אשמח לייעוץ...

אני ובעלי נשואים שנה וחצי ויש לנו תינוקת מקסימה בת 9 חודשים. עוד בזמן התכנונים לחתונה חמותי חשבה שמותר לה להתערב ולקבוע איך דברים יראו תוך איומים שאם זה לא יהיה כך היא לא תגיע לחתונה...מאז שנולדה ביתנו היא מלאת טענות על כל דבר שאפשר לעלות על הדעת ומשגעת את בעלי עם שיחות טלפון שלא נגמרות. היא נוהגת להחמיץ פנים על כל מה שאני אומרת ועושה; פעמיים הבטיחה לבוא ולשמור על התינוקת והבריזה בלי להודיע ובלי להתנצל לאחר מכן. אני מלאת כעסים על ההתנהגות הלא מכבדת שלה, וזה נהייה קשה עוד יותר כיוון שבעלי מעולם לא העיר לה על כלום למרות שהוא יודע כמה קשה לי עם התנהגות שלה. לפני כשלושה שבועות באחת משיחות הטלפון, ביקשתי מבעלי את השפופרת ופשוט הוצאתי עליה את כל הכעס (כמובן שלא באמצעות קללות או מילים גסות כלשהן...). מאז שזה קרה יש נתק מוחלט ביני ובין בעלי שכמובן תומך באמא שלו וטוען שאני צריכה להתנצל (אך מעולם לא דרש משהו דומה מממנה.). אני מרגישה שהתחתנתי עם ילד קטן של אמא, והשבוע האחרון המילה גירושין כבר עלתה לא פעם. אני אובדת עצות, האם יש מה לתקן?

יש מה לתקן ויש מה לקלקל......

ראשית, חמותך אולי צדקה במחשבתה שמותר לה לקבוע ולהתערב מכיוון שלא נתתם לה לחשוב אחרת. מה שאומר שהבעיה היא קודם כל בינך ובין בן זוגך וקוראים לה העדר תקשורת. בעיה של חוסר הצבת גבולות מתוך חולשה/חוסר רצון להתעמת/חיפוף (יעבור אחרי החתונה). שנית, חמותך הפעילה עליכם את הנשק הכי עתיק בספר שלא נס ליחו ומי שהיה צריך להתמודד עם זה בזמן אמת היה אישך. שלישית, היא לא משגעת את אישך בשיחות טלפון שלא נגמרות אלא אותך שכן אילו היה הוא משתגע היה יודע לסיים אותן ולא נותן לסאגה הזו לחזור על עצמה. בגלל שבן זוגך לא העמיד אותה במקומה בפעם הראשונה והשניה והשלישית היא מרגישה שהיא יכולה להתנהל איתך כרצונה ולעשות כרצונה והכל יעבור גם אם לא ימצא חן. ובכן, קוראים לזה תסמונת החמות השתלטנית הידועה גם בשם תסמונת הגבר שלא התבגר. עד כאן הבשורות הרעות. הבשורה הטובה היא - אפשר לתקן: תמיד יש מבוגר אחראי בכל מערכת וזו את ויש לך כוח בידיים. את צריכה להבין שיותר משבן זוגך תומך באמו הוא לא רוצה להתעמת איתה. והוא מרגיש שעדיף לו להתעמת איתך כי מולך הוא מרגיש חזק או לפחות שווה כוחות. כך שתוכלי להרים טלפון לאמא שלו, להתנצל על סערת הרגשות שגרמה לך להתפרצות, בלי קשר אם זה מגיע לה או לא, ואני אומרת לך כחמות וככלה, שזה לא מגיע לה, ולא מגיע לך, אבל זה לא משנה. כי ראשית תקהי את העוקץ, והאמיני לי שאת יוצאת החזקה, ולא משנה מה היא תגיד ואיך היא תסתכל על זה, את, כי רק ממקום של חוזק ושל כוח אפשר להתנצל כדי לפתוח את הציר לפעולות הבאות. והפעולה הבאה לאחר שתתנצלי היא להזמין אותה לשיחה. לא אצלך, לא אצלה - בבית קפה. ושם תסבירי לה את כל מה שמעיק עלייך ותסבירי לה שאת צריכה שיתוף פעולה ולא ביקורת. שיחה פתוחה, כנה, ממקום של שיתוף ולא של ביקורת, שתבהיר את מקומה בעינייך ותגדיר את הגבולות. וזה לא נפתר ברגע, אבל זו התחלה. ומהמקום הזה תוכלי גם לבוא לאיש שאיתך ולהסביר לו באותו האופן את הצרכים שלך, את הגבולות שלך, את התחושות שלך ואת הגדרת הציפיות שלך ממנו. יש לך ילדה וזה אומר שלפזיזות אין מקום, ולהתגרש תמיד יש זמן. ושיהיה בהצלחה רבה.

חמות שמתערבת

שלום רב, את מתארת מצב של חוסר נפרדות בין הבן לאימו וחוסר הצבת גבולות בין המשפחה הגרעינית ובין משפחת המוצא. אני חושבת שכדאי לך מאוד לשכנע את בעלך להגיע לייעוץ זוגי כמה שיותר מהר, היועצת הזוגית תעזור לו לעשות את הנפרדות הזו מאימו. בברכה דלית הלוי סיטרוק, מנהלת הפורום

דלית הלוי סיטרוק   052-7330456


מטפלת משפחתית וזוגית MA- מומחית לטיפול בכעסים


 

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חמיות כלות
בחר
בחר