאה שמונה עשרה -תשע עשרה). מדלנה לאורה לומברדיני-סירמן (מאה שמונה-עשרה - תשע עשרה). מריה אגאתה שימנובסקה-וולובסקי (מאה שמונה עשרה - תשע עשרה). לואיז פארנק-דומונט (מאה תשע עשרה). פאני ססיליה הנזל-מנדלסון ברתולדי (מאה תשע עשרה) ועוד רבות אחרות.

רבות מהן היו ילדות-פלא, שהפליאו בכשרון הנגינה והאילתור לא פחות ממוצרט. את הסיפור עליו טחנו עד דק. אותן - הזכרים הכותבים הדירו מספרי המוסיקה. בבגרותן זכו למשרות גבוהות ומשתלמות לאהבת הקהל ולפרסום רב. אבל הזכרים כותבי ההיסטוריה "קבעו":  מלחינה? יוק!

 

הספר לא עבר עריכה, ההוצאה התרשלה. חבל מאד, ולדעתי יש לברר: מה קרה פה?

 


לתופף על פח - תענוג.

אריאלה כמובן לא מתייחסת....

 


לתופף על פח - תענוג.

מן הכריכה: אדית זק, מוזיקולוגית ובעלת תואר ד"ר לפילוסופיה. מרצה, חוקרת וסופרת. מתמחה בנשים יוצרות, מקומן בחברה, כוחן, וייצוגן בתרבות.

הרומן האוטוביוגרפי שלה "מסעותי עם ורה" ראה אור ב2011 . בימים אלה (הדברים יצאו לאור ב2015 . הלביאה.) היא עובדת על רומן שני.

 

את קוראת את ההקדמה: על ההדרה השיטתית, על הדיעות הקדומות המטומטמות, והזעם מציף אותך. את קוראת שהיו  בהיסטוריה  לפחות 1000 מלחינות. את קוראת , מעטה של אדית זק: "ככל שהעמקתי בנושא (מלחינות. הלביאה) הלכה וגדלה פליאתי על הדרתן של נשים מספרי ההיסטוריה של המוזיקה ומתודעתה של התרבות המערבית".

"בספר זה", היא כותבת, "בחרתי להתמקד ב20 מלחינות פוריות ופעילות בחברה ובתרבות בתקופתן. והשאלה בעינה עומדת:'מדוע לא שמענו עליהן?'".

הספר מביא מידע על  המלחינות הנהדרות הבאות (מעט מזעיר מתוך המציאות העשירה), יצירתן וחייהן: הילדגארד מבינגן (מאה אחת עשרה-שתים עשרה). פרנצ'סקה קצ'יני (מאה שש עשרה- שבע עשרה). ברברה סטרוצי (מאה שבע עשרה). אליזבת קלוד ז'אקה -דה לה גר (מאה שבע עשרה-שמונה עשרה). מאריאנה מרטינז (מאה שמונה עשרה -תשע עשרה). מדלנה לאורה לומברדיני-סירמן (מאה שמונה-עשרה - תשע עשרה). מריה אגאתה שימנובסקה-וולובסקי (מאה שמונה עשרה - תשע עשרה). לואיז פארנק-דומונט (מאה תשע עשרה). פאני ססיליה הנזל-מנדלסון ברתולדי (מאה תשע עשרה) ועוד רבות אחרות.

רבות מהן היו ילדות-פלא, שהפליאו בכשרון הנגינה והאילתור לא פחות ממוצרט. את הסיפור עליו טחנו עד דק. אותן - הזכרים הכותבים הדירו מספרי המוסיקה. בבגרותן זכו למשרות גבוהות ומשתלמות לאהבת הקהל ולפרסום רב. אבל הזכרים כותבי ההיסטוריה "קבעו":  מלחינה? יוק!

 

הספר לא עבר עריכה, ההוצאה התרשלה. חבל מאד, ולדעתי יש לברר: מה קרה פה?

לפני כמה דקות הגבתי להודעתך זו באריכות ובפירוט, עד ששניות לפני ששלחתי אותה האתר נתקע והתגובה שלי נעלמה, לחלוטין. זה קורה הרבה, הקשר עם הפורום מגמגם ועלם פעמים רבות. אני לא כותבת יותר כלום, לא רואה טעם להשקיע זמן בכתיבה כשהסיכוי שזה יעבור זהה בערך לסיכוי שמה שכתבתי פתאום יתנדף, כי התקשורת לפורום נתקעה\נעלמה, מה שקוראים פיפטי פיפטי.

 

אגב לספר קוראים 'אהבת הסירנות'. 

מן הכריכה: אדית זק, מוזיקולוגית ובעלת תואר ד"ר לפילוסופיה. מרצה, חוקרת וסופרת. מתמחה בנשים יוצרות, מקומן בחברה, כוחן, וייצוגן בתרבות.

הרומן האוטוביוגרפי שלה "מסעותי עם ורה" ראה אור ב2011 . בימים אלה (הדברים יצאו לאור ב2015 . הלביאה.) היא עובדת על רומן שני.

 

את קוראת את ההקדמה: על ההדרה השיטתית, על הדיעות הקדומות המטומטמות, והזעם מציף אותך. את קוראת שהיו  בהיסטוריה  לפחות 1000 מלחינות. את קוראת , מעטה של אדית זק: "ככל שהעמקתי בנושא (מלחינות. הלביאה) הלכה וגדלה פליאתי על הדרתן של נשים מספרי ההיסטוריה של המוזיקה ומתודעתה של התרבות המערבית".

"בספר זה", היא כותבת, "בחרתי להתמקד ב20 מלחינות פוריות ופעילות בחברה ובתרבות בתקופתן. והשאלה בעינה עומדת:'מדוע לא שמענו עליהן?'".

הספר מביא מידע על  המלחינות הנהדרות הבאות (מעט מזעיר מתוך המציאות העשירה), יצירתן וחייהן: הילדגארד מבינגן (מאה אחת עשרה-שתים עשרה). פרנצ'סקה קצ'יני (מאה שש עשרה- שבע עשרה). ברברה סטרוצי (מאה שבע עשרה). אליזבת קלוד ז'אקה -דה לה גר (מאה שבע עשרה-שמונה עשרה). מאריאנה מרטינז (מאה שמונה עשרה -תשע עשרה). מדלנה לאורה לומברדיני-סירמן (מאה שמונה-עשרה - תשע עשרה). מריה אגאתה שימנובסקה-וולובסקי (מאה שמונה עשרה - תשע עשרה). לואיז פארנק-דומונט (מאה תשע עשרה). פאני ססיליה הנזל-מנדלסון ברתולדי (מאה תשע עשרה) ועוד רבות אחרות.

רבות מהן היו ילדות-פלא, שהפליאו בכשרון הנגינה והאילתור לא פחות ממוצרט. את הסיפור עליו טחנו עד דק. אותן - הזכרים הכותבים הדירו מספרי המוסיקה. בבגרותן זכו למשרות גבוהות ומשתלמות לאהבת הקהל ולפרסום רב. אבל הזכרים כותבי ההיסטוריה "קבעו":  מלחינה? יוק!

 

הספר לא עבר עריכה, ההוצאה התרשלה. חבל מאד, ולדעתי יש לברר: מה קרה פה?

לפני כמה דקות הגבתי להודעתך זו באריכות ובפירוט, עד ששניות לפני ששלחתי אותה האתר נתקע והתגובה שלי נעלמה, לחלוטין. זה קורה הרבה, הקשר עם הפורום מגמגם ועלם פעמים רבות. אני לא כותבת יותר כלום, לא רואה טעם להשקיע זמן בכתיבה כשהסיכוי שזה יעבור זהה בערך לסיכוי שמה שכתבתי פתאום יתנדף, כי התקשורת לפורום נתקעה\נעלמה, מה שקוראים פיפטי פיפטי.

 

אגב לספר קוראים 'אהבת הסירנות'. 

בטטוש emo_01.png,את מתוחכמת פחות ממה שחשבתי.מנסיון שלי,פשוט מחזירה את הדף אחורה ואת רואה את מה שכתבת.ושמעת על אפשרות אחרת כמו העתקה לפני שאת שולחת למקרה ש...?

 שמאלנות היא מחלת נפש חשוכת מרפא emo_02.png.

מן הכריכה: אדית זק, מוזיקולוגית ובעלת תואר ד"ר לפילוסופיה. מרצה, חוקרת וסופרת. מתמחה בנשים יוצרות, מקומן בחברה, כוחן, וייצוגן בתרבות.

הרומן האוטוביוגרפי שלה "מסעותי עם ורה" ראה אור ב2011 . בימים אלה (הדברים יצאו לאור ב2015 . הלביאה.) היא עובדת על רומן שני.

 

את קוראת את ההקדמה: על ההדרה השיטתית, על הדיעות הקדומות המטומטמות, והזעם מציף אותך. את קוראת שהיו  בהיסטוריה  לפחות 1000 מלחינות. את קוראת , מעטה של אדית זק: "ככל שהעמקתי בנושא (מלחינות. הלביאה) הלכה וגדלה פליאתי על הדרתן של נשים מספרי ההיסטוריה של המוזיקה ומתודעתה של התרבות המערבית".

"בספר זה", היא כותבת, "בחרתי להתמקד ב20 מלחינות פוריות ופעילות בחברה ובתרבות בתקופתן. והשאלה בעינה עומדת:'מדוע לא שמענו עליהן?'".

הספר מביא מידע על  המלחינות הנהדרות הבאות (מעט מזעיר מתוך המציאות העשירה), יצירתן וחייהן: הילדגארד מבינגן (מאה אחת עשרה-שתים עשרה). פרנצ'סקה קצ'יני (מאה שש עשרה- שבע עשרה). ברברה סטרוצי (מאה שבע עשרה). אליזבת קלוד ז'אקה -דה לה גר (מאה שבע עשרה-שמונה עשרה). מאריאנה מרטינז (מאה שמונה עשרה -תשע עשרה). מדלנה לאורה לומברדיני-סירמן (מאה שמונה-עשרה - תשע עשרה). מריה אגאתה שימנובסקה-וולובסקי (מאה שמונה עשרה - תשע עשרה). לואיז פארנק-דומונט (מאה תשע עשרה). פאני ססיליה הנזל-מנדלסון ברתולדי (מאה תשע עשרה) ועוד רבות אחרות.

רבות מהן היו ילדות-פלא, שהפליאו בכשרון הנגינה והאילתור לא פחות ממוצרט. את הסיפור עליו טחנו עד דק. אותן - הזכרים הכותבים הדירו מספרי המוסיקה. בבגרותן זכו למשרות גבוהות ומשתלמות לאהבת הקהל ולפרסום רב. אבל הזכרים כותבי ההיסטוריה "קבעו":  מלחינה? יוק!

 

הספר לא עבר עריכה, ההוצאה התרשלה. חבל מאד, ולדעתי יש לברר: מה קרה פה?

לפני כמה דקות הגבתי להודעתך זו באריכות ובפירוט, עד ששניות לפני ששלחתי אותה האתר נתקע והתגובה שלי נעלמה, לחלוטין. זה קורה הרבה, הקשר עם הפורום מגמגם ועלם פעמים רבות. אני לא כותבת יותר כלום, לא רואה טעם להשקיע זמן בכתיבה כשהסיכוי שזה יעבור זהה בערך לסיכוי שמה שכתבתי פתאום יתנדף, כי התקשורת לפורום נתקעה\נעלמה, מה שקוראים פיפטי פיפטי.

 

אגב לספר קוראים 'אהבת הסירנות'. 

בטטוש emo_01.png,את מתוחכמת פחות ממה שחשבתי.מנסיון שלי,פשוט מחזירה את הדף אחורה ואת רואה את מה שכתבת.ושמעת על אפשרות אחרת כמו העתקה לפני שאת שולחת למקרה ש...?

ברוב המקרים דפדוף לאחור לא מחזיר את ה- frame בה מצוי מה שהקלדת.

כך זה לפחות אצלי (דפדפן כרום), אולם אני בטוח כי זה היה קורה עם כל דפדפן אחר.

הפתרון שלי - copy אל notepad לפני לחיצה על send.

 

חוץ מזה, מה המצב בחזית הרומנטית? האם יושרו ההדורים ושבה ההרמוניה?

Qui sedes ad dexteram Patris, miserere nobis...


יש בורא לאלהים - האדם!

התקלה ואיבוד הטקסט קרו וקורים ללא שום קשר עם לחיצה על "שלח הודעה", בכלל לא ניסיתי לשלוח את ההודעה\תגובה, כי איבוד התקשורת לאתר תקעה את הדפדפן וגרמה לאיבוד הטקסט ולא היה מה לשלוח. זה אופי התקלה שכאמור מתרחשת הרבה, זה קורה בזמן מקרי לגמרי בכל שלב של כתיבת הטקסט וגם לא תוך כדי כתיבה וכאמור בלי שום קשר להקשה על כפתור בניסיון לשלוח את ההודעה\תגובה. לשמור את הטקסט אחרי כל שורה שכותבים , מחשש אובדן הטקסט, נראה לי טרחה שלא בגדר הסביר.

 

אם לא תהיה שוב תקלה אני אשחזר מתישהו מהזיכורון את התגובה להלביאה, אכתוב מה סיפר גיל שוחט על יובל שטייניץ על אהוד ברק ועל אריאל שרון ובזה אפרד לשלום מהפורום.

ראשית, pussy טעתה בצטוט שם הספר.

שמו "אהבת הסירנות", כדברי אריאלה, ולא "שירת הסירנות", ענין המחשיד את טענת pussy כי קראה את הספר. סביר יותר כי קראה תקציר על גבי הכריכה בעת שוטטות משולבת עלעול בחנות ספרים.

 

שנית, איני מבין את הסופרת.

סירנות במיתולוגיה היוונית היו יצורים דמויי נשים מכונפות (שלוב של אשה וצפור?) אשר שכנו על איים סלעיים ונהגו למשוך ספנים ולפתותם בשירתן המתוקה ובנגינתן על נבל עד כי ספינותיהם נטרפו אל הסלעים, או שהספנים קפצו למים כדי לשחות אליהן וטבעו בין המשברים.


אם אדית זק התכוונה להעלות מן השכחה קומפוזיטוריות גדולות ולהחיות את זכרן - מדוע סירנות, ומדוע אהבתן ולא שירתן?
הרי הסירנות היו אויבות של ספנים ואולי ספציפית אויבות של גברים, שכן לא היו ספניות...

Qui sedes ad dexteram Patris, miserere nobis...


יש בורא לאלהים - האדם!

אריאלה כמובן לא מתייחסת....

הבטחתי - ולכן אקיים 

(על משקל התחלתי ולכן אסיים, של יצחק שמעוני)

 

ראשית צריך אדם (את נניח) להחליט אם הוא רוצה לבכות על החלב שאולי נשפך ולהמשיך בזה עד סוף כל הדורות - או שיותר עדיף בשבילו ללמוד את המצב המציאותי, ומשם להמשיך הלאה?

 

נכון שנשים הופלו והודרו גם בארצות המערב המודרניות עד לפני כמאה שנה, עובדה שאפילו בארה"ב לא היתה להן זכות בחירה...

 

אבל זה השתנה, והיום אין שום אפליה ושום הדרה בטח שלא בתחום המוסיקה בכלל והמוסיקה הקלסית בפרט...

 

אז מה קורה לאחרונה, נגיד בעשרות או במאה השנים האחרונות? שום דברemo_37.pngemo_18.png, אין מלחינות.

 

כמנויה הרבה שנים לתזמורת הפיהרמונית הישראלית, אני יודעת שבכל שנה התזמורת מנגנת כמה יצירות ישראליות חדשות, שכתבו מלחינים יחסית צעירים, הנה מה שהיה בעונה הנוכחית, נוגנו ע"י הפילהרמונית 4 יצירות של המלחינים\ות הישראליים :

 

עמית פוזננסקי, ליאור נבוק, חיים פרמונט, יוסף ברנדשווילי - 4 מלחינים\ת ישראליים יחסית צעירים, מלחינים מוסיקה - אבל אין אף מלחינה אישה בינהם. למה? מישהו מפריע להן? ואם היו מלחינות משהו איכותי כמו יצירות 4 המלחינים הנ"ל האם לא היו מנגנים אותן? ועוד איך היו מנגנים! והיצירות טובות, את היצירה של יוסף ברנדשווילי לא שמעתי, כי נוגנה רק בחיפה, אבל אני זוכרת שנוגנה בעונה הקודמת, והמלחין זכה למחיאות כפיים ועלה לבימה. יצירות טובות, אני מעכלת בקלות ואוהבת מוסיקה מודרנית, והן זכו לתשואות.

 

אז זה שוק חופשי, מבצעות פסנתרניות כנריות ונגנת קלרניט יש הרבה, אין שום אפליה או הדרה - אז פשוט אין מלחינות!

 

ומה החוכמה לגרד ב 800 שנה 20 מלחינות ולכתוב עליהן ספר?

 

בקיצור - אין מלחינות, ובודאי שאין היום שום אםליה או הדרה המכוונת כנגד מלחינות בפוטנציה.

הייתי בשבוע שעבר בהרצאה של גיל שוחט על פואטיקה והחיבור של מילים\טקסט\שירה למוסיקה\לחנים. הוא היה ונמצא בקשר עם הרבה משוררים\ות, שכותבים טקסטים ליצירות מוסיקליות שלו.

 

הוא התייעץ עם יובל שטייניץ בקשר לאחת היצירות שלו, ורצה לשמוע את דעתו של שטייניץ כפילוסוף. לדברי ג. שוחט "י. שטייניץ הוא מומחה ענק למוסיקה קלסית..." (ציטוט מדוייק), למשל שוחט ניגן באוזניו תיבות\שניות ספורות מיצירות שונות לפסנתר של המלחין דומניקו סקרלטי, ושטייניץ ידע לזהות את כולן, מתוך כמעט 600 יצירות לפסנתר שכתב סקרלטי, וכמובן שהוא מנגן אותן היטב.

 

אהוד ברק : גיל שוחט היה בשרותו הסדיר בצה"ל גם יועץ בנושאי תרבות במטכ"ל, ויצא לו לא פעם לנגן פסנתר ב 4 ידיים עם אהוד ברק שכמובן גם כן מתמצא היטב במוסיקה קלסית. אני עצמי נזכרתי שבמערכת הבחירות שלו כשרץ לראשות ממשלה ראיתי כתבה בטלויזיה שהוא התיישב ליד פסנתר וניגן איזו סונטה של בטהובן, עד כמה שזכור לי ללא תווים, כי זה לא היה מתוכנן.

 

גיל שוחט הזכיר גם את א. שרון כמי שהיה חובב מוסיקה קלסית והתמצא בה היטב והיה כנר מוכשר.

מן הכריכה: אדית זק, מוזיקולוגית ובעלת תואר ד"ר לפילוסופיה. מרצה, חוקרת וסופרת. מתמחה בנשים יוצרות, מקומן בחברה, כוחן, וייצוגן בתרבות.

הרומן האוטוביוגרפי שלה "מסעותי עם ורה" ראה אור ב2011 . בימים אלה (הדברים יצאו לאור ב2015 . הלביאה.) היא עובדת על רומן שני.

 

את קוראת את ההקדמה: על ההדרה השיטתית, על הדיעות הקדומות המטומטמות, והזעם מציף אותך. את קוראת שהיו  בהיסטוריה  לפחות 1000 מלחינות. את קוראת , מעטה של אדית זק: "ככל שהעמקתי בנושא (מלחינות. הלביאה) הלכה וגדלה פליאתי על הדרתן של נשים מספרי ההיסטוריה של המוזיקה ומתודעתה של התרבות המערבית".

"בספר זה", היא כותבת, "בחרתי להתמקד ב20 מלחינות פוריות ופעילות בחברה ובתרבות בתקופתן. והשאלה בעינה עומדת:'מדוע לא שמענו עליהן?'".

הספר מביא מידע על  המלחינות הנהדרות הבאות (מעט מזעיר מתוך המציאות העשירה), יצירתן וחייהן: הילדגארד מבינגן (מאה אחת עשרה-שתים עשרה). פרנצ'סקה קצ'יני (מאה שש עשרה- שבע עשרה). ברברה סטרוצי (מאה שבע עשרה). אליזבת קלוד ז'אקה -דה לה גר (מאה שבע עשרה-שמונה עשרה). מאריאנה מרטינז (מאה שמונה עשרה -תשע עשרה). מדלנה לאורה לומברדיני-סירמן (מאה שמונה-עשרה - תשע עשרה). מריה אגאתה שימנובסקה-וולובסקי (מאה שמונה עשרה - תשע עשרה). לואיז פארנק-דומונט (מאה תשע עשרה). פאני ססיליה הנזל-מנדלסון ברתולדי (מאה תשע עשרה) ועוד רבות אחרות.

רבות מהן היו ילדות-פלא, שהפליאו בכשרון הנגינה והאילתור לא פחות ממוצרט. את הסיפור עליו טחנו עד דק. אותן - הזכרים הכותבים הדירו מספרי המוסיקה. בבגרותן זכו למשרות גבוהות ומשתלמות לאהבת הקהל ולפרסום רב. אבל הזכרים כותבי ההיסטוריה "קבעו":  מלחינה? יוק!

 

הספר לא עבר עריכה, ההוצאה התרשלה. חבל מאד, ולדעתי יש לברר: מה קרה פה?

לפני כמה דקות הגבתי להודעתך זו באריכות ובפירוט, עד ששניות לפני ששלחתי אותה האתר נתקע והתגובה שלי נעלמה, לחלוטין. זה קורה הרבה, הקשר עם הפורום מגמגם ועלם פעמים רבות. אני לא כותבת יותר כלום, לא רואה טעם להשקיע זמן בכתיבה כשהסיכוי שזה יעבור זהה בערך לסיכוי שמה שכתבתי פתאום יתנדף, כי התקשורת לפורום נתקעה\נעלמה, מה שקוראים פיפטי פיפטי.

 

אגב לספר קוראים 'אהבת הסירנות'. 

נכון שהתוכנה של הפורומים בוואלה, ומאד של הפורום הזה, פגומה ובעייתית.

יפה שאת יודעת את שם הספר. נכון, "אהבת הסירנות". (איכשהו התקבעתי על הביטוי הידוע בתרבות, "שירת הסירנות". והשם של הספר התחלף לי.)  אלא אם כן פשוט ביררת בגוגל.... לא קראת, ואת לא מכירה...... emo_24.png

 


לתופף על פח - תענוג.

אריאלה כמובן לא מתייחסת....

הבטחתי - ולכן אקיים 

(על משקל התחלתי ולכן אסיים, של יצחק שמעוני)

 

ראשית צריך אדם (את נניח) להחליט אם הוא רוצה לבכות על החלב שאולי נשפך ולהמשיך בזה עד סוף כל הדורות - או שיותר עדיף בשבילו ללמוד את המצב המציאותי, ומשם להמשיך הלאה?

 

נכון שנשים הופלו והודרו גם בארצות המערב המודרניות עד לפני כמאה שנה, עובדה שאפילו בארה"ב לא היתה להן זכות בחירה...

 

אבל זה השתנה, והיום אין שום אפליה ושום הדרה בטח שלא בתחום המוסיקה בכלל והמוסיקה הקלסית בפרט...

 

אז מה קורה לאחרונה, נגיד בעשרות או במאה השנים האחרונות? שום דברemo_37.pngemo_18.png, אין מלחינות.

 

כמנויה הרבה שנים לתזמורת הפיהרמונית הישראלית, אני יודעת שבכל שנה התזמורת מנגנת כמה יצירות ישראליות חדשות, שכתבו מלחינים יחסית צעירים, הנה מה שהיה בעונה הנוכחית, נוגנו ע"י הפילהרמונית 4 יצירות של המלחינים\ות הישראליים :

 

עמית פוזננסקי, ליאור נבוק, חיים פרמונט, יוסף ברנדשווילי - 4 מלחינים\ת ישראליים יחסית צעירים, מלחינים מוסיקה - אבל אין אף מלחינה אישה בינהם. למה? מישהו מפריע להן? ואם היו מלחינות משהו איכותי כמו יצירות 4 המלחינים הנ"ל האם לא היו מנגנים אותן? ועוד איך היו מנגנים! והיצירות טובות, את היצירה של יוסף ברנדשווילי לא שמעתי, כי נוגנה רק בחיפה, אבל אני זוכרת שנוגנה בעונה הקודמת, והמלחין זכה למחיאות כפיים ועלה לבימה. יצירות טובות, אני מעכלת בקלות ואוהבת מוסיקה מודרנית, והן זכו לתשואות.

 

אז זה שוק חופשי, מבצעות פסנתרניות כנריות ונגנת קלרניט יש הרבה, אין שום אפליה או הדרה - אז פשוט אין מלחינות!

 

ומה החוכמה לגרד ב 800 שנה 20 מלחינות ולכתוב עליהן ספר?

 

בקיצור - אין מלחינות, ובודאי שאין היום שום אםליה או הדרה המכוונת כנגד מלחינות בפוטנציה.

את מקובעת בדיעה הקדומה שלך, תסלחי לי, בטמטום ממש. במאות השנים האחרונות, ובעשרות האחרונות, וודאי כיום, היו ויש עשרות מלחינות מצויינות. קיימת הדרה מנוולת, שהתחילה בכך שהזכרים שהשתלטו על ביקורת המוסיקה ועל כתיבת ההיסטוריה של המוסיקה פשוט השמיטו את שמות המלחינות. והיום - התזמורת הפילהרמונית שלנו (וכנראה גם תזמורות קלאסיות אחרות במדינתנו) פשוט לא משמיעה מלחינות. גם סולניות לא מופיעות איתה כמעט. אמנם הללו לא משמיעים בכלל,  כמדיניות,  מלחינים ומלחינות ישראליים. ויש לנו כשרונות נהדרים בארץ.

לו לא היית מין שונאת נשים מוזרה שכזו, (מה שמקביל לאוטו-אנטישמיות), היית באה לפסטיבלים של מוסיקת מלחינות  vox feminae 

שעורך למשל מרכז המוסיקה על שם הפסנתרנית פליציה בלומנטל. היית גם באה לפסטיבל המוסיקה הישראלית הנערך פעם בשנה (או פעם בכמה שנים, איני בטוחה), ומושמעות בו הרבה מלחינות ישראליות נהדרות, וגם מלחינים. וכן, תנסי להשיג ולקרוא את "אהבת הסירנות" של אדית זק, ותאולפי קצת דעת בנושא ההלחנה הנשית, החל מהמאה ה11 . כמובן איני יכולה לצפות ממישהי מוזרה ומלאת דיעה קדומה אנטי נשית כמוך שתחפש בגוגל נושא כמו    women musicians     ותקרא על 1000 או יותר המלחינות המצוינות במשך ההיסטוריה, ועל ההדרה השיטתית שנעשתה, כן, ע"י זכרים (להם את מלקקת).

 


לתופף על פח - תענוג.

הייתי בשבוע שעבר בהרצאה של גיל שוחט על פואטיקה והחיבור של מילים\טקסט\שירה למוסיקה\לחנים. הוא היה ונמצא בקשר עם הרבה משוררים\ות, שכותבים טקסטים ליצירות מוסיקליות שלו.

 

הוא התייעץ עם יובל שטייניץ בקשר לאחת היצירות שלו, ורצה לשמוע את דעתו של שטייניץ כפילוסוף. לדברי ג. שוחט "י. שטייניץ הוא מומחה ענק למוסיקה קלסית..." (ציטוט מדוייק), למשל שוחט ניגן באוזניו תיבות\שניות ספורות מיצירות שונות לפסנתר של המלחין דומניקו סקרלטי, ושטייניץ ידע לזהות את כולן, מתוך כמעט 600 יצירות לפסנתר שכתב סקרלטי, וכמובן שהוא מנגן אותן היטב.

 

אהוד ברק : גיל שוחט היה בשרותו הסדיר בצה"ל גם יועץ בנושאי תרבות במטכ"ל, ויצא לו לא פעם לנגן פסנתר ב 4 ידיים עם אהוד ברק שכמובן גם כן מתמצא היטב במוסיקה קלסית. אני עצמי נזכרתי שבמערכת הבחירות שלו כשרץ לראשות ממשלה ראיתי כתבה בטלויזיה שהוא התיישב ליד פסנתר וניגן איזו סונטה של בטהובן, עד כמה שזכור לי ללא תווים, כי זה לא היה מתוכנן.

 

גיל שוחט הזכיר גם את א. שרון כמי שהיה חובב מוסיקה קלסית והתמצא בה היטב והיה כנר מוכשר.

זה שלמישהו יש זכרון טוב גם למוסיקה, וזוכר גם שמות של יצירות (שרוב רובן הוא תיוג מספרי, ונוסף לו שם הסולם בו כתובה היצירה), לא אומר שהוא באמת בעל כשרון מוסיקלי , ויכולת אמנותית. בין השאר, להגיב נכון לאמנות. שטייניץ בחר ללמוד פילוסופיה, וזה אומר עליו שיש לו זכרון טוב לפרטים, כולל טכניים. אני משוכנעת שזה גם אומר עליו שיצירתיות אמנותית אין בו, ויכולת להגיב נכון למוסיקה (ואמנות בכלל) גם כנראה אין לו.

אותו דבר אהוד ברק, שכידוע העיסוק החביב עליו היה פיצוח  מנעולים..... ובחר בקריירה צבאית.

 


לתופף על פח - תענוג.

הייתי בשבוע שעבר בהרצאה של גיל שוחט על פואטיקה והחיבור של מילים\טקסט\שירה למוסיקה\לחנים. הוא היה ונמצא בקשר עם הרבה משוררים\ות, שכותבים טקסטים ליצירות מוסיקליות שלו.

 

הוא התייעץ עם יובל שטייניץ בקשר לאחת היצירות שלו, ורצה לשמוע את דעתו של שטייניץ כפילוסוף. לדברי ג. שוחט "י. שטייניץ הוא מומחה ענק למוסיקה קלסית..." (ציטוט מדוייק), למשל שוחט ניגן באוזניו תיבות\שניות ספורות מיצירות שונות לפסנתר של המלחין דומניקו סקרלטי, ושטייניץ ידע לזהות את כולן, מתוך כמעט 600 יצירות לפסנתר שכתב סקרלטי, וכמובן שהוא מנגן אותן היטב.

 

אהוד ברק : גיל שוחט היה בשרותו הסדיר בצה"ל גם יועץ בנושאי תרבות במטכ"ל, ויצא לו לא פעם לנגן פסנתר ב 4 ידיים עם אהוד ברק שכמובן גם כן מתמצא היטב במוסיקה קלסית. אני עצמי נזכרתי שבמערכת הבחירות שלו כשרץ לראשות ממשלה ראיתי כתבה בטלויזיה שהוא התיישב ליד פסנתר וניגן איזו סונטה של בטהובן, עד כמה שזכור לי ללא תווים, כי זה לא היה מתוכנן.

 

גיל שוחט הזכיר גם את א. שרון כמי שהיה חובב מוסיקה קלסית והתמצא בה היטב והיה כנר מוכשר.

זה שלמישהו יש זכרון טוב גם למוסיקה, וזוכר גם שמות של יצירות (שרוב רובן הוא תיוג מספרי, ונוסף לו שם הסולם בו כתובה היצירה), לא אומר שהוא באמת בעל כשרון מוסיקלי , ויכולת אמנותית. בין השאר, להגיב נכון לאמנות. שטייניץ בחר ללמוד פילוסופיה, וזה אומר עליו שיש לו זכרון טוב לפרטים, כולל טכניים. אני משוכנעת שזה גם אומר עליו שיצירתיות אמנותית אין בו, ויכולת להגיב נכון למוסיקה (ואמנות בכלל) גם כנראה אין לו.

אותו דבר אהוד ברק, שכידוע העיסוק החביב עליו היה פיצוח  מנעולים..... ובחר בקריירה צבאית.

*רוב רובן = רוב רובם.  בתוכנת וואלה הגרועה אי אפשר אפילו לערוך את ההודעה לאחר שנשלחה....

 


לתופף על פח - תענוג.

אריאלה כמובן לא מתייחסת....

הבטחתי - ולכן אקיים 

(על משקל התחלתי ולכן אסיים, של יצחק שמעוני)

 

ראשית צריך אדם (את נניח) להחליט אם הוא רוצה לבכות על החלב שאולי נשפך ולהמשיך בזה עד סוף כל הדורות - או שיותר עדיף בשבילו ללמוד את המצב המציאותי, ומשם להמשיך הלאה?

 

נכון שנשים הופלו והודרו גם בארצות המערב המודרניות עד לפני כמאה שנה, עובדה שאפילו בארה"ב לא היתה להן זכות בחירה...

 

אבל זה השתנה, והיום אין שום אפליה ושום הדרה בטח שלא בתחום המוסיקה בכלל והמוסיקה הקלסית בפרט...

 

אז מה קורה לאחרונה, נגיד בעשרות או במאה השנים האחרונות? שום דברemo_37.pngemo_18.png, אין מלחינות.

 

כמנויה הרבה שנים לתזמורת הפיהרמונית הישראלית, אני יודעת שבכל שנה התזמורת מנגנת כמה יצירות ישראליות חדשות, שכתבו מלחינים יחסית צעירים, הנה מה שהיה בעונה הנוכחית, נוגנו ע"י הפילהרמונית 4 יצירות של המלחינים\ות הישראליים :

 

עמית פוזננסקי, ליאור נבוק, חיים פרמונט, יוסף ברנדשווילי - 4 מלחינים\ת ישראליים יחסית צעירים, מלחינים מוסיקה - אבל אין אף מלחינה אישה בינהם. למה? מישהו מפריע להן? ואם היו מלחינות משהו איכותי כמו יצירות 4 המלחינים הנ"ל האם לא היו מנגנים אותן? ועוד איך היו מנגנים! והיצירות טובות, את היצירה של יוסף ברנדשווילי לא שמעתי, כי נוגנה רק בחיפה, אבל אני זוכרת שנוגנה בעונה הקודמת, והמלחין זכה למחיאות כפיים ועלה לבימה. יצירות טובות, אני מעכלת בקלות ואוהבת מוסיקה מודרנית, והן זכו לתשואות.

 

אז זה שוק חופשי, מבצעות פסנתרניות כנריות ונגנת קלרניט יש הרבה, אין שום אפליה או הדרה - אז פשוט אין מלחינות!

 

ומה החוכמה לגרד ב 800 שנה 20 מלחינות ולכתוב עליהן ספר?

 

בקיצור - אין מלחינות, ובודאי שאין היום שום אםליה או הדרה המכוונת כנגד מלחינות בפוטנציה.

את מקובעת בדיעה הקדומה שלך, תסלחי לי, בטמטום ממש. במאות השנים האחרונות, ובעשרות האחרונות, וודאי כיום, היו ויש עשרות מלחינות מצויינות. קיימת הדרה מנוולת, שהתחילה בכך שהזכרים שהשתלטו על ביקורת המוסיקה ועל כתיבת ההיסטוריה של המוסיקה פשוט השמיטו את שמות המלחינות. והיום - התזמורת הפילהרמונית שלנו (וכנראה גם תזמורות קלאסיות אחרות במדינתנו) פשוט לא משמיעה מלחינות. גם סולניות לא מופיעות איתה כמעט. אמנם הללו לא משמיעים בכלל,  כמדיניות,  מלחינים ומלחינות ישראליים. ויש לנו כשרונות נהדרים בארץ.

לו לא היית מין שונאת נשים מוזרה שכזו, (מה שמקביל לאוטו-אנטישמיות), היית באה לפסטיבלים של מוסיקת מלחינות  vox feminae 

שעורך למשל מרכז המוסיקה על שם הפסנתרנית פליציה בלומנטל. היית גם באה לפסטיבל המוסיקה הישראלית הנערך פעם בשנה (או פעם בכמה שנים, איני בטוחה), ומושמעות בו הרבה מלחינות ישראליות נהדרות, וגם מלחינים. וכן, תנסי להשיג ולקרוא את "אהבת הסירנות" של אדית זק, ותאולפי קצת דעת בנושא ההלחנה הנשית, החל מהמאה ה11 . כמובן איני יכולה לצפות ממישהי מוזרה ומלאת דיעה קדומה אנטי נשית כמוך שתחפש בגוגל נושא כמו    women musicians     ותקרא על 1000 או יותר המלחינות המצוינות במשך ההיסטוריה, ועל ההדרה השיטתית שנעשתה, כן, ע"י זכרים (להם את מלקקת).

תסלחי לי, אבל הדיבור איתך קשה ולפעמים קשה מנשוא וממש בלתי אפשרי. אומרים לך דברים שחור על גבי לבן, עובדות, סטטיסטיקה, ואת מספרת לי שיש לי דיעה קדומה שאני מקובעת בה.

 

ולא אכפת לי להגיד לך דברים גלויות, כי אני כבר הרבה מאד זמן ב phase out מהפורום הזה:

 

שימי לב, זו דרך ההתייחסות הקבועה שלך : להתעלם לגמרי מעובדות שמציגים בפנייך, ואז לעבור ממש בחוסר טעם לפסים אישיים. ראיתי את אותו דפוס בדיוק בדברים שכתבת לעודד בפורום שלו - מה פתאום את מטיחה בפניו שהנה, הוא לא בסדר וטועה, שהרי הוא עצמו 'הודה' שהוא חצי מזרחי!

 

 

ואיך התעללת ב'דובשי' אני לעולם לא אשכח, לדבר איתו שבועות על דמות אלוהים, כשאת הרי אתאיסטית מוצהרת - ובסוף להגיד לו ל'דובשי' שאת בטוחה שאלוהים זו דמות נשית, נקבה, ה'אלה הגדולה' וכל זה. וזה את אומרת לאדם חרדי, איש טוב, נשוא פנים, שאירח אותך יפה בפורום שלו.

 

מה קרה לך? טוב, כנראה תמיד היית כזו וכבר לא תשתני, דיבור ענייני איתך הוא ממש בלי אפשרי. 

הייתי בשבוע שעבר בהרצאה של גיל שוחט על פואטיקה והחיבור של מילים\טקסט\שירה למוסיקה\לחנים. הוא היה ונמצא בקשר עם הרבה משוררים\ות, שכותבים טקסטים ליצירות מוסיקליות שלו.

 

הוא התייעץ עם יובל שטייניץ בקשר לאחת היצירות שלו, ורצה לשמוע את דעתו של שטייניץ כפילוסוף. לדברי ג. שוחט "י. שטייניץ הוא מומחה ענק למוסיקה קלסית..." (ציטוט מדוייק), למשל שוחט ניגן באוזניו תיבות\שניות ספורות מיצירות שונות לפסנתר של המלחין דומניקו סקרלטי, ושטייניץ ידע לזהות את כולן, מתוך כמעט 600 יצירות לפסנתר שכתב סקרלטי, וכמובן שהוא מנגן אותן היטב.

 

אהוד ברק : גיל שוחט היה בשרותו הסדיר בצה"ל גם יועץ בנושאי תרבות במטכ"ל, ויצא לו לא פעם לנגן פסנתר ב 4 ידיים עם אהוד ברק שכמובן גם כן מתמצא היטב במוסיקה קלסית. אני עצמי נזכרתי שבמערכת הבחירות שלו כשרץ לראשות ממשלה ראיתי כתבה בטלויזיה שהוא התיישב ליד פסנתר וניגן איזו סונטה של בטהובן, עד כמה שזכור לי ללא תווים, כי זה לא היה מתוכנן.

 

גיל שוחט הזכיר גם את א. שרון כמי שהיה חובב מוסיקה קלסית והתמצא בה היטב והיה כנר מוכשר.

זה שלמישהו יש זכרון טוב גם למוסיקה, וזוכר גם שמות של יצירות (שרוב רובן הוא תיוג מספרי, ונוסף לו שם הסולם בו כתובה היצירה), לא אומר שהוא באמת בעל כשרון מוסיקלי , ויכולת אמנותית. בין השאר, להגיב נכון לאמנות. שטייניץ בחר ללמוד פילוסופיה, וזה אומר עליו שיש לו זכרון טוב לפרטים, כולל טכניים. אני משוכנעת שזה גם אומר עליו שיצירתיות אמנותית אין בו, ויכולת להגיב נכון למוסיקה (ואמנות בכלל) גם כנראה אין לו.

אותו דבר אהוד ברק, שכידוע העיסוק החביב עליו היה פיצוח  מנעולים..... ובחר בקריירה צבאית.

...נו, ברור, רק אדם אחד יכול להיות איש האמנויות היפות. כל היתר - מתחזים...

Qui sedes ad dexteram Patris, miserere nobis...


יש בורא לאלהים - האדם!

עבור לעמוד
, , , ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר