הזקנה בשבילי היא לא השלב האהוד או מדהים בעיני אולי אפילו לא

אתמול מלאו לי 70 שנים,והן מורגשות היטב פיסיולוגית ונפשית.

הרגלים הברכיים העייפות והיכולות שמצטצמות.

באופן טבעי גם האנשים שאני פוגשת בגילי או יותר,אבא שלי עבר 91 ופוגש סוחב עצמו זוכר דברים ותלוי כמעט בכל באחרים.קשה לוותר על מי שהיית בגלל זקנה ויש מלחמה בזה עלבון וכעס.

שומעת חוקרי מוח בכתבות על האפשרות להארכת תוחלת החיים וזה מתסתכל,כי אני לא מבינה האם הארכה תהיה המשך והארכת הממצב או אולי משלב צעיר יותר, איך עושים צעד כזה כשאין תנאים למצב הזקנים היום.הידעתם שאנחנו המדינה כמעט היחידה שיש מביטוח לאומי אפשרות למטפל-ת לשעות מס כמעט לכל זקן-ה מוכבלים בתפקוד .אם לא הרבה חשיבה בענין כמו מה קשיש צריך תפקודית נפשית וכו.האם להאריך את מצב אי היכולת לעוד כמה שנים כשאין בתי דיור מוגן לכל מבחינה כספית. שאים מקומות תעסוקה בשכר על פי יכולת ותפוקהלכל אחד.הקדמה והטכנולוגית משאירה קשישים מאחור ,את יל'די בקושי אני מבינה מה עושים הנכדים שסבלניים יותר חיים סינית מבחינתי וזה מיאש.

זוכרת בכיתה ד-ה במושב בנו בית קולונוע זה ענין של כמעט 60 שנה ולקחו את כל תלמידים לסרט שנקרא תמימים ופראים על אסקימואיםוחוויה אחת לא מניחה לי.האם הזקנה מגיעה לרגע שכבר להמשיך להיות פה נוסף להאכלה מודיעה לבני המשפחה שהגיעה לסוף הדרך מתישבת על אבן בדרךממתינה למותה כשכולם נפרדים ממנה וממשיכים בדרכם ואילו היום לא מניחים ניסוים חיבור למכשירים לעוד יום של נשימה עוד יום של "חיים".זה משגע אותי תודה שמקשיבים

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הגיל השלישי