משו שכתבתי ורציתי לשתף

לפני כ-3 שנים נכנסתי לאולם של האולפנה שלי וראיתי שבנות צופות בסרט המצוייר -"במבי" החלטתי להשאר קצת זמן לצפות איתן כי לא היה לי כוח לעשות את מה שהייתי צריכה אז.
אחרי כמה דקות שאני מסתכלת בסרט  הזה פתאום הוא התחיל להרגיש לי קצת מוכר מפעם ואחרי כמה זמן כשהסרט הגיע לקטע בו צדים את אמא של במבי  היה לי ברור :פעם ראיתי את הסרט הזה, כן נכון, אני זוכרת למרות שעבר המון זמן (בתחילת היסודי) פתאום עלו לי תמונות וקולות "אמא שלך לא תחזור לעולם" סאונד מלחיץ ומבט מפוחד והאייל הגדול שיודע הכל .
אני לא אומרת שבגלל זה נהרסו לי החיים או משהו ח"ו  אבל באותם רגעים זה נכנס עמוק . שמעתי מהרב מיכי שיחי' שדוד המלך אומר בתהילים "השם למה תשכחיני נצח למה תסתיר פניך ממני" עצם זה שדוד שואל: למה? זה אומר שהוא מאמין בעומק של הנשמה שהשם אינינו שוכח אותו. אך הוא משתמש בביטוי נצח מכיוון שכשאדם נמצא בתוך ההרגשה שהשם שכח אותו זה נדמה בעיניו כנצח כי הוא צריך לארגן את חייו בצורה הגיונית. לדוגמא אם כל היום לא נקבע לעשות דברים בחיים כי היום באה הגאולה (כי המשיח בא ) או כי אנו מחכים שנמצא שידוך או ילד אז נשתגע ולא נחייה נורמלי לכן עלינו להתנהג כאילו לנצח נהיה ככה. הדבר הזה התקשר לי לזמן שבו הבנאדם מרגיש נטוש.
לפני 8 שנים אמא שלי נפטרה  ואני יודעת שהיא איתי וזוכה להרגיש את זה גם בניגוד לכל מה שהעולם משדר
פעם כשהייתי בכיתה ט', דיברתי עם מדריכת טיולים לא דתייה שנקשרתי אליה במהלך הטיול,סיפרתי לה שאמא שלי נפטרה. היא שאלה אותי למה אני אומרת "נפטרה" זה לה נשמע מרוחק .. מנותק.. כמו שאומרים על אנשים מכובדים ברדיו, היא אמרה שמי שמישהו קרוב נפטר לו הוא בדר"כ אומר שהוא מת לא ידעתי מה לענות לה אבל הרגשתי שזה לא ככה אצלי, מת זה נשמע לי מילה גסה .
אחרי זה חשבתי על זה הרבה והיגעתי למסקנה שמי שמאמין שיש עולם הבא זה מאוד טיבעי לו לומר שיהודי "נפטר" ולא להגיד שיהודי "מת" כי הוא מאמין שהוא נפתר מהעולם הזה לעולם הבא (יצא מהגוף אך נשמתו- שזוהי עצמותו האמיתית ,חיה וקיימת )  ומי שהושפע מהתרבות הכללית שמשדרת שאין חיים אחרי המוות , מרגיש שעוצמת הכאב וחרדת הנטישה והאובדן לא מובעים אלא במילה המשתקת -" מת". כשאמא שלי נפטרה ההרגשות בלב היו של אמונה אך הפחדים ניזונו גם מהסרט הזה שהיה בתת מודע ולמרות ששחכתי שראיתי אותו בכלל, התוכן שלו  הסרט הזה ארוך ואני לא זוכרת  אותו חוץ מהחלק הזה שצדים את אמא של במבי  ורודפים אחריהם והוא נשאר לבד ולא מוצא את אמא שלו ואחכ מגיע האייל הגדול ואומר לו ש-אמא לא תחזור לעולם ועכשיו הוא יהיה עצמאי.
 כבר מזמן רציתי לפרסם למרות שאני יודעת שיש הרבה הורים שלא רוצים להראות לילדים שלהם את הסרט הזה ושהוא ידוע כשלילי אבל הייתה לי תחושה בעיקבות שמישהיא דיברה על זה שהיא מבקרת סרטים   שאני גם רוצה להיות שוטפה בטהרה של עמי"ש
 וגם בזמן החרון קרו 2 מקרים שדחפו אותי לכתוב.  הדבר הראשון זה שבזמן האחרון היתה לי תקופה לא פשוטה והתפללתי וגם דיברתי עם אמא שלי ואז נרדמתי וחלמתי חלום ושכחתי מה חלמתי אחרי כמה זמן נזכרתי בחלום והזדעזעתי חלמתי שאמא שלי בחוסר חיים  לא ביחס  אלי, אלא באופן כללי  חוסר חיים.(חלמתי גם חלום דומה פעם ועשיתי הטבת חלום ובלילה שאחריו חלמתי חלום הפוך)  מאוד הייתי עצובה מהחלום ובכיתי כי חשבתי שהשם לא איתי ואמא לא איתי אח"כ אבא שלי הסביר לי שיש חלומות שהם התגלות ויש חלומות מהדימיון והפחדים שלנו. הבנתי שהייתי לא לגמרי בטוחה שאימא איתי כשאני דיברתי אליה  מה שבאמת היה נכון ולכן חלמתי את הפחד מזה. אח"כ כשחשבתי קצת פתאום התחזק לי הרצון לכתוב על הסרט במבי אמרתי לעצמי שהחלומות זה כבר חלק ממני ואים הפחד שלי בא לחלום אני רוצה לפעול נגד האנרגיה הזו של המות .
  המקרה השני היה שיר שלמדתי  "אבא מת" של אריקה לנדאו המורה לימדה אותו מאוד בהסתייגות אך ציינה שיש מה ללמוד ממנו. השיר הזה הציף לי את כל ההתקוממות שהיה בי ולהפתעתי אף אחת בכיתה לא התקוממה.
 אחרי השיעור המורה דיברה איתי והסבירה לי שהיא לא בעד השיר הזה דווקא ולא בעד להביא אותו לילדים אך ניתן ללמוד ממנו  הלכתי ובכיתי הרבה (לא נכנסתי לשעתיים הבאות) וכתבתי את השירים הבאים :
(השירים מתארים מה שהלך ברגש שלי ולא בהכרח מה שקרה במציאות) 
 
רציתי לצעוק את צעקתי
רציתי לצעוק
כולם בעד למות
כולם בעד.
הם כמובן לא יודעים את זה
אני יודע שהם נגדי
אני בטוח ואמונתי בוערת באלף לפידים
אני הולך לישון
אני קם ומסביבי כולם בוכים ומסבירים
לי.
אני לא מבין על מה הם בוכים
אי אפשר לבכות על כזה דבר
אפשר רק להגמר 
לא להיות
מי צריך חיים כשאלוקים מת
מי יכול לחיות
הם לא מבינים למה אני רק משתתק
נעלם
אני לא מגלה להם
אבל לכם אני מגלה
אני הולך להתבודד
לדבר עם השם
אני שמח
אני מאושר
אני בוכה
אני מדבר
אני צוחק
אני חי
אני רק חזק יותר מקודם 
אני חוזר הביתה
לאט
בסוף הגעתי
הם עדין בוכים
רבונו של עולם איך הם בוכים?
הרי הם הסבירו לי
הוא אינו 
אני מסתכל עליהם
ואני מבין שהם בוכים אחד לשיני
ולא לאבא  
ולא לאמא
אני מסתכל באי אמון
אני כמעט ואיני
ואז אני שומע את אברמוש בוכה
            א - - מ- - א
בצרחות שכולנו מכירים טוב
וכולנו מצטרפים אליו בשמחה
מחבקים אותו ויודעים
אמא
אבא
 ואלוקים -השם יתברך
רק מסתתרים
כל כך מרטיט
אבל לא מפחיד בכלל
הרי הם איתנו
 
סיומת למי שהתבגר בעל כורחו:
הלכתי לישון ושוב חלמתי את החלום מאתמול
שאמא בחוסר חיים
אני קם מיוזע ושוב כמעט מת
הפעם אני לא הולך להעלם
להתבודד
הם מתחילים להראות לי ציפור
ציפור לא חיה
אני כואבת לי הבטן
מתפלץ מכאבים
עוד שנייה גם בטן אין לי
אני לא יכול יותר ונעלם
יושב ורואה תולעת מטפסת... מחליקה מטפסת מחליקה
אני שונא
 אני שונא תולעות
שמחליקות
עוד שנייה ואני נופל
שלא תחשבו על הריצפה
יש פה תהום
מפחידה
היא לא מרושעת היא פשוט
המ - צי - או - ת
תתתת
א - - מ- - א
איזה פחד- -
א - - ב- - א
אני יפול?
ה - ש - ם  י - ת - ב - ר - ך
אני נופל!!!
 
אים אסק שמיים שם אני
ואציע שאול 
ה - נ - נ - י
                
               אז תדעו שכן
השם יתברך נישק
אותי באהבה
לא נפלתי
אבא בא ומרים אותי
אמא מנשקת אותי
והשם חי
תתפלאו
מה שניסיתם לעשות
ברוב יאושכם
הוא המתת חסד
שמסתיימת
כידוע
במוות!!
 
 
דימיון מודרך לילד או לילד שבי...
 
ילד מתוק!
ילד צדיק!
ילדי!
ילדי שלי!
ילד של אמא! של אבא!
ילד של השם יתברך!
ילדי הולך לטיול
ילדי הולך בשדה
ליד הפרחים
הם מהממים ויש להם ריח נעים מאוד
ילדי רואה מרחוק פרפר גדול
יפהההה... מאיר ושמח וזורח
ילדי עוצם עינים ומרגיש את הרוח הנעימה
ואת השמש שמלטפת אותו
הפרפר מתקרב ורואים שהוא גדול מאוד וצבעוני בצבעים שילדי הכי אוהב
הפרפר מתקרב ומציע לילדי לשבת לו על הכנפיים
ילדי יושב והפרפר מתרומם
לאט לאט
ילדי מתקרב לעננים 
ילדי עוד מתקרב ומרגיש את הנעימות של העננים 
הם כמו צמר גפן נעים 
ילדי רואה מרחוק את אמא רצה אליו
ומאמצת אותו אל ליבה ומנשקת אותך ולא מפסיקה
היא שרה שיר:
"אלוקי נשמה שנתת בי טהורה היא"
הי אמא! אני אומר, זה השיר של הגן שלי!
כן מתוק אני יודעת אני שמעתי!
אבל איך שמעת? אני לא ראיתי אותך!
אמא ממשיכה לשיר ולנשק אותי :
"אתה בראתה ואתה יצרת"
מתוק שלי, נשמה שלי, אתה יודע מי ברא את העולם ?
כן עניתי בשמחה !
השם יתברך!
נכון!! אמא חייכה וצחקה אלי בעיניה
נכון נשמה שלי מותק שלי
אנחנו אומרים להשם - "אתה בראת"
נכון אמא ככה שרנו בגן בתפילה להשם!
צדיק שלי אתה כזה אוצר!
אתה יודע מה זה "אתה בראתה"?
כן! זה שהשם ברא!
נכון! אמא צחקה משמחה,נכון צדיק שלי!
השם ברא את הנשמות שלנו
הוא ברא שאנחנו , הנשמה שלנו
בתוך גוף  
ואים אני נפתרה
אז אני יוצאת מהגוף
ואני נשמה בלי הגוף !
ולכן אני יכולה לשמוע ולראות אותך כל הזמן,
ובלילה, כל לילה הנשמה שלך עולה לשמים ואנחנו כל הלילה מדברים
וגם ביום, אני איתך ועונה לך דרך הנשמה שלך.
אמא אני לא ראיתי אותך!
כשיבוא המשיח ויהיה תחית המיתים אז אני יחזור לגוף שלי,
 ואז יהיה אפשר לראות אותי בעיינים של הגוף,
 עכשיו אפשר רק בעיניים של הנשמה .
אמא! כשאני בתוך הגוף אני מתגעגע אליך!
אני רואה אותך..
 נשמה שלי... אתה כל כך צדיק ואהוב אצל השם .....
אני והשם אוספים את הדמעות שלך ושמים בכדים
וזה מנצנץ באור יקרות
  יחד עם דמעות הגעגועים של עם ישראל
 והשם יתברך יעשה לנו תחיית המיתים
ויביא לך את כל מה שאתה מתגעגע אליו
עוד מעט השם יגאל אותנו
ונרגיש איך הכל היה באהבה
ורחמים
 וחיבוקים
ונישוקים
אני אוהבת אותך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך כל כך...........................................
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אובדן ושכול