קראתי בעיון רב,את שני הפוסטים שלך,ואני חייבת להחמיא לך,על יכולת הביטוי שלך,והבנת התהליכים שעוברים על משפחתך (רק "שכחת" מרווחים וסדר בכתיבה

)
מדברייך עולה תמונה דיי עגומה..
משפחה שכל אחד עסוק בעצמו,וה"ביחד" שלכם,או מה שמחבר ביניכם בתור "משפחה",הן מריבות וכעסים,והטחת האשמות הדדיות,דבר שיוצר אוירה לא נעימה בבית
אינני רוצה להטיל דופי באימך,אך חוששני שאולי,ורק אולי,אימך מצאה אהבה צדדית (אהבה עם גבר אחר)
ההתנהלות שלה עם הטלפון,ה-סמסים המרובים,וחוסר הריכוז והעצבנות הייתרה,מעלים בי את החשד הזה.
אביך חלה בסרטן,ומצער לשמוע
אני רוצה להסביר לך את שאינך מבינה..
זוהי מחלה קשה וארורה,העושה שמות לא רק בגופו של החולה,אלא גם בנפשו
מכאן שההתנהגות שלו כלפיכם,אינה בהכרח בגלל אופיו,אלא כתוצאה מהמחלה
את עסוקה מידי,במה שקורה בבית,וזה דיי מובן לי
אין אוירה חמה ואוהבת,אין שיחות נעימות,ואינך חשה שאת מקבלת את תשומת הלב הראויה,מהורייך
גילך,שהוא גיל של תהליך התבגרות,השינויים החלים בגופך,הלבטים,וכל מה שמתלווה לגיל זה,מוסיף לקושי הקיים במילא
ראי חומד - הורייך אנשים בוגרים
רצונותיהם,מהוויהם,תשוקותיהם,דרך התנהלותם,הם בחירתם שלהם,לטוב ולרע
עצתי לך להתרכז בך עצמך,ולא לנסות לנהל את חייהם של אחרים
זה אינו מיטיב עימך,זו גם עבודה לבטלה
את מוציאה המון אנרגיות על דברים שאין בכוחך לשנות
נסי לתפוס רגעים שקטים עם אימך
שתפי אותך בתחושותייך,אימרי לה כל אשר על ליבך
כל אשר מציק לך באופן אישי,והכוונה לא על המריבות המתנהלות בינה לבין אביך (הם כבר יסתדרו לבד)
יחד עם זאת,צאי לבלות עם חברות וחברים בני גילך,חיי את חייך הכי טוב שאפשר,במסגרת המיגבלות והקשיים בבית
אם ישנו דבר מה שתרצי להוסיף או להגיב על דבריי(ואולי טעיתי ולא כיוונתי נכוו)
אני כאן
קרן
