בבקשה עזרה עם חמתי. אני אובדת עצות

שלום לכם. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.. אתחיל מזה שאני אוהבת את חמתי למרות שהיא אישה קשה, שתלטנית ושרוצה הכל בדרך שלה. מצד שני היא מאוד עוזרת ודואגת ונותנת לנו המון. לפני כחצי שנה ילדתי את בני הראשון, וגם הנכד הראשון שלה, וכמובן שהיא באה הרבה (כמעט כל שבת) היא גרה רחוק בשביל לראות את הנכד. כל פעם שהיא באה אני מבשלת ומארחת אותם יפה לקידוש, ונשארים כמובן משישי עד מוצאי שבת. חמתי לא יודעת לטפל בתינוקות (כי אין להם תינוקות קטנים במשפחה- משפחה קטנה) ואפילו פעם אחת הוא נחנק מפליטה שחזרה לגרונו והיא לא ידעה מה לעשות, ונבהלתי ולכן כשהיא ביקשה לקחת אותו אליה לסופ"ש לא הסכמתי כי אמרתי שהוא קטן מידי עדיין(זה היה כשהיה בין 3 חודשים). עכשיו אני חזרתי לעבודה והילד אצל אימא שלי (שמטפלת בתינוקות) כמו מטפלת צמודה. חמתי מאוד מקנאת בקשר הטוב שיש לי עם אימי(אין לה בנות) ורואה בי הבת שלה. בחודש האחרון היא החליטה שהיא נפגעה ממני מכל מיני דברים. וזימנתי אותה, את חמי, בעלי ואני לשיחה ע"מ לדבר על הדברים. התחלתי את השיחה בכך שאני אוהבת אותה מאוד ומכבדת אותה וכמובן מודה על על כל העזרה שהיא נותנת לי. היא בגישה שאם היא עוזרת לנו (מביאה לילד דברים) אז אני צריכה להרגיש חייבת. בשיחה הצבתי גבולות מאוד ברורים,(ואמרתי לה שאני מזמינה אותם אליי הביתה לא כי אני חייבת אלא כי אני רוצה ואוהבת שהם באים) כמובן תוך שמירה על כבודה, ובגיבוי מלא של בעלי. השיחה הסתיימה באווירה טובה מאוד ואמרה שתבוא והכל נגמר יפה, וגם דיברנו בטלפון כמה פעמים. לפני מס' ימים היא התקשרה לבעלי ואמרה שחשבה על השיחה ונפגעה מאוד ממני ושאני מרחיקה ממנה את הילד, למרות שבעלי הסביר לה שלא נאמר שום דבר רע, ולא בכוונה לפגוע, היא החליטה שדיברתי מאוד לא יפה, ואף כעסה על בעלי ש"איך נתן לי לדבר אליה ככה" (אציין שבכל השיחה לא באתי בטענות אליה בכלל אלא רק הגבתי על מה שהיא אמרה. אמרתי גם שאין לי טענות אליהם בכלל ושהם החם וחמה הכי מקסימים שכלה יכולה לבקש= יותר מזה?!). בעלי עדכן אותי בשיחה,ומאוד נפגעתי. מסרתי לבעלי שאני מאוד פגועה כי לא מגיע לי יחס כזה, רק כיבדתי אותה ותמיד הזמנתי אותם לביתי, ושהשבת הקרובה אני רוצה להיות בבית לבד. היא החליטה שאני מרחיקה ממנה את הנכד ועכשיו היא יותר פגועה ולא רוצה לדבר איתנו. מה עליי לעשות ע"מ שחמותי לא תתרחק יותר ותגרום לנתק. כי זה לא מה שאני רוצה. גם כי אני אוהבת אותה וגם כי זאת אמא של בעלי ואני לא רוצה שתתרחק ממנו. אני אובדת עצות. אשמח לתגובה בהקדם. תודה גליה

כמה דברים, למחשבה.......

זה שחמותך קשה ושתלטנית זו בעיה שלה ואל תהפכי אותה לבעיה שלך. אם היא תרצה לעשות עניין היא תעשה עניין. השאלה היחידה היא אם את תשתתפי במשחק הזה שלה. מאבק הכוחות. אין לך ממה להיפגע. היא חוששת שמה הנכד יאהב יותר את הסבתא האחרת כי הוא רגיל אליה, נמצא אצלה וקרוב אליה. ומכאן נובע הכל. בגלל שהיא שתלטתנית היא חוששת, וככל שהיא קשה יותר כך החשש שמה היא תאבד שליטה גבוה יותר. וזו (לדעתי האישית) צריכה להיות לך נקודת מוצא ולהרגיע אותך ולאפשר לך לנהוג כלפיה בחמימות ורגיל ולא כאילו היא מלכת אנגליה. באותו נימוס חם כאילו היא אמך (במגבלות האובייקטיביות שיוצרת העובדה שהיא אם בעלך). ביחס לזה שהיא "לא יודעת לטפל בתינוקות" - ובכן, תינוקות אינם יצורים שבירים ואינם "מתקלקלים" כל כך מהר ואין סיבה להתייחס אליהם כאילו הם עשויים מפורצלן. היא גידלה את בעלך, לא? ואם יש לו אחים/אחיות אז היתה לה גישה אי פעם לתינוקות, לכן אל תגלי כזו בהלה ואל תחששי כל כך. אני מסכימה איתך שלקחת אותו לסופשבוע לפני גיל שנה לפחות זה לא לעניין, אבל הסיבה וההסבר לא צריכים להיות "את לא מיומנת כמו אמי שרגילה לקטנטנים ואני חוששת/לא סומכת" אלא מהזוית האחרת, האובייקטיבית של "עדיין לא ישן לילה שלם/יונק/מתעורר כמה פעמים בלילה וצריך את המיטה או הסביבה המוכרת לו......" ובעיקר - תשתדלי לקיים שיחה במונחים חיוביים ולא שליליים - אני אוהבת שאתם באים. כל תוספת, גם אם היא מהמקום הכי טוב - גורעת. אל תדגישי את העובדה שאת מזמינה/מארחת אלא את ה"קרבן" שלהם בכך שהם מוותרים על הנוחות שלהם ובאים לראות את הנכד ועוזרים לכם בכך שהם משחקים ומעסיקים אותו וממלאים אותו בחוויות חדשות.... אל תהפכי ואל תיגררי למקום של יחסי כוח, של התנצלויות ושל שיחות הבהרה. היא רוצה להיות בטוחה שמקומה אצל הנכד לא ייפקד. היא רואה בך את הבת שלה אבל את לא הבת שלה וזה יוצר אצלה איזשהו חשש שהיא לא יודעת ולא יכולה לתרגם אותו ולכן היא מתעלת אותו בדרך לא טובה אבל לא מכוונה רעה אלא מחוסר בטחון ואת זה את צריכה לקחת בחשבון ולהבין שלך יש יותר כוח ממה שאת מודעת לו, ולכן - השתמשי בו נבון ובעיקר בסלחנות. והכי חשוב - קחי נשימה עמוקה וארוכה והרגעי, את רק בתחילת הדרך.......

הרבה ממה שרשמת אני יישמתי

לא רשמתי הכל כי מתוך סערת רגשות וגם כי הרבה מורכב, אז בהחלט התפספסו לי דברים. כבר הייתה שיחת הבהרה ולרגע לא אמרתי לה שבגלל שהיא לא יודעת אני לא מביאה לה את הילד. הסברתי את זה אכן בדרך של הוא עדיין קטן מידי, הוא יונק מתעורר בלילה ורוצה רק אותי, את המיטה שלו וכאלה. בנוסף, אדגיש כי את בעלי ואת אחיו היא לא גידלה. היא עבדה והם גדלו אצל הסבתא. כך שגם מכאן נובע מה שאמרתי שהיא לא יודעת. לא בגלל שעבר הרבה זמן מאז ואין לה תינוקות קטנים אלא שהיא באמת לא גידלה אותם. היא בעצמה מודה בזה, שהיא לא יודעת. מה גם שהדגשתי בפניה שאין לי בעיה שהיא תיקח את הילד לסופ"ש כשיגדל קצת יותר. בשיחת ההבהרה שעשיתי יחד עם בעלי חזרתי ואמרתי שאני לא מנסה להרחיק ממנה את הנכד. ממש לא. אני רוצה שהיא תבוא ואני שמחה שהם באים. ואני דווקא נוהגת איתך מאוד בחמימות, ותמיד אני זו שלא מסכימה שבעלי ידבר אליה לא יפה, וכועסת עליו אם הוא מעליב אותה באיזו שיחה(הרבה פעמים זה מולה ואני דורשת שיתנצל בו במקום). אני מעבירה כאן בתכתובת בקצרה, אבל האמת שזה לא כזה "קצר" הנושא. וקשה להעביר באמת את המצב כמו שהוא. אני באמת נוהגת בסבלנות למרות שאולי בגלל התסכול זה לא עובד בכתוב. אבל אני מנסה למצוא דרך עכשיו לרכך את המצב וזה לא הולך. השבת היא רצתה לבוא לראות את הנכד (לא אותי), ודווקא השבת אני ובעלי רצינו להיות לבד. אז בעלי אמר לה שלא תבוא השבת, אלא הבאה. היא מאוד נעלבה ואמרה שיגיד לי ש"הגלגל מסתובב, ואני לא מאחלת לה שיעשו לה מה שהיא עושה לי"?! אני ממש לא הבנתי מאיפה זה מגיע... אני ממש לא יודעת איך לפתור את העניין. רק אדגיש כי עד השיחה הזו, אני וחמתי הסתדרנו מצויין! ובגלל זה כל כך קשה לי המצב כי אני לא מכירה דבר כזה. אשמח לתגובתך

תביני דבר פשוט........

היא עושה עלייך מניפולציות רגשיות. וזה עובד כי את נותנת לזה לעבוד. ברגע שתביני שלא שלך - באותה שניה ישתנו הדברים. אני יודעת שזה נשמע לא לעניין. אבל היות ואני, לפני שהייתי חמות הייתי כלה, אני עדיין זוכרת איך נראו הדברים, ואני יכולה להרגיע אותך שזה לא ייחודי אצלך. אז מה לעשות? ראשית, לא להתרגש, באמת לא להתרגש, להבין שהיא נוהגת כך כי היא כזו, ואם זה לא היה סביב הילד זה היה בגין משהו אחר. שנית, לא לקחת ללב את זה שהיא רצתה לבוא השבת לראות את הנכד ולא אותך ובטח לא את המשפט הזה שהיא אמרה, זה משפט "פולני" שכבר מזמן אבד עליו הכלח. מותר שיהיו לכם תכניות משלכם ומותר לכם לקבוע את סדר היום שלכם בדיוק כמו שמותר לה לרצות לבוא השבת, לא תמיד זה מסתדר, אתם אנשים בוגרים ויש לכם חיים משלכם וזה בסדר והיא תלמד לכבד את העובדה הזו בסופו של דבר גם אם זה לא ימצא חן בעיניה. והכי חשוב - אל תפחדי לכעוס ואל תפחדי להרגיש את מה שאת מרגישה ואל תרגישי שאת צריכה כל הזמן להתנצל ולרצות אותה. היא לא תשתנה בגלל שאת מתנהלת איתה ברכות ובכפפות של משי, ופורשת לה שטיח אדום בכל רגע נתון, אבל היא תכבד אותך הרבה יותר אם תדעי לעמוד על שלך ולא להיבהל מכל פיפס שלה. בכבוד, בנימוס ובעדינות - אין ספק, אבל לא בהתבטלות ולא מתוך חשש שמא.... איני מכירה אותה אבל אני מכירה את הטיפוס, ומהכרותי את הטיפוס היא לא תנתק קשר כל כך מהר. היא תרצה כבוד, היא תרצה ש"תמרחי" אותה, וזה בסדר כל זמן שזה לא עולה לך בבריאות, וזה לא צריך לעלות לך בבריאות אם את מבינה שזו הבעיה שלה ולא שלך. אבל באמת אל תתרגשי, חבל, קחי את זה בפרופורציות. היא צריכה את תחושת השליטה והשייכות, ואם זה לא מוריד ממך וזה לא מוריד ממך - תני לה את האשלייה הזו. ויש אימרה בשפת אמי שאומרת בפשטות: הסכימי - ועשי כרצונך. והעיקר, והעיקר - לא לפחד כלל ולא לחשוב שהכל עלייך - הבעיה והפתרון. זכרי שלכל טנגו צריך שניים.

תודה רבה לך. עודדת אותי מאוד

אני באמת לוקחת את זה קשה מאוד. קצת יותר מידי כמו שבעלי אומר לי, ואני צריכה להבין שאם אני בסדר, אז לא לנסות להתרצות ולהתרפס יותר מידי. אכן אקח דברים בפרופורציות. יש לי דבר נוסף לשאול אותך...גם בהקשר הזה. בשיחה שהייתה לי עימה העלתי גם את נושא אח של בעלי. אחיו הוא אדם לא עובד, בלי חברה (בן 28) ועד לפני כחצי שנה גר עם ההורים. כיום גר במרכז (כ- 40 דקות מאיתנו). הוא מאוד מקנא לבעלי ותמיד מסתכל על מה שיש לו ושלו אין. בעלי יש עבודה מסודרת, אישה עם ילד, בית והוא אין לו כלום. לא עבודה מסודרת לא חברה/משפחה. אני מזמינה אותו אליי לקידוש בשישי כמעט כל שישי. וכאשר אני מבקשת להיות עם בעלי שבת אחת לבד, הוא מתעצב, מתקשר לחמתי ואומר לה והיא מתקשרת לבעלי בתגובה עצבנית למה לא הזמנו אותו. אז בשיחה העלתי את הנושא ואמרתי שאני לא מוכנה שאם אני רוצה להיות לבד עם בעלי ולא להזמין אף אחד, אז אני אקבל כעסים וריקושטים מחמתי על כך. ואם אני מזמינה אותו זה כי אני רוצה ולא חייבת, ואני לא מוכנה שיכעסו עליי על כך. עכשיו (היום) בשיחה שהייתה לה עם בעלי היא העלתה זאת ואמרה שפגעתי בהם נורא במה שאמרתי עליו. אמרתי לבעלי אני מתנצלת אם הם נפגעו ממה שאמרתי אבל אני לא חוזרת בי. כי זה נכון. אני לא מוכנה שאם אני לא מזמינה אותו הוא ייכעס ויגרום לי לריבים עם חמתי, ואח"כ שבוע אחרי יבוא כאילו כלום. זה לא עובד ככה. בעלי גם דיבר עם אח שלו ואמר לו על כך, ובתגובה אחיו אמר: "אם זה הייתי אני הייתי מזמין אותך כל שבוע, אני אחיך אתה חייב". השאלה כיצד לנהוג נכון? אני לא מוכנה להתנהגות כזו מצידו.

בדיוק באותו האופן........

תראי, אני מדברת מתוך המקום שלי, בהתאם לאיך שאני נוהגת. ואת כמובן צריכה לנהוג על פי המתאים והנכון לך. אבל בגדול אני מאמינה שאי אפשר ולא נכון להתנהל על פי תכתיבים חיצוניים. לא נכון לתת לאחרים לנהל לך את החיים, ולא נכון להתעמת עם אחרים על האופן בו את בוחרת לחיות את חייך. אדם (לתפישתי) חייב קודם כל למשפחה הגרעינית שהוא בונה לעצמו, משמע לבן/בת הזוג ולילדים. חובת כיבוד אב ואם - כמובן. אני אחיך - אתה חייב? ובכן, אני לא מכירה את החובה הזו. ושוב - חמותך תמצא את כל הסיבות בעולם להיפגע כי היא צריכה את תחושת הפגיעה הזו כי היא צריכה להרגיש שהיא צודקת. אז אם זה לא הנכד - זה האח, ואם זה לא האח - זה יהיה הצ'ולנט, ואם לא זה אז משהו אחר.... הבעיות של האח כמו הבעיות של חמותך שייכות להם. אל תיכנסי ואל תיקחי על עצמך מה שלא שלך. תלמדי להפריד. ועם הגיל תלמדי גם שלא לכל דבר צריך להתייחס. אפשר להשאיר אמירות שנאמרו לך או עלייך בגדר אמירות וללכת הלאה. בדרך כלל זו שיטה הרבה יותר מוצלחת משיחות והבהרות ובירורים ומה לא.... שבת שלום, רגועה ונינוחה.

תודה רבה לך על התגובה המהירה. את מקסימה.

לא יצא לי שענו לי ככה מהר בפורום. את מקסימה ומאוד הרגעת אותי. שבת שלום

התפתחות נוספת בנושא...

היי אשמח להכוונה... חמתי מסרה כי לא מוכנה להיות בקשר איתי, אבל לא רוצה להתנתק מהנכד. כלומר, תראה אותו מחוץ לבית שלי. אני לא רוצה למנוע זאת ממנה, אבל מצד שני אני לא רוצה שתנתק קשר איתי. אמרתי לבעלי שאין מצד שהנכד ייסע אליה לחגים/לשבתות לבד. ואין מצב שתבוא אליי הביתה ואני אלך מהבית בחגים והיא תישאר עם הנכד. כלומר, אם תרצה לראותו תוכל לבוא לקחת אותו לטיול עם בעלי לכמה שעות. אני לא יודעת אם זה נכון. מה לעשות? האם נכון להגיד לה- שהילד ואני זה חבילה אחת ואם היא רוצה להיות בחיי הנכד היא צריכה להסתדר איתי? אשמח לעצה...

הרי זה לא רק בזה יסתכם..

אני לא מוכנה שיתעלמו ממני. גם אני חלק מהמשפחה. אי אפשר להפריד. לדעתי זה ייצור נתק וקרע גדול יותר. האם יהיה נכון לקיים איתה שיחה נוספת? ובשיחה הזו להבהיר חד וחלק שאם תמשיך כך היא לא תראה את הילד?

תראי מה קורה........

חמותך מסרה... את אמרת לבעלך... שתיכן מנהלות שיח עקיף כשבעלך/הבן שלה באמצע, ושתיכן מבוצרות בעמדותיכן כשמה שעומד מאחורי כל אחת מהעמדות הוא הרצון והצורך בשליטה. היא רוצה להתנתק ממך אבל לא מהנכד. ובכן, בהנחה שהמסר הזה הועבר לך ע"י בעלך, השאלה שהוא היה צריך לשאול (לתפישתי) היא - איך את מציעה שנעשה את זה? את לא רוצה לנתק אותה מהנכד אבל אינך מסכימה לא להיות חלק מהמפגשים האלה כי את רוצה (בצדק) לקבע את עצמך כחלק מהמשפחה, על אפה ועל חמתה, על פי מה שאת מרגישה שמגיע לך בדין ולא בחסד. ובכן, איך את מציעה לעשות את זה? כי את טוענת שאת חלק מהמשפחה ואי אפשר להפריד, ולכן את עושה מה שאת יכולה כדי שאי אפשר יהיה להפריד, ובעצם מנסה למנוע מחמותך את השליטה שהיא רוצה לנכס לעצמה. חמותך טוענת שאת נספחת למשפחה ואפשר בהחלט להפריד, והיא מראה שאפשר להפריד, ובעצם מנסה להשיג שליטה על הבן דרך הנכד ולהראות לך שמה שלא יהיה - עליונותה עלייך מוכחת. ולכן שיחה נוספת או עשר נוספות ביניכן לדעתי לא תעזורנה, ובסופו של דבר הילד ואביו יהיו אלה שישלמו את מחיר המריבה הזו. ולכן אני מציעה לך ללכת לייעוץ או לגישור משפחתי, שם תוכלו לפרק את העניין לחלקיקיו, לשמוע האחת את האחרת, ולנסות להגיע למניעים הסמויים שמאחורי אלה הגלויים, כי נדמה שהילד רק הוציא לאויר העולם בלידתו בעיות ומשקעים שהיו ביניכן מלכתחילה וחיכו לרגע המתאים להתפרצות.

לדעתי את צודקת.

אכן יש מקום לייעוץ וגישור. לא היו לי בעיות או משקעים איתה. רק מהשיחה שהיא טענה שיש לה בעיות והחלטתי ללבן אותם איתה אז נוצר הריחוק הזה. כנראה שהיו לה "דברים" עליי שהפריעו לה והיא דחקה אותם פנימה במקום לספר לי ולפתור את זה כשזה היה עוד "חם" מה שנקרא. לצערי, וזה אכן לצערי, הכל מתחיל ונגמר עם אחיו. כי הרי על זה היא באמת אמרה שהיא כועסת עליי ונפגעה ממני. הם שומרים עליו כמו על צמר גפן ותמיד בעלי לא בסדר ולא צודק, והוא תמיד המסכן. לצערי הוא משפיע עליהם המון ובגלל קנאתו הוא משפיע לרעה. אין מנוס מללכת לייעוץ. תודה רבה על העזרה.

ומה שמצחיק בכל העניין וגם מאוד עצוב

שלי אין טענות אלייה, וגם לא היו לי. הבהרתי זאת לה בשיחה שהייתה לנו וגם בשיחות טלפון לאחר מכן. נכון שהיא קשה, ושתלטנית ונדחפת לכל דבר, אבל קיבלתי אותה ככה כמו שהיא. אפילו שהפריע לי לא אמרתי דבר. עצוב לי שזה הגיע לכך.

אני רוצה לומר לך דבר אחד, כללי..........

לא תמיד או נכון יותר - בדרך כלל הסיבה שמפוצצת מערכת יחסים אינה הסיבה האמיתית ו/או העיקרית לפיצוץ. בדרך כלל מתחת לפני השטח היה רחש/געש שכשהוא מבשיל מספיקה סיבה שולית קטנה אחת כדי להבעיר את כל האיזור. וגם אם את בטוחה שהכל מתחיל ונגמר עם אחיו - עדיין זו תחושתך שלך ואין זה אומר שזה נכון יש להם סיבות לכך שהם שומרים על האח כמו על צמר גפן. יש להם סיבות לכך שהם מחזקים יותר את האח מאשר את בעלך. זה עדיין לא אומר שמסקנותייך בהקשר זה נכונות כי מה שאת יודעת זה רק חלק מהתמונה הכוללת. את מדברת על עצמך, על תרומתך, על התנהגותך, על חמותך, על התנהלותה. אבל היא לא מדברת כאן, ולה בודאי יש דברים שיהיו הפוכים לגמרי מדברייך שלך. לכן, תמיד קחי בחשבון שמה שאת רואה/מסיקה/מבינה זה רק מהמקום שבו את נמצאת, וזה רק חלק מהתמונה, וההנחות שלך אינן בהכרח הנחותיה של חמותך. אל תהיי נחרצת, אל תמהרי לשפוט ואל תמהרי להסיק מסקנות. לא מספיק לדבר - צריך בעיקר להקשיב, גם למה שלא נאמר.

בבקשה עזרה עם חמתי. אני אובדת עצות

שלום לכם. אני לא יודעת אפילו מאיפה להתחיל.. אתחיל מזה שאני אוהבת את חמתי למרות שהיא אישה קשה, שתלטנית ושרוצה הכל בדרך שלה. מצד שני היא מאוד עוזרת ודואגת ונותנת לנו המון. לפני כחצי שנה ילדתי את בני הראשון, וגם הנכד הראשון שלה, וכמובן שהיא באה הרבה (כמעט כל שבת) היא גרה רחוק בשביל לראות את הנכד. כל פעם שהיא באה אני מבשלת ומארחת אותם יפה לקידוש, ונשארים כמובן משישי עד מוצאי שבת. חמתי לא יודעת לטפל בתינוקות (כי אין להם תינוקות קטנים במשפחה- משפחה קטנה) ואפילו פעם אחת הוא נחנק מפליטה שחזרה לגרונו והיא לא ידעה מה לעשות, ונבהלתי ולכן כשהיא ביקשה לקחת אותו אליה לסופ"ש לא הסכמתי כי אמרתי שהוא קטן מידי עדיין(זה היה כשהיה בין 3 חודשים). עכשיו אני חזרתי לעבודה והילד אצל אימא שלי (שמטפלת בתינוקות) כמו מטפלת צמודה. חמתי מאוד מקנאת בקשר הטוב שיש לי עם אימי(אין לה בנות) ורואה בי הבת שלה. בחודש האחרון היא החליטה שהיא נפגעה ממני מכל מיני דברים. וזימנתי אותה, את חמי, בעלי ואני לשיחה ע"מ לדבר על הדברים. התחלתי את השיחה בכך שאני אוהבת אותה מאוד ומכבדת אותה וכמובן מודה על על כל העזרה שהיא נותנת לי. היא בגישה שאם היא עוזרת לנו (מביאה לילד דברים) אז אני צריכה להרגיש חייבת. בשיחה הצבתי גבולות מאוד ברורים,(ואמרתי לה שאני מזמינה אותם אליי הביתה לא כי אני חייבת אלא כי אני רוצה ואוהבת שהם באים) כמובן תוך שמירה על כבודה, ובגיבוי מלא של בעלי. השיחה הסתיימה באווירה טובה מאוד ואמרה שתבוא והכל נגמר יפה, וגם דיברנו בטלפון כמה פעמים. לפני מס' ימים היא התקשרה לבעלי ואמרה שחשבה על השיחה ונפגעה מאוד ממני ושאני מרחיקה ממנה את הילד, למרות שבעלי הסביר לה שלא נאמר שום דבר רע, ולא בכוונה לפגוע, היא החליטה שדיברתי מאוד לא יפה, ואף כעסה על בעלי ש"איך נתן לי לדבר אליה ככה" (אציין שבכל השיחה לא באתי בטענות אליה בכלל אלא רק הגבתי על מה שהיא אמרה. אמרתי גם שאין לי טענות אליהם בכלל ושהם החם וחמה הכי מקסימים שכלה יכולה לבקש= יותר מזה?!). בעלי עדכן אותי בשיחה,ומאוד נפגעתי. מסרתי לבעלי שאני מאוד פגועה כי לא מגיע לי יחס כזה, רק כיבדתי אותה ותמיד הזמנתי אותם לביתי, ושהשבת הקרובה אני רוצה להיות בבית לבד. היא החליטה שאני מרחיקה ממנה את הנכד ועכשיו היא יותר פגועה ולא רוצה לדבר איתנו. מה עליי לעשות ע"מ שחמותי לא תתרחק יותר ותגרום לנתק. כי זה לא מה שאני רוצה. גם כי אני אוהבת אותה וגם כי זאת אמא של בעלי ואני לא רוצה שתתרחק ממנו. אני אובדת עצות. אשמח לתגובה בהקדם. תודה גליה

הצבת גבולות במשפחה

שלום רב, שמחתי לראות שיש תגובות והתנהלות בפורום גם כשאני לא שם, אומר לך את דעתי כמנהלת הפורום וכמטפלת משפחתית, למרות שיש הרבה דברים בשיחה שלכן שאני מסכימה איתם. את עשית דבר נכון בשיחה שלך- הצבת גבולות לחמותך, הצבת גבולות היא נכונה ועוזרת לשמור על נפרדות בין משפחת המוצא למשפחה שלך שנוצרה. אני גם שומעת כאן שעשית את זה בעדינות, אך הטעות היחידה לדעתי הייתה שאת היית זו שניהלת את השיחה ולא בעלך, כל דבר שיבוא ממנו יתקבל בקלות יחסית היות ויש בניהם אהבה ללא תנאי, הם אוהבים אותו כי הוא בנם, אך לגביך זה סיפור אחר, הם מאוד רגישים במיוחד חמותך ליחס שלך כלפיה היות ובעבר היא הייתה האישה בחיי בנה והיום את האישה בחייו. אני מתארת לעצמי שמאוד קשה לך עכשיו וגם לבן זוגך, זה מאוד מעיק להיות עם תחושות כאלה במיוחד כשממש לא התכוונת לפגוע בה. מגיעים אלי לא מעט אנשים לייעוץ סביב הנושא הרגיש הזה של כלה וחמותה ואני יכולה לעודד אותך בכך שרוב המקרים ניתנים לתיקון ושיפור היחסים. בברכה, דלית

דלית הלוי סיטרוק   052-7330456


מטפלת משפחתית וזוגית MA- מומחית לטיפול בכעסים


 

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
חמיות כלות
בחר
בחר