תנו לבית המשפט לדבר-חובת עצירה

עפ 7145/00 בפני:נ כבוד השופט ג. גלעדי, סגן - נשיא תאריך:ב 19.7.01 המערער:ו פרפרה מרדכי נגד המשיבה:נ מדינת ישראל פסק-דין .1בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (לתעבורה) בבאר-שבע (כב' השופט ד.לנדסמן), על פיו הורשע המערער, לאחר שמיעת הראיות, באי-ציות לתמרור "עצור", בכך שלא עצר את רכבו. בשל עבירה זו, נדון המערער, לתשלום קנס בסך -. 500ש"ח ולפסילה מהחזקת רשיון נהיגה על תנאי, לתקופה של חודשיים. .2בבית משפט קמא, העיד השוטר חזי צח, כי הוא ישב במכוניתו, ליד צומת הרחובות דוד אלעזר - יעקב צור, בבאר-שבע. אורות מכוניתו היו כבויים וגם האור המהבהב בדרך כלל, על גג מכונית המשטרה, לא דלק. הוא הבחין במכונית פרטית, מהפירמה "דייהו" בצבע כסף, מתקרבת לצומת ברח' דוד אלעזר. מכיוון בוא המכונית הפרטית, היה תמרור "עצור" לפני הצומת. לפני המכונית הפרטית, נסעו שתי מכוניות, באותו כיוון, כל אחת בנתיב נפרד. המכונית הפרטית היתה מאחרי אחת משתי המכוניות. שתי המכוניות "הקדמיות" עצרו ואח"כ המשיכו בנסיעתן. המכונית מהפירמה "דייהו", נעצרה אחרי אחת המכוניות, וכשזו החלה בנסיעה, נסעה מכונית ה"דייהו" לתוך הצומת, מבלי לעצור פעם נוספת. השוטר רדף אחרי מכונית ה"דייהו" עצר אותה ורשם לנהגה - הוא המערער- דו"ח. .3המערער העיד בבית משפט קמא, כי לא היה כלל תמרור "עצור" מכיוון בואו לצומת. לפני מכונית המערער, נסע רכב אחר ועצר לפני הצומת והנאשם נאלץ לעצור אחריו. הנאשם לא העיד, כי עצר פעם נוספת, לאחר שהרכב שלפניו התחיל בנסיעה. .4פרט לשוטר ולנאשם לא העידו, עדים אחרים בבית משפט קמא. בית משפט קמא, קיבל את גירסת השוטר וקבע שעדות המערער, לא היתה מהימנה עליו ועל כן הוא הרשיע את המערער. .5בערעור זה, כבר לא כופר המערער בעובדה, שהיה תמרור "עצור" לפני הצומת, אלא טוען, שמאחר שעצר לאחר הרכב שנעצר לפניו, לפני הצומת, והיה לו שדה ראייה לתוך הכביש החוצה, אין הוא חייב לעצור פעם נוספת, לאחר שהרכב שלפניו, התחיל בנסיעתו, ועל כן יש לזכותו. בערעורו סומך המערער - שלא היה מיוצג - על פסק דינו של כב' השופט מודריק, בע.פ. (ת"א) 4425/98 (מדינת ישראל נגד מוריס לוי), טרם פורסם. .6תקנה 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א קובעת:ב "נהג רכב המתקרב לצומת שלפניו מוצב תמרור המציין חובה לעצור,יעצור במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה ואם סומן קו עצירה, לפני קו העצירה ויתן את זכות הקדימה לרכב אחר, המתקרב או נכנס לצומת מכביש אחר". החובה שמטילה תקנה זו, על הנהג, המתקרב לצומת, כאשר תמרור "עצור" מוצב לפני הצומת, היא לעצור את רכבו, לפני קו העצירה (אם יש קו עצירה), או במקום שיוכל לראות את התנועה בדרך החוצה (אם אין קו עצירה) ולהעניק זכות קדימה, לרכב המתקרב לצומת, בכביש החוצה. עצירה פירושה, עמידה מוחלטת של הרכב. לגבי פסק דינו של כב' השופט מודריק, בתיק ע.פ. (ת"א) 4425/98, שכח המערער לציין, כי כב' השופט מודריק עצמו, חזר בו, ממה שאמר באותו פסק דין, בפסק דין מאוחר יותר. בע"פ (ת"א) 553/98, (מדינת ישראל נגד יוסף וייס), טרם פורסם, דינים מחוזי, כרך ל"ב (חלק 5) עמוד 949שניתן ביום 20.12.98(תדפיס מפסק הדין, מתוייק בתיק זה), אמר כב' השופט מודריק:ו "בעצמי פסקתי לפני זמן קצר ביותר, שכפל עצירה לפני צומת איננו נחוץ... על כן, אף על פי שאני סבור שהפירוש שנתתי לתקנה עולה בקנה אחד עם לשון התקנה ועם תכליתה, נראה לי כעת, שלשם תקנת הציבור, על מנת שלא יינתנו לה פירושים בלתי סבירים שלא ניתנים לבירור, מוטב לפרש את התקנה על דרך הצמצום, גם אם יש בה משום אי נוחות מסויימת לנהג". בהמשך אותו פסק דין, מציע כב' השופט מודריק, לפרש את התקנה כך, שאם יש קו עצירה, חובה לעצור לפני קו העצירה, עד מטר אחד, ואם אין קו עצירה, כי אז החובה לעצור, במקום שניתן לראות את הדרך החוצה משני הכיוונים. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה, נדחתה. ראה רע"פ 952/99 (וייס נגד מדינת ישראל) דינים עליון, נ"ו, עמ' .404 .7לדעתי, יש לקבוע הלכה ברורה בנושא זה. של חובת התנהגות הנהג, כאשר תמרור "עצור" מוצב לפני צומת. הכוונה בהצבת תמרור "עצור", היא לאפשר זכות קדימה, לרכב המתקרב לצומת, בכביש החוצה, על כן, חובה על נהג, המתקרב לצומת, אשר מכיוון בואו, מוצב תמרור "עצור", לעצור כליל את רכבו ולצפות לעבר שני הכיוונים, בכביש החוצה. כאשר יש קו עצירה לבן על הכביש, תהיה העצירה, סמוך מאוד לפני קו העצירה, היינו קירבה שלא תהיה גדולה ממטר אחד. כאשר אין קו עצירה בכביש, מקום העצירה יהיה סמוך לפני קו הצומת הדמיוני, היינו שפת הכביש החוצה, הקרובה ביותר לכביש ממנו בא הנהג. כיוון שזה המקום הטוב ביותר לראות את התנועה המתקרבת בכביש החוצה (משני הכיוונים), מבלי להפריע או לסכן את התנועה. מכל מקום, עצירה אחרי מכונית אחרת, שעצרה לפני הצומת, איננה מהווה ציות לתמרור ה"עצור", שכן עצירה זו, באה משום אילוץ, שנובע מחסימת הדרך, על ידי המכונית שנוסעת לפני הנהג שבו מדובר. גם אם נהג נאלץ לעצור, משום שמכונית אחרת עצרה לפניו לפני הצומת, עליו לחזור ולעצור, לפני הצומת, בהיותו נהג הרכב הראשון, בטור שלפני הצומת. שכן, עצירה אחרי מכונית אחרת, איננה מאפשרת, בדרך כלל, שדה ראייה חופשי, לשני הצדדים בכביש החוצה. רק עצירה, כשהנהג ראשון לפני הצומת, מאפשרת לו ראייה טובה, לכביש החוצה. על כן, כאשר אין קו עצירה לבן, חייב הנהג, לעצור בכל מקרה, לפני הצומת, סמוך לקו הצומת הדמיוני, כאשר רכבו הוא הראשון, מבין כל כלי הרכב באותו נתיב, גם אם עצר קודם לכן, בשל כך, שמכונית אחרת, עצרה לפניו, לפני הצומת. הסתפקות בעצירה אחת, אחרי רכב אחר, איננה ציות להוראת תמרור העצור, שכן הנהג, במקרה כזה, לא עצר במקום הטוב ביותר, כדי לראות את התנועה בכביש החוצה, אלא עצר, משום אילוץ שכפה עליו נהג הרכב הקודם, שעצר את רכבו לפני הצומת. היות ובמקרה זה, המערער טען בסיכומיו בכתב, כי המשיך "לגלוש" לתוך הצומת אחרי המכונית, שנכנסה לצומת, לפניו, המסקנה היא, שהוא לא עצר, פעם נוספת, כאשר התקרב לצומת ובכך לא ציית להוראות התמרור "עצור". מכל מקום, משהאמין בית משפט קמא לעדות השוטר, אין מקום להתערב בהרשעה. לעניין העונש, נראה לי, כי אם העבירה הייתה מסוג ברירת קנס, והמערער בחר להישפט, ניתן היה להסתפק בקנס גבוה יותר מברירת הקנס המקורית, ולא להוסיף למערער עונש של פסילה על תנאי. 5129371 לפיכך, אני מחליט לדחות את הערעור, כפוף לכך, שעונש פסילת רשיון הנהיגה על תנאי, שהוטל על המערער בבית משפט קמא יבוטל. עונש הקנס שהוטל, יעמוד בעינו. ניתן היום כ"ח בתמוז, תשס"א (19.07.2001) במעמד המערער עצמו ועו"ד אברהם מטעם המדינה. נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח

תנו לבית המשפט לגמגם

עו"ד ארבל, תודה על פסק הדין המחכים. לא פעם שמעתי את כלל "הסמיטריילר" - אם הסוס עצר למה העגלה צריכה לעצור גם? וגם פסיקות לכאו ולכאן. אני מסכים עם החלטת כבוד השופט - אך כואב על הגימגום וחוסר האחידות בשפיטה. במיוחד צורם חזרתו מדבריו של כב’ השופט מודריק. לא שאינני מצדיק את דבריו החדשים אבל כיצד מרגישה התביעה במשפט הקודם. זה האיפה ואיפה הכי קיצוני שראיתי, אותה עבירה אותו שופט אחד זיכאי שני חייב. נכון ששופטים הם בני אדם ונכון שלהם גם מותר לטעות מצד שני גם רופאים הם בני אדם, כיצד נרגיש אם היו טועים עלינו? כולי תקווה כי בתי המשפט יהיו בתי הצדק להם אנו ראויים.

אם זכרוני לא בוגד בי.

על ראשון - ראשון ועל אחרון - אחרון. אין שום "כלל סמיטריילר". הרכב נקרא בתקנות "רכב מורכב", להבדיל מפולטריילר או גורר שהם "רכב מחובר". בשני המקרים זה אותו רכב (הסוס והעגלה). כלומר זה רכב אחד ולא שני כלי רכב נפרדים שבמקרה חוברו להם יחדיו. כל מי שחושב אחרת שיפתח בתקנה מס' 1. עוד לא שמעתי על פס"ד שמחייב לעצור פעם אחת כשהסוס לפני קו העצירה ופעם שניה כשהעגלה צריכה להיות לפני הקו - כך ניתן להבין מהכתוב ("פסיקות לכאן ולכאן"). לענין חוסר האחידות (אני מקווה שזכרוני לא בוגד בי) הסיפור היה כזה. לפני כמה וכמה שנים, כשהתקבלה ההחלטה הראשונה (באותה תקופה לימדתי בקורסים לצוברי נקודות), דובר בה על כך שרכב עצר לפני או על קו העצירה. מאחוריו נעצר רכב אחר כך שהמרחק ממנו עד לקו היה מטר או שניים. כשנסע הראשון - נסע אחריו גם השני שלא טרח לעצור פעם נוספת לפני הקו. השופט קבע שיש הבדל בין אכיפה לבין היטפלות. במקרה כזה, עמידה על קוצו של יוד היא היטפלות לא ראויה (השוטר ניטפל לאזרח) ולדעת השופט לא היה מקום לרישום דו"ח תעבורה. את ההחלטה, קרא או שמע עיתונאי לא אחראי. הוא פרסם (בעמוד הראשון של אחד העיתונים בגליון יום שישי) משהו בסגנון - השופט קבע שאם לפני הקו נעצרה שיירה שלמה וכולם עצרו. הרי שכולם קיימו את חובת העצירה. נשאר להם למלא רק את חובת מתן זכות הקדימה - כלומר לעצור רק במידת הצורך. אם לא היה צורך - פטורים הם מעצירה נוספת, כי הם כבר עצרו. לא היה ולא נברא. זה לא מה שכתב השופט. זו פרשנות מעוותת של העיתונאי. השופט דיבר על שני כלי רכב ובסיטואציה של מטר או שניים לפני הקו ולא על שיירה של 30 מכוניות. הדברים הגיעו לידי אבסורד עד שבאו תלמידים בקורס הנקודות וסיפרו לי כהאי לישנא: "שמענן שיצא חוק חדש - שלא צריך יותר לעצור בתמרור עצור". הם ממש נשבעו על כך בלהט (מכיר את "אבל כתוב בעיתון"?) לקח לי הרבה זמן ומאמץ לשכנע אותם שעדיין צריך לעצור בתמרור עצור (את הפרצוף המאוכזב שלהם היה שווה לצלם). זה מה שיצא מתבשילו של העיתונאי. אני מניח שהדברים הגיעו בסיגנון זה או אחר גם לאזני השופט. שבוע או שבועיים לאחר מכן, בפס"ד במקרה דומה (לא זהה לחלוטין) כתב השופט שהוא מצטער על החלטתו הקודמת כי בעידן של מה שקורה בכבישי הארץ - עדיפה אכיפת יתר ולא ויתור יתר. ומודה ועוזב ירוחם, לא? שני דברים אוסיף: א - הידיעה השניה כבר הוצנעה היטב באחד הדפים הפנימיים של עיתון יום השישי כשבוע או שבועיים לאחר הידיעה הראשונה. ב - לא ידוע לי אם הוגש ערר. מענין שאנשים זוכרים את ההחלטה הראשונה (אחרי כל כך הרבה שנים) אך מתעלמים מהשניה.

לאביבי, רצ"ב הכתבה כלשונה... משנת 1999

כמה מותר לגלוש ב"עצור"? יום ראשון, ה11- באפריל 1999 עצירה של 50 ס"מ לפני תמרור עצור או מספר מטרים לפני התמרור ומשם לגלוש בלי לעצור? פעם נוספת - מה אומר החוק. מאת: דני שטרוזמן ערעור פלילי 4425/98, בבית-המשפט המחוזי בת"א, בפני השופט ד"ר ע. מודריק ב- 27.11.98 התפרסמה בידיעות אחרונות הידיעה שזו כותרתה המקורית: ביהמ"ש: מותר "לגלוש" לצומת עם תמרור עצור. השופט המחוזי עודד מודריק קבע, בפסק-דין עקרוני, כי אם נהג כבר עצר כמה מטרים לפני הצומת – מאחורי מכונית או טור של מכוניות- הוא אינו צריך לעצור שוב בקו העצירה. הידיעה לוותה בשרטוט ובהסבר שניתן להבין מהם שבית-המשפט המחוזי קבע, בערעור על זיכוי נהג בבית-משפט לתעבורה, כי די בעצירה לפני תמרור "עצור", גם במרחק של כמה מטרים, ואפילו אחרי טור של כלי-רכב, ומשם לגלוש בלי לעצור פעם נוספת. כעבור ימים אחדים פורסמה בעיתונות שהשופט כאילו חזר בו ושינה את פסק-הדין. לא ולא. בפסק-דין אחר, בעניין דומה, אמר השופט שניתנה פרשנות לא נכונה לפסק-הדין הקודם ושב והסביר את עמדתו. על מנת להביא דברים על דיוקם, הנה פסק הדן במלואו, מילה במילה: פסק דין ממצאי העובדה שנקבעו בידי בית-המשפט לתעבורה הם בעיקרם אלה: הנהג התקרב לצומת, תוך נהיגת רכב. לפניו נסע כלי-רכב אחר, שנהגו עצר אותו על מעבר-החצייה, המצוי מעבר לקו העצירה ומשיק לו. הנהג עצר את רכבו בעקבות עצירת הרכב שלפניו ומשהחל הרכב שלפניו לחצות את הצומת, נסע בעקבותיו וחצה את קו העצירה בלי להיעצר פעם נוספת. מתבקש מקביעת בית-המשפט, שבמקום שבו נעצר רכבו של הנהג היתה לו אפשרות לבחון את שדה-הראייה השווה לקו הדמיוני של הצומת. בית-משפט לתעבורה זיכה את הנהג מאשמה של אי-ציות לתמרור "עצור", הניצב באותו צומת. זה מפני שהתקנות מחייבות את הנהג לעצור לפני קו העצירה. הביטוי "לפני" סובל פרשנות של עצירה מטרים ספורים לפני קו העצירה. בנסיבות המתוארות לעיל, מילא המשיב את החובה, כמובן בתנאי שבמקום שבו עצר יכול היה להסתכל לצדדים ולוודא שאין רכב נע בדרך החוצה וחציית הצומת אחר-כך לא תהיה בגדר נהיגה מסוכנת. פסיקתו של השופט הנכבד של הערכאה הראשונה, מקובלת עלי, ומן הטעמים שהוא נקב בחוות דעתו. תשומת לבי הוסבה על-ידי התביעה לכך שיש השקפה שונה, שהוצגה באופן נרחב ומפורט בתיק תעבורה 6162658/6 מפי כבוד השופט שמאי. עיקר חוות הדעת של השופט שמאי מתבסס על כך שעצירת הרכב תהיה סמוך לפני קו העצירה באופן שלא יחצוץ נהג הרכב לבין הקו, לא כלי-רכב אחר ולא דבר בין בעלי-חיים. הדרישה הכל כך נוקבת, המופיעה בפסק-דינו של השופט שמאי, נראית לי בלתי נחוצה. אין לדעתי תשובות לשאלה, אם בין רכבו של הנהג הנאשם לבין קו העצירה מצוי אדם או חפץ אחר או לא. על דרך ההפלגה, נדמה מצב שבו נהג עוצר את רכבו 40 ס"מ או 50 ס"מ לפני קו העצירה, משום שהולך-רגל חוצה את הכביש לאו דווקא במעבר-החצייה אלא 40 ס"מ או 50 ס"מ ממנו. מה המשמעות הנודעת לכך - שעל אותו נהג להוסיף ולנסוע 50 ס"מ נוספים אחרי שהולך-הרגל משלים את חציית הכביש, על-מנת לחצות פעם נוספת ולמלא אליבא דכולי עלמא את מצוות התקנה. אינני חושב שהתקנות נועדו כדי אבסורד כזה ואם העצירה מתבצעת בקירבה מספקת לקו באופן שיש בו כדי למלא אחר תכלית העצירה, בכך סגי. סוף דבר, אני משאיר את פסק-הדין של בית-המשפט לתעבורה על כנו.

חכמים - הזהרו בדבריכם.

מכובדי מר יעקבי. זה שאדוני מבין את הדברים שכתב - בטוח. גם אני מבין אותם. לפחות כך אני מקווה. אין זה אומר שכלל הציבור מבין אותם כהלכה. על כן ירשה נא לי להעמיד דברים על דיוקם. לא מר שטרוזמן הוא העיתונאי בו דיברתי. אני מכיר היטב את מר שטרוזמן ואף היה לי הכבוד והעונג להיות אחד מתלמידיו הרבים. האיש עוסק בבטיחות תעבורה ובהדרכתה שנים רבות והוא אחד הטובים בארץ בתחומו - אם לא הטוב שבהם. מר שטרוזמן עומד מאחורי פרסום רבעון בטיחות בדרכים אך לא מאחורי הכתבה בעיתון בו דיברתי. אני מניח שאדוני הביא את הכתבה מהרבעון של מר שטרוזמן. כאן הובאה רק הכותרת של הכתבה בעיתונות "הציבורית". גוף הכתבה לא הובא אך הדברים משתקפים לא רע. זאת ואף זאת - לא מובאת הכתבה השניה מהעיתונות "הציבורית" שפורסמה כמה שנטען בה שהשופט מצטער על החלטתו הקודמת. אני מניח שגם הפעם העיתונאי ההוא די הגזים בתאוריו. אני אף נותן למר שטרוזמן את הקרדיט שהוא דייק בדבריו יותר מאותו עיתונאי. אין לי בעיה לקבל את האמירה ש"כמה מטרים" עונים על דרישת התמרור לעצור משום שהשטח המת שלפני כלי רכב לא מעטים, הוא כמה מטרים, כלומר, קו העצירה נעלם מעיני הנהגים - מתחת לחרטום הרכב - כאשר הם נמצאים שני מטר לפניו ואף לפעמים יותר. נהגים עלולים להתקשות בקביעת מיקומו של קו העצירה כשהוא נעלם מעיניהם. קל וחומר כשמדובר בחמישים ס"מ. לכן נהג אינו צריך לעצור שוב - אם הצומת פנוי ואם היה לו די מרחב ראיה. שיירה של 30 מכוניות עלולה להיות באורך של כ-150 מטר אם לא יותר (מכוניות פרטיות ממוצעות עם הרווחים ביניהן). אם כולם עצרו בשיירה - האם זה שנעצר 100 מטר לפני הצומת - פטור מעצירה נוספת לפני קו העצירה? לבטח לא לזה התכוון השופט ואכן הדברים משתקפים בדברי השופט כפי שהובאו בכתב העת של מר שטרוזמן. חצי מטר, מטר ואף שניים - מקובל. לפעמים גם יותר בגלל גודל כלי רכב ומבנה הצומת. מכאן ועד 150 מטר הדרך ארוכה (כמעט 150 מטר אורכה).
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
דיני תעבורה
בחר
בחר