גרושים מוצלחים

כל עוד הילדים יודעים שזה לא אומר שחוזרים,אצלי אין מצב שהייתי גרה ליד הגרוש שלי בית ליד בית כי הוא פשוט היה נכנס לי לחיים מידי

של ההורים אי אפשר לעגל פינות.אם תגור סמוך לגרושתך אני חושב שזה יהיה טוב לילדים הם יוכלו לבוא אליך מתי שירצו.

לרוב גירושין מסתיימים עם משקעים וכעסים. אם תצליחו להפרד ללא משקעים זה אפשרי אבל אם העניין הוא שרק מיציתם אחד את השני אולי אתם או אחד מכם לא מסוגל לבנות כלל זוגיות כי מה ז.א. מיצינו? לדעתי זה אומר שגם בזוגיות הבאה יהיה "מיצינו" ושוב פרידה ושוב זוגיות לא נשמע טוב. זוגיות זו עבודה יומיומית וקשה לדעת לחיות יחד אבל שוב אם אין לכם את הכוחות האלה עדיף שתעשו את זה בהסכמה ובלי משקעים.

תודה על התגובות למה הילדים הולכים אוטומטית לאמא כשזוג מתגרש?{או שלא} מה הקרטריונים? כמו כן מישהו כתב על משקעים וכדומה,לא אכפת לי לקחת את כל החובות עליי,הבית לא שלנו אנחנו בשכירות,לצאת בלי כלום באמת שזה לא מעניין אותי הדבר הכי חשוב שהילדים ירגישו כמה שפחות בשלב מסויים לא היה אכפת לי לוותר על החיים שלי לטובת הילדים ,אני מתכוון שהייתי מוכן להשאר איתה בבית ולספוג הכל את כל "השריטות" שלה השגעונות שלה , הייתי מוכן לוותר על עצמי ועל החלומות והרצונות שלי רק שהילדים לא יראו כלום עד שהם יגיעו לגיל שהם יבינו ואז אני יתחיל לחיות א ב ל הדרך שבה אנו חיים היא מתכון להתאבדות מבחינה כלכלית כבר היום אחנו בחובות כבדים שבאמת לא מפחידים אותי,יותר מפחיד אותי שהם רק גדלים כי אין מספיק הכנסה {מוכרח לציין שאת שלי אני עושה ויותר,באמת ,קצרה ידי מלספר כאן}עכשיו הגעתי למצב שאין לי כמעט עם מה להאכיל את הילדים. אם זה היה מצב של לוותר על החיים שלי ולפחות מבחינה כלכלית היה בסדר אז מילא ,אבל אני חייב לעשות איזה שינוי כי כסף זה הכל בחיים{לפחות החיים שלי}. מה אני עושה ? יש מישהו שעבר משהו דומה שאפשר לדבר איתו? דרך אגב יש לי שלושה ילדים 9 7 5 תודה וחג שמח לכולם ועוד משהו קטן ב ר ן ך ש ו ב ך ג ל ע ד ש ב י ט

או שאני זקן מדי ולא מבין את כוונותיך. בהתחלה אמרת "מיצינו". עכשיו אתה מדבר על מצוקה אמיתית ולא רק בנושא הכסף. אז מה הנכון? מה זה "מיצינו"? נישואין וחיי משפחה זה לא משהו שממצים ואז ממשיכים הלאה בכיוון אחר. אני התגרשתי לא כי "מיצינו" אלא בגלל מסכת סבל אחת מתמשכת שבית משפט כינה אותה "התעללות" (שלה - בי ובילדים). מצוקה כלכלית משפיעה על הכל. איך אמרת - כסף זה הכל בחיים. אז אולי לא הכל אבל בהחלט כמעט הכל ובטח בחיים המודרניים והחומרניים של ימינו. אם החובות רק גדלים - אז או שאתה/אתם לא יודעים להתנהל נכון, או שאתם בזבזנים ללא קביעת סדרי עדיפות, עמידה קפדנית בהם, וויתור על כל מה שלא חיוני לחיי מינימום (אלה, לשיטתי, חיים עם חובות כבדים). אפשרות אחרת - היא "מוצצת לך את הדם" ומבזבזת יותר ממה שאתה מסוגל להשתכר ואולי בכלל לא עובדת או משהו מזערי. אצלי (ורק היום אחרי הגירושין אני מבין את זה) היא מצצה את הדם למרות שהמשכורת שלה היתה כפולה (ויותר) משלי. רק שמאוחר יותר התברר לי שהעלימה ממני הרבה כסף. למרות זאת ולמרות שהילדים נשארו אצלי (3 שהיו אז בין 16 ל-21 - וההוצאות גדולות בהתאם, כשהיא לא נותנת גרוש אחד. לא לי ולא לילדים אפילו כמתנת יום הולדת), יצאתי ממינוסים מטורפים, שלחתי ילד למסע פולין בלי טיפת עזרה (וזה סכום כבד), קניתי דברים לבית אחרי כל מה שהיא גנבה ממני, וקניתי רכב (משומש - אבל בכל זאת.... רכב סביר). כל זה ממשכורת מחורבנת למדי. והצלחתי. רוצה סדר עדיפויות? קניתי רק מה שהכרחי ולא ברמות הכי גבוהות (בלשון המעטה). מעולם לא הייתי בחו"ל (היום כבר לא מושך אותי). מאז הגירושין גם לא יצאתי לנופש. מה שאפשר לקנות בשוק - אני קונה בשוק ולא בחנות, כולל ביגוד לי. הילדים קצת יותר בררנים בגילם אבל גם הם לא מתפרעים בנושא. הם באמת מתחשבים. לא לשבח את עצמי אני רוצה אלא להראות לך שאם אין לך במה להאכיל את הילדים - אתה צריך לבדוק טוב טוב את עצמך ואת מה שקורה בביתך. ותן קרדיט לילדים. הם יודעים ומבינים הרבה יותר ממה שאתה חושב. כשהילד הקטן שלי היה בן חמש הוא זרק לי "יאללה תתגרשו כבר". הוא הבין מה שאני לא הבנתי או לא רציתי להבין. אתה חושב שבמצב שהייתי נשאר נשוי - זה היה מקל עליהם? שטויות במיץ. "לא יראו כלום"? היית מת. יראו ועוד איך. "עד שהם יגיעו לגיל ש..."? הם כבר מבינים הכל. סמוך עליהם (סמוך עלי). זה שהם לא אומרים לך את זה - ככה זה ילדים. אבל הם יודעים ומבינים הכל. באחריות. לוותר על החיים שלך? בשום אופן. אני עשיתי את השגיאה הזו הרבה שנים. אולי בגלל זה ובגלל שהילדים הבינו נכון את המצב - הם בחרו להשאר איתי. לענין הילדים: עד גיל 6 - ילד הולך עם אמא (חזקת הגיל הרך שעדיין קיימת). מגיל 6 אפילו בית משפט שומע את הילד אך לא חייב לקבל את דעתו. בדרך כלל - ילד הולך עם אמא אלא אם יוכח חוסר כושר הורי או שתגיעו להסכמה אחרת ביניכם. מעל גיל 12, בדרך כלל בית משפט ילך לפי רצון הילד. יותר מזה - רק עם עורך דין (לדעתי אל תעיז להתגרש בלי עורך דין, אפילו עם עורך דין משותף לשניכם, או באמצעות מגשר שיחתימו אתכם על הסכם ויתנו לו תוקף בבית משפט). אצלי כולם היו מעל 12 ולכן לא היה מאבק משמורת. כולם בסופו של יום בחרו בי וזה כשהבהרתי להם שאין בדעתי להשפיע על החלטתם ואכבד כל החלטה כאילו היתה שלי. הם תקעו בי מבט שאם מבט היה יכול להרוג - הייתי מת מזמן (כאילו - איזה שטויות אתה מדבר? לא ברור לך אם מי נישאר?). יאללה - זה מספיק. שיהיה לך רק טוב ומועדים לשמחה.

הילדים לא חייבים הלהיות עם אמא זה תלוי בהסכם אגב לא רק לגרושה שלך יש שיגענות

יעל את צודקת גם אני לא גר קרוב לגרושתי ולא רוצה שהיא תיכנס לי לחיים שוב פעם כמה יותר רחוק ככה מתוק