אשמח לקבל עצה

מאז הגירושין, לביתי הייתה עדיפות ראשונה בחיי ולמעשה הקדשתי את כל כולי כדי לתת לה את הכי טוב שאפשר בכל התחומים גם מבחינה רגשית וגם מבחינה חומרית גם אם זה אומר שהייתי צריכה לוותר על עצמי ,כמובן שבעקבות זה עניין הזוגיות נדחה, תמיד האמנתי שזה מתוך בחירה אך היום אני מבינה שזה למעשה "נכפה" עליי- הפחד לחוות שוב מערכת יחסים כושלת פשוט לא מאפשר לי לנסות והיום אני פשוט לא יודעת איך יוצרים זוגיות חדשה וגם איך יודעים שהזוגיות היא אכןטובה לפני שמפגישים בן זוג חדש עם הילדה?

אם אין סיכון אין סיכוי

זה שהבת שלך במקום ראשון זה מצוין ואני מקווה שכך זה ישאר. לגביי זוגיות חדשה, הפחד שלך הוא הכי טבעי שבעולם. רק שאם הוא משתק אותך מיצירת זוגיות חדשה אז שווה לעשות משהו ביחס אליו. אחד הדברים שאדם חושש מהם הכי הרבה זו פגיעה חוזרת. אחת הדרכים להתמודד היא לבחון מה הסיכונים והאם נראה לך שאת יכולה לעמוד בהם. אם תפרטי קצת יותר פרטים על עצמך כמו גיל, עיסוק וכו' יהיה יותר קל לתת לך יותר כיוונים שיעזרו.

שלומלום


מייל  shlomloms@walla.com 


 

המשיכי כך את חייך באהבת בתך

הכי טבעי בעולם קשר של אמא עם ילדיה גבר שירצה אותך, ידע זאת, כאשר הינך מסורה לילדה, תהיי מסורה גם לזוגיות החדשה , כאשר תרקום עור וגידים יש המון דוגמאות מהחיים בה ההצלחה היית מעל המצופה, אין סיבה שהדבר לא יקרה עימך עבדך הנאמן חווה זאת בהצלחה לא קטנה, היו בעיות והתגברנו בקלות. בהצלחה.

להנות היום מה שתפסידו למחר

שמחה בשבילך שהתמזל מזלך

השאלה איך מגיעים לנקודה בה מרגישים שמוכנים להכניס בן זוג לחיים? ואיך מגיעים למצבים בהם אפשר להכיר אנשים ובכל זאת להשאר בשטח נטרלי(מבחינה נפשית) כדי לראות את הדברים בצורה ברורה ולא עיוורת? כי אין ספק שכל בן זוג יצטרך לעמוד במבחן "הילדה" איך עושים זאת בצורה נכונה? לעיתים רק המחשבות על קשר שיכול להתפתח ולגרור איתו דילמות גורמות לוותר מראש....

יקירתי, תני לי "להרגיע" אותך. אין כזה שלב.

אין שלב שבו תאמרי לעצמך:"זהו, אני מוכנה לזוגיות". ולמה? כי את לא תהיי מוכנה לבן זוג עד שלא תכירי את האחד שמתאים לך לזוגיות. את יודעת מתי אני הכרתי את בן זוגי שיחיה? בדיוק בחודש בו החלטתי שנורא טוב לי לבד ואני לא רוצה זוגיות בכלל, ועזבו אותי באמאשלכם.אמרתי וסגרתי 2 כרטיסים שהיו לי באתרי הכרויות. ה"בעיה" היא שכרטיס שלישי שכחתי לסגור כי זה היה אתר שכוח אל, שפתחתי מאה שנה קודם ולא נכנסתי אליו כמעט. קיבלתי התראה במייל שמחכה לי הודעה. פתחתי רק כדי לראות מי הניג'ס הפעם... איך מכירים אנשים ונשארים "ניטראלים" מבחינה רגשית? אין גם כזה דבר. כלומר, אם את ניטראלית, סימן שלא התאהבת, ואז ממילא לא תרצי זוגיות איתו. ואם התאהבת את לא ניטראלית. עכשיו החוכמה היא לנווט בין הרגש להגיון, ואני מאמינה שכאישה בת 30 ולא ילדה בת 16 יש לך כבר חושים ואינטואיציות ותדעי שאם הבן אדם נתן לך סטירה (סתם דוגמא), או "סתם מקלל או מתייחס אלייך בזילזול, גם אם את נורא מאוהבת, אלוהים יודע למה, זו סיבה מצויינת לזרוק את הדרעק. איך מכניסים בן זוג לחיי הילדה? קודם כל בהדרגה!!!!!!!!!!! לדעתי רצוי לחפש בן זוג שהוא אבא בעצמו. גם כי יש בו הבנה לילדים ולהורות, וגם כי יש לך הזדמנות מצויינת לבחון איך הוא כאבא. בואי נגיד שאבא שרואה את ילדיו פעם בשבועיים, לא היה נכנס אצלי בדלת. מה דלת?! לא היה עובר שיחת טלפון אפילו. בכל מקרה, בהתחלה פגישות קצרות ומרוחקות, לאט לאט מגבירים את הקצב. אבל ממש לאט!!! בת כמה הילדה, אגב? יש לכך המון משמעות בעניין. בכל מקרה אני מאמינה שהאינטואיציות שלך ידעו להוביל אותך בדרך הנכונה. ואם יש התלבטויות תמיד אפשר להתייעץ עם כאלה שעברו מצבים דומים ואפילו יעוץ מקצועי לא הייתי שוללת במקרה הצורך.

הנקודה הינו הרגש המשותף שכיף להיות ביחד

ברור שלפני זאת על הילדה להתרגל לבן זוג וליצור סביבה מתאימה לחיים ביחד מה גם שיש לקחת את הדבר במלוא הרצינות ורק אחרי שבטוחים שהדבר הינו לתקופה ממושכת ואולי לכל החיים. במידה ופרק הזוגיות והחיים המשותפים יהיו קצרים, הילדה עלולה להנזק לדעתי. לא הבנתי את הקטע "נייטרלי".

להנות היום מה שתפסידו למחר

יקירתי, תני לי "להרגיע" אותך. אין כזה שלב.

אין שלב שבו תאמרי לעצמך:"זהו, אני מוכנה לזוגיות". ולמה? כי את לא תהיי מוכנה לבן זוג עד שלא תכירי את האחד שמתאים לך לזוגיות. את יודעת מתי אני הכרתי את בן זוגי שיחיה? בדיוק בחודש בו החלטתי שנורא טוב לי לבד ואני לא רוצה זוגיות בכלל, ועזבו אותי באמאשלכם.אמרתי וסגרתי 2 כרטיסים שהיו לי באתרי הכרויות. ה"בעיה" היא שכרטיס שלישי שכחתי לסגור כי זה היה אתר שכוח אל, שפתחתי מאה שנה קודם ולא נכנסתי אליו כמעט. קיבלתי התראה במייל שמחכה לי הודעה. פתחתי רק כדי לראות מי הניג'ס הפעם... איך מכירים אנשים ונשארים "ניטראלים" מבחינה רגשית? אין גם כזה דבר. כלומר, אם את ניטראלית, סימן שלא התאהבת, ואז ממילא לא תרצי זוגיות איתו. ואם התאהבת את לא ניטראלית. עכשיו החוכמה היא לנווט בין הרגש להגיון, ואני מאמינה שכאישה בת 30 ולא ילדה בת 16 יש לך כבר חושים ואינטואיציות ותדעי שאם הבן אדם נתן לך סטירה (סתם דוגמא), או "סתם מקלל או מתייחס אלייך בזילזול, גם אם את נורא מאוהבת, אלוהים יודע למה, זו סיבה מצויינת לזרוק את הדרעק. איך מכניסים בן זוג לחיי הילדה? קודם כל בהדרגה!!!!!!!!!!! לדעתי רצוי לחפש בן זוג שהוא אבא בעצמו. גם כי יש בו הבנה לילדים ולהורות, וגם כי יש לך הזדמנות מצויינת לבחון איך הוא כאבא. בואי נגיד שאבא שרואה את ילדיו פעם בשבועיים, לא היה נכנס אצלי בדלת. מה דלת?! לא היה עובר שיחת טלפון אפילו. בכל מקרה, בהתחלה פגישות קצרות ומרוחקות, לאט לאט מגבירים את הקצב. אבל ממש לאט!!! בת כמה הילדה, אגב? יש לכך המון משמעות בעניין. בכל מקרה אני מאמינה שהאינטואיציות שלך ידעו להוביל אותך בדרך הנכונה. ואם יש התלבטויות תמיד אפשר להתייעץ עם כאלה שעברו מצבים דומים ואפילו יעוץ מקצועי לא הייתי שוללת במקרה הצורך.

אורית! מברוק, חידשת לי ואו שאני לא ב"סביבה"

להנות היום מה שתפסידו למחר

אשמח לקבל עצה

מאז הגירושין, לביתי הייתה עדיפות ראשונה בחיי ולמעשה הקדשתי את כל כולי כדי לתת לה את הכי טוב שאפשר בכל התחומים גם מבחינה רגשית וגם מבחינה חומרית גם אם זה אומר שהייתי צריכה לוותר על עצמי ,כמובן שבעקבות זה עניין הזוגיות נדחה, תמיד האמנתי שזה מתוך בחירה אך היום אני מבינה שזה למעשה "נכפה" עליי- הפחד לחוות שוב מערכת יחסים כושלת פשוט לא מאפשר לי לנסות והיום אני פשוט לא יודעת איך יוצרים זוגיות חדשה וגם איך יודעים שהזוגיות היא אכןטובה לפני שמפגישים בן זוג חדש עם הילדה?

את צודקת באבחנתך, זו לא היתה באמת בחירה.

אבל בהחלט לגיטימי לקחת לעצמך פסק זמן מזוגיות ולהתמקד בהורות. תמיד תזכרי שלהעמיד את בתך בעדיפות ראשונה לא אומר למחוק את עצמך ואת רצונותייך. אני מאמינה שבתך תהיה מאושרת יותר עם אמא מאושרת שאוהבת את עצמה ומפרגנת לעצמה. מור לך גם לנסות קשרים ושהם לא יובילו לכלום, זה לא בהכרח כישלון. למעשה סבירות גבוהה היא, שתכירי כמה וכמה אנשים עד שתגיעי לאחד הנכון. ואיך תדעי שהוא הנכון? אין לי תשובה ממשית, אבל אני מאמינה שפשוט תדעי. זה משהו שמגיע מבפנים, אין לזה ממש קריטריונים.ואת יודעת מה, אם את לא תהיי בטוחה אז יש לך 2 אפשרויות:1. לחכות עוד לפני שאת מכניסה אותו לחייה עד שאת בטוחה. 2. אם הספקות גדולים כנראה שזה לא זה, וגם פה נוצרות 2 אופציות חדשות: א. להפרד ב. למהשיך את הקשר רק ביניכם, ולא לערב אותו בחיי ביתך. קשר שיהיה שלך בלבד. בכל מקרה,אם את מרגישה שאת ממש חרדה ו"מסובכת" עם עניין הזוגיות, למה שלא תפני לייעוץ פסיכולוגי? ככה, לסדר את המחשבות? אפשר דרך קופ"ח בעלות נמוכה. כדאי.

הנקודה הינו הרגש המשותף שכיף להיות ביחד

ברור שלפני זאת על הילדה להתרגל לבן זוג וליצור סביבה מתאימה לחיים ביחד מה גם שיש לקחת את הדבר במלוא הרצינות ורק אחרי שבטוחים שהדבר הינו לתקופה ממושכת ואולי לכל החיים. במידה ופרק הזוגיות והחיים המשותפים יהיו קצרים, הילדה עלולה להנזק לדעתי. לא הבנתי את הקטע "נייטרלי".

ממש לא חייבים לחיות ביחד. מה יש למהר?!

אפשר לקיים זוגיות בנפרד גם לתקופה ארוכה.

אורית! מברוק, חידשת לי ואו שאני לא ב"סביבה"


מה חידשתי לך?! בעניין הזוגיות?!

נשמה, אנחנו תיכף חוגגים שנה... נראה לי שנרדמת בשמירה...

שמחה בשבילך שהתמזל מזלך

השאלה איך מגיעים לנקודה בה מרגישים שמוכנים להכניס בן זוג לחיים? ואיך מגיעים למצבים בהם אפשר להכיר אנשים ובכל זאת להשאר בשטח נטרלי(מבחינה נפשית) כדי לראות את הדברים בצורה ברורה ולא עיוורת? כי אין ספק שכל בן זוג יצטרך לעמוד במבחן "הילדה" איך עושים זאת בצורה נכונה? לעיתים רק המחשבות על קשר שיכול להתפתח ולגרור איתו דילמות גורמות לוותר מראש....

אפרופו "מבחן הילדה":

לעולם אל תצפי שמישהו יאהב את ביתך כאילו היא ביתו.זו מחשבה נורא רומנטית ויפה,אבל לא ריאלית. אי אפשר לאהוב ילד של מישהו אחר כאילו הוא שלך. ביולוגיה. אבל: את בהחלט צריכה לצפות ליחס טוב וחם, לקבלה, לכבוד, להבנה לצרכיה וכו'. מה שיבוא מעבר לכך, אם יבוא- קבלי כצ'ופר.

אשמח לקבל עצה

מאז הגירושין, לביתי הייתה עדיפות ראשונה בחיי ולמעשה הקדשתי את כל כולי כדי לתת לה את הכי טוב שאפשר בכל התחומים גם מבחינה רגשית וגם מבחינה חומרית גם אם זה אומר שהייתי צריכה לוותר על עצמי ,כמובן שבעקבות זה עניין הזוגיות נדחה, תמיד האמנתי שזה מתוך בחירה אך היום אני מבינה שזה למעשה "נכפה" עליי- הפחד לחוות שוב מערכת יחסים כושלת פשוט לא מאפשר לי לנסות והיום אני פשוט לא יודעת איך יוצרים זוגיות חדשה וגם איך יודעים שהזוגיות היא אכןטובה לפני שמפגישים בן זוג חדש עם הילדה?

היי

קודם כל אל תמהרי ותבחני אותם לבד ואני מאמינה שיש לך זמן לזה. רק עצה מאד חשובה. אל תתיידדי בלי לשים מטרה אחרת או רצון אחר, כי זה דופק את הכל. זה דבר שגורם לשברון לב גדול וגם לכך שאת יכולה להיות רק חברה טובה של הבנדם ולא יותר. לי זה קרה שהייתי פרודה, ואז ניסיתי.. לא הפגשתי.. בסוף זה נגמר. גם לאחר הגירושין שלי שניסינו לחזור לא הלך כי נשארנו חברים טובים עדיין.. כן.. אבל כזוג לא הצלחנו לא יודעת אם אפשר להגדיר דברים. אנחנו עדיין חברם נורא טובים. אם ארצה לספר משהו למישהו זה לו. אבל לא יותר.. המציאות קיבלתי אותה. והשארתי אותה כך כי לא חשבתי שזה בוגר לאבד חבר טוב שיש לך אותו. אני מאמינה שגם אם יהיה לי בנזוג ולו בת זוג נפגש ונצחק על התקופה הזו.. בטוח. ואת זה גם אמרתי לו. אז.. חפשי את החבר לחיים שלך אבל.. תגדירו מטרות מראש.. ואל תעשו הגדרות כבר בהתחלה. מה שכן אם לא הלך כזוג.. לא נורא.. לא מת העולם אני חיה ושלמה.. וטוב לי גם ככה. רק מה.. תעכלי את הלבד ותלמדי להעריך את עצמך שאת לבד.. ורק אז תוכלי להיות בקשר שלם. תאמיני גם הוא אמר לי שאני לא צריכה לבטל את עצמי מול הילדים שאת לבד ולא להתסכל על זה ככה. אז גם את. בהצלחה בדרך..

ממש לא חייבים לחיות ביחד. מה יש למהר?!

אפשר לקיים זוגיות בנפרד גם לתקופה ארוכה.

לא הצעתי למהר

אבל בסופו של דבר רוצים להיות ביחד הלו רוב הזוגות כך נוהגים, אלא אם כך רוצה את וזכותך המלאה אולי אני ובגילי חושבים אחרת דור הולך ונעלם

להנות היום מה שתפסידו למחר

זה לא עניין של גיל.

זה עניין של מצב משפחתי. כשיש ילדים כבר אי אפשר "לעשות נסיון" ולגור יחד. כשיש ילדים לגור יחד זה כמו להתחתן, מבחינת רמת המחויבות שצריכה להיות ומבחינת הכוונה. כשאתה לבד אתה יכול לנסות ואם לא הולך אז נפרדים. כשיש ילדים הנסיונות נעשים על גבם ופה זה כבר סיכון שאני אישית אמנע ממנו. כשאני ובן זוגי נעבור לחיות יחד זה יבוא כהתחלה של דרך חדשה. לא כנסיון.

תומך בתגובתך, אבל מי הזכיר "ניסיון" ?

להנות היום מה שתפסידו למחר

עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
משפחות חד-הוריות
בחר
בחר