היי ליאור

ראשית ברוכה הבאה לפורום אז כך,קראתי את כל השרשור,וממה שנראה לי בעין,זה שהחבר שלך שונה ממך במהותו. את מדברת על רגשות,כלומר את אשה אמוציונלית הוא כנראה אדם יותר מופנם,ייתכן ולא למד להחצין רגשות אולי סוחב איתו משהו מן העבר. מאוד קשה לאדם כזה,להיפתח,מה גם שאינו משתף איתך פעולה. אולי זה מטיבעו להיות כך,אדם שעובד על פי הגיון קר. היה לי חבר כזה,ולמרות הקשיחות היה מסוגל להביע את רגשותיו,אבל באופן דיי מדוד. מכאן שאם את מחפשת חום ואהבה,את צריכה למצוא לך פרטנר כמוך,רומנטיקן,אחרת תמיד יחסר לך משהו,כי סקס זה לא הכל בחיים,למרות שהוא מאוד חשוב,אך בלי הבעת רגשות,אינו שווה מאום.

אני מסכימה עם כל מה שנאמר ורוצה להוסיף משהו קטן

רואים שלמרות שאת מאוד רגשנית, את גם מבינה למה הקשר הזה לא טוב לך - מעבר לחסך שלך בחום, את בעצמך אמרת שהחלומות והשאיפות שלכם לא מסתדרים - וככה אי אפשר באמת לבנות קשר. תאמיני לי. הרי באיזה שהוא שלב כל הקטע הרגשי ייעלם ובסוף תישאר הזוגיות והמטרות המשותפות - ואם אין לכם את זה - אז זה יהיה עוד יותר קשה בהמשך. בהצלחה ותהיי חזקה. זה אף פעם לא קל. רעות

היי, יש לכם אחלה פורום. אני חייבת לשתף אתכם במשהו...

וזהו, זה שוב קורה. הוא יוצא מהדלת, וכנראה מחיי בפעם השנייה, וכנראה שעכשיו זה יהיה לתמיד. אחרי הפעם הקודמת התחתנתי עם מי שנתן לי את מה שהוא לא היה מסוגל לתת, התגרשתי אחרי שלוש שנים, שבמהלכן עוד חשבתי עליו מדי פעם, ואחרי שהתגרשתי נפגשנו, דיברנו וחזרנו. אהבה כזו, כמו שיש לי אליו היא אהבה תמימה. לא תלויה בכלום, פשוט אוהבת אותו. כמו אז, בגיל 17 - כמו אותה אהבה ראשונה שארכה כמה שנים ולאחריה לא האמנתי שאוכל אי פעם לאהוב כמו פעם, ואולי גם פחדתי מהעוצמה של אהבה כזו, והעדפתי להתפשר ואפילו להעדיף קשרים שבהם אני אוהבת, אבל פחות. מונעת מעצמי להתאהב עד כלות - גם כי חשבתי שאין יותר דברים יותר, וגם כמנגנון הגנה. מי צריך את הרגשות האלה אם בסוף נשברים כ"כ כשזה נגמר? אז אחרי אותה אהבה ראשונה ומטורפת, בגיל 21 ויתרתי על התחושה הזו והסתפקתי בפחות. ואחרי כמה שנים הכרתי אותו, בעבודה. מהרגע הראשון שראיתי אותו התאהבתי. לא רק חיצונית - הרגשתי שזה משהו פנימי ומטורף שמחבר אותי אליו זה היה הדדי. באותה תקופה הייתי עם מישהו אחר, מאושרת מאוד אבל הרגש היה חסר. כשנפרדתי מבן זוגי הקשר ביננו התחזק, והפכנו לזוג. וכנראה שכשמשיגים את מה שכ"כ רוצים, לא יודעים ממש מה לעשות עם זה, ונפרדנו. זה בא מהכיוון של שנינו - אבל זה היה בעיקר בגללו, הפחד מהמחויבות עשה את שלו, וזה נגמר. כמו שאמרתי, חצי שנה בערך אחרי זה התחתנתי. זה החזיק 3 שנים. היה לי טוב רוב הזמן, לא חסר לי כלום וקיבלתי המון אהבה, לפחות עד השנה האחרונה, ואיפשהו תמיד הרגשתי שמשהו לא סגור ביני לבין ההוא, שעדיין יש רגשות - כאלה שלא היו לי כלפי בעלי. אז אחרי שהתגרשתי נפגשנו. דיברנו איזה 6 שעות, הוצאנו הכל החוצה. כראינו שהשעה מתקרבת לזריחה, נשארתי לישון אצלו. חזרנו. הוא מעולם לא הפסיק לאהוב אותי, ואת זה אני יודעת בוודאות. הפעם הזו היתה מדהימה. יום אחרי שחזרנו הוא פינה לי מדף בארון ונתן לי מפתח לדירתו. לאחר ימים הוא התחיל לדבר איתי על מגורים משותפים, ילדים ומה לא. מאז עברו 3 חודשים, שבמהלכם הרגשות שלי חזרו - ובענק. שוב הרגשתי כמו באותה אהבה ראשונה, מתרגשת, מאוהבת עד כלות, אוהבת עד כאב. מאילוצים שונים לא יכולנו להיפגש כמו שצריך, הדינמיקה הפכה להיות לא טובה, הרגשנו כמו זוג תשוש ועייף שנפגש רק במיטה. הבנו שנינו שהוא לא יכול לספק לי את מה שאני באמת צריכה, למרות המאמצים שלי ושלו להתגמש ולהתפשר. יש כנראה דברים שאי אפשר להתפשר לגביהם. איך הוא הגדיר את זה? את הבת זוג המושלמת בשבילי - אני לא בן הזוג המושלם בשבילך - ואז נתן בידי את ההחלטה - ללכת או להישאר. ואז הגיעה שוב הדילמה - האם ללכת אחר הרגש המטורף הזה או להקשיב לראש שאומר - הלו, זה לא מתאים.. ואז החלטתי ערב אחד שאני לא מוותרת שוב על האהבה הזו. בבוקר קמתי והבנתי שהדברים לא ישתנו, וגם אם עכשיו זה בסדר, הכל יצוף שוב וכל התסכולים יצוצו מחדש. ומאז ההכרה הזו בכיתי כל יום. לא בכיתי ככה על גירושיי. ועכשיו נפרדנו. שוב. הוא בכה, אני בכיתי. שנינו כואבים אבל יודעים שאין ברירה. למה זה צריך להיות כ"כ קשה, יא אללה? סליחה על האורך, תודה למי שהחזיק מעמד...

מייל שלי z173946@walla.com

אשמח להכיר אותך

אשמח להכיר

אני מבינה שאתה נואש ומחפש בכל דרך להכיר את כולן
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
גרושים גרושות
בחר
בחר