הפרעות קשב וריכוז.

אני בת 14 ואני חושבת שיש לי הפרעות קשב וריכוז. מצאתי אצלי הרבה סימנים שאני בטוחה ב100 % שיש לי אותם: 1.ההפרעה עוברת בגנטיקה, לאבא שלי ולאח שלי [וגם לרוב המשפחה מצד אבא שלי] יש את ההפרעה הזאת בצורה מוקצנת. 2. אני מרגישה כל הזמן באי שקט ואני לא רגועה גם אם אין סיבה מיוחדת. 3 המצבי רוח שלי מתחלפים בשניות 4. אני פגיעה למה שאחרים אומרים לי, אפילו שאני יודעת שזה לא נכון או שאין לי בעיה עם זה. 5. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל קשה לי לבטא את עצמי בדיבור לפעמים אני מדברת מהר, לא ברור, משנה העברות\אומרת מילים לא טוב. יותר קל לי להסביר ולדבר בכתב. 6. אני חסרת סבלנות בצורה מוקצנת. אין לי סבלנות ללמד אחרים משהו אחרי שאני מסבירה פעם אחת [ואני לא יודעת להסביר, כל מה שאני יודעת זה מהתנסות או סתם שיש לי את זה ואני לא יודעת איך להעביר את המידע הזה לאחרים] אני מתעצבנת ומתחילה לצעוק משהו בסגנון של "איך את\ה לא מבינ\ה !! זה פשוט עושים ככה וככה !!" 7. להסברים בכיתה אני מוותרת מראש להקשיב [אני לא גרועה בלימודים אני בסדר ממוצע 87 בערך] אני מנסה להבין מקריאה בספר [יותר קל לי להבין משהו בכתב] או מהתנסות לפעמיים זה מצליח ולפעמיים לא. אני מקשיבה אבל כלום לא נכנס. כנ"ל קריאה במצבים מסוימים אני חוזרת על שורה פעמים שלוש בשביל להבין אותה. 8. לא ידעתי ניקוד עד כיתה ג' שעד המורה הפרטית שלי לאנגלית הסבירה לי בשביל ללמוד את אותיות הניקוד. אני עד היום לא יודעת את לוח הכפל לרמה של כיתה ח' [אני מצליחה רק בעזרת שיטת שפיתחתי לעצמי, שלוקחות לי הרבה זמן] כנ"ל חילוק. קשה לי לקרוא שעון מחוגים, אני יודעת לקרוא אבל יקח לי יותר מידי זמן ממה שזה אמור לקחת. 9. אני לא זוכרת : שמות\תאריכים. 10. יש לי קליטה איטית . 11. לא בטוחה שזה קשור אבל אני חושבת על דברים בצורה עמוקה יותר ובוגרת. אני יכולה לקלוט מה בן אדם חושב על מקרה מסויום [כמובן אם אני מקירה אותו טוב] 12. אני חושבת שאני יצירתית. יש לי הברקות מתוחכמות. 13. אני לא יכולה לשלוט בדחפים שלי. אם אני ירצה משהו אני יקנה מיד. אם אני רוצה להגיד משהו\ או אפילו לרדת על חברות שלי בצורה שאני יודעת שיכולה לפגוע בהן אני לא שולטת ואומרת. 14. אני צורחת הרבה ומתרגזת ומתייחסת לא יפה לאנשים שאוהבים אותי ואני אוהבת אותם אבל אני פשוט לא יכולה לשלוט בזה. 15 . אני מנגנת בגיטרה ואני מרגישה שיש את הכישרון שאני יצליח לעשות בזה אבל משהו מפריע אני לא יכולה להתרכז בזה [אבל אם אני ישתולל לפני אני יצליח אבל תוך 10 דקות זה יעבור. 16. אני חולמת בהקיץ כל הזמן. 17. אני לא היפרקטיבית אני יותר נוטה לדכאונים עם רגעי התפרצויות של שמחה והשתגעויות. אי מזיזה את את היד או הרגל או כל איבר אחר במהירות או קוססת את הציפורניים ויש לי סימנים לבנים לבנים על הציפורניים שנובעים מלחץ ולא מחוסר סידן. 18. יש לי אינטיליגנציה רגשית והרשימה עוד ארוכה... עכשיו הבעיה העיקרית היא כזו. ההורים שלי מסרבים לקחת אתי לאיבחון. אני לא בטוחה למה או בגלל הכסף הם משלמים על אח שלי 10000 ש"ח בחודש על "הבית ספר של תמר". שלדעתי זה לא בסדר שעלי הם מתקמצנים על 2000 שקל לבדוק את זה. סיבה נוספת שהיא אפשרית זה שהם לא רואים את הבעיה הזאת אצלי היא לא מוקצנת והם גם לא מודעים כי אני רוב הזמן אצל חברות ובבית הספר ושם מופיעים רוב הסימנים בבית אני מסתגרת בחדר או יושבת בשקט על המחשב. יש לי קצת בעיות התנהגות בבצפר של פטפוטים וכאלה אבל הם לא מודעים בכלל לומרות שהורידו לי בציון והכל הם פשוט חושבים שאני ילדה שעושה קצת בעיות כמו כל מתבגרת, אבל זה בעצם נובע מחוסר שליטה אני לא יכולה לא לדבר במשל שעתיים\שעה שלמות. הם רק רואים את התוצאות ילדה ממוצעת "היא פשוט לא משקיעה" זה מה שהם אומרים. אני מנסה להבטיח לעצמי "אני באה הבייתה אני עושה שעורים\מתכוננת למבחן" "אני טובעת בחומר שאני לא מבינה אני באה הבייתה אני עוברת על הכל " אבל אולי פעמיים עשיתי את זה וגם זה היה בחפפיות. אני מרגישה שככל שעובר הזמן אני טובעת יותר אני מרגישה שאני מפספסת דברים שאני יכולה לעשות טוב יותר [אני שונאת לשאוף לשלמות, אבל אם יש סיכוי ליותר גבוה אני יעשה את זה] אף אחד לא מבין אותי וכולם אומרים שאין לי [מלבד החברות, אחרי שהסברתי להן מה אני מרגישה] הם לא מכירים אותי אני לא מרגישה בנוח ליד המשפחה אז הם לא רואים את כל הסימנים. אני חייבת עזרה אני לא יכולה עם ההרגשות האלה של הלחץ, הציפיה ממני ליותר, האי שלווה. אז יש לי שתי שאלות : 1. האם אתה חושב שלפי כל מה שסיפרתי לך, יש לי הפרעות קשב וריכוז? [אני יודעת שצריך איבחון אבל כמה סיכויים יש שיש לי את זה ] 2. איך אני יכולה לשכנע את ההורים שלי ? סליחה על המגילה..

לרוית שלום

אכן הסימנים שאת מתארת מתאימים להפרעת קשב וריכוז ללא פעלתנות יתר. ואולי גם בעיה באסטרטגיות למידה. האבחון חייב להעשות ע"י רופא מומחה, ע"מ לאבחן בעיות אלו ניתן לפנות לנוירולוג או לפסיכיאטר לילדים ונוער במסגרת קופת החולים ובמידת הצורך הם יפנו אותך לאבחונים נוספים. אולי בדרך זו יהיה להוריך יותר קל להתמודד עם המטלה הכספית ובכך גם לשפר את הדו-שיח בינכם. בברכה דר' תמי מוזס
Anonymous

...

יש מצב שאני סתם מגזימה ? כי אני מרגישה שאף אחד לא מאמין לי ..

הפרעות קשב וריכוז.

אני בת 14 ואני חושבת שיש לי הפרעות קשב וריכוז. מצאתי אצלי הרבה סימנים שאני בטוחה ב100 % שיש לי אותם: 1.ההפרעה עוברת בגנטיקה, לאבא שלי ולאח שלי [וגם לרוב המשפחה מצד אבא שלי] יש את ההפרעה הזאת בצורה מוקצנת. 2. אני מרגישה כל הזמן באי שקט ואני לא רגועה גם אם אין סיבה מיוחדת. 3 המצבי רוח שלי מתחלפים בשניות 4. אני פגיעה למה שאחרים אומרים לי, אפילו שאני יודעת שזה לא נכון או שאין לי בעיה עם זה. 5. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל קשה לי לבטא את עצמי בדיבור לפעמים אני מדברת מהר, לא ברור, משנה העברות\אומרת מילים לא טוב. יותר קל לי להסביר ולדבר בכתב. 6. אני חסרת סבלנות בצורה מוקצנת. אין לי סבלנות ללמד אחרים משהו אחרי שאני מסבירה פעם אחת [ואני לא יודעת להסביר, כל מה שאני יודעת זה מהתנסות או סתם שיש לי את זה ואני לא יודעת איך להעביר את המידע הזה לאחרים] אני מתעצבנת ומתחילה לצעוק משהו בסגנון של "איך את\ה לא מבינ\ה !! זה פשוט עושים ככה וככה !!" 7. להסברים בכיתה אני מוותרת מראש להקשיב [אני לא גרועה בלימודים אני בסדר ממוצע 87 בערך] אני מנסה להבין מקריאה בספר [יותר קל לי להבין משהו בכתב] או מהתנסות לפעמיים זה מצליח ולפעמיים לא. אני מקשיבה אבל כלום לא נכנס. כנ"ל קריאה במצבים מסוימים אני חוזרת על שורה פעמים שלוש בשביל להבין אותה. 8. לא ידעתי ניקוד עד כיתה ג' שעד המורה הפרטית שלי לאנגלית הסבירה לי בשביל ללמוד את אותיות הניקוד. אני עד היום לא יודעת את לוח הכפל לרמה של כיתה ח' [אני מצליחה רק בעזרת שיטת שפיתחתי לעצמי, שלוקחות לי הרבה זמן] כנ"ל חילוק. קשה לי לקרוא שעון מחוגים, אני יודעת לקרוא אבל יקח לי יותר מידי זמן ממה שזה אמור לקחת. 9. אני לא זוכרת : שמות\תאריכים. 10. יש לי קליטה איטית . 11. לא בטוחה שזה קשור אבל אני חושבת על דברים בצורה עמוקה יותר ובוגרת. אני יכולה לקלוט מה בן אדם חושב על מקרה מסויום [כמובן אם אני מקירה אותו טוב] 12. אני חושבת שאני יצירתית. יש לי הברקות מתוחכמות. 13. אני לא יכולה לשלוט בדחפים שלי. אם אני ירצה משהו אני יקנה מיד. אם אני רוצה להגיד משהו\ או אפילו לרדת על חברות שלי בצורה שאני יודעת שיכולה לפגוע בהן אני לא שולטת ואומרת. 14. אני צורחת הרבה ומתרגזת ומתייחסת לא יפה לאנשים שאוהבים אותי ואני אוהבת אותם אבל אני פשוט לא יכולה לשלוט בזה. 15 . אני מנגנת בגיטרה ואני מרגישה שיש את הכישרון שאני יצליח לעשות בזה אבל משהו מפריע אני לא יכולה להתרכז בזה [אבל אם אני ישתולל לפני אני יצליח אבל תוך 10 דקות זה יעבור. 16. אני חולמת בהקיץ כל הזמן. 17. אני לא היפרקטיבית אני יותר נוטה לדכאונים עם רגעי התפרצויות של שמחה והשתגעויות. אי מזיזה את את היד או הרגל או כל איבר אחר במהירות או קוססת את הציפורניים ויש לי סימנים לבנים לבנים על הציפורניים שנובעים מלחץ ולא מחוסר סידן. 18. יש לי אינטיליגנציה רגשית והרשימה עוד ארוכה... עכשיו הבעיה העיקרית היא כזו. ההורים שלי מסרבים לקחת אתי לאיבחון. אני לא בטוחה למה או בגלל הכסף הם משלמים על אח שלי 10000 ש"ח בחודש על "הבית ספר של תמר". שלדעתי זה לא בסדר שעלי הם מתקמצנים על 2000 שקל לבדוק את זה. סיבה נוספת שהיא אפשרית זה שהם לא רואים את הבעיה הזאת אצלי היא לא מוקצנת והם גם לא מודעים כי אני רוב הזמן אצל חברות ובבית הספר ושם מופיעים רוב הסימנים בבית אני מסתגרת בחדר או יושבת בשקט על המחשב. יש לי קצת בעיות התנהגות בבצפר של פטפוטים וכאלה אבל הם לא מודעים בכלל לומרות שהורידו לי בציון והכל הם פשוט חושבים שאני ילדה שעושה קצת בעיות כמו כל מתבגרת, אבל זה בעצם נובע מחוסר שליטה אני לא יכולה לא לדבר במשל שעתיים\שעה שלמות. הם רק רואים את התוצאות ילדה ממוצעת "היא פשוט לא משקיעה" זה מה שהם אומרים. אני מנסה להבטיח לעצמי "אני באה הבייתה אני עושה שעורים\מתכוננת למבחן" "אני טובעת בחומר שאני לא מבינה אני באה הבייתה אני עוברת על הכל " אבל אולי פעמיים עשיתי את זה וגם זה היה בחפפיות. אני מרגישה שככל שעובר הזמן אני טובעת יותר אני מרגישה שאני מפספסת דברים שאני יכולה לעשות טוב יותר [אני שונאת לשאוף לשלמות, אבל אם יש סיכוי ליותר גבוה אני יעשה את זה] אף אחד לא מבין אותי וכולם אומרים שאין לי [מלבד החברות, אחרי שהסברתי להן מה אני מרגישה] הם לא מכירים אותי אני לא מרגישה בנוח ליד המשפחה אז הם לא רואים את כל הסימנים. אני חייבת עזרה אני לא יכולה עם ההרגשות האלה של הלחץ, הציפיה ממני ליותר, האי שלווה. אז יש לי שתי שאלות : 1. האם אתה חושב שלפי כל מה שסיפרתי לך, יש לי הפרעות קשב וריכוז? [אני יודעת שצריך איבחון אבל כמה סיכויים יש שיש לי את זה ] 2. איך אני יכולה לשכנע את ההורים שלי ? סליחה על המגילה..

תגובה לרוית ravit

רוית מתוקה, אני אם לילד עם בעיית קשב וריכוז בן 5 . כל כך התרשמתי מרמת הניסוח ,ההבנה והמודעות שלך על עצמך,את רק בת 14 וכל כך חכמה , אני חושבת שכמו שאת מודעת למגבלותייך את יודעת גם מהם סגולותייך. אני גם חושבת שאין לך שום בעיה ללמוד(עובדה שאת מציינת ,ממוצע 87) כאם, אני מבחינה בדרישה המאד גדולה שלך בתשומת לב , (בגלל שאחיך מקבל כל כך הרבה ) הוריך ,כך סבור לי לא מודעים לחסך שאת מרגישה ומבטאת בהתנהגות קיצונית (המתחלפת בשניות) . אני, מרחוק ובלי להכיר אותך , אוהבת אותך ,מחבקת אותך , את ילדה נהדרת ואת תיתגברי על המכשולים ! הכל זמני ... אולי תשוחחי עם הוריך על ריגשותיך ותוכלו לגשר על הפערים. את מיוחדת ! אתי

...

אני לא חושבת שזה זמני, המשפט "ובדה שאת מציינת ,ממוצע 87" מאוד מעצבן, את כל כך מזכירה לי את ההורים שלי. ציון לא משקף דבר. אני לא מחפשת צומת לב. זה בטוח יש לי יותר מידי ממנה, בכלל אני לא אוהבת שההורים נותנים לי יותר מידי צומת לב אני דווקא אוהבת שעוזבים אותי במנוחה. אני מרגישה כאילו אני מדברת עם אחד אחד ואומרת "יש לי בעיות קשב בגלל ש.. " אני לא חושבת שאתם יכולים לאבחן אותי. אני יהיה מאוד לא צנועה עכשיו ויעשה משהו שאחר כך אומרים לי עליו "את חושבת שאת יודעת הכל, את חושבת שאת תמיד צודקת" אז ככה : בגלל שאת אמא לילד בן 5את רואה רק את הרמה הקיצונים של ההפרעות קשב. אני יודעת שיש לבן שלך הפרעות קשב קיצונית, כי לא מאבחנים ילד בן 5 ואם מאבחנים אותו זה רק בגלל שזה כל כך בולט ואי אפשר להתעלם מזה. בדיוק ככה ההורים שלי אטומים כמו בטון [בלי להעליב] רואים רמה גבוהה של הפרעות קשב ושוכחים שזה לא הדבר היחידי שיש שיש גם רמות נמוכות יותר. זה בדיוק כמו שלאנשים שיש בעיות גדולות בחיים לא ישימו חשיבות לבעיות גדולות. אני יודעת שיש הרבה דברים שרק אני יכולה להסתכל מהצד ולדעת בידיוק מה קורה, ותמיד לא יאמינו לי. מנסיון - תראי שאני צודקת. אני בקרוב יעשה איבחון. ועכשיו אני בטוחה יותר שיש לי את זה. כי עזרת לי להיזכר בכל הדברים שלא האמינו לי ואני צדקתי בסוף. אני יודעת שאת חושבת שאני סתם ילדה בת 14 שתתבגר ותבין שהיא טעתה. אבל אל תהיה פתוחה ותנסי להבין מה שאני אומרת. תודה על כל המחמאות שנתת לי. כן, אני יודעת טוב מאוד מהם התכונות הטובות שלך ואחרי שמישהו [ילד,לא מבוגר,פרופסור..] כתב : שכל אחד יראה את התכונות הטובות שלו ושיגיד אותם" התחלתי כמו שהוא כתב להראות ולהגיד אותם. נ.ב את מוזמנת להגיד ""את חושבת שאת יודעת הכל, את חושבת שאת תמיד צודקת" חח

לרוית

אני עדיין חושבת שאת בוגרת לגילך ,אין לי בעיה עם זה שאם יש לך בעיית קשב וריכוז, אז יש לך, זה ממש לא סוף העולם! אני לא כועסת על תגובתך התוקפנית כלפי,ואני מצטערת אם נתתי לך באכפתיות שלי הרגשה של "אל תרחמי עלי" באם תאובחני עם בעיה זו או אחרת.. זה לא נורא את עדיין תישארי מיוחדת! רק ניסיתי לעודד ולהפיח בך הרגשה שהכל בסדר, כי הכתיבה הכועסת -נוזפת שלך את נישמעת עצבנית מהמצב. ביי ,אתי

הפרעות קשב וריכוז.

אני בת 14 ואני חושבת שיש לי הפרעות קשב וריכוז. מצאתי אצלי הרבה סימנים שאני בטוחה ב100 % שיש לי אותם: 1.ההפרעה עוברת בגנטיקה, לאבא שלי ולאח שלי [וגם לרוב המשפחה מצד אבא שלי] יש את ההפרעה הזאת בצורה מוקצנת. 2. אני מרגישה כל הזמן באי שקט ואני לא רגועה גם אם אין סיבה מיוחדת. 3 המצבי רוח שלי מתחלפים בשניות 4. אני פגיעה למה שאחרים אומרים לי, אפילו שאני יודעת שזה לא נכון או שאין לי בעיה עם זה. 5. אני לא יודעת אם זה קשור, אבל קשה לי לבטא את עצמי בדיבור לפעמים אני מדברת מהר, לא ברור, משנה העברות\אומרת מילים לא טוב. יותר קל לי להסביר ולדבר בכתב. 6. אני חסרת סבלנות בצורה מוקצנת. אין לי סבלנות ללמד אחרים משהו אחרי שאני מסבירה פעם אחת [ואני לא יודעת להסביר, כל מה שאני יודעת זה מהתנסות או סתם שיש לי את זה ואני לא יודעת איך להעביר את המידע הזה לאחרים] אני מתעצבנת ומתחילה לצעוק משהו בסגנון של "איך את\ה לא מבינ\ה !! זה פשוט עושים ככה וככה !!" 7. להסברים בכיתה אני מוותרת מראש להקשיב [אני לא גרועה בלימודים אני בסדר ממוצע 87 בערך] אני מנסה להבין מקריאה בספר [יותר קל לי להבין משהו בכתב] או מהתנסות לפעמיים זה מצליח ולפעמיים לא. אני מקשיבה אבל כלום לא נכנס. כנ"ל קריאה במצבים מסוימים אני חוזרת על שורה פעמים שלוש בשביל להבין אותה. 8. לא ידעתי ניקוד עד כיתה ג' שעד המורה הפרטית שלי לאנגלית הסבירה לי בשביל ללמוד את אותיות הניקוד. אני עד היום לא יודעת את לוח הכפל לרמה של כיתה ח' [אני מצליחה רק בעזרת שיטת שפיתחתי לעצמי, שלוקחות לי הרבה זמן] כנ"ל חילוק. קשה לי לקרוא שעון מחוגים, אני יודעת לקרוא אבל יקח לי יותר מידי זמן ממה שזה אמור לקחת. 9. אני לא זוכרת : שמות\תאריכים. 10. יש לי קליטה איטית . 11. לא בטוחה שזה קשור אבל אני חושבת על דברים בצורה עמוקה יותר ובוגרת. אני יכולה לקלוט מה בן אדם חושב על מקרה מסויום [כמובן אם אני מקירה אותו טוב] 12. אני חושבת שאני יצירתית. יש לי הברקות מתוחכמות. 13. אני לא יכולה לשלוט בדחפים שלי. אם אני ירצה משהו אני יקנה מיד. אם אני רוצה להגיד משהו\ או אפילו לרדת על חברות שלי בצורה שאני יודעת שיכולה לפגוע בהן אני לא שולטת ואומרת. 14. אני צורחת הרבה ומתרגזת ומתייחסת לא יפה לאנשים שאוהבים אותי ואני אוהבת אותם אבל אני פשוט לא יכולה לשלוט בזה. 15 . אני מנגנת בגיטרה ואני מרגישה שיש את הכישרון שאני יצליח לעשות בזה אבל משהו מפריע אני לא יכולה להתרכז בזה [אבל אם אני ישתולל לפני אני יצליח אבל תוך 10 דקות זה יעבור. 16. אני חולמת בהקיץ כל הזמן. 17. אני לא היפרקטיבית אני יותר נוטה לדכאונים עם רגעי התפרצויות של שמחה והשתגעויות. אי מזיזה את את היד או הרגל או כל איבר אחר במהירות או קוססת את הציפורניים ויש לי סימנים לבנים לבנים על הציפורניים שנובעים מלחץ ולא מחוסר סידן. 18. יש לי אינטיליגנציה רגשית והרשימה עוד ארוכה... עכשיו הבעיה העיקרית היא כזו. ההורים שלי מסרבים לקחת אתי לאיבחון. אני לא בטוחה למה או בגלל הכסף הם משלמים על אח שלי 10000 ש"ח בחודש על "הבית ספר של תמר". שלדעתי זה לא בסדר שעלי הם מתקמצנים על 2000 שקל לבדוק את זה. סיבה נוספת שהיא אפשרית זה שהם לא רואים את הבעיה הזאת אצלי היא לא מוקצנת והם גם לא מודעים כי אני רוב הזמן אצל חברות ובבית הספר ושם מופיעים רוב הסימנים בבית אני מסתגרת בחדר או יושבת בשקט על המחשב. יש לי קצת בעיות התנהגות בבצפר של פטפוטים וכאלה אבל הם לא מודעים בכלל לומרות שהורידו לי בציון והכל הם פשוט חושבים שאני ילדה שעושה קצת בעיות כמו כל מתבגרת, אבל זה בעצם נובע מחוסר שליטה אני לא יכולה לא לדבר במשל שעתיים\שעה שלמות. הם רק רואים את התוצאות ילדה ממוצעת "היא פשוט לא משקיעה" זה מה שהם אומרים. אני מנסה להבטיח לעצמי "אני באה הבייתה אני עושה שעורים\מתכוננת למבחן" "אני טובעת בחומר שאני לא מבינה אני באה הבייתה אני עוברת על הכל " אבל אולי פעמיים עשיתי את זה וגם זה היה בחפפיות. אני מרגישה שככל שעובר הזמן אני טובעת יותר אני מרגישה שאני מפספסת דברים שאני יכולה לעשות טוב יותר [אני שונאת לשאוף לשלמות, אבל אם יש סיכוי ליותר גבוה אני יעשה את זה] אף אחד לא מבין אותי וכולם אומרים שאין לי [מלבד החברות, אחרי שהסברתי להן מה אני מרגישה] הם לא מכירים אותי אני לא מרגישה בנוח ליד המשפחה אז הם לא רואים את כל הסימנים. אני חייבת עזרה אני לא יכולה עם ההרגשות האלה של הלחץ, הציפיה ממני ליותר, האי שלווה. אז יש לי שתי שאלות : 1. האם אתה חושב שלפי כל מה שסיפרתי לך, יש לי הפרעות קשב וריכוז? [אני יודעת שצריך איבחון אבל כמה סיכויים יש שיש לי את זה ] 2. איך אני יכולה לשכנע את ההורים שלי ? סליחה על המגילה..

רוית קשב וריכוז

רוית יקרה, מקריאת המכתב שלך לא הרגשתי שאני מרחמת עליך מרוב שאת בשליטה הרגשתי שיש בלאגן נוראי למרות שהתנסחת מאוד מסודר. אני שואלת אותך מה את באמת מרגישה ומה את מבקשת בעצם???? אם וכאשר תרצי לדבר אשמח לדבר איתך בטלפון יש לי מס' כישורים... ביי

..

לא ממש הבנתי מה כתבת, במיוחד את המשפט הראשון. אולי בכתב אני בשליטה, אבל בדיבור קשה לי להביע את עצמי אני שוחכת דברים חוזרת עליהם, לא ממש מבינה מה אני רוצה להגיד. כתבתי את זה [את ההודעה הראשונה] כדאי לקבל ביטחון ללכת לאיבחון כי אני לא רוצה שיקרה מצב שאני יבזבז אלפי שקלים בשביל שיגידו לי שאין לי. לא ביקשתי שירחמו. מאיפה קראת שאני רחמים. אני רוצה עוד חוות דעת זה הכל ..

...

יש מצב שאני סתם מגזימה ? כי אני מרגישה שאף אחד לא מאמין לי ..

התייחסות למכתבך

אני אמא לשלושה ילדים. הגדול (בן 16) עם בעיית קשב וריכוז מלווה בהיפראקטיביות, האמצעית (בת 13 ) ADD מה שאני חושבת שיש לך. גם אצלנו תשומת הלב ההורית הראשונה נסובה סביב הילד הגדול, אין ספק שכאשר התופעה מלווה בהיפריות היא מקבלת יותר תשומת לב, לא כי לא אכפת אלא כי היא בעייתית יותר. אני מבקשת ממך (אם את יכולה)לרגע להסיר את משקפי המתבגרת ולנסות להסתכל דרך עיני הורייך, ההתמודדות עם בעיית קשב להורים ובטח לילדים היא קשה, כמו שאת עוברת כרגע תהליך הכרתי בגילוי התופעה , כך גם הם. אין לי ספק שהם רוצים את טובתך, לא פחות מאחיך. כל מה שאת צריכה (וזה מה שעשתה ביתי) זה לבוא ולדבר בשקט על התחושות שלך, בדיוק כפי שביטאת בצורה נפלאה במכתב המנוסח כה יפה. ואם זה קשה לך את יכולה לעשות עליו הגהה להורים ולתת להם לקרוא אותו. אני בטוחה שתוכלו להתגבר על העניין ומאחלת לך הצלחה רבה. את מאוד מזכירה לי את ביתי, בכל מה שתארת ואכן האבחון עזר לה מאוד, היא מקבלת שעות הוראה מתקנת, לוקחת רטלין, ומגיעה להישגים. לא הכל וורוד - אבל אלה החיים. הגישה שלך בשליטתך ועל כך תנסי לעבוד. בהצלחה.

לדניאלה

תודה באמת עזרת לי. אני חושבת שאת צודקת..
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
לקויות למידה
בחר
בחר