ראש השנה הראשון לבד

חיכיתי שהוא לא יגיע, ניסיתי להדחיק. אבל הוא הגיע עם כל המסרונים של השנה הטובה, כוחות, חיבוקים והמילים היפות של כולם. ואז בחופשה ראשונה של חג, כבר התאכזבתי מחברים. הושטתי ידיים לחיבוק, וכבר הודיעו לי שיש סדר עדיפויות, ואני לא בראשית הרשימה. ובאמת הייתי זקוקה. אני מבטיחה שאגדל, אתבגר, אלמד לתפקד לבד, אבל כרגע אני באמת זקוקה. אל תדחו אותי כל כך מהר. אל תבטיחו דברים שלא תוכלו לעמוד, כי אני רגישה מדי לקבל לא כל כך מהר. אני עוד לא יודעת חודשיים אחרי ללכת לבד בלעדיו...עוד לא התרגלתי לזה. הבדידות קשה מדי בשבילי עכשיו, ואני עוד קצת צריכה תמיכה. בטח עכשיו.

ויהיו עוד ראשי שנה, לכן חייבים להסתגל למצב כמה שיותר מהר. מי שלא מושיט לך יד, למרות שהיבטיח, אינו ראוי ליריקה. גם אני עברתי מצב, בו הבטיחו לי בלי סוף סיוע, בלוויה עצמה ובמהלך השבעה. רק עכשיו את יכולה לראות מי חבר אמיתי ומי סתם קשקשן סידרתי.

שדרי אומץ וסבלנות, יגיעו חברי אמת. מנסיוני.

חבר,הוא מי שהולך איתך כל הדרך,לא נוטש,לא מפחד מה יגידו,לא פחדן,מסתתר מאחורי מילים והתנהגות דבילית

חבר ,הוא זה שראוי להיות חבר שלך,ואם לא תוותרי עליו.

אומרים אין כמו אהבה,איפה היא נעלמה ועל מה מדברים חיים במציאות או בחלום,הכל חירטוטים

 

זהו לצערי, טבעו של האדם. מבטיח את שאינו יכול לקיים. היי את חברה מחבקת של עצמך. עשיתי זאת וזה עזר.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
אלמנים ואלמנות
בחר
בחר