,
אורית! מברוק, חידשת לי ואו שאני לא ב"סביבה"
מה חידשתי לך?! בעניין הזוגיות?!
נשמה, אנחנו תיכף חוגגים שנה... נראה לי שנרדמת בשמירה...
שמחה בשבילך שהתמזל מזלך
השאלה איך מגיעים לנקודה בה מרגישים שמוכנים להכניס בן זוג לחיים? ואיך מגיעים למצבים בהם אפשר להכיר אנשים ובכל זאת להשאר בשטח נטרלי(מבחינה נפשית) כדי לראות את הדברים בצורה ברורה ולא עיוורת? כי אין ספק שכל בן זוג יצטרך לעמוד במבחן "הילדה" איך עושים זאת בצורה נכונה? לעיתים רק המחשבות על קשר שיכול להתפתח ולגרור איתו דילמות גורמות לוותר מראש....
אפרופו "מבחן הילדה":
לעולם אל תצפי שמישהו יאהב את ביתך כאילו היא ביתו.זו מחשבה נורא רומנטית ויפה,אבל לא ריאלית. אי אפשר לאהוב ילד של מישהו אחר כאילו הוא שלך. ביולוגיה.
אבל: את בהחלט צריכה לצפות ליחס טוב וחם, לקבלה, לכבוד, להבנה לצרכיה וכו'. מה שיבוא מעבר לכך, אם יבוא- קבלי כצ'ופר.
ממש לא חייבים לחיות ביחד. מה יש למהר?!
אפשר לקיים זוגיות בנפרד גם לתקופה ארוכה.
לא הצעתי למהר 
אבל בסופו של דבר רוצים להיות ביחד
הלו רוב הזוגות כך נוהגים, אלא אם כך רוצה את וזכותך המלאה
אולי אני ובגילי חושבים אחרת
דור הולך ונעלם 
להנות היום מה שתפסידו למחר
עבור לעמוד
,
