יקירתי, תני לי "להרגיע" אותך. אין כזה שלב.
אין שלב שבו תאמרי לעצמך:"זהו, אני מוכנה לזוגיות". ולמה? כי את לא תהיי מוכנה לבן זוג עד שלא תכירי את האחד שמתאים לך לזוגיות.
את יודעת מתי אני הכרתי את בן זוגי שיחיה? בדיוק בחודש בו החלטתי שנורא טוב לי לבד ואני לא רוצה זוגיות בכלל, ועזבו אותי באמאשלכם.אמרתי וסגרתי 2 כרטיסים שהיו לי באתרי הכרויות. ה"בעיה" היא שכרטיס שלישי שכחתי לסגור כי זה היה אתר שכוח אל, שפתחתי מאה שנה קודם ולא נכנסתי אליו כמעט. קיבלתי התראה במייל שמחכה לי הודעה. פתחתי רק כדי לראות מי הניג'ס הפעם...
איך מכירים אנשים ונשארים "ניטראלים" מבחינה רגשית? אין גם כזה דבר. כלומר, אם את ניטראלית, סימן שלא התאהבת, ואז ממילא לא תרצי זוגיות איתו. ואם התאהבת את לא ניטראלית. עכשיו החוכמה היא לנווט בין הרגש להגיון, ואני מאמינה שכאישה בת 30 ולא ילדה בת 16 יש לך כבר חושים ואינטואיציות ותדעי שאם הבן אדם נתן לך סטירה (סתם דוגמא), או "סתם מקלל או מתייחס אלייך בזילזול, גם אם את נורא מאוהבת, אלוהים יודע למה, זו סיבה מצויינת לזרוק את הדרעק.
איך מכניסים בן זוג לחיי הילדה? קודם כל בהדרגה!!!!!!!!!!!
לדעתי רצוי לחפש בן זוג שהוא אבא בעצמו. גם כי יש בו הבנה לילדים ולהורות, וגם כי יש לך הזדמנות מצויינת לבחון איך הוא כאבא. בואי נגיד שאבא שרואה את ילדיו פעם בשבועיים, לא היה נכנס אצלי בדלת. מה דלת?! לא היה עובר שיחת טלפון אפילו.
בכל מקרה, בהתחלה פגישות קצרות ומרוחקות, לאט לאט מגבירים את הקצב. אבל ממש לאט!!!
בת כמה הילדה, אגב? יש לכך המון משמעות בעניין.
בכל מקרה אני מאמינה שהאינטואיציות שלך ידעו להוביל אותך בדרך הנכונה. ואם יש התלבטויות תמיד אפשר להתייעץ עם כאלה שעברו מצבים דומים ואפילו יעוץ מקצועי לא הייתי שוללת במקרה הצורך.