לידיד שלי

נורא מצחיק להשתמש במילה ידיד. כי בעיני לפחות הקשר בינינו עמוק יותר. נכון לא כמו שהייתי רוצה אבל בכל זאת. כאשר נפגשנו בינואר השנה, אני הייתי שמיניסטית שבדיוק סיימה את הקשר הזוגי היחידי שהיה לה בחיים ונפרש על פני חודש. נפגשנו שנסעתי למכינה בה אתה נמצא, מתוך מחשבה שגם אני אלך אליה (מה שאכן יקרה). שנפגשנו חבורה של שמיניסטים נבוכים עם חבורת מכיניסטים, בלטת בגובהך. כשהתעמקתי ראיתי עיניים עמוקות ומדהימות, עגילים לרוב (אחד בגבה, באף וכמה בכל אוזן) ושני קעקועים. אחד על הרגל ואחד על החזה עם פרצופים לא מכורים יצא לנו לדבר, סיפרת לי את סיפורך המעניין, על ילדותך ביישוב דתי, בן לרב, על החזרה בשאלה. כך מצאתי את עצמי עם עוד כמה חבר'ה ואתה יושבים ומדברים עד שלוש לפנות בוקר. למחרת גם יצא לנו לדבר. כמובן שהדבר הראשון שעשיתי שהגעתי הביתה הוא לשלוח לך ''בקשת חברות'' בפייסבוק. ואתה אישרת אותי. לא יצא לנו ממש לדבר/להיפגש עד פסח. בפסח היה טיול גיבוש לכל מי שהתקבל למכינה עם כמה מכיניסטים ואתה ביניהם. הלכנו הרבה זה לצד זה מדברים, אני הייתי בעננים במהלך הטיול הגענו לים שהיה קר עד מאוד כולם נשכבו כדי לתפוס קצת שמש ואתה שאלת ''מי בא איתי למים?'' כמובן שקפצתי על ההזדמנות. הים היה שקט ולא סוער, אבל ידעתי שאם זה לא ביית אתה מייד הייתי מוותרת על התענוג הקפוא ויוצאת מהמים לתוך המגבת. התקדמנו לאיטנו מקללים על הקור למרות שלדבריך ''הים פחות קר מאתמול''. באיזשהו שלב שאלת אותי אם אני יודעת לשחות אמרתי שכן, בטח. נכנסנו שוחים וצוחקים, דיברנו מלא בתוך המים.חשבתי לעצמי מי אלו שזכו להיחרט על גופך. שיצאנו שטפנו אחד את השני ממי ים. משהו שבשבילי היה מאוד אישי. ישבנו עם עוד כמה חבר'ה ומישהי שאלה את השאלה שכ''כ רציתי לשאול ולא העזתי ''מי אלה האנשים שזכו להיחרט על גופך'' אמרת שאלו אחים שלך. אני כיוון שידעתי שאמא שלך לקחה ברצינות את מצוות פרו ורבו תהייתי מדוע דווקא שני אלו ולא אחרים.לא שאלתי ובמחשבה שנייה טוב שכך. במהלך אותו יום יצא לנו לדבר עוד. החיבוק שנתת לי לפני שנפרדנו היה בשבילי כל כך הרבה. אחר כך לא נפגשנו איזה תקופה אבל מדי פעם כן שלחנו אס אם אסים אחד לשני. עבר זמן והגיעה זמן פגישת ההורים, הנחתי שיהיו שם נציגים של המכינה וקיוויתי שאתה אחד מהם. הגעתי עם אמי (למרות שאנחנו לא היינו חייבים לבוא) היו שם שניים אחרים, מעט התאכזבתי, אבל אחרי כמה דקות הגעת. הלב שלי עשה סלטה. סימנתי לך שנדבר אחר כך, אבל למרות שראש המכינה התחיל לדבר באת אלי והתחבקנו. התיישבת לידי ולא ליד חבריך. בחלק הראשון של ההרצאה לא הפסקנו להתלחש. אחר כך שישבנו עד שיתחילו לי החזרות ליום השמיניות עם שאר מכיניסטים שבאו. דיברנו צחקנו. סיפרתי לך על היום שמיניות הנהוג בבית ספרנו, על הריקוד סטריפטיז שהפך למסורת. שגרם לעיניך לנצוץ ולהביע רצון לחזור לתיכון. אחרי היום שמיניות באמת שלחתי לך את הסרטון שתראה מה הפסדת/לא הפסדת.. ואז הגיעה מסיבת הסיום שלכם. דיברתי עם אחת המדריכות לשאול אם גם אנחנו יכולים לבוא. היא אמרה שכן. בגלל שלקח לה זמן לענות השארתי לך הודעה. באותו יום קמתי מוקדם נסעתי עם אמא שלי לירושלים, משם לקחתי אוטובוס לתחנה המרכזית, הבטן שלי געשה והפרפרים נפנפו בכוח. נזכרתי בפעם האחרונה שעשיתי נסיעה מטורפת כזו, אז לפתח תקווה כדי לראות הופעה של מישהו שהכרתי בדרך מסובכת ומעולם לא פגשתי. תהייתי האם הנסיעה הזו תשפיע על יחסינו. הנחתי שכן. לא ידעתי באיזה אופן. שהייתי על האוטובוס מירושלים לבאר שבע התקשרת. אמרתי לך שכבר דיברתי עם המדריכה ושאני באה. מבאר שבע הייתי צריכה לתפוס אוטובוס לצומת ומשם לקחת טרמפ. אחרי כל זה שנתתי סוף כל סוף במכינה.עייפה ותשושה שלחתי לך אס אם אס עם מילה אחת ''הגעתי'' במהלך הטקס לא יצא לנו לדבר הרבה.התחבקנו שלוש פעמים. אחרי זה בא הטיול האחרון של הגיבוש באיזור ירושלים, שם שוב נפגשנו ודיברנו ואני הבאתי לך מתנה מברצלונה,מן מאפרת מפחית ממוחזרת. בטיול דיברנו מדי פעם, את הלילה העברת עם אחת מהשכבה שלי. כמה ימים אחרי הטיול התקשרת. אמרת שאתה מרגיש שבטיול הקשר שלנו היה מעבר לידידות. ורצית לדעת איפה אנחנו עומדים. הבהרת לי שלא מתאים לך כרגע קשר אבל שתשמח שנישאר ידידים. כמה ימים אחרי דיברתי עם ידיד משותף, כי הייתי מבולבלת מהשיחה, הוא אמר לי שאין לו כ''כ מה להגיד אבל שהוא שמע שאתה מחפש חברה. באותו לילה פגשתי גם אותך. דיברנו שוב, התחבקנו, הבאתי לך מתנת גיוס מוקדמת.אמרת שאתה מפחד לפגוע בי,שאתה לא רואה איך הקשר שלנו יכול להתקדם. הכל בינינו היה מאוד מאופק. אחר כך הלכת עם החברה לשכבה שלי . אני יודעת שאני חייבת להתקדם, למצוא מישהו אחר ולא לשקוע במחשבות עליך, כי לא ייצא מזה בשבילי כלום. מישהו אמר פעם שאחרי שמתקדמים אי אפשר לחזור רק להחזיק ידיים. אני רוצה אותך בחיים שלי, השפעת עלי רבות. ממני השמיניסטית המבולבלת
הנושא נעול

חמודה, זה מאוד יפה

וטהור. קראתי ונהנתי. אם תשאלי לדעתי, הבחור הזה ממש מעריץ אותך, אולי אפילו מעבר, אך חושש להפוך את זה למשהו מעבר לידידות, כי הוא מודע להשלכות שבכך...

גם אני חושב ככה

תודה על התגובה :-)

מקסים מקסים מקסים

השבוע נערכה החתונה של רוני דואני. כמובן שהיה מקסים, לפחות כמו בחתונה של רותם סלע. הכול נעשה בסגנון יוקרתי ומרשים. עוד בכניסה לאירוע הנוצץ של רוני, מחוץ לשער האולם, היו נגנים שבירכו את המגיעים. השקיעו הרבה גם בכל מה שקשור לאוכל כמובן, שווה היה לבוא רעבים לחתונה כי הביאו קייטרינג מנצח בכל קנה מידה. כל אחד מצא שם משהו לטעמו, גם למי שצמחוני. עוד דוגמא לפאר של החתונה הוא כל סידור הפרחים. השתמשו בשירות משלוחי פרחים והעניקו להורי החתן והכלה זר פרחים מרשים מאוד אותו הם הביאו לחתונה. מה שנשאר זה לאחל לזוג הטרי כול טוב בדירתם החדשה בלב שכונת אגמים. שזה שונה מאוד מהתקופה שבה גרה עם החבר לשעבר בשכירות בשכונת נווה צדק היבשה יחסית. כל טוב לזוג הצעיר. שלל ברכות!

לידיד שלי

נורא מצחיק להשתמש במילה ידיד. כי בעיני לפחות הקשר בינינו עמוק יותר. נכון לא כמו שהייתי רוצה אבל בכל זאת. כאשר נפגשנו בינואר השנה, אני הייתי שמיניסטית שבדיוק סיימה את הקשר הזוגי היחידי שהיה לה בחיים ונפרש על פני חודש. נפגשנו שנסעתי למכינה בה אתה נמצא, מתוך מחשבה שגם אני אלך אליה (מה שאכן יקרה). שנפגשנו חבורה של שמיניסטים נבוכים עם חבורת מכיניסטים, בלטת בגובהך. כשהתעמקתי ראיתי עיניים עמוקות ומדהימות, עגילים לרוב (אחד בגבה, באף וכמה בכל אוזן) ושני קעקועים. אחד על הרגל ואחד על החזה עם פרצופים לא מכורים יצא לנו לדבר, סיפרת לי את סיפורך המעניין, על ילדותך ביישוב דתי, בן לרב, על החזרה בשאלה. כך מצאתי את עצמי עם עוד כמה חבר'ה ואתה יושבים ומדברים עד שלוש לפנות בוקר. למחרת גם יצא לנו לדבר. כמובן שהדבר הראשון שעשיתי שהגעתי הביתה הוא לשלוח לך ''בקשת חברות'' בפייסבוק. ואתה אישרת אותי. לא יצא לנו ממש לדבר/להיפגש עד פסח. בפסח היה טיול גיבוש לכל מי שהתקבל למכינה עם כמה מכיניסטים ואתה ביניהם. הלכנו הרבה זה לצד זה מדברים, אני הייתי בעננים במהלך הטיול הגענו לים שהיה קר עד מאוד כולם נשכבו כדי לתפוס קצת שמש ואתה שאלת ''מי בא איתי למים?'' כמובן שקפצתי על ההזדמנות. הים היה שקט ולא סוער, אבל ידעתי שאם זה לא ביית אתה מייד הייתי מוותרת על התענוג הקפוא ויוצאת מהמים לתוך המגבת. התקדמנו לאיטנו מקללים על הקור למרות שלדבריך ''הים פחות קר מאתמול''. באיזשהו שלב שאלת אותי אם אני יודעת לשחות אמרתי שכן, בטח. נכנסנו שוחים וצוחקים, דיברנו מלא בתוך המים.חשבתי לעצמי מי אלו שזכו להיחרט על גופך. שיצאנו שטפנו אחד את השני ממי ים. משהו שבשבילי היה מאוד אישי. ישבנו עם עוד כמה חבר'ה ומישהי שאלה את השאלה שכ''כ רציתי לשאול ולא העזתי ''מי אלה האנשים שזכו להיחרט על גופך'' אמרת שאלו אחים שלך. אני כיוון שידעתי שאמא שלך לקחה ברצינות את מצוות פרו ורבו תהייתי מדוע דווקא שני אלו ולא אחרים.לא שאלתי ובמחשבה שנייה טוב שכך. במהלך אותו יום יצא לנו לדבר עוד. החיבוק שנתת לי לפני שנפרדנו היה בשבילי כל כך הרבה. אחר כך לא נפגשנו איזה תקופה אבל מדי פעם כן שלחנו אס אם אסים אחד לשני. עבר זמן והגיעה זמן פגישת ההורים, הנחתי שיהיו שם נציגים של המכינה וקיוויתי שאתה אחד מהם. הגעתי עם אמי (למרות שאנחנו לא היינו חייבים לבוא) היו שם שניים אחרים, מעט התאכזבתי, אבל אחרי כמה דקות הגעת. הלב שלי עשה סלטה. סימנתי לך שנדבר אחר כך, אבל למרות שראש המכינה התחיל לדבר באת אלי והתחבקנו. התיישבת לידי ולא ליד חבריך. בחלק הראשון של ההרצאה לא הפסקנו להתלחש. אחר כך שישבנו עד שיתחילו לי החזרות ליום השמיניות עם שאר מכיניסטים שבאו. דיברנו צחקנו. סיפרתי לך על היום שמיניות הנהוג בבית ספרנו, על הריקוד סטריפטיז שהפך למסורת. שגרם לעיניך לנצוץ ולהביע רצון לחזור לתיכון. אחרי היום שמיניות באמת שלחתי לך את הסרטון שתראה מה הפסדת/לא הפסדת.. ואז הגיעה מסיבת הסיום שלכם. דיברתי עם אחת המדריכות לשאול אם גם אנחנו יכולים לבוא. היא אמרה שכן. בגלל שלקח לה זמן לענות השארתי לך הודעה. באותו יום קמתי מוקדם נסעתי עם אמא שלי לירושלים, משם לקחתי אוטובוס לתחנה המרכזית, הבטן שלי געשה והפרפרים נפנפו בכוח. נזכרתי בפעם האחרונה שעשיתי נסיעה מטורפת כזו, אז לפתח תקווה כדי לראות הופעה של מישהו שהכרתי בדרך מסובכת ומעולם לא פגשתי. תהייתי האם הנסיעה הזו תשפיע על יחסינו. הנחתי שכן. לא ידעתי באיזה אופן. שהייתי על האוטובוס מירושלים לבאר שבע התקשרת. אמרתי לך שכבר דיברתי עם המדריכה ושאני באה. מבאר שבע הייתי צריכה לתפוס אוטובוס לצומת ומשם לקחת טרמפ. אחרי כל זה שנתתי סוף כל סוף במכינה.עייפה ותשושה שלחתי לך אס אם אס עם מילה אחת ''הגעתי'' במהלך הטקס לא יצא לנו לדבר הרבה.התחבקנו שלוש פעמים. אחרי זה בא הטיול האחרון של הגיבוש באיזור ירושלים, שם שוב נפגשנו ודיברנו ואני הבאתי לך מתנה מברצלונה,מן מאפרת מפחית ממוחזרת. בטיול דיברנו מדי פעם, את הלילה העברת עם אחת מהשכבה שלי. כמה ימים אחרי הטיול התקשרת. אמרת שאתה מרגיש שבטיול הקשר שלנו היה מעבר לידידות. ורצית לדעת איפה אנחנו עומדים. הבהרת לי שלא מתאים לך כרגע קשר אבל שתשמח שנישאר ידידים. כמה ימים אחרי דיברתי עם ידיד משותף, כי הייתי מבולבלת מהשיחה, הוא אמר לי שאין לו כ''כ מה להגיד אבל שהוא שמע שאתה מחפש חברה. באותו לילה פגשתי גם אותך. דיברנו שוב, התחבקנו, הבאתי לך מתנת גיוס מוקדמת.אמרת שאתה מפחד לפגוע בי,שאתה לא רואה איך הקשר שלנו יכול להתקדם. הכל בינינו היה מאוד מאופק. אחר כך הלכת עם החברה לשכבה שלי . אני יודעת שאני חייבת להתקדם, למצוא מישהו אחר ולא לשקוע במחשבות עליך, כי לא ייצא מזה בשבילי כלום. מישהו אמר פעם שאחרי שמתקדמים אי אפשר לחזור רק להחזיק ידיים. אני רוצה אותך בחיים שלי, השפעת עלי רבות. ממני השמיניסטית המבולבלת

מאוד נגע לי

אני מכיר את ההרגשה.. כשיש סימנים של התחלה של משהו, אבל ההמשך הוא לא מה שחשבנו. לא קל להיפטר מרגשות, אבל זה אפשרי

ואתה

צודק לגמרי...
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
המכתב שלא נשלח
בחר
בחר