קצת חומר למחשבה..
הוא מביט אליה, היא זורקת מבט
הוא חובק אותה בדמיון שלו..
לבה נצבט
ממשיך ללכת בשביל.. אותה מחפש
את כיפה אדומה, שנאמר לה
לא להשיב לקריאותיו של הזאב
מחזיקה היא סלסלה מלאה בכל טוב תכונותיה
מפזרת וזורעת לה ביער אט
עם הכובע האדום
הגלימה.. החיוך התמים.
קוטפת היא פרחים.. בניגוד להוראותיה של אמה
אץ בדרך הזאב לבית הסבתא..
לוכד את כיפה אדומה...
שנאכלת בשקריו...
שנפגעת כל רגע כל דקה..
ממגע ידיו..
אולי גם מאקדחו..
שזה סופה..
המר..
מוקדש לכל הנשים המוכות באשר הם ...
