עזרה

שלום רב,בתנו בת ה12 וחצי סובלת זה מספר שנים מחוסר ביטחון נמוך מאוד,כל הזמן חושבת שהיא מכוערת למרות שהיא לדעתנו יפה מאוד,כל הזמן הילדים בכיתה צוחקים עליה ולא רוצים לשבת לידה,היא אומרת לנו שהיא רוצה להתאבד כי רע לה,כל הזמן אני ובעלי מדברים איתה גם שיחות עם פסיכולוגית לא עזרו ואנו פונים היום לפסיכיאטר שידבר איתה,כל הזמן היא סובלת מכאבי בטן שיתברר עם מומחה שזה בגלל המצב,קשה לה להחליט דברים לבד,אנא אם מישהו נמצא או היה במצב זה תרשמו לי תשובה יום טוב

שלום לך,

קודם כל - חשוב לומר - אתם כהורים, תפקידכם לדאוג לא לבטל את הרגשות של בתכם. תנו לה להביע אותם (כולל כעס, פחד, עצב וכו'), אסור לכם למנוע ממנה להביע אותם, אחרת זה יגרום לה לנזק. ברור שבתך סובלת, השאלה היא ממה. חוסר הבטחון שלה הוא רק סימפטום. יכול להיות שהיא חסרת בטחון בגלל הילדים בכיתה שצוחקים עליה.כדאי לברר למה הילדים צוחקים עליה ומתרחקים ממנה? האם יש סיבה מסויימת? (אולי כדאי לדבר עם המורה שלה ולברר מה קורה בכיתה במקרים האלה?) בתך צריכה לדעת שהבעיה היא לא בה, אלא בילדים האלה. היא צריכה חיזוקים. אם היא מרגישה מכוערת למשל, אל תשללו את ההרגשה שלה, שאלו אותה למה היא מרגישה ככה ומתי היא כן מרגישה יפה. אם קשה לה להחליט לבד - תעזרו לה, תלמדו אותה איך אתם עושים את זה, אל תכריחו אותה להחליט, תשאלו אותה מידי פעם "את רוצה לבחור?" ואם היא לא רוצה, תניחו לה. בסוף היא תרצה לעשות את זה לבד. זה רק עניין של זמן. בהצלחה! JOY

זה הגיל

כן, גם אני הגעתי לבמצ הזה. אין מה לדעות כ"כ, היום המון בני נוער חושבים על המוות ועד כמה רע להם. זה ישתנה. הקטע עם הפסיכולוגים והפסיכיאטרים למינהם ממש לא יעזרו [ניסו לעשות לי זאת גם] הקטע שהיא רואה שאתם מביאים אותה לפסיכולוג רק מוריד את הביטחון העצמי שלה והיא עוד תתחיל לחשבות שאתם חושבים שהיא פסיכית. מה שצריך לעשות זה רק לעוד אותה אחרי הלימודים ולתת לה לעשות את שלה. כל בת חושבת שהיא מכוערת בתקופה בחייה.

תודה לך

אני מודה לך על תשובתך .רציתי לשאול באיזה גיל זה קרה לך ואיך יצאת אם בכלל והמצב הנורא הזה.ובת כמה את היום,ואם תהייה מעוניינת שביתי תתכתב איתך כך,ותוכל לשאול אותך שאלות אם זה אפשרי .שכך היא תדע שזה לא קורה רק לה אלא להרבה ילדים בגילה וזה נורמלי.כי יש לה עוד 3 אחים 2 גדולים שעברו את גיל ההתבגרות ולא היה להם הרגשה כלכך קשה כמו לה.ואח בן 11.אנא אודה לך מאוד .מאמא המודאגת,כי אני לא יכולה לראות אותה כלכך סובלת ולפעמים מה זה בא לי להשאיר אותה איתי בבית רק כדי שהיא לא תסבול.יום טוב לך

בשמחה

נכנסתי למצב הזה בגן וזה התמשך קרוב ל3 שנים עד כיתה ב או ג'. למזלי בגן מצאתי לי חברה אחת [שעכשיו אחנו כבר11 שנים חברות] היא תמיד הסתובבה איתי והגנה אלי בפני בנות מגעילות. בכיתה ב' אמרתי שנמאס לי מהכל ופשוט רבתי עם "מלכת הכיתה" זה גרם לכולם לעשות אלי חרם .. אבל החברה הזאת שהכרתי בגן המשיכה להסתובב איתי. בשלב מסוים באה ילדה חדשה לכיתה ואני והיא התחברנו..וכך גם היא ואותה 'מלכת הכיתה'. שנה אחרי זה אותה ילדה חדשה הפכה למלכת הכיתה שהוביל אותי למעמד גבוה. משמה כבר קיבלתי ביטחון עצמי כלשהו שפיתחתי במשך חיי. היום אני בת 14.5 שכל השיכבה לא מפסיכה לחבק. וכן גם אני חשבתי על להתעבד, וכן, פעם חתכתי ורידים. אבל עכשיו הכל טוב לי ויפה 386137536
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
בריאות הנפש - ילדים ונוער
בחר
בחר