רע לי

אני בן 23, מטופל כדורים ושיחות.התחלתי את הטיפול הנפשי והכדורים בגיל 17. התהליך השיקומי מאוד איטי, ולא מעוניין לדבר על הטיפול. מה שאני יכול לומר שהטיפול אצל המטפל הוא רק פעם בשבוע ואי אפשר פעמיים בשבוע וזה נורא קשה ככה להתקדם ולא מעוניין להחליף. אגב, עברתי גם מטפלים נוראיים לפני הנוכחית. אני סובל מעודף משקל, תיאבון מוגבר מהכדור שאי אפשר להחליף - ריספרידל. עליתי עד היום 21 קילו. סבלתי מהומופוביה מגיל 14 עד לפני שנה. בית ספר, שכונה ורחוב. אבא היה מכה בילדות. עברתי תקיפה מינית 3 פעמים מבחורים שונים בני 30+ בגיל 19-20. יש לי חוסר ביטחון, דימוי גוף נמוך. ואני חלש אופי. אני לא אוהב את עצמי בכלל. גם ההורים מעיקים ולכן שוקל לשכור דירה במסגרת של הוסטל, דירה עלובה, לא בתנאים שאני חי כיום. אני מבולבל. אני לא יודע איזה מקצוע לעסוק. סיימתי קורס אבל לא מרגיש מספיק כשיר לעבוד בו. אני מנסה לגלות את עצמי בטיפול, אבל פעם בשבוע לא מספיק והתהליך איטי. בפנימייה הלך לי עם בנים, למרות שחלק ניצלו אותי מינית. אחרי הפנימייה והתיכון היה לי קשה להשיג סטוצים. אהבה? פחח, זיכרון לא טוב. להיות עם אישה כדי לנסות נורא נורא מפחיד אותי. אני גם לא אוהב את הגיל שלי, ומנסה לחזור אחורה עם מוצרי טיפוח (להצעיר את העור, רק שאת הגיל הכרונולוגי אי אפשר להחזיר) אבל אין לי כוח לטפח (גם תזונה, ספורט ומים הכוונה) כי אני בדיכאון. בבקרים נורא קשה לי כל התהליך של גילוח, ניקיון פנים ושיניים, קרמים ומייק אפ. זה מונע ממני להתארגן מהר אבל אני לא אוותר על זה. אגב, אני גם נמוך. הפתרון מדרסים לנעליים ואין לי כסף לזה. אני רוצה לעבור הסרת שיער בלייזר אבל הכל כל כך איטי! עד שאפגוש את הנורולוג שיאשר לי הסרת שיער בלייזר, כל פעם סיבות טכניות זה נדפק ולקבוע תור זה עוד חודשיים והכי טוב לעשות בחורף וגם למצא מכון וזה קשה. יש לי עוד מחלה כמו שהבנתם, לא משנה מה. עם בנים לא הולך לי ממש. עם בנות אני מפחד. אני חושב שגיל 19 הייתי יפה וצעיר, פחדתי אז לנסות עם בנות וגם חשבתי שאני מכוער וחשבתי לעצמי אז שאם אהיה יותר יפה אנסה עם בנות, ולבנתיים התבגרתי והתכערתי והשמנתי ובמבט לאחור הייתי באמת יפה. אני שונא את עצמי.. רע לי כל כך. יש לי מועקות וחרדות, אני נאזר בכדורי הרגעה, הרבה. לא הייתי אצל פסיכאטר 4 חודשים, כי הוא אידיוט. ורציתי ללכת למרפאה אחרת אבל הם קבעו לי תור ב-9 בבוקר ואני לא מצליח לקום ולכן לא הלכתי וגם המזכירה לאהייתה נחמדה בטלפון ואני רגיש ואין לי כוח נפשי לדאוג לעצמי וההורים לאעוזרים (מנסים)לגמרי . ויש להם ביקורת שלילית אבל הם רוצים שאצליח. רק שלפעמים הכיוונים שלהם, מעבר לפרנסה, זה גם ילדים וחתונה וזה לא בראש שלי בכלל. וגם לא להיות הומו. וגם מקצוע יופי שאני אוהב הם לא ממש תמכו בזה אבל היום לא סגור במה לעסוק וגם מה שאני אוהב אני לא כשיר כל כך. לפעמים גם אחרי קורס. כנראה. אני חושב שמאז שהקול שלי והמראה שלי התבגר, אנשים מתייחסים אלי לא יפה, לא כמו לילד החמוד... יחס למישהו בוגר, זה יחס מזלזל ויש לי הוכחות אני כתבתי יומנים רבים רק על זה. אני שמתי לב מהר לשינוי הזה. וזה נורא כואב לי, נורא נורא! אני לא ממש מאמין בגורמים מקצועיים ואני גם מסתיר דברים כי אחרת יתקעו לי סכין אז אל תגידו לי לחשוף הכל כי אני יודע מה שאני אומר כי אם הייתם מכירים אותי הייתם יודעים שיש היגיון במה שאני אומר. אני מתבייש בגילי ומוריד שנים. אני צעיר, אבל הכל יחסי. אני גם לא תמיד אוהב גברים בוגרים עם זיפים, זה דוחה אותי. יש לי חסך נערות. ניסתי, באמת שניסתי להנות אבל לא הצלחתי, היו ועדיין חיים קשים. החברות זבל , נשארתי לבד. לבד.. ורע לי כל כך בעולם הזה... אני עובד במפעל מוגן, רק יומיים שלוש אני מגיע וגם באיחור, קשה לי ללכת לצאת בבוקר תמיד יש לי דיכאונות בבקרים. אני משוחח עם ער"ן בטלפון אבל לדעתי יש להם מתנדבים כל כך ארורים ורעים ואני שונא אותם ולצערי אני מתקשר כי אני לבד ובסוף מרגיש יותר איכס אחרי השיחה איתם. גם הסיוע של 'אוזן קשבת' בטלפון לא משהו. אני רוצה להיות יפה וזה כל כך קשה. אני לא אוהב את הגובה ואין לי ביטחון בהרבה דברים בחיים. ויש לי 2000 בעיות כנראה. נמאס לי! אני מגיל קטן רציתי להצליח בלימודים והתלמידים קראו לי חרשן והומו ומאז כבר הדרדר מצבי הנפשי. בבית ספר השני הממלכתי (הלא דתי שהייתי בו, הקודם היה דתי) היה יותר הקלה, אבל הם דירדרו אותי התלמידים לאלכוהול וסיגריות ולעוד דברים וכבר הורדתי את הכיפה. אני חילוני, אוקיי, אבל ... גם רוחניות במידה קטנה טוב, אבל אין לי כוח להשקיע בכלום. בלימודים בגלל החרא שעברתי אין לי בגרות מלאה ואם פעם הייתי שופט אנשים לפי צורת דיבור היום אני שופט לפי מראה חיצוני כי חבר בתיכון היה כל כך שיטחי והוא השפיע עליי לרעה. וגם היה לי מחשבות בגיל 17 להיות אישה וניסתי אבל היה לי קשה והייתי לבד עד שהתאשפזתי באשפוז חלקי וזה עזר לי מאוד בזמנו אבל עדיין הבעיות נשארו. כואב לי שלא ניצלתי את הגיל היפה הזה וגם עכשיו בעוד הרבה שנים אני אחשוב על גיל 23 אבל ככה זה כל הזמן כי כל הזמן אני לא מצליח להתקדם!!!! ואני שונא את הסיגריות המחורבנות האלה הם מסריחות וביגרו לי את הקול והרסו את כפות הידיים ועשו קמטוטים בעיניים ועוד ועוד ואני לא מצליח להיגמל הייתי בגמילה אבל בגלל שאני מאחר הגעתי בסוף ולא היה טעם להמשיך... בקיצור הכל חרא!!! אני לא מאמין גם בגורמים מקצועיים חלקם דפקו אותי בהרבה דברים. גם בבית ספר העיפו אותי בגלל שאני גיי (בית ספר דתי. וגם נראה לי הסכיזורפניה באה בגללם כי הרכז טוען שהוא יודע הכל כאילו יש לו מצלמות וזה ובאמת הוא ידע כל מיני דברים, כנראה יש משת"פים - מלשינים בבית ספר. עד שהתחלתי לדמיין שמצלמים אותי באוטובוס ושמעתי קולות ובקיצור סכיזורפניה). זה היה בית ספר דתי וגם הפסיכטר דפק אותי באיזה נושא וגם היו לי מטפלים רעים ולפעמים אני מרגיש שלא עושים את זה מהלב, הנוכחית לא הכי טובה אבל יחסית לדפוקים שהיו לי היא בסדר. באשפוז היה לי מטפלת טובה, אבל זה היה מתאים לאז לאשפוז לנוער היום זה אחרת. היה לי קשה בזמנו להיפרד ממנה. היום יש לי בעיות כבר מורכבות. תסכול מיני נפשי אולי פיזי ועוד ועוד .. זהו.

עבודות

עבדתי בשוק החופשי בכל מיני. חלק החזקתי הרבה זמן מעמד וחלק לא. במקומות שעבדתי זה או שהעובדים התאכזרו אליי או שהצוות התאכזר. היום אני במפעל מוגן יותר קל לי שם. אני כותב הכל על עצמי כדי שתעזרו לי. מקווה שגם אתם טובים ולא תעשו לי רע. תודה.

נשמע שאתה במצוקה

ואני בהחלט מקווה שמצב רוחך ישתפר במהרה לדאבוני, מעבר לטיפול פסיכולוגי (בשילוב תרופות) אין לי המלצה טובה עבורך, ומקווה שתשקול לפעול בכיוון זה על אף הסקפטיות הכרוכה בעניין.

טיפול פסיכולוגי מתאים...

לחסוי מצער ועצוב לקרוא על קשייך ומצוקתך. קשה לא פחות להבין ולקבל אכזבתך הקשה ממטפלים שונים שנעזרת או ניסית להיעזר בהם למעט המטפלת באשפוז הנוער. ויחד עם זאת, כדי להיעזר באופן משמעותי ויסודי ולא רק על ידי שיחות התמיכה החיוניות ביותר של ער״ן ואוזן קשבת, עליך לחפש ולמצוא בהקדם פסיכולוג קליני או פסיכיאטר מתאים שיטפל וינחה אותך מקצועית כיצד להצמודד עם קשייך. אין לי ספק שגם אם התאכזבת עד כה, תוכל למצוא מישהו מתאים. יש רבים כאלה !! כנאמר : ״ יגעת ומצאת , תאמין״ !!

עבודות

עבדתי בשוק החופשי בכל מיני. חלק החזקתי הרבה זמן מעמד וחלק לא. במקומות שעבדתי זה או שהעובדים התאכזרו אליי או שהצוות התאכזר. היום אני במפעל מוגן יותר קל לי שם. אני כותב הכל על עצמי כדי שתעזרו לי. מקווה שגם אתם טובים ולא תעשו לי רע. תודה.

מקווה שאוכל לעזור ביצירת דימוי טוב יותר של בני האדם בכלל

ולפחות של הפורום הזה... מה שאתה צריך לעשות זה, כאמור, לפנות לפסיכולוג מוסמך ולנסות להשתקם בעזרתו. אפשר למצוא פסיכולוגים באתרים כמו זה ובהרבה מקומות ברשת, כך שאתה לא צריך לטרוח ולחפש אותם פיזית בעצמך (מה שבטח יעזור לך, כי תוכל להישאר בבית ולחפש משם, בלי יותר מידי אינטראקציה עם אנשים). אני מאמינה שטיפול איכותי יעזור לך לשקם את התדמית שלך ולגרום לזה שאנשים אכזריים לא ינצלו את החולשה שלך. בהצלחה.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
טיפול פסיכולוגי והיפנוזה
בחר
בחר