לי היה יותר גרוע
חוץ מכל הבעיות שציינת שגם לי יש אותם - אני גם קוראת נורא לאט. עד כדי כך שבבי''ס אמרתי שלא הכנתי שיעורים ושמו לי מינוס - רק כדי לא ליקרא בקול רם. הפסיכומטרי היה גם על הפנים: התחלתי מ-402, בפעם רביעית יצא לי 467. התקבלתי ללימודים, ואחרי שנה וחצי העיפו אותי בגלל ניכשלים. אמרתי לעצמי - אין דבר כזה - אני אהיה במיקצוע הזה! עשיתי אבחון ללקות למידה, זה אמנם לא הגדיר פתולוגיה מיוחדת אבל - נתן לי אופציה לעשות פסיכומטרי במחשב. זה אמנם לא נוח, אבל פי 2 יותר זמן :)
הוצאתי 560 והתקבלתי לאותו מיקצוע קרוב למקום המגורים. עכשיו אני לקראת סוף שנה שנייה - יש לי ממוצע 80 בערך, אני מתמצאת בחומר והכי חשוב - בטוחה בעצמי. עכשיו אני חושבת שאחרי שאני אסיים - להרחיב אופקים וללכת למחקר, אני מתכננת לשפר שוב (ושוב ושוב) את הפסיכומטרי, ולנסות ולנסות - עד שאני אהיה במקום שלי, בהגשמה עצמית. לי זה הכי חשוב, ואם גם לך זה חשוב כמו שלי - אל תוותרי. תעשי הכל, תעשי כמה פעמים, תבזבזי הרבה זמן - אבל בסוף תהיי איפה שאת בעצמך רוצה. ואז תרגישי שזה היה שווה, ואולי זה יתן לך עוד כוחות כדי להתקדם הלאה, כמו שיש לי עכשיו. בהצלחה!
