חייבת לשתף אתכם , מצטערת שזה קצת ארוך

אני גרושה כבר שנה וחצי ויש לי שני ילדים בני 12,18. בזמן הגרושין כאשר מצבי הנפשי לא היה מזהיר הסכמתי ל2,000שח מזונות ילדים לשניהם ביחד. אני עובדת ומשתכרת משכורת שלא מצליחה לעמוד בדרישות הילדים והבית אך אני באמת עושה הכל בכדי לא להחסיר מהם דבר. ולמרות זאת לצערי הרב אני נאלצת הרבה פעמים להשתמש במשפט אין כסף . במקום שהבן הגדול יבין וינסה לתרום את חלקו (הוא לא התגייס עדיין וממשיכים לימודים על חשבון הצבא) ויעבוד בערב ויעזור להפך, גם כשעבד הוא החליט לקנות בכסף בגדים ועדין להמשיך ולבקש ממני כספים לאימונים שלו ועוד .. בלי שום התחשבות . והקטנה שלי פשוט חצופה שזה אוכל אותי . אני לא מוציאה על עצמי כסף בכדי שיהיה לי איך לתת להם פלאפונים חדשים , לכל אחד מחשב עם אינטרנט נפרד וכל הטוב שבעולם ועדיין אם יצא וקניתי לי משהו היא יכולה לזרוק לי בפנים , בשביל זה יש לך כסף . מיותר לומר שהם לא באים לאביהם בטענות , ומוכנים לקבל כל דבר שהוא אומר או עושה. גם אם הוא מבקש החזר של 30 ש"ח מסכנים על טיפות עיניים שהוא קנה לילד. הבן שלי יבוא ויבקש ממני להחזיר לו . במקום להגיד לו אבא אתה לא מתבייש. זה ממש אוכל אותי , אני נאבקת כל חודש לסיים אותו במינוס סביר. האקס שלי בכה בזמן הגרושין שאם אבקש הרבה מזונות הוא לא יצליח להתקיים אז ויתרתי . והיום הוא חוגג, נוסע לו לחו"ל, מבלה כל יום קונה מה שבא לו ואני נחנקת. והילדים שלי במקום לעזור או להבין הם לא משקיעים בזה אפילו חצי מחשבה רק דורשים ודורשים ועוד עושים לי את החשבונות . כואב לי לאמר אבל יש רגעים שבא לי פשוט להגיד להם שיעברו אליו . אני זו שנאבקת בשביל להעניק להם הכל והם מצפצפים עלי אבל כל כך מגוננים עליו שאני משתגעת כבר. מה הייתם ע ושים במקומי?

היי לך....

לא נעים לשמוע את מה שרשמת..... אך דעתי שהפתרון בידייך... קודם כל אם הילד מבקש שתחזירי לאבא שלו 30 ש"ח , תאמרי שזה בינך ולבין אביו ואת תסתדרי עם אבא שלו על הסכום הפעוט . ולגבי הוצאות : תעשי שיחה עם ילדייך ותאמרי להם שיש מצבים ותקופות שאין כסף ואת מנסה לתת להם את הטוב ביותר ובמקביל את מוציאה על עצמך וזה על פי שיקול דעתך הבלעדית . אם חסר להם משהו - אתם יכולים לרשום ואפשר לצמצם ממקומות אחרים ולאפשר לתת להם במועד אחר. אין שום זכות לאף ילד לשפו אותך על הוצואותייך ואם זה כך תהיי אסרטיבית ביותר ותאמרי שאת מעניקה להם כל מה שהם צריכים וגם לעצמך את צריכה להעניק וזה לא נעים לך כל הביקורות הללו . אולי בפעמים הראשונות זה לא יזי להם אך לאט לאט הם יבינו. לגבי אביהם - הם תמיד לא יבואו אליו בתלונות כי הם לא גרים איתו אז אל תאכלי את הלב לחינם . כל מה שאת צריכה להיות אסרטיבית עם ילדייך וקשובה לצרכיהם .

ראשית תודה על התגובה

לגבי ה30 ש"ח לצערי הרב האקס שלי לא ממש מפותח רגשית ולכן אינני יכולה לשוחח איתו . לא כי אינני רוצה אלא כי הוא החליט להעביר את כל בקשותיו, דרישותיו ושאלותיו רק דרך הילדים איתי הוא לא מוכן לדבר. דיי ילדותי אבל מה אני יכולה לעשות. לגבי להיות אסטריבית כלפי הילדים אני אכן אסרטיבית ובהחלט מעמידה אותם במקום שבנוגע ליכולות הכלכליות שלי או ההחלטות שלי הן שלי בלבד ואני לא משתפת בהן לא את הגדול ולא את הקטנה. כמובן שכבר ביצעתי את השיחות הללו בנוגע לכלכלת המשפחה ויותר מפעם אחת. הסברתי שאני עושה הכל בכדי להשאיר את רמת החיים להם הם רגילים כפי שהיא , ושלפעמים לא היה מנוס אלא מלקצץ אך באותו הרגע הכל מובן ודקה אחר כך שוב באות הדרישות והבקשות . הלוואי ויכולתי לאפשר להם הכל מתי שהם רק רוצים. אתה יודע מה גם לא. אני לא בטוחה שזה נכון לתת הכל מתי שהילדים מבקשים . אך איך אני מתמודדת מול המצב הזה שבשבילם אביהם הוא אלוהים גם אם הוא לא יתן שקל , גם אם ישלח אותם הביתה בחזרה בשעה שהוא רוצה. גם אם הוא לא יקח אותם אליו כי הוא החליט לנסוע לחופש בלי לידע אותי . לגביו הכל בסדר הכל מותר ומקובל . ומשום מה אני תמיד יוצאת הרעה . זו שלא נותנת זו שאומרת לא, זו שמנסה לחנך . אתה צודק בזה שאמרת שהם לא גרים אצלו אלא אצלי ואני בהחלט לא רוצה שהם ילחמו את מלחמותי מול אביהם . אבל ילדים כל כך אגואיסטים לעצמם לא פגשתי . הם לא עוצרים לרגע לחשוב מאיפה משלמים חשמל , מים , אוכל לבית וכו'... אני אולי מגזימה ואולי ככה זה ילדים ואני טועה אך מדובר בילדים דיי בוגרים . ילד בן 18 בעצם כבר לא ילד וילדה בת 12 שהיא מאוד פקחית וחכמה גם כבר לא תינוקת . אז מה נותר לי לעשות? לאט לאט בצער לי אני אומרת אני מתחילה להתאכזב שאילו הילדים שלי . נתתי להם הכל ואני עדיין נותנת ומה אני מקבלת בחזרה? כלום

חייבת לשתף אתכם , מצטערת שזה קצת ארוך

אני גרושה כבר שנה וחצי ויש לי שני ילדים בני 12,18. בזמן הגרושין כאשר מצבי הנפשי לא היה מזהיר הסכמתי ל2,000שח מזונות ילדים לשניהם ביחד. אני עובדת ומשתכרת משכורת שלא מצליחה לעמוד בדרישות הילדים והבית אך אני באמת עושה הכל בכדי לא להחסיר מהם דבר. ולמרות זאת לצערי הרב אני נאלצת הרבה פעמים להשתמש במשפט אין כסף . במקום שהבן הגדול יבין וינסה לתרום את חלקו (הוא לא התגייס עדיין וממשיכים לימודים על חשבון הצבא) ויעבוד בערב ויעזור להפך, גם כשעבד הוא החליט לקנות בכסף בגדים ועדין להמשיך ולבקש ממני כספים לאימונים שלו ועוד .. בלי שום התחשבות . והקטנה שלי פשוט חצופה שזה אוכל אותי . אני לא מוציאה על עצמי כסף בכדי שיהיה לי איך לתת להם פלאפונים חדשים , לכל אחד מחשב עם אינטרנט נפרד וכל הטוב שבעולם ועדיין אם יצא וקניתי לי משהו היא יכולה לזרוק לי בפנים , בשביל זה יש לך כסף . מיותר לומר שהם לא באים לאביהם בטענות , ומוכנים לקבל כל דבר שהוא אומר או עושה. גם אם הוא מבקש החזר של 30 ש"ח מסכנים על טיפות עיניים שהוא קנה לילד. הבן שלי יבוא ויבקש ממני להחזיר לו . במקום להגיד לו אבא אתה לא מתבייש. זה ממש אוכל אותי , אני נאבקת כל חודש לסיים אותו במינוס סביר. האקס שלי בכה בזמן הגרושין שאם אבקש הרבה מזונות הוא לא יצליח להתקיים אז ויתרתי . והיום הוא חוגג, נוסע לו לחו"ל, מבלה כל יום קונה מה שבא לו ואני נחנקת. והילדים שלי במקום לעזור או להבין הם לא משקיעים בזה אפילו חצי מחשבה רק דורשים ודורשים ועוד עושים לי את החשבונות . כואב לי לאמר אבל יש רגעים שבא לי פשוט להגיד להם שיעברו אליו . אני זו שנאבקת בשביל להעניק להם הכל והם מצפצפים עלי אבל כל כך מגוננים עליו שאני משתגעת כבר. מה הייתם ע ושים במקומי?

חייבת לשתף אתכם...

שמעת על הביטוי "חוסך שבטו שונא בנו" המצב שאת נמצאת בו הוא כניראה תוצאה של פינוק לאורך זמן, לפי דעתי לא מאוחר לשנות את המצב ואת צריכה להכין את עצמך לתקופה קשה שבסופה תזכי לכבוד שאת ראויה לו. תכתבי שני מכתבים, גם לבן וגם לבת ותניחי על המיטה שלהם. (המכתה חייב להתייחס לילד באופן ספציפי) בהם את חולקת איתם את ריגשותייך לגבי המצב שתארת באתר, כולל ההקרבה שלך למענם. תסבירי שהאהבה שלך כלפיהם לא השתנתה אבל מעכשוו לא תאפשרי יותר התנהגות לא נאותה כלפייך. המפתח להצלחת הפעולה הזאת היא עשיה אם לא תבצעי את השינויים שתצהירי בדבקות, את תיכשלי.

ראשית תודה על התגובה

לגבי ה30 ש"ח לצערי הרב האקס שלי לא ממש מפותח רגשית ולכן אינני יכולה לשוחח איתו . לא כי אינני רוצה אלא כי הוא החליט להעביר את כל בקשותיו, דרישותיו ושאלותיו רק דרך הילדים איתי הוא לא מוכן לדבר. דיי ילדותי אבל מה אני יכולה לעשות. לגבי להיות אסטריבית כלפי הילדים אני אכן אסרטיבית ובהחלט מעמידה אותם במקום שבנוגע ליכולות הכלכליות שלי או ההחלטות שלי הן שלי בלבד ואני לא משתפת בהן לא את הגדול ולא את הקטנה. כמובן שכבר ביצעתי את השיחות הללו בנוגע לכלכלת המשפחה ויותר מפעם אחת. הסברתי שאני עושה הכל בכדי להשאיר את רמת החיים להם הם רגילים כפי שהיא , ושלפעמים לא היה מנוס אלא מלקצץ אך באותו הרגע הכל מובן ודקה אחר כך שוב באות הדרישות והבקשות . הלוואי ויכולתי לאפשר להם הכל מתי שהם רק רוצים. אתה יודע מה גם לא. אני לא בטוחה שזה נכון לתת הכל מתי שהילדים מבקשים . אך איך אני מתמודדת מול המצב הזה שבשבילם אביהם הוא אלוהים גם אם הוא לא יתן שקל , גם אם ישלח אותם הביתה בחזרה בשעה שהוא רוצה. גם אם הוא לא יקח אותם אליו כי הוא החליט לנסוע לחופש בלי לידע אותי . לגביו הכל בסדר הכל מותר ומקובל . ומשום מה אני תמיד יוצאת הרעה . זו שלא נותנת זו שאומרת לא, זו שמנסה לחנך . אתה צודק בזה שאמרת שהם לא גרים אצלו אלא אצלי ואני בהחלט לא רוצה שהם ילחמו את מלחמותי מול אביהם . אבל ילדים כל כך אגואיסטים לעצמם לא פגשתי . הם לא עוצרים לרגע לחשוב מאיפה משלמים חשמל , מים , אוכל לבית וכו'... אני אולי מגזימה ואולי ככה זה ילדים ואני טועה אך מדובר בילדים דיי בוגרים . ילד בן 18 בעצם כבר לא ילד וילדה בת 12 שהיא מאוד פקחית וחכמה גם כבר לא תינוקת . אז מה נותר לי לעשות? לאט לאט בצער לי אני אומרת אני מתחילה להתאכזב שאילו הילדים שלי . נתתי להם הכל ואני עדיין נותנת ומה אני מקבלת בחזרה? כלום

היי לך..

לא התכוונתי שתדברי עם הגרוש שלך לגבי ה- 30 ש"ח , אלא שתבהירי לילדייך שעניינים אלו נוגעים אך ורק לך ולגרוש שלך ותו לא . לגבי ילדייך , אל תנסי שהם יבינו - את יכולה להסביר אך אל תתאכזבי מהם כשהם לא יבינו מאיפה משלמים חשמל,מים וכו' ... את צריכה לעבוד על עצמך שנושאים אלו יטרידו אותך כמה שפחות , כרגע את לא יכולה להעניק דברים מסויימים - זה קשה לומר זאת לילדנו אך זאת המציאות -- תהני ממה שיש ואל תרגישי רגשות אשמה כי כלדייך מריחים ומרגישים את רגשות האשמה והם משחקים בך כשי שתביאי להם את מה שהם רוצים. לגבי אביהם, תפסיקי לאכול את הלב מגיע לך הרבה יותר מאשר להסתכל איך הוא שם בז על ילדיו ונהנה מחייו ומקבל הרצה מילדיו , בסופו של דבר ילדייך יעריצו אותך , כי את זו שנמצאת שם בשבילם בטוב וברע ומחנכת אותם לטוב ביותר . אולי היום נראה לך שהם מעריצים את אביהם אך בתוכם הם זקוקים לך כמו אויר לנשימה זקוקים לתמיכה , זקוקים לחינוך ולגבולות . תפסיקי לאכול את הלב ותחייכי מכל מילה "לא" שאת אומרת ותהני מכל רגע , ואז ילדייך יבינו ויקבלו זאת באהבה ובהבנה . הרי אביהם לא היה מצליח להסתדר איתך למשך שבוע לבד, אז נראה שהם יעדיפו אותו על פנייך ?!

אני מניחה שאתה צודק

תודה על התמיכה וההבנה מכולכם

ראשית תודה על התגובה

לגבי ה30 ש"ח לצערי הרב האקס שלי לא ממש מפותח רגשית ולכן אינני יכולה לשוחח איתו . לא כי אינני רוצה אלא כי הוא החליט להעביר את כל בקשותיו, דרישותיו ושאלותיו רק דרך הילדים איתי הוא לא מוכן לדבר. דיי ילדותי אבל מה אני יכולה לעשות. לגבי להיות אסטריבית כלפי הילדים אני אכן אסרטיבית ובהחלט מעמידה אותם במקום שבנוגע ליכולות הכלכליות שלי או ההחלטות שלי הן שלי בלבד ואני לא משתפת בהן לא את הגדול ולא את הקטנה. כמובן שכבר ביצעתי את השיחות הללו בנוגע לכלכלת המשפחה ויותר מפעם אחת. הסברתי שאני עושה הכל בכדי להשאיר את רמת החיים להם הם רגילים כפי שהיא , ושלפעמים לא היה מנוס אלא מלקצץ אך באותו הרגע הכל מובן ודקה אחר כך שוב באות הדרישות והבקשות . הלוואי ויכולתי לאפשר להם הכל מתי שהם רק רוצים. אתה יודע מה גם לא. אני לא בטוחה שזה נכון לתת הכל מתי שהילדים מבקשים . אך איך אני מתמודדת מול המצב הזה שבשבילם אביהם הוא אלוהים גם אם הוא לא יתן שקל , גם אם ישלח אותם הביתה בחזרה בשעה שהוא רוצה. גם אם הוא לא יקח אותם אליו כי הוא החליט לנסוע לחופש בלי לידע אותי . לגביו הכל בסדר הכל מותר ומקובל . ומשום מה אני תמיד יוצאת הרעה . זו שלא נותנת זו שאומרת לא, זו שמנסה לחנך . אתה צודק בזה שאמרת שהם לא גרים אצלו אלא אצלי ואני בהחלט לא רוצה שהם ילחמו את מלחמותי מול אביהם . אבל ילדים כל כך אגואיסטים לעצמם לא פגשתי . הם לא עוצרים לרגע לחשוב מאיפה משלמים חשמל , מים , אוכל לבית וכו'... אני אולי מגזימה ואולי ככה זה ילדים ואני טועה אך מדובר בילדים דיי בוגרים . ילד בן 18 בעצם כבר לא ילד וילדה בת 12 שהיא מאוד פקחית וחכמה גם כבר לא תינוקת . אז מה נותר לי לעשות? לאט לאט בצער לי אני אומרת אני מתחילה להתאכזב שאילו הילדים שלי . נתתי להם הכל ואני עדיין נותנת ומה אני מקבלת בחזרה? כלום

יו !!! איך את משקפת דברים שמוכרים גם לי-אצלי גם אמא קשוחה ביקורתית

אסרטיבית שתלטנית אבל נותנת המון לי ולאחים שלי לעומת זאת אנו תמיד מבקרים אותה @@ ומראים אהבה הרבה יותר גדולה לאבא שלנו שהוא אף פעם לא מבקר אותנו,לא יורד עלינו וכו' שהתעמתנו לפעמים עם אמא באומרנו שהיא ביקורתית כל הזמן לא כיף להיות איתה עם אבא כיף לנו בלה בלה היא ענתה באסרטיביות מחוייכת- אין לי בעיה עם זה - אמא היא המקל היא החינוך היא מחזיקה קצר את הבית/ילדים אין לי בעיה שלא תאהבי אותי .... ככה זה ילדיך כנראה התרגלו לטוב לבך יודעים איך לשבור אותך ואין מה לעשות ילדים כפויי טובה פשוט אל תיעלבי מזה אך אל תרשי יחס מזלזל לא תמיד צריך לתת לילדים הכל!!!!

ככה זה בחיים אהה?

אנחנו האמהות דואגות ואוהבות אך נגזר עלינו להיות הרעות והבלתי מוערכות. כמובן שזה קורה גם הפוך ומה המסקנה שלי? דווקא ההורים שאהבו את עצמם לפני הילדים שלהם זכו לאהבה והערכה

לא קונה את הסטיגמות שאת מנסה למכור

אני מכיר הרבה אבות שהם הדמות המחנכת בביתם.

ככה זה בחיים אהה?

אנחנו האמהות דואגות ואוהבות אך נגזר עלינו להיות הרעות והבלתי מוערכות. כמובן שזה קורה גם הפוך ומה המסקנה שלי? דווקא ההורים שאהבו את עצמם לפני הילדים שלהם זכו לאהבה והערכה

ל SL יש חוק פשוט:

כאשר הורה אחד נותן, מקדיש זמן, מעניק, מפנק ומוותר על עצמו זה מקרין לילד שההורה יהיה שם תמיד בשבילו גם אם הוא יעשה דברים שאסור שיעשו כלפי ההורה כוול:,חוסר כבוד, זלזול, נטישה וחוצפה. זה לא אומר שהילד אינו אוהב את ההורה רק שהוא מקבל את אהבתו והקרבתו כלפיו ללא תנאי ולכן הוא לא נלחם על מקומו ואהבתו. לעומת זאת, ההורה הפחות מקריב ווהאיכפתי, גורם לילד להבין שהוא צריך להוכיח את עצמו כלפיו וכך לזכות באהבתו , ככה זה לצערי. זה קורה הרבה...... ראיתי הרבה הוכחות כאלו בחיים בכל מיני מסגרות לא רק עם הורים. אל תקחי ללב, ילדים אלו ילדים, בתוכם הם יודעים כמה את מקסימה ונהדרת, ומעריכים הרבה יותר מאשר את אביהם, בזה תהיה בטוחה, חוץ מזה את יכולה לשנות גישה ולהיות פחות רכרוכית ויותר קשוחה איתם ולדעת היכן הגבולות ולהעמיד אותם במקום. שלך, חגית
מנהל הפורום
1000+

חייבת לשתף אתכם , מצטערת שזה קצת ארוך

אני גרושה כבר שנה וחצי ויש לי שני ילדים בני 12,18. בזמן הגרושין כאשר מצבי הנפשי לא היה מזהיר הסכמתי ל2,000שח מזונות ילדים לשניהם ביחד. אני עובדת ומשתכרת משכורת שלא מצליחה לעמוד בדרישות הילדים והבית אך אני באמת עושה הכל בכדי לא להחסיר מהם דבר. ולמרות זאת לצערי הרב אני נאלצת הרבה פעמים להשתמש במשפט אין כסף . במקום שהבן הגדול יבין וינסה לתרום את חלקו (הוא לא התגייס עדיין וממשיכים לימודים על חשבון הצבא) ויעבוד בערב ויעזור להפך, גם כשעבד הוא החליט לקנות בכסף בגדים ועדין להמשיך ולבקש ממני כספים לאימונים שלו ועוד .. בלי שום התחשבות . והקטנה שלי פשוט חצופה שזה אוכל אותי . אני לא מוציאה על עצמי כסף בכדי שיהיה לי איך לתת להם פלאפונים חדשים , לכל אחד מחשב עם אינטרנט נפרד וכל הטוב שבעולם ועדיין אם יצא וקניתי לי משהו היא יכולה לזרוק לי בפנים , בשביל זה יש לך כסף . מיותר לומר שהם לא באים לאביהם בטענות , ומוכנים לקבל כל דבר שהוא אומר או עושה. גם אם הוא מבקש החזר של 30 ש"ח מסכנים על טיפות עיניים שהוא קנה לילד. הבן שלי יבוא ויבקש ממני להחזיר לו . במקום להגיד לו אבא אתה לא מתבייש. זה ממש אוכל אותי , אני נאבקת כל חודש לסיים אותו במינוס סביר. האקס שלי בכה בזמן הגרושין שאם אבקש הרבה מזונות הוא לא יצליח להתקיים אז ויתרתי . והיום הוא חוגג, נוסע לו לחו"ל, מבלה כל יום קונה מה שבא לו ואני נחנקת. והילדים שלי במקום לעזור או להבין הם לא משקיעים בזה אפילו חצי מחשבה רק דורשים ודורשים ועוד עושים לי את החשבונות . כואב לי לאמר אבל יש רגעים שבא לי פשוט להגיד להם שיעברו אליו . אני זו שנאבקת בשביל להעניק להם הכל והם מצפצפים עלי אבל כל כך מגוננים עליו שאני משתגעת כבר. מה הייתם ע ושים במקומי?

תגובה

קודם כל בעייתך שהיתגרש תשלמי על זה אבל אני בימקומך מחזירה לא את הילדים כי הילדים שלך פשות מעצבנים.

ראשית תודה על התגובה

לגבי ה30 ש"ח לצערי הרב האקס שלי לא ממש מפותח רגשית ולכן אינני יכולה לשוחח איתו . לא כי אינני רוצה אלא כי הוא החליט להעביר את כל בקשותיו, דרישותיו ושאלותיו רק דרך הילדים איתי הוא לא מוכן לדבר. דיי ילדותי אבל מה אני יכולה לעשות. לגבי להיות אסטריבית כלפי הילדים אני אכן אסרטיבית ובהחלט מעמידה אותם במקום שבנוגע ליכולות הכלכליות שלי או ההחלטות שלי הן שלי בלבד ואני לא משתפת בהן לא את הגדול ולא את הקטנה. כמובן שכבר ביצעתי את השיחות הללו בנוגע לכלכלת המשפחה ויותר מפעם אחת. הסברתי שאני עושה הכל בכדי להשאיר את רמת החיים להם הם רגילים כפי שהיא , ושלפעמים לא היה מנוס אלא מלקצץ אך באותו הרגע הכל מובן ודקה אחר כך שוב באות הדרישות והבקשות . הלוואי ויכולתי לאפשר להם הכל מתי שהם רק רוצים. אתה יודע מה גם לא. אני לא בטוחה שזה נכון לתת הכל מתי שהילדים מבקשים . אך איך אני מתמודדת מול המצב הזה שבשבילם אביהם הוא אלוהים גם אם הוא לא יתן שקל , גם אם ישלח אותם הביתה בחזרה בשעה שהוא רוצה. גם אם הוא לא יקח אותם אליו כי הוא החליט לנסוע לחופש בלי לידע אותי . לגביו הכל בסדר הכל מותר ומקובל . ומשום מה אני תמיד יוצאת הרעה . זו שלא נותנת זו שאומרת לא, זו שמנסה לחנך . אתה צודק בזה שאמרת שהם לא גרים אצלו אלא אצלי ואני בהחלט לא רוצה שהם ילחמו את מלחמותי מול אביהם . אבל ילדים כל כך אגואיסטים לעצמם לא פגשתי . הם לא עוצרים לרגע לחשוב מאיפה משלמים חשמל , מים , אוכל לבית וכו'... אני אולי מגזימה ואולי ככה זה ילדים ואני טועה אך מדובר בילדים דיי בוגרים . ילד בן 18 בעצם כבר לא ילד וילדה בת 12 שהיא מאוד פקחית וחכמה גם כבר לא תינוקת . אז מה נותר לי לעשות? לאט לאט בצער לי אני אומרת אני מתחילה להתאכזב שאילו הילדים שלי . נתתי להם הכל ואני עדיין נותנת ומה אני מקבלת בחזרה? כלום

היי s l

אין לך מה לדעוג לגבי הילדים הם יגדלו ויעבינו לבד מה את עשית למענם. תמשיכי להיות אמא/אישה חזקה . גם אני חשבתי כמוך. היום הם יותר מבינים אותי.בנות שלי בנות 25 ,22 הן בעצם חברות טובות שלי . תשמירי על אצמך למענם. בהצלחה

חייבת לשתף אתכם , מצטערת שזה קצת ארוך

אני גרושה כבר שנה וחצי ויש לי שני ילדים בני 12,18. בזמן הגרושין כאשר מצבי הנפשי לא היה מזהיר הסכמתי ל2,000שח מזונות ילדים לשניהם ביחד. אני עובדת ומשתכרת משכורת שלא מצליחה לעמוד בדרישות הילדים והבית אך אני באמת עושה הכל בכדי לא להחסיר מהם דבר. ולמרות זאת לצערי הרב אני נאלצת הרבה פעמים להשתמש במשפט אין כסף . במקום שהבן הגדול יבין וינסה לתרום את חלקו (הוא לא התגייס עדיין וממשיכים לימודים על חשבון הצבא) ויעבוד בערב ויעזור להפך, גם כשעבד הוא החליט לקנות בכסף בגדים ועדין להמשיך ולבקש ממני כספים לאימונים שלו ועוד .. בלי שום התחשבות . והקטנה שלי פשוט חצופה שזה אוכל אותי . אני לא מוציאה על עצמי כסף בכדי שיהיה לי איך לתת להם פלאפונים חדשים , לכל אחד מחשב עם אינטרנט נפרד וכל הטוב שבעולם ועדיין אם יצא וקניתי לי משהו היא יכולה לזרוק לי בפנים , בשביל זה יש לך כסף . מיותר לומר שהם לא באים לאביהם בטענות , ומוכנים לקבל כל דבר שהוא אומר או עושה. גם אם הוא מבקש החזר של 30 ש"ח מסכנים על טיפות עיניים שהוא קנה לילד. הבן שלי יבוא ויבקש ממני להחזיר לו . במקום להגיד לו אבא אתה לא מתבייש. זה ממש אוכל אותי , אני נאבקת כל חודש לסיים אותו במינוס סביר. האקס שלי בכה בזמן הגרושין שאם אבקש הרבה מזונות הוא לא יצליח להתקיים אז ויתרתי . והיום הוא חוגג, נוסע לו לחו"ל, מבלה כל יום קונה מה שבא לו ואני נחנקת. והילדים שלי במקום לעזור או להבין הם לא משקיעים בזה אפילו חצי מחשבה רק דורשים ודורשים ועוד עושים לי את החשבונות . כואב לי לאמר אבל יש רגעים שבא לי פשוט להגיד להם שיעברו אליו . אני זו שנאבקת בשביל להעניק להם הכל והם מצפצפים עלי אבל כל כך מגוננים עליו שאני משתגעת כבר. מה הייתם ע ושים במקומי?

הי SL

אני כל כך מבינה אותך אצלי המצב דומה רק שהם קטנים מאד והם מתייחסים אלי ומתנהגים מאד דומה למצב שאת מתארת דרישות מפה עד לשם כי רוצים את אותם הדברים שאצל החברים שלהם ואני לא מוכנה לא נכנעת לכל בקשה שלהם אומרת שיקר אני לא מוכנה לקנות את זה וכו'.. עוד תרוצים הם משגעים את השכל לפעמים עם הבקשות והנודניקיות שלהם אני לא נכנעת וגם את לא את צריכה להיות חזקה להעמיד אותם במקום אין אז אין שהבן הגדול ילמד בדרכים קשות אין ברירה הקטנה צריכה להבין את אמא היא יודעת כמה את נותנת ומשקיעה זה בטוח אבל משחקת לך במצפון ככה הילדים היום אני לא חושבת שאנו היינו כל כך דורשנים. גם אני בזמנו עשיתי את השטות הזאת של מזונות נמוכים והיום אני אוכלת אותה הואע לא משתתף בשום הוצאות ואם אני מבקשת משהו אני צריכה להילחם ובדרך כלל נכשלת איתו, הכל היה במטרה לגמור איתו אחרת כל הגירושים לא היו נגמרים יפה תתארי לך הייתי עם תינוק פחות משנה ועם ילד נוסף בסביבות שלוש והתמודדתי כי אנו הנשים חזקות ושורדות ככה גם בטבע זה מה יש הגברים לא היו יכולים להסתדר איתם יום אחד אז תהיה חזקה יקירתי אם תרצי לא להתמודד בנושא זה לבד אני בשבילך באתר או במייל

תגובה

קודם כל בעייתך שהיתגרש תשלמי על זה אבל אני בימקומך מחזירה לא את הילדים כי הילדים שלך פשות מעצבנים.

יוני אתה פשוט שונא ילדים ונשים

חייבת לשתף אתכם , מצטערת שזה קצת ארוך

אני גרושה כבר שנה וחצי ויש לי שני ילדים בני 12,18. בזמן הגרושין כאשר מצבי הנפשי לא היה מזהיר הסכמתי ל2,000שח מזונות ילדים לשניהם ביחד. אני עובדת ומשתכרת משכורת שלא מצליחה לעמוד בדרישות הילדים והבית אך אני באמת עושה הכל בכדי לא להחסיר מהם דבר. ולמרות זאת לצערי הרב אני נאלצת הרבה פעמים להשתמש במשפט אין כסף . במקום שהבן הגדול יבין וינסה לתרום את חלקו (הוא לא התגייס עדיין וממשיכים לימודים על חשבון הצבא) ויעבוד בערב ויעזור להפך, גם כשעבד הוא החליט לקנות בכסף בגדים ועדין להמשיך ולבקש ממני כספים לאימונים שלו ועוד .. בלי שום התחשבות . והקטנה שלי פשוט חצופה שזה אוכל אותי . אני לא מוציאה על עצמי כסף בכדי שיהיה לי איך לתת להם פלאפונים חדשים , לכל אחד מחשב עם אינטרנט נפרד וכל הטוב שבעולם ועדיין אם יצא וקניתי לי משהו היא יכולה לזרוק לי בפנים , בשביל זה יש לך כסף . מיותר לומר שהם לא באים לאביהם בטענות , ומוכנים לקבל כל דבר שהוא אומר או עושה. גם אם הוא מבקש החזר של 30 ש"ח מסכנים על טיפות עיניים שהוא קנה לילד. הבן שלי יבוא ויבקש ממני להחזיר לו . במקום להגיד לו אבא אתה לא מתבייש. זה ממש אוכל אותי , אני נאבקת כל חודש לסיים אותו במינוס סביר. האקס שלי בכה בזמן הגרושין שאם אבקש הרבה מזונות הוא לא יצליח להתקיים אז ויתרתי . והיום הוא חוגג, נוסע לו לחו"ל, מבלה כל יום קונה מה שבא לו ואני נחנקת. והילדים שלי במקום לעזור או להבין הם לא משקיעים בזה אפילו חצי מחשבה רק דורשים ודורשים ועוד עושים לי את החשבונות . כואב לי לאמר אבל יש רגעים שבא לי פשוט להגיד להם שיעברו אליו . אני זו שנאבקת בשביל להעניק להם הכל והם מצפצפים עלי אבל כל כך מגוננים עליו שאני משתגעת כבר. מה הייתם ע ושים במקומי?

בית דין לעניני משפחה

עת התגרשתי פרט לבגדיי הותרתי את כל הרכוש לטובת גרושתי וילדיי,וכמו כן שילמתי מזונות לשניי ילדיי כ-2000 שקל.ילדיי הגישו בקשה להגדלת מזונות מ2000 שקל ל3500 שקל.וכן בית הדין פסק כנגדי ונאלצתי לשלם כ-3000 שקל ממשכורת של 5500 שקל ,ואף האריך את תקופת המזונות עד לשחרור הבת משרות צבאי.זה הסיפור תסיקי מסקנות ובהצלחה. לציין לרגע לא התנגדתי לתוספת במזונות אך בגבול הטעם הטוב תוך התחשבות שעליי להמשיך לחיות את חיי בכבוד.
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
גרושים גרושות
בחר
בחר