דכאון

דכאון

שלום, אני נערה בת 17.מאז ומתמיד הייתי שקטה וביישנית. בכיתה ו' אני ושלוש בנות נוספות עברנו חרם כיתתי שהשאיר בי צלקות רבות. רק בשנה האחרונה הפסקתי לנטור טינה לאותן בנות שאירגנו את החרם והיום לומדות איתי.מאז לא הצלחתי להיכנס למעגל החברתי, אבל היו לי את אותן חברות שעברו איתי את החרם ושתי בנות נוספות שהכרנו בכיתה ז'. מאז התפרקנו ונותרנו אני ושתיים נוספות.עם אחת מהן אין לי בכלל נושאי דיבור משותפים והיא מעדיפה להסתובב עם בנות אחרות. לאחרונה, בעקבות מריבה בבית והתקף חרדה שבעקבותיו אני סובלת כחודש מתחושה של חוסר אויר אני מרגישה די אבודה. הדבר היחיד שהחזיק עד כה הוא שבשנה הבאה, כאשר אני אתגייס אנ אמצא חברים. אבל התחלתי לחשוב מה יקרה אם גם שם אני לא אמצא חברים. קשה לי להתאים את עצמי לחברה. כמי שאינה נמצאת בחברה אני מסתכלת מבחוץ ורואה הרבה צביעות,חנפנות ואני לא רוצה להיות כזאת. תודה על ההקשבה ואשמח אם מישהו יאיר את דרכי.

יצירת קשרים חברתיים

הי רקפת. את מספרת על בדידות חברתית, ועל תחושה של קושי ליצור קשריים חברתיים. קושי שנובע מטראומה שעברת, אבל גם מביקורת שהתחלת לפתח, בהקשר ליחסים חברתיים: צביעות וחנפנות שמאפיינים אותם, וכו'. את מבינה, שעל מנת שהמצב ישתנה, את צריכה ללמוד כישורים חברתיים, ובנוסף לכך - ללמוד לבחור את האנשים הנכונים, איתם תוכלי לפתח יחסים, ע"פ טעמך. לצערי, אני שומעת שהתחושות הקשות שאת חווה, משפיעות עליך גם ברמה הגופנית. תחושה של חוסר אוויר, והתקפי חרדה. הדברים שאת זקוקה להם ניתנים ללמידה ומצבך החברתי בר שינוי. אני מציעה שתדברי עם הורייך, ותפני לעזרה דווקא לפני שאת מגיעה לצבא, על מנת שכאשר תגיעי לשם, באמת תצליחי לחוש אחרת, ולמצא חברים, ולא תגררי איתך דפוס שהתחיל עם החרם של כיתה ו'. נשמח לסייע לך למצא עזרה, כנרת ומתי טל 0546499933 0546625123

כנרת טל מאיר


מאמנת ומטפלת הוליסטית


יועצת אישית-זוגית ומשפחתית


kineret44@gmail.com

לדעתי יהיה לך קל לשנות מבתך על הזולת אם תתרחקי ממקום החרם,הכי טוב לעבור דירה

קשה מאוד לשנות מה חושבים עליך אחרים,ויש כאלה שיסחבו מחשבות שליליות כלפיך עד יום מותם,יש אפשרות קשה יותר וזה לפגוש כל מחרימה לבד ולהסתדר איתה,אפילו לבקש ממנה סליחה,
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
יצירת מציאות
בחר
בחר