גוף בוגד פחד מהדרדרות וייאוש

שלום רב, אני בת 29. אין לי כח לרשום רגיל אז ארשום את המהלכים שעברתי במשך שנה בנקודות אני כבר מיואשת: 1. נישואים טובים הכל מעולה כניסה להריון ראשון- הפלה 2. גוף משתולל התקפי כאבים באגן. 3. רצה למיונים בגלל שמשככי כאבים לא עוזרים בעלי חושב שאני היפוכונדרית ושלקחתי את ההפלה קשה מדי לא תומך בי מרגישה לבד הכאבים קשים מנשוא ולא עוזבים בדיקות מראות שהכל בסדר - תסכול....... 4. 4 חודשים אחרי בהליכה בערב עם הכלב טשטושי ראייה קשים וראייה כפולה נלחצת מאוד ושוב מתייאשת. 5. חודש אחרי שוב חוזרים ההתקפים באגן רצה למיונים שוב והפעם מתעקשת ורבה עם רופאים בסוף אני מאובחנת במחלת האנדומטריוזיס- מחלה שקשה לאבחן אלא רק בניתוח. 6. קובעת ניתוח וכל יום שאני מחכה בכאב נראה כמו נצח - מפסיקה לעבוד ולתפקד ולבעלי מתחיל להמאס ממני. 7. נכנסת להריון לפני הניתוח הצפוי - עוד פעם הפלה שנייה. לקחתי את זה קשה ובעלי עוד יותר. אחרי ההפלה- הגוף משתולל יותר. 8. מגיעה לרופא מומחה למחלה שלי קובעת תור לניתוח - מבטיח לי שאיכות החיים שלי תחזור אחרי הניתוח (היה קשה לי להאמין). 9. עדיין סובלת מטשטושי ראייה שבאים בהתקפים - נשלחת מרופא אאג לעשות ביופסייה לנגעים חשודים שמתגלים ככלום. 10. עוברת את הניתוח אחרי 3 אשפוזים לאיזון כאב בכל אשפוז מפנטזת על התאבדות כי נמאס ולא עושה אז זה בגלל שאכפת לי מהמשפחה שלי. 11.מרגישה טוב אחרי הניתוח ומלאת תקווה לחזור ל"חיי החדשים". 12 רק שבועיים עוברים והכאב מכה בגב עליון אחרי שעזב את האגן. 13 הורים שלי לא יודעים כמה אני סובלת ויורדים עליי שאני לא עובדת ושבעלי מסכן ולא לשגע אותו. 14 אשמה שבעלי צריך "לסבול אותי עם כל הבעיות בריאות שלא נפתרות לי 15. רופא המשפחה שלי - שאני רואה המון לא מתייחס אליי ברצינות ואני מיואשת. 16 זה שניתח אותי אמר שאני יכולה להכנס להריון ושהוא יודע מה הוא אומר ואני סובלת מכאבים והוא אומר שהריון מדכא את המחלה - ולא מבין כמה אני סובלת ואין מספיק רופאים כמוהו בארץ ובגלל זה לא מרשה לעצמי לריב איתו. 17 ייאוש קשה לא עובדת שנה התחלתי השבוע עם אלכוהול והתחלתי לחשוב על הדרך הסופית ואיפשהו לא אעשה את זה מתפללת שאני אאבד כבר את ההכרה כי אולי ככה יאמינו לי סוף סוף. יש לי טיפול פסיכולוגי פעם ראשונה יום ראשון ואני לא יכולה לחכות..... אני בת 29 כל מה שרציתי זה מה שכולן רוצות - ילד ראשון ופתאום הגוף מתמוטט. בעלי רק צועק עליי וחסר סבלנות שאתחיל לעבוד ואני רק מחפשת עו"ד לענייני עבודה שיעזור לי...... אמא שלי יורדת עלי שיש לי פריחה כרונית בפנים וזה מה שמפריע לה...... אין לי כח נפשי כל התיק כבד עליי - אפילו בעלי לא מבין אני מבינה שקשה לו מבינה לגמרי.... אפילו חשבתי להתגרש רק כדי שיהיו לי חיים נורמלים......... אני משתגעת..........

גוף בוגד..פחד מהידרדרות...

מיכל אני מבין תחושתך ומצטער לקרוא עד כמה את חשה במצוקה ריגשית ונפשית. כולנו ערוכים להתמודד, בצורה זו או אחרת, עם קשיים שונים ונסיבות חיים משתנות. זה כוח ההתמודדות וההסתגלות שלנו. אך כאשר הדברים הקשים מגיעים במצטבר ובאותו זמן נוצרת תחושה זמנית (!) של הצפה וחוסר אונים. אכן תחושה קשה, כפי שאת מתארת. אך יש לזכור שלנפש כמו לגוף יכולת הסתגלות מופלאה הערוכה להתמודדות גם עם קשיים מצטברים, כל עוד אנו משכילים ומצליחים שלא לתת לעצמנו להיסחף עם תחושות ייאוש ולראות את ״הר״ הבעיות כמצבור של ״גבעות״ קטנות הניתנות כל אחת לפתרון והתמודדות. ולמרות שחונכנו לצפות להתמודד בכוחות עצמנו בלבד, יש ואנו , כמו במקרה שלך, זקוקים ולו לתקופת מה לסיוע מגורם מקצועי חיצוני. ולכן טוב עשית שפנית לקבלת טיפול פסיכולוגי. טיפול מתאים עשוי בהחלט, תוך זמן לא רב, להקל עלייך משמעותית ולהשיב אותך למסלול הרגיל והחיובי. בהצלחה

אפשר אולי במצבים כאלה גם ללכת לטיפול משפחתי. גם לי יש מחלה כרונית שמשפיע על כל המשפחה מסביב - הורים בן זוג. טיפול משפחתי מאוד עזר לנו לחשוב על הדברים ביחד כולם.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
טיפול פסיכולוגי והיפנוזה
בחר
בחר