גרוש חדש -בעיות ישנות (כנראה)

אני חוגג שנה לגירושין אך שלושת ילדי ,שהם די בוגרים(11 עד 18 )די לא מרוצים מהתנהגות אימן.היא הביאה את החבר שלה מיד בשבוע הראשון של הגירושין וקבעה לילדים עובדה. מאז גרשה שני ילדים אלי ואחר כך החזירה אותם והבת הגדולה ממעטת להגיע הביתה כי לא סובלת את המצב שם. היא התגייסה ורוצה בגלל המצב לשרת הרחק מהבית. הגרושה לא רוצה לפגוש אותי או לשוחח עימי על העניין והילדים די אומללים.הם חוששים מהתערבות יתר שלי כי אימן תתנקל להם אחר כך . לכל בעלי הניסיון בתחום.מה עושים ??????????

לצערי (ואולי לשמחתי) יש לי הרבה נסיון בקטע הזה.

קצת רקע. גרוש חמש שנים, 3 ילדים (בלי לפרט את מינם. לצורך הנוחות - בלשון זכר), היו אז 16,19,21. 16 ו-19 נשארו איתי מבחירה שלהם. 21 הלך עם אמא. 4 שנים חיכיתי. 4 שנים לא הפסקתי לבכות. 4 שנים התאפקתי ונשכתי שפתיים. 4 שנים השתלמו. לפני שנה 21 (כבר 25) חזר. אצלי 19 שירת הכי רחוק שאפשר - בדיוק מאותן סיבות שאצלך. ביני לבין גרושתי - נתק מוחלט וטוטאלי (ברוך השם יום יום). מצד הילדים, 16 (היום 21) ו-19 (היום 24) התנתקו מאמם לגמרי למרות שניסיתי לשכנע אותם לשמור על איזה שהוא קשר. ל-21 (היום 26) יש קשר רופף איתה. מה עושים? קצת לא ברור לי על איזו בעיה אתה מנסה להצביע, אבל אנסה. הילדים שלך צודקים (זו נקודת המבט ונקודת המוצא שלהם וכל פסיכולוג יגיד לך את זה). אל תתערב. בסוף זה ישתלם. מבחינה משפטית - בבית משפט בענייני משמורת, מגיל 12 שומעים לילד ומקבלים את רצונו אלא אם ההורה שבחר - חסר מסוגלות הורית. מגיל 18 - בימ"ש לא מתערב. הילד בגיר. הפסקתי מזמן לשכנע את שני "הקטנים" (עלק קטנים) לשמור על קשר עם אמם. למה? כי לא יהפוך כושי עורו ונמר לא יהפוך חברבורותיו. הטמבלית נשארת טמבלית. בכל פעם שהם נפגשו עם אמם - חזרו עם דמעות. אחרי פעמים הם דרשו ממני לא להתערב. ככל שאמם לחצה - הם יותר התרחקו. ראיתי מה קורה וחדלתי. ל-21, אחרי שיחה אחת (יומיים אחרי שיצא עם אמא מהבית) שבה נדחיתי בגסות, נתתי להתבשל לבד. הוא לא מטומטם. הבנתי שיקח זמן והוא יראה ויבין נכון את המצב. נתתי לו לפתח געגועים ולהתבשל בהם. אין אפס. אם הייתי מנסה - היה בורח ומתרחק יותר. לכן נשכתי שפתיים ולא יצרתי קשר אפילו במילה אחת. לא טלפון. לא מייל. לא מכתב. כלום. גם לא דרך "הקטנים". בכיתי בימים ובלילות. הסבלנות השתלמה. היום אני בונה את הקשר צעד צעד. לא בחיפזון. מהירות מופרזת - תגרום לאסון. כמו בנהיגה. אצלך זה קצת אחר. אם הילדים רוצים קשר אתך - בנה וטפח את הקשר, במנותק מכל דבר אחר. מנותק ממנה, מנותק מזוגיות שלך וכו'. אבל מה זה שגרושתך מגרשת, לוקחת, מגרשת, לוקחת? מה זה? ילדים זה לא קפצונים. שאל אותם מה הם רוצים ולך על זה. אל תלחץ. תן להם פתח שיבינו שהוא פתוח לרשותם - ושיכנסו בו בעצמם. גם בן 11 יכול לעלות על אוטובוס (אלא אם יש אלטרנטיבה תחבורתית) ולהגיע אליך. אם צריך החלטת בימ"ש על משמורת - קח עו"ד טוב ולך על זה. אם יהיה לך מזל כמו אצלי - בכלל לא יהיה מאבק על משמורת. אצלי היה ברור לילדים עוד לפני הגירושין שכל אחד ילך עם מי שהוא יבחר ואני אכבד כל החלטה כאילו היתה החלטה שלי. היא - אפילו לא ניסתה. אל תנסה לכוון את מחשבותיהם. הם יבינו הכל לא פחות טוב ממך. הראה לכולם שדלתך פתוחה, הם מוזמנים תמיד ואתה ממתין. אבל אל תעשה אפילו צעד אחד בכיוון - אלא אם הם ירצו עזרה ממך. אם אתה רוצה ליצור קשר איתם - זה רק במידה ובמינון שהם רוצים. אל תדחוף. גם ככה קשה להם למצוא את דרכם. תן להם זמן. הם ימצאו את הדרך לבד. אבל גם אל תיתן להם לדחוף אותך. אצלי ה-16 וה-19 רצו "לפלוש" לחדר של 21 שהתפנה. לא נתתי. חלק מהפגנת ההמתנה. הבהרתי שעל שינויים רק אני מחליט וכרגע אין שינוי. הרגע הזה (והנדנודים הנלווים) נמשך 4 שנים. לא נתתי להם לדחוף אותי להחלטה אחרת. הילדים לא רוצים שתפגש עם גרושתך? אל תיפגש (אלא אם היא תבקש וגם אז תדבר איתם קודם). כשהם יראו שהדלת שלך פתוחה והמיטה שלהם אצלך מחכה - היתר זה רק שאלה של זמן. צריך רק שלושה דברים - סבלנות, סבלנות וסבלנות. עלה לי הרבה בריאות אבל זה השתלם. תן להם מרחב משלהם במחשבות שלך ובהתנהגויות והמעשים שלך. תן להם מרחב בו הם יחליטו גם אם ההחלטה לא נוחה לך. הם זקוקים לזה. אני חושב שזה מספיק לפעם אחת. בהצלחה ופורים שמח.
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
גרושים גרושות
בחר
בחר