רן פקר שהלך לעולמו היה ללא ספק טייס מהולל ומבחירי המפקדים של חיל האוויר לדורותיו.  הזיכרון האישי שלי ממנו מלווה בצרימה –שלא קשורה בו אישית אלא בנורמות של צה"ל

 

 

רן פקר היה מפקד בסיס תל-נוף ואני שייך ליחידת המילואים של הנ.מ שהייתה שייכת לבסיס. במלחמת יום הכיפורים סופחנו לבסיס ח"א בסיני ומיד בתום המלחמה זימן רן פקר את הצוות ה"פיקודי" לארוחה שהייתה אמורה להיות מחווה לשירותנו במלחמה.

 

 

הארוחה הייתה בחדר אוכל פרטי של פקר. שירת אותו טבח מיוחד ומלצרים והארוחה הייתה ארוחת גורמה מרהיבה.  מה שזכור לי שכולנו יצאנו מזועזעים מהנורמה שעל פיה מפקד בסיס חי כמו איזה גנרליסימו ורק חסר היה המשרת האישי. תחושת האי נוחות מהארוחה הזו מלווה אותי עד היום וכל פעם שרן פקר הופיע בטלוויזיה  נזכרתי בה.  אני לא בדיוק מאשים אותו אישית כנראה שאלו היו הנורמות (שכללו אז גם את הפקידות היפות ביותר והמטורדות ביותר אבל זה סיפור אחר) ולי זה נראה חמור ואני מקווה שזה לא קיים יותר היום.

קצינים וטייסים איכותיים ברמה כמו של רן פקר ( ואנחנו לא משופעים בהרבה כמוהו ),ראוי לפנק אותם,כי עבור מה שהם עושים עבור המדינה,מגיע להם מעל ומעבר.

ניתן להם גם משרתים אישיים חיילות שינעימו את לילותיהם כשהם חוזרים מפעולות הגבורה שלהם. ניתן להם ארוחות חינם לכל ימי חייהם נקנה להם מידי שנה רכב חדש דירה חדשה להם ולמשפחתותיהם. למה לא הרי צריך לפנק אותם....

ממש הגיוני.

לפנק אותם זה לא לפנק באופן זנותי. הם ומפנקיהם לא זונות ולא חזירים כמו שחישבת אותם בזו עקיצתך השמאלנית המטופשת.

כלומר, חוץ מחיילות שינעימו את זמנם הכול נראה לך בסדר. וטבח פרטי וחדר אוכל פרטי נראה לך לגמרי תקין .ואני בסוף הוא הטיפש....

הם היו ראוים לפינוקים שאישרו להם, הם ראוים לפינוקים שמאשרים להם ויהיו ראויים לפינוקים שהמלך המשיח יאשר להם.emo_74.png

רן פקר שהלך לעולמו היה ללא ספק טייס מהולל ומבחירי המפקדים של חיל האוויר לדורותיו.  הזיכרון האישי שלי ממנו מלווה בצרימה –שלא קשורה בו אישית אלא בנורמות של צה"ל

 

 

רן פקר היה מפקד בסיס תל-נוף ואני שייך ליחידת המילואים של הנ.מ שהייתה שייכת לבסיס. במלחמת יום הכיפורים סופחנו לבסיס ח"א בסיני ומיד בתום המלחמה זימן רן פקר את הצוות ה"פיקודי" לארוחה שהייתה אמורה להיות מחווה לשירותנו במלחמה.

 

 

הארוחה הייתה בחדר אוכל פרטי של פקר. שירת אותו טבח מיוחד ומלצרים והארוחה הייתה ארוחת גורמה מרהיבה.  מה שזכור לי שכולנו יצאנו מזועזעים מהנורמה שעל פיה מפקד בסיס חי כמו איזה גנרליסימו ורק חסר היה המשרת האישי. תחושת האי נוחות מהארוחה הזו מלווה אותי עד היום וכל פעם שרן פקר הופיע בטלוויזיה  נזכרתי בה.  אני לא בדיוק מאשים אותו אישית כנראה שאלו היו הנורמות (שכללו אז גם את הפקידות היפות ביותר והמטורדות ביותר אבל זה סיפור אחר) ולי זה נראה חמור ואני מקווה שזה לא קיים יותר היום.

מאז 48, אני חושב, חיל האויר הוא "צבא בתוך צבא".

ההיכרות המעטה שלי עם החייל הייתה בסדיר - כאשר נשלחנו לשמירות בבסיסי החייל - עובדה המעוררת שאלות בפני עצמה - ושוב ושוב נדהמנו מרמת האוכל, ניקיון השירותים וכל השאר, לעומת מה שהיה לנו, כחי"רניקים.

במילואים יצא לי פעם לפעול צמוד איליהם כמש"ק מימסר באיזה תרגיל אוגדתי - ושוב הופתעתי. יחס הקצינים לחפ"שים שם הזכיר לי את הצבא המיצרי !

כך שהסיפור על ארוחת השחיתות לא מפתיע.

ואולי זה מהסיבה הפשוטה שלמעלה מ 60% מתקציב הביטחון הולך לטובת החייל הזה, וכאשר יורים באימון טיל שעולה איזה חצי מיליון$ - מי בכלל עושה חשבון לעלות הסטייקים, האספרגוס וכל הייתר?

ובכל זאת - לפחות ממה ששמעתי מהתקשורת - הבחור היה לוחם ומפקד מהליגה הראשונה וככזה חשוב שנזכור אותו.

יהי זיכרו ברוך ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים !

נודניק - זה אחד שכאשר שואלים אותו לשלומו - הוא באמת עונה.... emo_01.png

רן פקר שהלך לעולמו היה ללא ספק טייס מהולל ומבחירי המפקדים של חיל האוויר לדורותיו.  הזיכרון האישי שלי ממנו מלווה בצרימה –שלא קשורה בו אישית אלא בנורמות של צה"ל

 

 

רן פקר היה מפקד בסיס תל-נוף ואני שייך ליחידת המילואים של הנ.מ שהייתה שייכת לבסיס. במלחמת יום הכיפורים סופחנו לבסיס ח"א בסיני ומיד בתום המלחמה זימן רן פקר את הצוות ה"פיקודי" לארוחה שהייתה אמורה להיות מחווה לשירותנו במלחמה.

 

 

הארוחה הייתה בחדר אוכל פרטי של פקר. שירת אותו טבח מיוחד ומלצרים והארוחה הייתה ארוחת גורמה מרהיבה.  מה שזכור לי שכולנו יצאנו מזועזעים מהנורמה שעל פיה מפקד בסיס חי כמו איזה גנרליסימו ורק חסר היה המשרת האישי. תחושת האי נוחות מהארוחה הזו מלווה אותי עד היום וכל פעם שרן פקר הופיע בטלוויזיה  נזכרתי בה.  אני לא בדיוק מאשים אותו אישית כנראה שאלו היו הנורמות (שכללו אז גם את הפקידות היפות ביותר והמטורדות ביותר אבל זה סיפור אחר) ולי זה נראה חמור ואני מקווה שזה לא קיים יותר היום.

מאז 48, אני חושב, חיל האויר הוא "צבא בתוך צבא".

ההיכרות המעטה שלי עם החייל הייתה בסדיר - כאשר נשלחנו לשמירות בבסיסי החייל - עובדה המעוררת שאלות בפני עצמה - ושוב ושוב נדהמנו מרמת האוכל, ניקיון השירותים וכל השאר, לעומת מה שהיה לנו, כחי"רניקים.

במילואים יצא לי פעם לפעול צמוד איליהם כמש"ק מימסר באיזה תרגיל אוגדתי - ושוב הופתעתי. יחס הקצינים לחפ"שים שם הזכיר לי את הצבא המיצרי !

כך שהסיפור על ארוחת השחיתות לא מפתיע.

ואולי זה מהסיבה הפשוטה שלמעלה מ 60% מתקציב הביטחון הולך לטובת החייל הזה, וכאשר יורים באימון טיל שעולה איזה חצי מיליון$ - מי בכלל עושה חשבון לעלות הסטייקים, האספרגוס וכל הייתר?

ובכל זאת - לפחות ממה ששמעתי מהתקשורת - הבחור היה לוחם ומפקד מהליגה הראשונה וככזה חשוב שנזכור אותו.

יהי זיכרו ברוך ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים !

מגיע להם. טייסינו הקרביים רוב הזמן נוכחים בשמיים. ולא לחינם נאמר " הטובים לטייס!! "

 

האלוהים פועל ע"פ הצדק האבסולוטי. כך שבאמצעות חשבונות שמיים כפה על נותני הפינוקים להאדיר ולפנק את חיל האוויר יותר מחילות אחרים למרות שהם גם חיוניים ל emo_63.png emo_88.png ביטחון מדינת ישראל. emo_88.png emo_63.png 

רן פקר שהלך לעולמו היה ללא ספק טייס מהולל ומבחירי המפקדים של חיל האוויר לדורותיו.  הזיכרון האישי שלי ממנו מלווה בצרימה –שלא קשורה בו אישית אלא בנורמות של צה"ל

 

 

רן פקר היה מפקד בסיס תל-נוף ואני שייך ליחידת המילואים של הנ.מ שהייתה שייכת לבסיס. במלחמת יום הכיפורים סופחנו לבסיס ח"א בסיני ומיד בתום המלחמה זימן רן פקר את הצוות ה"פיקודי" לארוחה שהייתה אמורה להיות מחווה לשירותנו במלחמה.

 

 

הארוחה הייתה בחדר אוכל פרטי של פקר. שירת אותו טבח מיוחד ומלצרים והארוחה הייתה ארוחת גורמה מרהיבה.  מה שזכור לי שכולנו יצאנו מזועזעים מהנורמה שעל פיה מפקד בסיס חי כמו איזה גנרליסימו ורק חסר היה המשרת האישי. תחושת האי נוחות מהארוחה הזו מלווה אותי עד היום וכל פעם שרן פקר הופיע בטלוויזיה  נזכרתי בה.  אני לא בדיוק מאשים אותו אישית כנראה שאלו היו הנורמות (שכללו אז גם את הפקידות היפות ביותר והמטורדות ביותר אבל זה סיפור אחר) ולי זה נראה חמור ואני מקווה שזה לא קיים יותר היום.

מאז 48, אני חושב, חיל האויר הוא "צבא בתוך צבא".

ההיכרות המעטה שלי עם החייל הייתה בסדיר - כאשר נשלחנו לשמירות בבסיסי החייל - עובדה המעוררת שאלות בפני עצמה - ושוב ושוב נדהמנו מרמת האוכל, ניקיון השירותים וכל השאר, לעומת מה שהיה לנו, כחי"רניקים.

במילואים יצא לי פעם לפעול צמוד איליהם כמש"ק מימסר באיזה תרגיל אוגדתי - ושוב הופתעתי. יחס הקצינים לחפ"שים שם הזכיר לי את הצבא המיצרי !

כך שהסיפור על ארוחת השחיתות לא מפתיע.

ואולי זה מהסיבה הפשוטה שלמעלה מ 60% מתקציב הביטחון הולך לטובת החייל הזה, וכאשר יורים באימון טיל שעולה איזה חצי מיליון$ - מי בכלל עושה חשבון לעלות הסטייקים, האספרגוס וכל הייתר?

ובכל זאת - לפחות ממה ששמעתי מהתקשורת - הבחור היה לוחם ומפקד מהליגה הראשונה וככזה חשוב שנזכור אותו.

יהי זיכרו ברוך ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים !

מגיע להם. טייסינו הקרביים רוב הזמן נוכחים בשמיים. ולא לחינם נאמר " הטובים לטייס!! "

 

האלוהים פועל ע"פ הצדק האבסולוטי. כך שבאמצעות חשבונות שמיים כפה על נותני הפינוקים להאדיר ולפנק את חיל האוויר יותר מחילות אחרים למרות שהם גם חיוניים ל emo_63.png emo_88.png ביטחון מדינת ישראל. emo_88.png emo_63.png 

לא בטוח. בטכנולוגיות של היום מזל"טים ומל"טים עושים עבודה לא פחות טובה.

נודניק - זה אחד שכאשר שואלים אותו לשלומו - הוא באמת עונה.... emo_01.png

רן פקר שהלך לעולמו היה ללא ספק טייס מהולל ומבחירי המפקדים של חיל האוויר לדורותיו.  הזיכרון האישי שלי ממנו מלווה בצרימה –שלא קשורה בו אישית אלא בנורמות של צה"ל

 

 

רן פקר היה מפקד בסיס תל-נוף ואני שייך ליחידת המילואים של הנ.מ שהייתה שייכת לבסיס. במלחמת יום הכיפורים סופחנו לבסיס ח"א בסיני ומיד בתום המלחמה זימן רן פקר את הצוות ה"פיקודי" לארוחה שהייתה אמורה להיות מחווה לשירותנו במלחמה.

 

 

הארוחה הייתה בחדר אוכל פרטי של פקר. שירת אותו טבח מיוחד ומלצרים והארוחה הייתה ארוחת גורמה מרהיבה.  מה שזכור לי שכולנו יצאנו מזועזעים מהנורמה שעל פיה מפקד בסיס חי כמו איזה גנרליסימו ורק חסר היה המשרת האישי. תחושת האי נוחות מהארוחה הזו מלווה אותי עד היום וכל פעם שרן פקר הופיע בטלוויזיה  נזכרתי בה.  אני לא בדיוק מאשים אותו אישית כנראה שאלו היו הנורמות (שכללו אז גם את הפקידות היפות ביותר והמטורדות ביותר אבל זה סיפור אחר) ולי זה נראה חמור ואני מקווה שזה לא קיים יותר היום.

מאז 48, אני חושב, חיל האויר הוא "צבא בתוך צבא".

ההיכרות המעטה שלי עם החייל הייתה בסדיר - כאשר נשלחנו לשמירות בבסיסי החייל - עובדה המעוררת שאלות בפני עצמה - ושוב ושוב נדהמנו מרמת האוכל, ניקיון השירותים וכל השאר, לעומת מה שהיה לנו, כחי"רניקים.

במילואים יצא לי פעם לפעול צמוד איליהם כמש"ק מימסר באיזה תרגיל אוגדתי - ושוב הופתעתי. יחס הקצינים לחפ"שים שם הזכיר לי את הצבא המיצרי !

כך שהסיפור על ארוחת השחיתות לא מפתיע.

ואולי זה מהסיבה הפשוטה שלמעלה מ 60% מתקציב הביטחון הולך לטובת החייל הזה, וכאשר יורים באימון טיל שעולה איזה חצי מיליון$ - מי בכלל עושה חשבון לעלות הסטייקים, האספרגוס וכל הייתר?

ובכל זאת - לפחות ממה ששמעתי מהתקשורת - הבחור היה לוחם ומפקד מהליגה הראשונה וככזה חשוב שנזכור אותו.

יהי זיכרו ברוך ותהי נשמתו צרורה בצרור החיים !

מגיע להם. טייסינו הקרביים רוב הזמן נוכחים בשמיים. ולא לחינם נאמר " הטובים לטייס!! "

 

האלוהים פועל ע"פ הצדק האבסולוטי. כך שבאמצעות חשבונות שמיים כפה על נותני הפינוקים להאדיר ולפנק את חיל האוויר יותר מחילות אחרים למרות שהם גם חיוניים ל emo_63.png emo_88.png ביטחון מדינת ישראל. emo_88.png emo_63.png 

לא בטוח. בטכנולוגיות של היום מזל"טים ומל"טים עושים עבודה לא פחות טובה.

 כל מי שמגן בגופו ובנפשו על ביטחון מדינת ישראל עושה עבודה לא פחות טובה.

 

ואתה אמוץ היקר, מה כבר מבין אתה בחשבונות שמיים ? ? emo_01.png  

רן פקר שהלך לעולמו היה ללא ספק טייס מהולל ומבחירי המפקדים של חיל האוויר לדורותיו.  הזיכרון האישי שלי ממנו מלווה בצרימה –שלא קשורה בו אישית אלא בנורמות של צה"ל

 

 

רן פקר היה מפקד בסיס תל-נוף ואני שייך ליחידת המילואים של הנ.מ שהייתה שייכת לבסיס. במלחמת יום הכיפורים סופחנו לבסיס ח"א בסיני ומיד בתום המלחמה זימן רן פקר את הצוות ה"פיקודי" לארוחה שהייתה אמורה להיות מחווה לשירותנו במלחמה.

 

 

הארוחה הייתה בחדר אוכל פרטי של פקר. שירת אותו טבח מיוחד ומלצרים והארוחה הייתה ארוחת גורמה מרהיבה.  מה שזכור לי שכולנו יצאנו מזועזעים מהנורמה שעל פיה מפקד בסיס חי כמו איזה גנרליסימו ורק חסר היה המשרת האישי. תחושת האי נוחות מהארוחה הזו מלווה אותי עד היום וכל פעם שרן פקר הופיע בטלוויזיה  נזכרתי בה.  אני לא בדיוק מאשים אותו אישית כנראה שאלו היו הנורמות (שכללו אז גם את הפקידות היפות ביותר והמטורדות ביותר אבל זה סיפור אחר) ולי זה נראה חמור ואני מקווה שזה לא קיים יותר היום.

קצינים וטייסים איכותיים ברמה כמו של רן פקר ( ואנחנו לא משופעים בהרבה כמוהו ),ראוי לפנק אותם,כי עבור מה שהם עושים עבור המדינה,מגיע להם מעל ומעבר.

ניתן להם גם משרתים אישיים חיילות שינעימו את לילותיהם כשהם חוזרים מפעולות הגבורה שלהם. ניתן להם ארוחות חינם לכל ימי חייהם נקנה להם מידי שנה רכב חדש דירה חדשה להם ולמשפחתותיהם. למה לא הרי צריך לפנק אותם....

ממש הגיוני.

ערב טוב

אורח בא לרגע רואה כל פגע..

חיילות שינעימו?

פרחי הטיס שלא לדבר על טייסים היו מבצעים אקרובטיקה מקצועית להתחמק מהרדאר של החיילות שארבו להם בכל פינה..

הן נמרחו נדבקו התרפסו בצורה דוחה על הטייסים ופרחי הטיס... אז אתה לא צריך לתת להם.

ארוחות?

יש 3 חדרי אוכל, לפרחי טיס טסים, ולפרחי טיס לא טסים ולקצינים. מדוע?  כי סוג האוכל חייב להיות מתאים לתנאי הטיסה  כאשר פועלים כוחות על גוף הטיס במהירויות גבוהות.

לפנק אותם?

לא מאחל לך לעבור את האימונים שהם עוברים... קורעים להם את הצורה הם משננים ספרים של חלקי המטוס מפות...

ניווטים, זורקים אותם בשדה שבוע ימים והם צריכים להגיע ליעד מבלי להתגלות...

אימונים מפרכים מי שמצייץ עף.. יש סלקציה רצינית.

חדר אוכל פרטי עם טבח למפקד ומלצרים זה גם מחויב מתנאי האימון?

חדר אוכל פרטי עם טבח למפקד ומלצרים זה גם מחויב מתנאי האימון?

כששהיתי צמוד איליהם בתרגיל המילואים - חדר אוכל פרטי לא היה להם, אבל כל קצין הגיע ברכב נפרד עם נהג פרטי.

בשעה שאנחנו, חיילי החי"ק, אירגנו תורנויות להכנת הארוחות מהחמישיות, שלא הבדילה בין קצינים לחיילים, אצלהם הנהגים הכינו לכל קצין ארוחות לפי הזמנה.

אפילו זכורה לי פעם אחת, שאיזה סא"ל כעס על הנהג שלו שהסלט בארוחת הבוקר לא היה חתוך מספיק דק...

בחיי !

נודניק - זה אחד שכאשר שואלים אותו לשלומו - הוא באמת עונה.... emo_01.png

תראו, החיים המפוארים למפקדי הצבא, לראש ולקציניו, הם "מסורת" נתעבת כבר אלפי שנים. המלכים שיצאו לקרבות ("המלחמה היא תהילת הגבר", הם שיננו. חחחחחחחחח), והאצילים שלהם, שהיו הקצינים, חיו בפאר גדול, גם בתנאי השדה, וגם בערים, שעה שהחיילים הפשוטים שנעקרו מבתיהם שדותיהם ובתי המלאכה שלהם התפלשו בעפר.

אז הגנרלים שלנו למיניהם (זוכרים את "גנדי" והלביאה שהחזיק בכלוב?) והטייסים הבכירים, עליהם שופכים הון תועפות, רק ממשיכים את ה"מסורת" המתועבת של הסוג שלהם (והסוג שלהם הם האנשים הבוחרים במלחמה כמקצוע).

 


לתופף על פח - תענוג.

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: digger
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר