בן 13.5 שמעוניין לעבור לגור עם אביו

בני בן ה-13 מעוניין לעבור לגור עם אביו. 13.5 שנה גדל איתי, יש ביננו קשר מצויין ופתוח. הוא מדבר איתי ומשוחח על הכל, כולל הדברים הכי אישיים שלו. הבעיה שהוא ילד ADHD עם לקויות למידה ודורש קשר הדוק וצמוד עם בית הספר. בגלל הקושי שלו וחוסר האהבה ללימודים, מנסה להתחמק בכל דרך ונוהג לשקר ולתחמן בנוגע ללימודים, ובכלל. מעולם לא היה קשור לאביו, יתרה מזאת, היה הולך אליו בהתניה שבני דודים יימצאו, פעמים רבות תוך שכנוע. גם את אשתו של האב לא אהב, ונהג לומר שהיא מכשפה ושטן. כל זאת עד ממש לפני חודשים ספורים. בני רגיש מאוד ונוהג להתאהב עד מעל הראש בבנות (תוך שמירה על נאמנות לאחת לאורך זמן), לאחרונה נפרדו דרכם שלו ושל נערה שמאוד אהב בכתתו. כמו כן, מאז ומתמיד שאף לגור ביישוב קהילתי (בעבר גרנו בכזה) ואביו מתעתד להתגורר ביישוב שכזה בקרוב. בכל השנים בכל פעם שהיה לבני קושי בבית ספר, היה מוצא סיבה מדוע לעבור בית ספר, וכך היה פותח דף חדש. לדוגמא: בבית ספר אחד טען שבגלל שהחברים מגיעים בהסעות לבית ספר, אין הרבה שנמצאים בסביבת הבית, ולכן מעדיף בית ספר ללא הסעות. מובן שתירוץ זה היה מוקרץ, בפועל העגיף לעבור לבית ספר שבו יום הלימודים קצר יותר והמשמעת פחות נוקשה. לעניות דעתי בני מנסה למצוא מקום מפלט שבו יוכל לפתוח דף חדש בבית ספר חדש ללא הנערה ששברה את ליבו, לגור ביישוב קהילתי, לחיות בבית שבו אין השגחת הורים צמודה (האב עובד עד מאוחר, אשת האב אינה פונקציה סמכותית מבחינתו). כל השנים האב בחר לראות את הילד רק בסופי שבוע, למרות שהסדרי הראיה שהוסכמו היו נרחבים. האב תחילה טען שאין לו את היכולת והסבלנות שנדרש עבור הילד, וכעת שינה דעתו. מה עלי לעשות: האם לאפשר לילד לעבור לאביו תוך שאני יודעת שמדובר בגחמה זמנית של הבן, ובידיעה שבעקבות כך תהיה טלטלה שלמה אצל שני ילדי הקטנים האחרים, אצל בני הגדול וגם במשפחת האב? תוך שאני יודעת שהשינוי הזה ימנע ממני הסדרי ראיה ראויים עם בני מאחר ואביו מתגורר רחוק, ויש לי עוד שני ילדים קטינים אותם אני מגדלת לבד? תוך שאני יודעת, והאב אף מאשר את זה, שהוא לא יהיה זמין לבני לתת את המענה שנדרש לטיפול הדוק בלימודים. (האב אומר שיצטרך למצוא עזרה חיצונית) ותוך שאני יודעת ששעות רבות של היום הילד יהיה ללא השגחה הורית ראויה מעבר לטלפון ולמבוגר אחראי בבית, שאין לו סמכות מצד הבן? יש לציין שכיום אני המשמורנית על הילד. אני ממש זקוקה לעזרה: האם לשחרר? האם לאפשר תחת מגבלות של הסדרי ראיה עם הבן שיקשו על כולם, כולל עלי ? אני לא רואה את עצמי רואה את הבן שלי רק בסופ"ש שני כפי שהאב עשה כל השנים. אני ממש אובדת עצות. לא רוצה לריב, רוצה לעשות את הטוב ביותר עבור בני. חשוב לציין שהבן לא טוען לרגע שיש בעיה איתי, וגם לא טוען לרגע שרוצה לעבור לאב בגלל האב. אומר שמעדיף יישוב קהילתי, שקשור לאחיו החדשים אצל אביו, שחושב שיהיה לו קל יותר ללמוד אצל אביו . גם האב לא טוען לרגע שיש בעיה בטיפול שלי בבן, להפך, תמיד שיבח את ההתנהלות שלי, וכך גם הסביבה כולל המורים והמנהלים.

שלום רב,

קודם כל, אני מאד מבינה את התחושות שלך!

אולי כדאי למצוא פיתרון אמצע שאולי יחזיר אותו לגמרי אלייך, תאפשרו לילד להיות אצל אביו מחצית מהשבוע , אולי תראי שהשד לא נורא כל כך . ומצד שני אולי אז הוא יעדיף לחיות אצלך באופן מלא.

זוהי לדעתי הדרך החכמה ביותר להתמודד עם זה.

 

בברכה,

ליאת נדל

מנהלת הפורום

 

 

ראשית, תודה על התגובה. לאחר לילות שלמים ללא שינה אני מרגישה, שנראה שתפקידי להיות המבוגר האחראי. עם כל זה שחשוב לי להיות טובה וקשובה, יש מקומות שצריך לקחת אחריות.נראה לי,שנכון יהיה להציע לממש את הסדרי הראיה שנקבעו לפני 13.5 שנה שכוללים שני ימי לינה באמצע שבוע +סופש שני, עם אופציה להארכת סופש שני עד ליום ראשון. (מעולם לא מנעתי אותם, להיפך. זו היתה הבחירה של האב) כך מצד אחד לא תהיה תשובה שלילית לגמרי, ומצד שני תהיה אופציה לכל הנוגעים בדבר ללמוד את הנושא בצורה אחראית, מבלי לעשות שינויים מרחיקי לכת שישפיעו על כל הסביבה. באופן זה גם בני המתבגר ילמד, שכשיש קשיים צריך להתמודד ולא מיד לשבור את הכלים ולפתוח דף חדש, שלפעמים בחיים צריך לעשות פשרות, ושאם רוצים באמת להשיג משהו, צריך להשקיע ולהראות נכונות והתמדה. אני חושבת שהשיעור הזה יהיה מצויין גם לאב. אשמח לשמוע מה את חושבת. צריך לקחת בחשבון שהאב מתגורר מרחק כ-40 דקות נסיעה ברכב מביתה, ותחבורה ציבורית אינה בתדירות גבוהה. אשמח לשמוע מה את חושבת על כך.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורים למתבגרים
בחר
בחר