על אידיאולוגיות, עמוס עוז והקיבוץ

בפורום זה הבעתי לא פעם את דעתי נגד אידיאולוגיות ובעיקר נגד מחויבות כלפיהן. אידיאלוגיות לסוגיהן ניסו לכאורה לתת מענה חובקת כל למצוקות האנושיות תוך שאיפה ליצירת עולם וחברה אידאליים שישנו את האדם ירסנו את טבעו הרע ויביאו לגאולה אנושית. בפועל האידיאולוגיות רק דיכאו את האדם ואת חרותו ובמקום לשרת אותו הפכו את האדם לעבד נרצע שלהן. האידיאלוגיות שניסו לגאול את העולם הפכו לבית הכלא הגדול ביותר שלו ולרוב גם לאסון הגדול של האנושות. לכל הדתות (ואני לא מבחין ביניהן) יש לכאורה שאיפה להנחיל את נשגבות האל רוחניותו ומוסריותו על בני האדם – אך הם הפכו את מאמיניהן לעבדים נרצעים של מצוות מטופשות וחסרות פשר שמדכאות לחלוטין את החרות והרוח האנושית, שלא לדבר על הקנאות והרצחנות האטומה כלפי מי שאינו מקבל את דרכן. הקומוניזם התכוון ליצור חברה שוויונית וערכית ללא רכוש פרטי ויצר את החברה העריצה ביותר בתולדות האנושות . בשם השוויון והחופש נטלו את חרותם ואת חייהם של מיליוני בני אדם שהפכו משועבדים לאידיאולוגיה ה"הומנית". בשם ההשכלה והשכלתנות חיסל רובספייר בצרפת אלפי אזרחים ושלא לדבר על האידיאולוגיה הנאצית שבשם הלאומנות והפיכת המין האנושי ל"איכותי" הפך למשטר שטובח עמים בצורה תעשייתית. ספרו החדש של עמוס עוז "בין חברים" מתחשבן בעצם עם האידיאולוגיה הקיבוצית שהייתה בעבר חלק מרכזי באתוס הציוני. הספר עוסק בסיפורי דמויות שונות בקיבוץ דמיוני בשם יקהת. כל סיפור עומד בפני עצמו אך המכלול של הסיפורים (והדמויות קשורות זו בזו ומופיעות כדמויות משנה בסיפורים האחרים) יוצרים פסיפס אנושי שמלבד היופי הפיוטי והספרותי שלו הוא מהווה ביקורת בדיעבדית שבה מתחשבן עמוס עוז שבעצמו גדל בקיבוץ – עם האידיאולוגיה הקיבוצית. מה שמאפיין את כל הדמויות היא הקונפליקט הקיים בין חרותם מאוויהם לבין המחויבות ל"מצוות " הקיבוציות שבאות על חשבון הפרט. הכתיבה בעיקרה היא כתיבה של חמלה כלפי הדמויות החיות בקונפליקט המחויבות: מהאישה שאינה יכולה לשלוח את בנה ללימודים בחו"ל ועד נער החוץ שנאלץ להיות "כמו כולם" למרות שונותו ורקעו. באחד הסיפורים מבטא אחד הגיבורים את הרעיון שהוא העובר כחוט השני לאורך הספר: "החברים הותיקים הם בעצם אנשים דתיים שעזבו את הדת ובמקומה אמצו להם דת חדשה. מלאה עוונות וחטאים ומלאה איסורים ומלאה חוקים נוקשים. הם בעצם לא חדלו להיות אדוקים ורק החליפו אדיקות באדיקות. מרקס הוא התלמוד שלהם. האסיפה היא בית הכנסת ודוד דגן (המנהיג הבולט בספר) הוא הרב. יש כאן כמה פרצופים שאני יכולה לדמיין עם זקן ופאות ושביס על הראש" התקווה הגדולה היא תמיד הדור שמואס באידיאולוגיה וכדברי המשך הקטע: "לאט לאט המנים ישתנו ובמקום האדוקים האלה הולכים ובאים אנשים...רגועים יותר מאשר הוותיקים אנשים שיש להם סבלנות וספקות וחמלה". הלוואי וזה היה גם נכון. הבעיה שתמיד תצוץ לה עוד אידיאולוגיה ותמיד יהיו כאלה שישמרו בקנאות את האידיאולוגיות הישנות.

ללא אידיאולוגיה יש כאוס. האידיאולוגיה נותנת כיוון, דרך.

כשאין אידיאולוגיה הכל ניתן לשיחוד ולקניה. אידיאולוג אמיתי לא ניתן לקניה, הוא ניתן רק לשכנוע. יש אידיאולוגיות מטורפות כמו הקומוניזם המנוגדות לטבעו של האדם, שאין להן שום סיכוי ליישום ובהכרח נסיון יישומן יביא לפשעים ולרצח. אידיאולוגיה מתווה מטרה או מטרות, קובעת יעדים ארוכי טווח, ערכיים, קשים אך אפשריים. כשאין יעד נסיעה איך בוחרים את הדרך? מישהו מצא פטנט? .

----------


הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.

כל אידיאולוגיה מנוגדת לטבע האדם

וזו הסיבה שאף אידיאולוגיה לא מומשה וכולן רק משעבדות את האדם ופוגעות בחרותו. לא חייבים אידיאולוגיה. די לנו במערכת ערכית מוסרית (שתגובה בחקיקה בהתאם ) שתאלץ. אותנו לנהוג בהגינות ולשמור על אפשרות של חיים ביחד. מטרות יש לקבוע על פי היכולת לממשם רק אידיאולוגים מקדשים בכל מחיר כל מטרה רק משום שהיא נחשבת ל"אידיה". יעד נסיעה נקבע על פי הצרכים שהם מטיבם משתנים. מי שרוצה להגיע ליעדו בכל מחיר פוגע בנוסעים אתו ובכל אלה שנוסעים בנתיב נסיעתו.

אם כל הטעויות.

אידיאולוגיה איננה חייבת להיות מנוגדת לטבע האדם. עוד מעט תספר ששאיפה להיות עשיר מנוגדת לטבע האדם...הרי גם זו אידיאולוגיה. אין אדם אחד חופשי בעולם כולו. אדם חופשי הוא ביטוי שקרי מן היסוד. יש רק אדם חופשי יותר או פחות, חופשי יחסית ותו לא. יעד הנסיעה חשוב מאד...לדוגמה בנושא המדיני בטחוני אקח את הליכוד כי הוא חסר אידיאולוגיה באופן מעשי, והחלטותיו ומעשיו הם דוגמה קלאסית לכאוס שיוצר חוסר אידיאולוגיה. ואתייחס רק לתחום קטן מאד, התחום הכלכלי, כסף. הליכוד מאפשר ביו"ש בניית בתים מצד אחד, מקפיא ישובים ביד שניה, ומחריב בתים ביד אמצעית. כל החלטה מבולבלת וחסרת כיוון כזו עולה הרבה כסף, למתיישבים, למדינה, לכוחות הבטחון, פעולות כאלו יכולות להתבצע באותם המקומות בדיוק ואפילו מספר פעמים. ניקח את גדר הבטחון...התוואי שלה שונה והוחלף עשרות פעמים, המסלול שלה נראה כמו מסלול הליכה של שיכור כבד, והעלויות שלה גדלו בעשרות ואולי אף במאות מיליוני שקלים מהתכנון או חוסר התכנון המקורי. "מי שרוצה להגיע ליעדו בכל מחיר" הוא קיצוני בכל אידיאולוגיה גם המופתית שבעולם. זהו המקום היחיד בו ניתן להבחין בין מתון לקיצוני, דרך היישום. .

----------


הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.

יש להבחין בין פרגמטיזם לבין אידיאולוגיה!

יש להבחין בין פרגמטיזם לבין אידיאולוגיה. להיות עשיר היא שאיפה פרגמטית שתסב אושר למי שישיג אותה אידיאולוגיה זו השקפת עולם מחייבת וכוללת המכילה משנה סדורה ומחייבת ומכוונת את מכלול פעילותו של העוסק בה ועומדת מעל לצרכיו האינטרסנטים של הפרט. כל מה שציינתי בהודעת הפתיחה שלי אלו אידיאולוגיות ומבחינתי אין הבדל בין אידיאולוגיה דתית, שמאלנית ימנית כולן נוגדות טבע האדם ומשעבדות אותו. גישתי לכל סוגייה היא פרגמטית. אם הזכרת שטחים – התנגדותי להתיישבות בהן אינה אידיאולוגית (למרות התויות של "שמאלני" שאתה מטיח בי ושכמותי וכוונות הזדון האידיאולוגיות לכאורה) המדיניות צריכה להיות : האם ההתיישבות בהם תסב נזק או תועלת למדינה בהתייחס לשיקולים רציונאליים. אתה למשל רואה בהתיישבות חלק מאידיאולוגיה והעניין הפרגמטי פחות חשוב לך – לי העניין הפרגמטי הוא העיקר כי לא מעניינת אותי כלל האידיאולוגיה ואני פתוח לכל פיתרון שישרת את צרכי ללא כל מחויבות לאידיאולוגיה כזו או אחרת.

ההבדל מובנה במושגים.

אידיאולוגיה היא היעד. בין המציאות לבין האידיאולוגיה נמצא עולם המעשה, ובו צריך לנהוג במתינות ובחוכמה. אמירתי "להיות עשיר" זו הפשטה, מלשון פשוט, של האידיאולוגיה הקפיטליסטית. קיצוני ילך על זה וירמוס אחרים ככל שיאפשר לו החוק והעקיפות המותרות שלו. המתון ילך על זה אך ידאג לא לדרוך על אחרים ולא יחפש חורים בחוק. אינני מדבר עכשיו על איזו אידיאולוגיה טובה יותר, ארץ ישראל השלמה או עשירית ממנה. אני מדבר על חוסר אידיאולוגיה הגורם נזקים בכל תחום. אם אתה בעד ארץ ישראל כפי שהליכוד טוען הרי שיש לך יעד נסיעה ברור, וכל פעולותיך אמורות לנסוע באותו המסלול. המציאות יכולה לגרום לך להאט, להאיץ, לעצור לפעמים, לנסוע קצת על השוליים, אך תמיד היעד ברור והכיוון ברור. אינך יכול לסייע למי שפועל למנוע ממך את הנסיעה באותו המסלול, אינך מחזק אותו. אתה תומך במי שפועל להשגת היעד, מגן עליו וכו'. .

----------


הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.

על אידיאולוגיות, עמוס עוז והקיבוץ

בפורום זה הבעתי לא פעם את דעתי נגד אידיאולוגיות ובעיקר נגד מחויבות כלפיהן. אידיאלוגיות לסוגיהן ניסו לכאורה לתת מענה חובקת כל למצוקות האנושיות תוך שאיפה ליצירת עולם וחברה אידאליים שישנו את האדם ירסנו את טבעו הרע ויביאו לגאולה אנושית. בפועל האידיאולוגיות רק דיכאו את האדם ואת חרותו ובמקום לשרת אותו הפכו את האדם לעבד נרצע שלהן. האידיאלוגיות שניסו לגאול את העולם הפכו לבית הכלא הגדול ביותר שלו ולרוב גם לאסון הגדול של האנושות. לכל הדתות (ואני לא מבחין ביניהן) יש לכאורה שאיפה להנחיל את נשגבות האל רוחניותו ומוסריותו על בני האדם – אך הם הפכו את מאמיניהן לעבדים נרצעים של מצוות מטופשות וחסרות פשר שמדכאות לחלוטין את החרות והרוח האנושית, שלא לדבר על הקנאות והרצחנות האטומה כלפי מי שאינו מקבל את דרכן. הקומוניזם התכוון ליצור חברה שוויונית וערכית ללא רכוש פרטי ויצר את החברה העריצה ביותר בתולדות האנושות . בשם השוויון והחופש נטלו את חרותם ואת חייהם של מיליוני בני אדם שהפכו משועבדים לאידיאולוגיה ה"הומנית". בשם ההשכלה והשכלתנות חיסל רובספייר בצרפת אלפי אזרחים ושלא לדבר על האידיאולוגיה הנאצית שבשם הלאומנות והפיכת המין האנושי ל"איכותי" הפך למשטר שטובח עמים בצורה תעשייתית. ספרו החדש של עמוס עוז "בין חברים" מתחשבן בעצם עם האידיאולוגיה הקיבוצית שהייתה בעבר חלק מרכזי באתוס הציוני. הספר עוסק בסיפורי דמויות שונות בקיבוץ דמיוני בשם יקהת. כל סיפור עומד בפני עצמו אך המכלול של הסיפורים (והדמויות קשורות זו בזו ומופיעות כדמויות משנה בסיפורים האחרים) יוצרים פסיפס אנושי שמלבד היופי הפיוטי והספרותי שלו הוא מהווה ביקורת בדיעבדית שבה מתחשבן עמוס עוז שבעצמו גדל בקיבוץ – עם האידיאולוגיה הקיבוצית. מה שמאפיין את כל הדמויות היא הקונפליקט הקיים בין חרותם מאוויהם לבין המחויבות ל"מצוות " הקיבוציות שבאות על חשבון הפרט. הכתיבה בעיקרה היא כתיבה של חמלה כלפי הדמויות החיות בקונפליקט המחויבות: מהאישה שאינה יכולה לשלוח את בנה ללימודים בחו"ל ועד נער החוץ שנאלץ להיות "כמו כולם" למרות שונותו ורקעו. באחד הסיפורים מבטא אחד הגיבורים את הרעיון שהוא העובר כחוט השני לאורך הספר: "החברים הותיקים הם בעצם אנשים דתיים שעזבו את הדת ובמקומה אמצו להם דת חדשה. מלאה עוונות וחטאים ומלאה איסורים ומלאה חוקים נוקשים. הם בעצם לא חדלו להיות אדוקים ורק החליפו אדיקות באדיקות. מרקס הוא התלמוד שלהם. האסיפה היא בית הכנסת ודוד דגן (המנהיג הבולט בספר) הוא הרב. יש כאן כמה פרצופים שאני יכולה לדמיין עם זקן ופאות ושביס על הראש" התקווה הגדולה היא תמיד הדור שמואס באידיאולוגיה וכדברי המשך הקטע: "לאט לאט המנים ישתנו ובמקום האדוקים האלה הולכים ובאים אנשים...רגועים יותר מאשר הוותיקים אנשים שיש להם סבלנות וספקות וחמלה". הלוואי וזה היה גם נכון. הבעיה שתמיד תצוץ לה עוד אידיאולוגיה ותמיד יהיו כאלה שישמרו בקנאות את האידיאולוגיות הישנות.

הגדר אידאולוגיה

האם האמונה, או הרצון, שיהיה משטר מסודר, חוקים המגינים על חיי אנשים חרותם ורכושם, האם זאת אינה אידאולוגיה? דת אינה אידאולוגיה אם כי יכולה להכיל אידואולוגיה. הגדרתך את "האידאולוגיה של הדת" אינה נכונה באופן כללי. אפשר לטעון שכך הנצרות ואולי גם היהדות הרבנית ששורשיה בפרושים (פ שואית). אמונה דתית ביסודה מניחה שיש כח עליון השולט בבני האדם ורצוי להזהר מגחמותיו ולחלותו שלא יעבור במקרה וינחית עלינו מכה וגם לבקש שיעזור לנו להשיג מטרה. בלי נשגבות ובלי בטיח.

2 המשפטים הראשונים שלך הוציאו לי את המילים מהפה. ניסחת טוב.

הגדרתי זאת למטה

אידיאולוגיה זו השקפת עולם מחייבת וכוללת המכילה משנה סדורה ומחייבת ומכוונת את מכלול פעילותו של העוסק בה ועומדת מעל לצרכיו האינטרסנטים של הפרט. כל דת (כולל הדת המרכסיסטית) עונה על הגדרה זו. הרצון ליצור משטר מסודר הוא לא אידיאולוגיה אלא צורך קיומי הכרחי.

ההבדל מובנה במושגים.

אידיאולוגיה היא היעד. בין המציאות לבין האידיאולוגיה נמצא עולם המעשה, ובו צריך לנהוג במתינות ובחוכמה. אמירתי "להיות עשיר" זו הפשטה, מלשון פשוט, של האידיאולוגיה הקפיטליסטית. קיצוני ילך על זה וירמוס אחרים ככל שיאפשר לו החוק והעקיפות המותרות שלו. המתון ילך על זה אך ידאג לא לדרוך על אחרים ולא יחפש חורים בחוק. אינני מדבר עכשיו על איזו אידיאולוגיה טובה יותר, ארץ ישראל השלמה או עשירית ממנה. אני מדבר על חוסר אידיאולוגיה הגורם נזקים בכל תחום. אם אתה בעד ארץ ישראל כפי שהליכוד טוען הרי שיש לך יעד נסיעה ברור, וכל פעולותיך אמורות לנסוע באותו המסלול. המציאות יכולה לגרום לך להאט, להאיץ, לעצור לפעמים, לנסוע קצת על השוליים, אך תמיד היעד ברור והכיוון ברור. אינך יכול לסייע למי שפועל למנוע ממך את הנסיעה באותו המסלול, אינך מחזק אותו. אתה תומך במי שפועל להשגת היעד, מגן עליו וכו'. .

אידאולוגיה זה אמצעי, לא מטרה

הגדרתי זאת למטה

אידיאולוגיה זו השקפת עולם מחייבת וכוללת המכילה משנה סדורה ומחייבת ומכוונת את מכלול פעילותו של העוסק בה ועומדת מעל לצרכיו האינטרסנטים של הפרט. כל דת (כולל הדת המרכסיסטית) עונה על הגדרה זו. הרצון ליצור משטר מסודר הוא לא אידיאולוגיה אלא צורך קיומי הכרחי.

ובכן, לשיטתך

הרעיון של שיטת שלשת הרשויות זאת אידאולוגיה או כורח המציאות?

בוודאי שזה כורח המציאות

אידאולוגיה זה אמצעי, לא מטרה


אמצעי כמו משור, פטיש...

אידיאולוגיה היא מטרה, היא היעד אליו שואפים ונוסעים. .

----------


הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל, כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם; וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא-עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם.

המטרה היא רעיון

האידאולוגיה היא אמצעי לממש את אותו רעיון.

אתה צריך ללמוד עברית.

רעיונות ואידיאולוגיה לעולם אינם כלים, לעולם לא אמצעי. אמצעי הוא כלי בעזרתו מיישמים מטרה, כסף, מומחים, צבא, פועלים, כלי עבודה... .

אידאולוגיות הם תמיד אמצעי למימוש מטרות

עבור לעמוד
, ,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר