- אם החיים היו נראים קצת אחרת.........קצת. לא הרבה.

ציירתי לי חיי זוגיות אחרים. לא פסחתי על אהבתי הכנה , לה ולילדים. נתתי הכל ומכל. ונשארתי חסר כל. הכל התהפך לו. היום הפך ללילה, הלילה הפך ליום. אני חרד רק מהמחשבה....לעצום את עיניי. חולם על אותה מציאות שבה הורגלתי לחיות. בלעדיה, ובלעדי הילדים. וכשאני מתעורר, אני נוחת לאותה עגמומיות של הלבד, והשקט הבלתי-נסבל, הנמשך, הלא מובן, הלא מוסבר, והכי מטריף את השכל. מחדלים, שיגיונות, כעסים מתמשכים, עלבונות, זה מה שליווה את תקופתי עימה בשנים האחרונות, ומה שהורס אותי, אני בכ"ז , מתגעגע לימים שלי איתה ואיתם. כאב שנצרב כקעקוע לגופי. וזורם לו אט אט, כארס משווע לליבי. אני בדרך לאטימות מוחלטת. אני חש בזאת. הצחוק כבר לא היה כפעם. הרצינות פינתה לה מקום חשוב בפניי, ובחיי. רגעים , נלווים רק עם זכרון, ועם כאב מלווה בדמעה נסתרת. חיי השתנו מדחי אל דחי. וזה רק בזמן כזה קצר. כזה קצר, שהחלטה כזו, גורלית, אכזרית מאין כמוה, שינתה אותם, לבלי היכר. הפכתי להיות חי - מת מהלך. זומבי. אמרתי בעבר, שגירושים הם לא מחלה. אני חוזר בי מדבריי. אני חליתי בזאת. ואני לא מתבייש להודות. אני אדם כנה ויודע להציב בפני מה עומד. וחש בזאת. כמו וירוס, שלא חולף ללא תרופה. זה כמו סיוט רע שלא נגמר.ולא ייגמר, כנראה. כי, כשהלב מלא באהבה, שום דבר לא ייעלם בן יום. והאכזבה ממלאה אותו בריקנות אין סופית. צר לי, שזה היה מעט ארוך, אך, פרקתי את תחושותיי אלו לרגע זה על הדף. כשמדובר באהבת אמת, שום דבר לא תם ונשלם. - שימי.

.

אחד כזה...מכל הלב. שאולי...אולי קצת ירגיע. ממני.

- ט'נקס דני, תחושות שבאות בגלים.

נרגעתי. הלילה הגיע.

- אם החיים היו נראים קצת אחרת.........קצת. לא הרבה.

ציירתי לי חיי זוגיות אחרים. לא פסחתי על אהבתי הכנה , לה ולילדים. נתתי הכל ומכל. ונשארתי חסר כל. הכל התהפך לו. היום הפך ללילה, הלילה הפך ליום. אני חרד רק מהמחשבה....לעצום את עיניי. חולם על אותה מציאות שבה הורגלתי לחיות. בלעדיה, ובלעדי הילדים. וכשאני מתעורר, אני נוחת לאותה עגמומיות של הלבד, והשקט הבלתי-נסבל, הנמשך, הלא מובן, הלא מוסבר, והכי מטריף את השכל. מחדלים, שיגיונות, כעסים מתמשכים, עלבונות, זה מה שליווה את תקופתי עימה בשנים האחרונות, ומה שהורס אותי, אני בכ"ז , מתגעגע לימים שלי איתה ואיתם. כאב שנצרב כקעקוע לגופי. וזורם לו אט אט, כארס משווע לליבי. אני בדרך לאטימות מוחלטת. אני חש בזאת. הצחוק כבר לא היה כפעם. הרצינות פינתה לה מקום חשוב בפניי, ובחיי. רגעים , נלווים רק עם זכרון, ועם כאב מלווה בדמעה נסתרת. חיי השתנו מדחי אל דחי. וזה רק בזמן כזה קצר. כזה קצר, שהחלטה כזו, גורלית, אכזרית מאין כמוה, שינתה אותם, לבלי היכר. הפכתי להיות חי - מת מהלך. זומבי. אמרתי בעבר, שגירושים הם לא מחלה. אני חוזר בי מדבריי. אני חליתי בזאת. ואני לא מתבייש להודות. אני אדם כנה ויודע להציב בפני מה עומד. וחש בזאת. כמו וירוס, שלא חולף ללא תרופה. זה כמו סיוט רע שלא נגמר.ולא ייגמר, כנראה. כי, כשהלב מלא באהבה, שום דבר לא ייעלם בן יום. והאכזבה ממלאה אותו בריקנות אין סופית. צר לי, שזה היה מעט ארוך, אך, פרקתי את תחושותיי אלו לרגע זה על הדף. כשמדובר באהבת אמת, שום דבר לא תם ונשלם. - שימי.

מקווה שתרופה תמהר להגיע ונשמתך תיהיה שקטה יותר

ומה שנותר לי לאמר לך מכול הלב תיהיה חזק ואל תתן לזה לגמור אותך אתה הורס את עצמך משהי מבוגרת אמרה לי טיפש זה שמתסכל בעברו ולא נהנה מעתידו שלו

- -ט'נקס, מון שרי, מה שלא הורג רק מחשל.

ולא סתם אמרה זאת, המבוגרת. נראה שהיה לה ניסיון חיים עשיר. אך, אני לא טיפש. אני סתם, הייתי נאיבי , ואוהב מכל הנשמה. מה שהיא לא ראתה...במשך כל תקופה ארוכה שכזו.וחבל. ממש חבל. ולא רצתה לקבל זאת ממני, למרות הפצרותיי הרבות. לא חוזה את עתידי, ולא מנבא אותו. חי בהווה, וקם ומתעורר לעתיד. ומה שנהיה עבר, כיום האתמול, מדחיק לפינה שקטה בלב, ממה שנשאר , מפינותיו הרבות, ואת העתיד אני רוקם בדמיוני. עף עג" הדמיון, ככל העולה על רוחי. מודה לך על עידודך ותמיכתך. ליל מנוחה, ויהי השם בעזרך, ובכולנו. - שימי.

אמת...בהצלחנ

- אם החיים היו נראים קצת אחרת.........קצת. לא הרבה.

ציירתי לי חיי זוגיות אחרים. לא פסחתי על אהבתי הכנה , לה ולילדים. נתתי הכל ומכל. ונשארתי חסר כל. הכל התהפך לו. היום הפך ללילה, הלילה הפך ליום. אני חרד רק מהמחשבה....לעצום את עיניי. חולם על אותה מציאות שבה הורגלתי לחיות. בלעדיה, ובלעדי הילדים. וכשאני מתעורר, אני נוחת לאותה עגמומיות של הלבד, והשקט הבלתי-נסבל, הנמשך, הלא מובן, הלא מוסבר, והכי מטריף את השכל. מחדלים, שיגיונות, כעסים מתמשכים, עלבונות, זה מה שליווה את תקופתי עימה בשנים האחרונות, ומה שהורס אותי, אני בכ"ז , מתגעגע לימים שלי איתה ואיתם. כאב שנצרב כקעקוע לגופי. וזורם לו אט אט, כארס משווע לליבי. אני בדרך לאטימות מוחלטת. אני חש בזאת. הצחוק כבר לא היה כפעם. הרצינות פינתה לה מקום חשוב בפניי, ובחיי. רגעים , נלווים רק עם זכרון, ועם כאב מלווה בדמעה נסתרת. חיי השתנו מדחי אל דחי. וזה רק בזמן כזה קצר. כזה קצר, שהחלטה כזו, גורלית, אכזרית מאין כמוה, שינתה אותם, לבלי היכר. הפכתי להיות חי - מת מהלך. זומבי. אמרתי בעבר, שגירושים הם לא מחלה. אני חוזר בי מדבריי. אני חליתי בזאת. ואני לא מתבייש להודות. אני אדם כנה ויודע להציב בפני מה עומד. וחש בזאת. כמו וירוס, שלא חולף ללא תרופה. זה כמו סיוט רע שלא נגמר.ולא ייגמר, כנראה. כי, כשהלב מלא באהבה, שום דבר לא ייעלם בן יום. והאכזבה ממלאה אותו בריקנות אין סופית. צר לי, שזה היה מעט ארוך, אך, פרקתי את תחושותיי אלו לרגע זה על הדף. כשמדובר באהבת אמת, שום דבר לא תם ונשלם. - שימי.

תתגבר כבר

היי שימי מידי פעם אני נכנסת לפורום ומאוד מתעניינת וקוראת כמעט הכל הכי אני נהנית לקרוא את מה שאתה כותב ומרגיש, אנ י חושבת שאתה ממש אבל על גרושתך די זמן הגיע הזמן להמשיך את חייך, ותתחיל כבר לעשות משהו עם עצמך, כדי לשכוח לפחות תנסה תצא עם חברים תעסיק את עצמך ולבסוף יעבור הכאב והצער שלך.אני ממש מבינה אותך אבל די הגיע הזמן לחיות. בהצלחה

- ט'נקס רינת. זה הולך בשלבים. ואני לא יכול לומר לליבי....

תחדל ללכת על פי צו השלבים הללו. התחושות שגואות בפנים, לא מתוות לי דרך אחרת , מאשר להעלותן על הכתב. זו דרך ההתבטאות שלי. שמביעה את הכנות האמיתית, ואת מה שאני חש באמת. ישנן עליות, ומורדות במצבי הרוח, אך, כפי שאמרתי הכל ניתן בשלבים שחלקם עברתי. מודה לך על מילותייך, ועל העידוד והתמיכה. ........תודה. ליל מנוחה לך - רינת.{משהו קטן ממני- }. - שימי.

- אם החיים היו נראים קצת אחרת.........קצת. לא הרבה.

ציירתי לי חיי זוגיות אחרים. לא פסחתי על אהבתי הכנה , לה ולילדים. נתתי הכל ומכל. ונשארתי חסר כל. הכל התהפך לו. היום הפך ללילה, הלילה הפך ליום. אני חרד רק מהמחשבה....לעצום את עיניי. חולם על אותה מציאות שבה הורגלתי לחיות. בלעדיה, ובלעדי הילדים. וכשאני מתעורר, אני נוחת לאותה עגמומיות של הלבד, והשקט הבלתי-נסבל, הנמשך, הלא מובן, הלא מוסבר, והכי מטריף את השכל. מחדלים, שיגיונות, כעסים מתמשכים, עלבונות, זה מה שליווה את תקופתי עימה בשנים האחרונות, ומה שהורס אותי, אני בכ"ז , מתגעגע לימים שלי איתה ואיתם. כאב שנצרב כקעקוע לגופי. וזורם לו אט אט, כארס משווע לליבי. אני בדרך לאטימות מוחלטת. אני חש בזאת. הצחוק כבר לא היה כפעם. הרצינות פינתה לה מקום חשוב בפניי, ובחיי. רגעים , נלווים רק עם זכרון, ועם כאב מלווה בדמעה נסתרת. חיי השתנו מדחי אל דחי. וזה רק בזמן כזה קצר. כזה קצר, שהחלטה כזו, גורלית, אכזרית מאין כמוה, שינתה אותם, לבלי היכר. הפכתי להיות חי - מת מהלך. זומבי. אמרתי בעבר, שגירושים הם לא מחלה. אני חוזר בי מדבריי. אני חליתי בזאת. ואני לא מתבייש להודות. אני אדם כנה ויודע להציב בפני מה עומד. וחש בזאת. כמו וירוס, שלא חולף ללא תרופה. זה כמו סיוט רע שלא נגמר.ולא ייגמר, כנראה. כי, כשהלב מלא באהבה, שום דבר לא ייעלם בן יום. והאכזבה ממלאה אותו בריקנות אין סופית. צר לי, שזה היה מעט ארוך, אך, פרקתי את תחושותיי אלו לרגע זה על הדף. כשמדובר באהבת אמת, שום דבר לא תם ונשלם. - שימי.

שימי

הי זאת אני אני גם גרושה ועברתי הרבה אני חושבת שאתה צודק כי כנראה היה לך טוב איתה ועם הילדים למי שלא היה טוב לא חושב כמוך או שאני לא צודקת?

היי מאחלת לך טוב

- אם החיים היו נראים קצת אחרת.........קצת. לא הרבה.

ציירתי לי חיי זוגיות אחרים. לא פסחתי על אהבתי הכנה , לה ולילדים. נתתי הכל ומכל. ונשארתי חסר כל. הכל התהפך לו. היום הפך ללילה, הלילה הפך ליום. אני חרד רק מהמחשבה....לעצום את עיניי. חולם על אותה מציאות שבה הורגלתי לחיות. בלעדיה, ובלעדי הילדים. וכשאני מתעורר, אני נוחת לאותה עגמומיות של הלבד, והשקט הבלתי-נסבל, הנמשך, הלא מובן, הלא מוסבר, והכי מטריף את השכל. מחדלים, שיגיונות, כעסים מתמשכים, עלבונות, זה מה שליווה את תקופתי עימה בשנים האחרונות, ומה שהורס אותי, אני בכ"ז , מתגעגע לימים שלי איתה ואיתם. כאב שנצרב כקעקוע לגופי. וזורם לו אט אט, כארס משווע לליבי. אני בדרך לאטימות מוחלטת. אני חש בזאת. הצחוק כבר לא היה כפעם. הרצינות פינתה לה מקום חשוב בפניי, ובחיי. רגעים , נלווים רק עם זכרון, ועם כאב מלווה בדמעה נסתרת. חיי השתנו מדחי אל דחי. וזה רק בזמן כזה קצר. כזה קצר, שהחלטה כזו, גורלית, אכזרית מאין כמוה, שינתה אותם, לבלי היכר. הפכתי להיות חי - מת מהלך. זומבי. אמרתי בעבר, שגירושים הם לא מחלה. אני חוזר בי מדבריי. אני חליתי בזאת. ואני לא מתבייש להודות. אני אדם כנה ויודע להציב בפני מה עומד. וחש בזאת. כמו וירוס, שלא חולף ללא תרופה. זה כמו סיוט רע שלא נגמר.ולא ייגמר, כנראה. כי, כשהלב מלא באהבה, שום דבר לא ייעלם בן יום. והאכזבה ממלאה אותו בריקנות אין סופית. צר לי, שזה היה מעט ארוך, אך, פרקתי את תחושותיי אלו לרגע זה על הדף. כשמדובר באהבת אמת, שום דבר לא תם ונשלם. - שימי.

היי שימימאמי

כלכך נכון מה שאתה מתאר ומרגיש חושבים כשמתגרשים נפתרים כל הבעיות אבל מסתבר שהבעיות באות בצרורות מלבד תהפוכות הנפש והסבל שבלב, הלבד הורג אותך מבפנים, מבינה אל ליבך מחזקת אותך כמה שאפשר חברתך האוהבת תות

- תודה לך תותי מתוקה.

מי אם לא את , תבין לליבי?.....
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
גרושים גרושות
בחר
בחר