חזקת החפות וה"ינשוף"

ותחשבו על זה

חזקת החפות...

שלום מכובדי קולקר, קראתי את מאמרך בעיון. אכן לכל נאשם יש את חזקת החפות ואיש אינו מערער עליה או מצר את אמיתותה. אלא מאי, אנו עוסקים בתקנות תעבורה שהציבור חייב לציית להן כמו שאמור לציית לחוקים. על מנת לאכוף את הציות לתקנות וחוקי התנועה נזקק השוטר למכשירי עזר (מצלמה, ינשוף, מד לייזר) ו/או לחושיו. אי ציות לתמרור "עצור" נאכף על פי חוש הראיה. חזקה על הסנגור שיגן על לקוחו וישאל האם השוטר רואה היטב, האם הוא פוזל, האם סובל מאסטיגמטיזם, ו/או מליקוי אחר שיש בו כדי לפגום בכושר הראיה. כך גם לגבי אכיפת חגורת בטיחות ולגבי עברות נוספות רבות. הכנת כתב אישום לנהג צריכה ביסוס על פי ראיות. אין לשוטר אלא מה שעיניו רואות ו"אם יש ספק אז אין ספק". במקרה של הינשוף, השוטר המפעיל יוצא מתוך הנחה כנה שהמכשיר תקין ועושה כפי ידיעתו והכשרתו כדי להפעילו על פי הנהלים. מובן כי כל תוצאה מעבר לרף היוצאת מן המכשיר משמשת ראיה לאשמת הנהג. הנהג מוזמן למשפט באשמת נהיגה בשכרות. לאחר הבדיקה הוא משוחרר לדרכו ואין עוצרים אותו ואין משליכין אותו לבית הכלא. למה?... בגלל חזקת החפות. מניחים לבית המשפט לחרוץ הדין. נ.ב. בשנת 1994 שר התחבורה היה ישראל קיסר.

אוקיי סיר= חומר למחשבה

מכובדי, עניין היינשוף הינו דוגמה קלסית לכל התנהלותה של המדינה, ובייחוד בעולם המשפט, על כל תחומיו. אינני חושב שיש צורך לחפור ולהגיע לעקרונות משפטיים כלאה ואחרים, כל אשר מתחייב הינו שמירה על עקרונות משפט רבים ובסיסיים; הליך הוגן, נטל ההוכחה ועוד ועוד ועוד. בעניין היינשוף אין צורך להרבות במילים: על המדינה להוכיח, כי המכשיר מוחזק כהלכה ומופעל בהתאם, זה הכל, ללא צורך בבחינת צורת קבלתו לשימוש במשטרה, (מכרז) וכדומה... כל המלחמות של חלק מעורכי הדין כאן, שרתו את המדינה ולמצער גם את מערכת המשפט! הסיבה הינה פשוטה, והיא: מאחר ובהן האינטרס האישי על כל המשתמע מכך, גבר בהרבה ביחס לאינטרס המוצהר!!!!!

חזקת החפות...

שלום מכובדי קולקר, קראתי את מאמרך בעיון. אכן לכל נאשם יש את חזקת החפות ואיש אינו מערער עליה או מצר את אמיתותה. אלא מאי, אנו עוסקים בתקנות תעבורה שהציבור חייב לציית להן כמו שאמור לציית לחוקים. על מנת לאכוף את הציות לתקנות וחוקי התנועה נזקק השוטר למכשירי עזר (מצלמה, ינשוף, מד לייזר) ו/או לחושיו. אי ציות לתמרור "עצור" נאכף על פי חוש הראיה. חזקה על הסנגור שיגן על לקוחו וישאל האם השוטר רואה היטב, האם הוא פוזל, האם סובל מאסטיגמטיזם, ו/או מליקוי אחר שיש בו כדי לפגום בכושר הראיה. כך גם לגבי אכיפת חגורת בטיחות ולגבי עברות נוספות רבות. הכנת כתב אישום לנהג צריכה ביסוס על פי ראיות. אין לשוטר אלא מה שעיניו רואות ו"אם יש ספק אז אין ספק". במקרה של הינשוף, השוטר המפעיל יוצא מתוך הנחה כנה שהמכשיר תקין ועושה כפי ידיעתו והכשרתו כדי להפעילו על פי הנהלים. מובן כי כל תוצאה מעבר לרף היוצאת מן המכשיר משמשת ראיה לאשמת הנהג. הנהג מוזמן למשפט באשמת נהיגה בשכרות. לאחר הבדיקה הוא משוחרר לדרכו ואין עוצרים אותו ואין משליכין אותו לבית הכלא. למה?... בגלל חזקת החפות. מניחים לבית המשפט לחרוץ הדין. נ.ב. בשנת 1994 שר התחבורה היה ישראל קיסר.

יעקבי - אולי תחזור ללמוד בתיכון אזרחות..... על הדרך קח כמה שיעורים במהות הדמוקרטיה.

חזקת החפות היא אחת מערכי היסוד בדמוקרטיה.היא אחת הסממנים המבדילים בין דמוקרטיה לבין דיקטטורה. בדרך להכשיר את השרץ שנקרא ינשוף בתי המשפט "מיסמסו" את היסוד הזה בתורת המשפט תוך שימוש במכבסת מילים. לידיעתך כל משפט מתחיל בחזקת החפות ! רק לאחר ההרשעה חזקת החפות מתחלפת במונח הורשע.

אוקיי סיר= חומר למחשבה

מכובדי, עניין היינשוף הינו דוגמה קלסית לכל התנהלותה של המדינה, ובייחוד בעולם המשפט, על כל תחומיו. אינני חושב שיש צורך לחפור ולהגיע לעקרונות משפטיים כלאה ואחרים, כל אשר מתחייב הינו שמירה על עקרונות משפט רבים ובסיסיים; הליך הוגן, נטל ההוכחה ועוד ועוד ועוד. בעניין היינשוף אין צורך להרבות במילים: על המדינה להוכיח, כי המכשיר מוחזק כהלכה ומופעל בהתאם, זה הכל, ללא צורך בבחינת צורת קבלתו לשימוש במשטרה, (מכרז) וכדומה... כל המלחמות של חלק מעורכי הדין כאן, שרתו את המדינה ולמצער גם את מערכת המשפט! הסיבה הינה פשוטה, והיא: מאחר ובהן האינטרס האישי על כל המשתמע מכך, גבר בהרבה ביחס לאינטרס המוצהר!!!!!

הלוואי והכל היה כדבריך

דע לך שרוב רובו של הקהל הקדוש המשרד המשפטים ובמשטרת ישראל גם לא יסכים איתך שעל המשטרה להוכיח את ערכו של המכשיר, וגם לא יכול לקבל את עקרון חזקת החפות. רק בימים אלו פגשו עורכי הדין בלשכת עורכי השדין את השר אופיר פינס שמחזיק בהצעת חוק לקבוע שכל מי שנשלחה לו הזמנה למשפט יוחזק כמי שקיבל אותה.... חזקות שבדין זה היום כמו ה"פוס" של משחקי הילדים. במקום שקצת קשה - אומרים "פוס" בתקנה כזו או אחרת.

חזקת החפות...

שלום מכובדי קולקר, קראתי את מאמרך בעיון. אכן לכל נאשם יש את חזקת החפות ואיש אינו מערער עליה או מצר את אמיתותה. אלא מאי, אנו עוסקים בתקנות תעבורה שהציבור חייב לציית להן כמו שאמור לציית לחוקים. על מנת לאכוף את הציות לתקנות וחוקי התנועה נזקק השוטר למכשירי עזר (מצלמה, ינשוף, מד לייזר) ו/או לחושיו. אי ציות לתמרור "עצור" נאכף על פי חוש הראיה. חזקה על הסנגור שיגן על לקוחו וישאל האם השוטר רואה היטב, האם הוא פוזל, האם סובל מאסטיגמטיזם, ו/או מליקוי אחר שיש בו כדי לפגום בכושר הראיה. כך גם לגבי אכיפת חגורת בטיחות ולגבי עברות נוספות רבות. הכנת כתב אישום לנהג צריכה ביסוס על פי ראיות. אין לשוטר אלא מה שעיניו רואות ו"אם יש ספק אז אין ספק". במקרה של הינשוף, השוטר המפעיל יוצא מתוך הנחה כנה שהמכשיר תקין ועושה כפי ידיעתו והכשרתו כדי להפעילו על פי הנהלים. מובן כי כל תוצאה מעבר לרף היוצאת מן המכשיר משמשת ראיה לאשמת הנהג. הנהג מוזמן למשפט באשמת נהיגה בשכרות. לאחר הבדיקה הוא משוחרר לדרכו ואין עוצרים אותו ואין משליכין אותו לבית הכלא. למה?... בגלל חזקת החפות. מניחים לבית המשפט לחרוץ הדין. נ.ב. בשנת 1994 שר התחבורה היה ישראל קיסר.

יעקובי, אתה מחמיץ משהו חשוב

חזקת החפות מגינה עליך ועלי מפני מקרים כאלה שבהם במקום להוכיח את אשמתנו - במקרה זה שכרות - אפשר יהיה לקבוע שמכונה מסויימת כבר קבעה את השכרות. במשפט מתוקן, ראיה יכולה להתקבל על ידי מי שערך אותה, ויכול להגן על התוכן שלה, על אמיתותו ודיוקו. במקרה של הינשוף, אלפי בני אדם הורשעו מבלי שהדבר הזה הוכח בבית המשפט מעולם, רק על סמך התקנה הזו שתיקן השר. תקנה כזו בטלה ומבוטלת, גם אם השר היה טורח לבחון את המכשיר היטב. כדי שיהיה לזה תוקף זה צריך להיות חוק של הכנסת, ואלי אפילו במסגרת חוק יסוד.

הלוואי והכל היה כדבריך

דע לך שרוב רובו של הקהל הקדוש המשרד המשפטים ובמשטרת ישראל גם לא יסכים איתך שעל המשטרה להוכיח את ערכו של המכשיר, וגם לא יכול לקבל את עקרון חזקת החפות. רק בימים אלו פגשו עורכי הדין בלשכת עורכי השדין את השר אופיר פינס שמחזיק בהצעת חוק לקבוע שכל מי שנשלחה לו הזמנה למשפט יוחזק כמי שקיבל אותה.... חזקות שבדין זה היום כמו ה"פוס" של משחקי הילדים. במקום שקצת קשה - אומרים "פוס" בתקנה כזו או אחרת.

קולקר: תגובתך לגבי חלקה השני של הערתי

לא פלא שבחרת להתעלם מבקורתי, בהערתי הנ"ל, על חלק מעו"ד והתנהלותם במהלך השנתיים האחרונות, בכל הנוגע למכשיר היינשוף! גדולתו של אדם היא להודות בטעויות שלו. ניהול הליך משפטי הינו טיפול בסוגיות משפטיות העולות מהתיק עצמו, יהא העניין אשר יהיה. ניהול הליך משפטי בדרך של מלחמה, תוך פגיעה בכל הסובבים אותך, תובעים, שופטים, חברים למקצוע ואחרים... כל זאת למטרה שונה מזו המוצהרת, הינו עניין פסול, ואין זה משנה, שעניין זה בא תחת כותרת המכילה כל הדברים הנעלים בעולם המשפט ובכלל!!!!! חומר למחשבה

יעקבי - אולי תחזור ללמוד בתיכון אזרחות..... על הדרך קח כמה שיעורים במהות הדמוקרטיה.

חזקת החפות היא אחת מערכי היסוד בדמוקרטיה.היא אחת הסממנים המבדילים בין דמוקרטיה לבין דיקטטורה. בדרך להכשיר את השרץ שנקרא ינשוף בתי המשפט "מיסמסו" את היסוד הזה בתורת המשפט תוך שימוש במכבסת מילים. לידיעתך כל משפט מתחיל בחזקת החפות ! רק לאחר ההרשעה חזקת החפות מתחלפת במונח הורשע.

מיקי, מאסתי בתגובותיך.

יעקובי, אתה מחמיץ משהו חשוב

חזקת החפות מגינה עליך ועלי מפני מקרים כאלה שבהם במקום להוכיח את אשמתנו - במקרה זה שכרות - אפשר יהיה לקבוע שמכונה מסויימת כבר קבעה את השכרות. במשפט מתוקן, ראיה יכולה להתקבל על ידי מי שערך אותה, ויכול להגן על התוכן שלה, על אמיתותו ודיוקו. במקרה של הינשוף, אלפי בני אדם הורשעו מבלי שהדבר הזה הוכח בבית המשפט מעולם, רק על סמך התקנה הזו שתיקן השר. תקנה כזו בטלה ומבוטלת, גם אם השר היה טורח לבחון את המכשיר היטב. כדי שיהיה לזה תוקף זה צריך להיות חוק של הכנסת, ואלי אפילו במסגרת חוק יסוד.

רמת הפרט ורמת העל

מכובדי קולקר, בדברי התכוונתי לרמת הפרט. לאמר, שוטר מקבל מכשיר ועליו לתפעל אותו ע"מ להוציא ממנו ראיות. הוא יוצא מתוך הנחה שהכל תקין עם המכשיר מבחינת אישורים, תחזוקה וכו'. לא יעלה על דעתו להתעמק בדברים שברומו של עולם כמו תו-תקן ועמידה בתקינה בינ-לאומית. אלה היו צריכים להיות מטופלים ע"י אינסטציה גבוהה יותר. בוא נניח שהמכשיר דייקן, מהימן ואמין. כל המלחמה שאתה מנהל תיסוב סביב פרוצדורת הרכישה, הקליטה והאישרור. על מצפון מי תרבוץ הנקיפה בגין הרשעות שלא על פי דין? האם על השוטר בשטח שלא עלה על דעתו לבדוק נתונים שהם למעלה מהשגתו או שמא על הרשויות שאותן אתה תוקף? תאמין לי שאני מוטרד בנושא זה.

קולקר: תגובתך לגבי חלקה השני של הערתי

לא פלא שבחרת להתעלם מבקורתי, בהערתי הנ"ל, על חלק מעו"ד והתנהלותם במהלך השנתיים האחרונות, בכל הנוגע למכשיר היינשוף! גדולתו של אדם היא להודות בטעויות שלו. ניהול הליך משפטי הינו טיפול בסוגיות משפטיות העולות מהתיק עצמו, יהא העניין אשר יהיה. ניהול הליך משפטי בדרך של מלחמה, תוך פגיעה בכל הסובבים אותך, תובעים, שופטים, חברים למקצוע ואחרים... כל זאת למטרה שונה מזו המוצהרת, הינו עניין פסול, ואין זה משנה, שעניין זה בא תחת כותרת המכילה כל הדברים הנעלים בעולם המשפט ובכלל!!!!! חומר למחשבה

תראה איש

אני לא מבין לאיזו הערה אתה מתכוון ועל מה אתה רוצה שאגיב. כמו כן אני לא מבין על אילו טעויות שלי אתה מרמז. תאמר בפשטות ואני אשיב לך. ההערה המעצבנת הזו שלפיה ידעת שאתעלם ממשהו איננה במקומה. אם אני מתעלם זה בדרך כלל רק במקרים של טפשות או טמטום או רשע שעדיף להתעלם מהם. במקרה הזה לא התעלמתי. אם חשובה לך תגובתי, תסביר את עצמך ואני מניח שלא תהיה לי סיבה לא להגיב.

אז כך:

ראשית כל בלי להעליב ובלי להיעלב, בלי טמטום ובלי טפשות ומילים פוגעניות שמקומן באתרים ובפורמים אחרים, ומכל מקום אין לכוונם אלי! ההערה שלי התייחסה לעו"ד שניהלו בעניינו (ינשוף) הליכים משפטיים, בצורה מוטעית בעליל. החל בטענת רכישת המכשיר בדרך לא דרך, כאשר אין לטענה הזו כל ערך משפטי, גם אם הייתה מתקבלת ע"י בית המשפט ...וכו' כמו גם הטענה בתיקי סירוב, כי מכשיר היינשוף אינו חוקי וכדומה... (ראה בעניין זה פסיקתו של בית המשפט המחוזי בי-ם)! וכלה בבקשה למסירת המכשיר לידי הסניגוריה לשם "בדיקתו"!!!!! ניהול תיק משפטי לשם משיכת תשומת לב ציבורית ועיתונאית בצורה כזו או אחרת, איננה משרתת את המתדיין (הנאשם) ולא אחרים, אם כי בכוחה (כמו במקרה כאן) לפגוע בהם, על ידי כך, שהיא שרתה את המשטרה, ולמצער וכצפוי את בית המשפט, והביאה לתוצאות הצפויות והמיוחלות לעו"ד ולקופה האישית שלהם!!!!!!!!!!!!!!!

טוב אז הנה תשובותי ותראה מהן שההנחה שאתחמק הייתה שגויה.

נשעה מאוחרת ואתחיל בתשובה מחדש

מתשובותי תיווכח שלא היה מקום להניח שלא אשיב מו גם הטענה בתיקי סירוב, כי מכשיר היינשוף אינו חוקי וכדומה...(ראה בעניין זה פסיקתו של בית המשפט המחוזי בי-ם)! הטענה בתיקי הסירוב שהמכשיר לא חוקי לא הייתה מיותרת כלל וכלל. היא נטענת גם בתיקים הרגילים ועדין לא נאמרה בה המילה האחרונה. אני לא יודע לאיזו פסיקה אתה מכוון אבל עד היום לא ראיתי אפילו פסק דין אחד שהתמודד עם הטענה. השופט רובינשטיין בעניין נועם גד אמר דברים הפכים מזה, ובעצם נתן תוקף מלא לטענה, אבלבחר לתת למדינה ארכת חסד לתקן את המעוות עד 11 ביוני. כזכור המדינה לא עמדה במשימה וחוייבה בתשלום 25000 ש"ח קנס. לדעתי העניין הזה עוד יתפוס כותרות. אגב, בעניין תיקי סירוב, דחתה השופטת פראג סיכומים מקיפים שכתבתי, לצערי ללא הנמקות מתחייבות, אך הלקוח שלי "זכה" אצלה בעונש מופחת ביותר, שהפך את הערעור לבלתי מעשי. (לפי שיטת ארבל הכנסתי גול למשטרה....), אבל העניין עוד יחזור וימוצה. וכלה בבקשה למסירת המכשיר לידי הסניגוריה לשם "בדיקתו"!!!!! בעניין זה כבר אמרתי את דברי כמה פעמים וחשבתי שאין צורך שאחזור: השופט טננבוים בציע לי את המכשיר לבדיקה בימים שבהם אותו עו"ד נאלץלהילחם על כך, ואני סרבתי. הסירובשלי נבע לא רק מהמניעים הטקטים שאתה מונה, אלא גם מאלו העקרוניים: התפקיד הוא תפקידו של שר התחבורה ולא אני או מומחי השופט יכולים להתנות על החוק!! לכן "בכיתי" על הטפשות וקוצר הרואי שבמהלך, ואני מסכים איתך שהוא תוכנן ומנוצל בפועל למטרה פסולה וקצרת טווח. אגב מתשובתי תבין שאני לא מתרגש מהניסוי הקיקיוני הזה. עורך דין כלשהו או הצומחה מטעמו לא יכולים להליף דרישות חוק ובדר ציבורי תקינים. אם לא עניתי על הכל הער לי.

מיקי, מאסתי בתגובותיך.


יעקבי - מאסת ?! אל תקרא !

כמה פשוט !

חזקת החפות וה"ינשוף"

ותחשבו על זה

ידידי קולקר מה קרה.........

מן הצדק שתפרסם גם החלטות כאלו באתר שלך ולא רק קטעי נצחונות בית המשפט לתעבורה בית משפט לתעבורה ת"א - יפו ת 030059/07 בפני: כב' השופט ישראל ויטלסון תאריך: 02/09/2009 בעניין: מדינת ישראל המאשימה - נ ג ד - אסולין אבירן ע"י ב"כ עו"ד קולקר הנאשם החלטה נגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ב- 22/06/2007 נהג הנאשם ברכב שעה שבגופו נמצא ריכוז של 275 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף, בניגוד לסעיף 62(3) לפקודת התעבורה (נ"ח) התשכ"א – 1961. הנאשם כפר בהאשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות. מטעם התביעה העיד השוטר שחר חמו. לפי עדותו הוא ביצע את בדיקת הינשוף לנאשם. הבדיקה נערכה לאחר שהוא וידא כי הנאשם לא שתה, לא הקיא ולא עישן טרם הבדיקה. בבדיקה שנערכה לנאשם נמצא ריכוז של 275 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד של אוויר נשוף כמופיע בפלט המכשיר ת/1. השוטר גיל גואטה העיד כאשר עדותו נשענת על רישומיו. לפי עדותו הוא זה אשר עצר את הרכב בצד הדרך. הוא הריח ריח אלכוהול מפיו של הנאשם. זה האחרון אף אישר בפניו כי טרם הנהיגה הוא שתה "רק שתי בירות קטנות". העד צברי שחר העיד כי הוא זה אשר ערך את בדיקת התקינות התקופתית למכשיר. לפי בדיקותיו נמצא מכשיר הינשוף תקין. בתום פרשת התביעה הוגשה הבקשה בטענה כי אין להשיב לאשמה. הבקשה טוענת באשר לתקינות מכשיר הינשוף, תקינות ההפעלה ובהסתמך על חוות דעת של ד"ר אלמוג שניתנה בבית משפט אחר, המדברת על המלצתו לקבוע ריכוז של 290 מיקרוגרם כמנטרל חשש לסטיות אי ודאות. לאחר עיון בתוכן הבקשה לא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה. זאת לדעת, טענת אין להשיב לאשמה משמעותה: "אין בראיות שהוגשו לבית המשפט מטעם התביעה כדי לבסס הרשעה אפילו יינתן מלא האמון, ויוענק להן מלוא המשקל הראיתי". במצב כזה אין הצדקה לדרוש מן הנאשם להתגונן, שכן אין לו "מה" להתגונן וראוי לזכותו (י.קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, א' עמד 1446). רמת ההוכחה הנדרשת היא כי על פי החוק "למידה הקבועה", 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד בדוגמא של אוויר נשוף. מי שעבר במדידה ריכוז זה, כמוהו כנהג בשכרות - בהגדרה. לעניין מהימנות העדים, מקצועיותם, אמינות המכשיר ותכונותיו, הרי ששאלות אלה יבחנו בתום ההליכים ולא בשלב זה. בשלב זה, שבו בית המשפט אינו דן בשיקולי מהימנות ומשקל אין לדקדק כחוט השערה, ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי יסוד משני, מאלה שהוזכרו בכתב האישום (ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' רפאל כחלון). כאמור, על פי ראיות התביעה שהוצגו, התביעה עברה את הסף הנדרש, אני קובע כי על הנאשם להשיב לאישום. ניתנה היום, י"ג באלול, תשס"ט (02 בספטמבר 2009) במעמד הצדדים. ויטלסון ישראל – שופט סגן נשיא
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיני תעבורה
בחר
בחר