עפ 7145/00
בפני:נ כבוד השופט ג. גלעדי, סגן - נשיא
תאריך:ב 19.7.01
המערער:ו פרפרה מרדכי
נגד
המשיבה:נ מדינת ישראל
פסק-דין
.1בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (לתעבורה) בבאר-שבע (כב'
השופט ד.לנדסמן), על פיו הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, באי-ציות לתמרור "עצור", בכך שלא עצר את רכבו. בשל עבירה זו, נדון המערער, לתשלום קנס בסך -. 500ש"ח ולפסילה מהחזקת רשיון נהיגה על תנאי, לתקופה של חודשיים.
.2בבית משפט קמא, העיד השוטר חזי צח, כי הוא ישב במכוניתו, ליד צומת
הרחובות דוד אלעזר - יעקב צור, בבאר-שבע. אורות מכוניתו היו כבויים וגם האור המהבהב בדרך כלל, על גג מכונית המשטרה, לא דלק.
הוא הבחין במכונית פרטית, מהפירמה "דייהו" בצבע כסף, מתקרבת לצומת
ברח' דוד אלעזר. מכיוון בוא המכונית הפרטית, היה תמרור "עצור" לפני הצומת.
לפני המכונית הפרטית, נסעו שתי מכוניות, באותו כיוון, כל אחת בנתיב נפרד.
המכונית הפרטית היתה מאחרי אחת משתי המכוניות. שתי המכוניות "הקדמיות"
עצרו ואח"כ המשיכו בנסיעתן. המכונית מהפירמה "דייהו", נעצרה אחרי אחת המכוניות, וכשזו החלה בנסיעה, נסעה מכונית ה"דייהו" לתוך הצומת, מבלי לעצור פעם נוספת. השוטר רדף אחרי מכונית ה"דייהו" עצר אותה ורשם לנהגה - הוא המערער- דו"ח.
.3המערער העיד בבית משפט קמא, כי לא היה כלל תמרור "עצור" מכיוון בואו לצומת. לפני מכונית המערער, נסע רכב אחר ועצר לפני הצומת והנאשם נאלץ לעצור אחריו.
הנאשם לא העיד, כי עצר פעם נוספת, לאחר שהרכב שלפניו התחיל בנסיעה.
.4פרט לשוטר ולנאשם לא העידו, עדים אחרים בבית משפט קמא.
בית משפט קמא, קיבל את גירסת השוטר וקבע שעדות המערער, לא היתה מהימנה
עליו ועל כן הוא הרשיע את המערער.
.5בערעור זה, כבר לא כופר המערער בעובדה, שהיה תמרור "עצור" לפני הצומת, אלא טוען, שמאחר שעצר לאחר הרכב שנעצר לפניו, לפני הצומת, והיה לו שדה ראייה לתוך הכביש החוצה, אין הוא חייב לעצור פעם נוספת, לאחר שהרכב שלפניו, התחיל בנסיעתו, ועל כן יש לזכותו.
בערעורו סומך המערער - שלא היה מיוצג - על פסק דינו של כב' השופט מודריק, בע.פ. (ת"א) 4425/98 (מדינת ישראל נגד מוריס לוי), טרם פורסם.
.6תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א קובעת:ב
"נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור,יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה ואם סומן קו עצירה, לפני קו העצירה ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר, המתקרב או נכנס לצומת מכביש אחר".
החובה שמטילה תקנה זו, על הנהג, המתקרב לצומת, כאשר תמרור "עצור" מוצב לפני הצומת, היא לעצור את רכבו, לפני קו העצירה (אם יש קו עצירה), או במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה (אם אין קו עצירה) ולהעניק זכות קדימה, לרכב המתקרב לצומת, בכביש החוצה.
עצירה פירושה, עמידה מוחלטת של הרכב.
לגבי פסק דינו של כב' השופט מודריק, בתיק ע.פ. (ת"א) 4425/98, שכח המערער לציין, כי כב' השופט מודריק עצמו, חזר בו, ממה שאמר באותו פסק דין, בפסק דין מאוחר יותר.
בע"פ (ת"א) 553/98, (מדינת ישראל נגד יוסף וייס), טרם פורסם, דינים מחוזי, כרך ל"ב (חלק 5) עמוד 949שניתן ביום 20.12.98(תדפיס מפסק הדין, מתוייק בתיק זה), אמר כב' השופט מודריק:ו
"בעצמי פסקתי לפני זמן קצר ביותר, שכפל עצירה לפני צומת איננו נחוץ... על כן, אף על פי שאני סבור שהפירוש שנתתי לתקנה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה ועם תכליתה, נראה לי כעת, שלשם תקנת הציבור, על מנת שלא יינתנו
לה פירושים בלתי סבירים שלא ניתנים לבירור, מוטב לפרש את התקנה על דרך הצמצום, גם אם יש בה משום אי נוחות מסויימת לנהג".
בהמשך אותו פסק דין, מציע כב' השופט מודריק, לפרש את התקנה כך, שאם יש קו עצירה, חובה לעצור לפני קו העצירה, עד מטר אחד, ואם אין קו עצירה, כי אז החובה לעצור, במקום שניתן לראות את הדרך החוצה משני הכיוונים.
בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, נדחתה. ראה רע"פ 952/99 (וייס נגד מדינת ישראל) דינים עליון, נ"ו, עמ' .404
.7לדעתי, יש לקבוע הלכה ברורה בנושא זה. של חובת התנהגות הנהג, כאשר תמרור "עצור" מוצב לפני צומת. הכוונה בהצבת תמרור "עצור", היא לאפשר זכות קדימה, לרכב המתקרב לצומת, בכביש החוצה, על כן, חובה על נהג, המתקרב לצומת, אשר מכיוון בואו, מוצב תמרור "עצור", לעצור כליל את רכבו ולצפות לעבר שני הכיוונים, בכביש החוצה. כאשר יש קו עצירה לבן על הכביש, תהיה העצירה, סמוך מאוד לפני קו העצירה, היינו קירבה שלא תהיה גדולה ממטר אחד. כאשר אין קו עצירה בכביש, מקום העצירה יהיה סמוך לפני קו הצומת הדמיוני, היינו שפת הכביש החוצה, הקרובה ביותר לכביש ממנו בא הנהג. כיוון שזה המקום הטוב ביותר לראות את התנועה המתקרבת בכביש החוצה (משני הכיוונים), מבלי להפריע או לסכן את התנועה.
מכל מקום, עצירה אחרי מכונית אחרת, שעצרה לפני הצומת, איננה מהווה ציות
לתמרור ה"עצור", שכן עצירה זו, באה משום אילוץ, שנובע מחסימת הדרך, על ידי
המכונית שנוסעת לפני הנהג שבו מדובר.
גם אם נהג נאלץ לעצור, משום שמכונית אחרת עצרה לפניו לפני הצומת, עליו
לחזור ולעצור, לפני הצומת, בהיותו נהג הרכב הראשון, בטור שלפני הצומת.
שכן, עצירה אחרי מכונית אחרת, איננה מאפשרת, בדרך כלל, שדה ראייה חופשי,
לשני הצדדים בכביש החוצה.
רק עצירה, כשהנהג ראשון לפני הצומת, מאפשרת לו ראייה טובה, לכביש החוצה.
על כן, כאשר אין קו עצירה לבן, חייב הנהג, לעצור בכל מקרה, לפני הצומת,
סמוך לקו הצומת הדמיוני, כאשר רכבו הוא הראשון, מבין כל כלי הרכב באותו נתיב,
גם אם עצר קודם לכן, בשל כך, שמכונית אחרת, עצרה לפניו, לפני הצומת.
הסתפקות בעצירה אחת, אחרי רכב אחר, איננה ציות להוראת תמרור העצור, שכן הנהג, במקרה כזה, לא עצר במקום הטוב ביותר, כדי לראות את התנועה בכביש החוצה, אלא עצר, משום אילוץ שכפה עליו נהג הרכב הקודם, שעצר את רכבו לפני הצומת.
היות ובמקרה זה, המערער טען בסיכומיו בכתב, כי המשיך "לגלוש" לתוך הצומת
אחרי המכונית, שנכנסה לצומת, לפניו, המסקנה היא, שהוא לא עצר, פעם נוספת,
כאשר התקרב לצומת ובכך לא ציית להוראות התמרור "עצור".
מכל מקום, משהאמין בית משפט קמא לעדות השוטר, אין מקום להתערב בהרשעה.
לעניין העונש, נראה לי, כי אם העבירה הייתה מסוג ברירת קנס, והמערער בחר להישפט, ניתן היה להסתפק בקנס גבוה יותר מברירת הקנס המקורית, ולא להוסיף למערער עונש של פסילה על תנאי.
5129371 לפיכך, אני מחליט לדחות את הערעור, כפוף לכך, שעונש פסילת רשיון הנהיגה על תנאי, שהוטל על המערער בבית משפט קמא יבוטל.
עונש הקנס שהוטל, יעמוד בעינו.
ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"א (19.07.2001) במעמד המערער עצמו ועו"ד אברהם מטעם המדינה.
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח