הלב נקרע מחדש.

הלב נקרע מחדש.

גזר הדין שניתן היום, לחלאה הסרוחה, שרצחה את משפחת פוגל, העלה בי מחדש את תחושת התיסכול הנורא. הרי אני, שמתגורר בצפון תל אביב, הולך לישון, רק לאחר שאני סוגר ונועל את כל החלונות, ואת דלת הכניסה לדירה, ("רב בריח" + מנעול כספת", ואקדח טעון, בשידת המגירה הצמודה למיטתי. ואילו הם, שם, בהתנחלות שבשטחים, הלכו לישון, כשדירתם פתוחה ופרוצה לכל? חבל, כל כך חבל.

חבל שהאחראי שם התעלם מנגיעה בגדר ולא הזעיק מיד את הצבא.

אני זוכרת שלפני כמה היתה בכותרות התנחלות (בגדה) שסירבה מסיבות...

'עקרוניות' (או 'אמוניות') שתהיה סביבה גדר, כשכבר התחילו לעשות גדר, ההתנגדות והסירוב ו'העקרונות' שלהם באו לביטוי בזה שתושבי ההתנחלות עצמה חיבלו בגדר שוב ושוב. לא זוכרת את שם ההתנחלות, אבל זה רק ממחיש שיש שם אנשים קשים, קשים מאד. כל הסיכויים שפעילות הסירוב וההתנגדות = חבלה חוזרת ונשנית בגדר ע"י המתנחלים עצמם, מקורה באיזה פסוק מהמקורות או מההלכה שכנראה שרב ההתנחלות 'הרביץ' והשמיע באיזו דרשה, שהגדר לא תואמת להלכה, וכולם שם שתו וקבלו את דבריו בשקיקה וציות. שלא נדע.

לפני כמה = לפני כמה שנים

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: standoff
עבור לפורום:
היסטוריה
בחר
בחר