יש לי כמה דברים להגיד על זה.
1. איך יודעים שאנחנו "טובים" כאלה? אני למשל על עצמי יכול להעיד כבחור אולי לא רע, אבל עם פגמים מסוימים וממש לא צדיק מוחלט, משהו כזה, בינוני, אני מקוה לפחות.
2. אנחנו יודעים מה טוב לנו? מדי פעם כן, מדי פעם לא, על בן אדם לא בריא גופנית לא לבוא בטענות שהוא לא יכול להתגייס לגולני, כי זה לא התפקיד שלו ולא המקום שלו. הוא רוצה, אולי, אבל הוא לא יהיה שם, אבל כל זה רק בגלל שיש לו יעוד אחר בעולם הזה.
3. טוב ורע במימדים של העולם הזה הם דבר מוחלט, אבל טוב ורע במימדים של האדם זה דבר מאוד לא מוחלט, לכל אחד יש המקום המיועד לו בעולם הזה.
או במילים אחרות- למישהו יש כישרון מוזיקלי חבל על הזמן, אבל הוא לא למד מוזיקה, אבל הוא נברא כך שבלי מוזיקה לא יכול להיות מאושר, כי בכל שאר התחומים הוא יהיה כמו כולם, אז מי אשם שהוא לא למד מוזיקה? מה הקשר לריבונו של עולם? כולם מאושרים מבחינה חומרית באותו זמן לא יכולים להיות.
מה זה אושר? מדי פעם זה סתם חיוך של בן אדם אהוב, זה סתם הרגשה טובה, כל כך מעט, מצד שני אנחנו מאושרים עד הסוף רק פעמים בודדות בחיינו, תמיד חסר לנו משהו, אז אולי כל הבעיה רק בנו?
