פסק דין מקומם: השופט איתי כץ מנתק ילד מאביו בגלל חשש לפגיעה ב"כשרותו" של הילד

בעניין: פלוני ע"י ב"כ עו"ד נחשון פישר תובע נ ג ד 1. אלמונית -ע"י ב"כ עו"ד מירב כהן 2.היועץ המשפטי לממשלה-ע"י פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי) נתבעים פסק דין 1. בפני מונחת תביעת אבהות בה עותר התובע למתן הסעדים כדלקמן: "לקבוע כי על פי חומר הראיות שבתיק בית המשפט, הקטין XXX (להלן: "הקטין") הינו בנו של התובע. לחילופין, לצוות על הצדדים המעורבים בתיק זה, התובע, הנתבעת והבן המשותף (הקטין-א.כ) לערוך בדיקה לסיווג רקמות אשר תוצאתה ברורה וצפויה. התובע הינו אביו הביולוגי של הבן הקטין XXX. להזמין תסקיר סעד בעניין זה ולצוות על קיומם של הסדרי ראיה וביקור שותפים (כך במקור-א.כ) ומסודרים עד להכרעה סופית בתביעת המשמורת שהוגשה". 2. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע והנתבעת ניהלו קשר רומנטי אשר הוביל לפירוק התא המשפחתי של כל אחד מהם (כל אחד מן הצדדים היה נשוי לאחר/ת באותה העת) וללידתו של הקטין ביום …2004 . הלידה אירעה שעה שהנתבעת ובעלה התגרשו זה מזה שבעה חודשים קודם לכן, ביום ...2004. 3. בפרטי הקטין במרשם האוכלוסין, מופיע כשם אביו של הקטין השם "....", בעלה של הנתבעת-אם הקטין, בעת שהרתה ומי שמוחזק כאביו של הקטין ללא קישור נוסף. 4. בכתב התביעה העלה התובע טענות לפיהן הנתבעת חטפה את הקטין מביתו ופועלת להרחיק את הקטין ממנו, בין ביתר באמצעות הפסקת שיחות הטלפון שלו עם הקטין וביקוריו את הקטין וזאת לדבריו בתגובה לתביעת רכוש שהגיש נגדה ותוך שהיא עושה שימוש בקטין כקלף מיקוח . 5. התובע פירט בכתב התביעה ראיות המבססות לשיטתו את אבהותו על הקטין גם ללא עריכת בדיקת רקמות, והפנה לנספחים שונים שצירף לכתב התביעה הכוללים מכתבי אהבה שכתבה לו הנתבעת והתחייבויות שונות שלה כלפיו; ציורים שצייר הקטין ותמונה מחופשה משפחתית משותפת. 6. התובע טען כי הוא מודע היטב להשלכות ההלכתיות הקיימות בבדיקת רקמות אשר תוכיח כי הוא אבי הקטין אולם הוסיף כי החומר הראייתי שצירף לכתב התביעה, יש בו די כדי להביא לקביעה כי הוא אביו מולידו של הקטין מבלי להידרש לבדיקה חיצונית. 7. בהסתמך על פסיקת בית המשפט לפיה טובת הילד הספציפי היא זו שצריכה להיבחן על ידי בית המשפט ולהנחותו, טען התובע כי אין ולא יכולה להיות מחלוקת שטובת הקטין הספציפי שיהא משוייך לאביו ולמשפחתו כפי שהיה לאורך ארבע השנים הראשונות לחייו. 8. הנתבעת מצידה התנגדה לתביעה על שני רבדיה, הן לעריכת בדיקת רקמות והן לניהול הוכחות בתיק תוך שהעלתה דרישה לדחיית התובענה על הסף אותה ביססה הנתבעת על נימוקים אלה: מימזור הקטין, זכות הקטין לשמירה והגנה על טובתו וטובת הקטין הספציפי. לטענתה, מעבר להשפעה החמורה של כתם הממזרות על הקטין, מניעת בירור זהות האב תתרום לטובת הקטין הואיל וקשר בינו ובין התובע עלול להזיק לו, לשלומו הנפשי, לדרך חינוכו והתפתחותו וכל קשר בין התובע לקטין עלול לסכן את הקטין באופן חמור לאור קשייו האישיותיים של התובע. 9. ב"כ היועמ"ש- משרד הרווחה (להלן: "ב"כ היועמ"ש") בתגובה ראשונית לתביעה, התנגד לבקשה לערוך בדיקת רקמות בשל החשש לפגיעה במעמדו האישי של הקטין והשלכותיה (סע' 4 לתגובתו מיום 12/11/08). 10. בהחלטתי מיום 04/01/09 הוריתי לצדדים לסכם בכתב בעניין טענת הסף שהעלתה הנתבעת. 11. בסיכומיה עתרה הנתבעת כדלקמן : "כב' בית המשפט מתבקש בזאת להפעיל את סמכותו עפ"י סעיף 75 לחוק בתי המשפט ועפ"י סעיף 68 א' לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולדחות את התביעה על הסף לשם שמירת עניינו וטובתו של הקטין הספציפי ולמנוע הטלת כתם של ממזרות בקטין...". לחילופין עתרה הנתבעת לכך שבית המשפט ינהג על פי הוראת סע' 28 ה' לחוק מידע גנטי, התשס"א-2000 (להלן: "חוק מידע גנטי" /"החוק") ויורה על עריכת חוות דעת של נשיא בית הדין הרבני הגדול אשר תועבר ליועמ"ש לשם הצגת עמדתו בפני בית המשפט. את סיכומיה חתמה הנתבעת כדלקמן: "במידה וייקבע עי ידי בימ"ש נכבד זה לאחר קבלת חוו"ד נשיא בית הדין הרבני הגדול ועמדת היוע"מש שתבוא בהמשכה כי קיים חשש בעריכת בדיקה כאמור לכשרותו של הקטין וכי אין דרך לעריכת הבדיקה ללא פגיעה בכשרותו...על ביהמ"ש הנכבד יהא להימנע גם מתן אפשרות להביא ראיות חיצוניות להוכחת אבהות לכאורית...". 12. ביום 23/04/09 פניתי לכב' נשיא בית הדין הרבני הגדול לקבלת חוות דעת בקשר לעריכת בדיקת רקמות לקטין על מנת שזו תועבר ליועמ"ש טרם יגיש עמדתו בעניין לבית המשפט. 13. לאחר שחוות הדעת הועברה ליועמ"ש, הגיש האחרון את תגובתו לבית המשפט. בתגובתו, סמך היועמ"ש ידיו על ממצאי חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב שלמה עמאר, שהוגשה לו ובה נכתב כהאי לישנא: "התנגדות האם הנתבעת במקרה זה מוצדקת בהחלט. הבדיקה עלולה לגרום לפגיעה חמורה בכשרותו של הקטין לנישואין לפי דין תורה ולמנוע מבית דין רבני להתירו לנישואין בעתיד..." . 14. בהתייחס לעריכת בדיקה גנטית באופן שימנע את הפגיעה האמורה נכתב בחוות הדעת : "חוות דעתי זו מתייחסת לבדיקה גנטית...אין בפני מידע בדבר עריכת בדיקה באופן שימנע את הפגיעה עליה עמדתי בחוות דעתי זו ולכן אין מנוס מן המסקנה כי לא ניתן לאשר בדיקה מכל סוג שהוא". 15. בהתבסס על חוות הדעת ומשאין מדובר במקרה בו בדיקת רקמות נדרשת לשם מניעת סכנה לחיי אדם או נכות בלתי הפיכה (ראה סע' 28 ה' (א) (4) לחוק), הביע ב"כ היועמ"ש עמדתו כי אין מקום להורות בענייננו על ביצוע בדיקת רקמות. 16. באשר לבחינת ראיות נוספות להוכחת האבהות, פרט לבדיקת רקמות, טען ב"כ היועמ"ש כי יש לבחון את העניין על פי רוח התיקון לחוק מידע גנטי. לשיטתו מתן אפשרות להוכחת אבהות בדרך של הבאת ראיות אחרות, עוקפת את החוק ועלולה להוביל לתוצאה שאותה בקש המחוקק למנוע והיא פגיעה בכשרותו של הקטין ולכן לדבריו יש לנהוג במשנה זהירות כאשר מדובר בראיות נסיבתיות. 17. על יסוד הנ"ל בקש ב"כ היועמ"ש לדחות את התביעה על הסף "ולהותיר את הקטין בחזקת כשר מבלי ליצור ראיות נוספות העלולות לפגוע בו בעתיד". 18. בתשובתו לתגובת היועמ"ש, שב ובקש התובע כי יינתן לו להוכיח כי הוא אביו של הקטין באמצעות ראיות נסיבתיות ומבלי להיזקק לבדיקת רקמות. התובע סמך ידיו בהקשר זה גם על תגובת המדינה אשר לדבריו לא סתמה הגולל על קביעה בעניין האבהות הגם שדרשה מידת זהירות גבוהה בעניין זה. 19. הנתבעת מצידה תמכה בעמדת ב"כ היועמ"ש וטענה כי לאור החשש הכבד במקרה דנן לממזרות, אין להתיר בדיקת רקמות מדעית או בדיקה מכל סוג שהוא ובכלל זה אין להתיר בחינת ראיות נסיבתיות לכאורה לשם הוכחת אבהות המשיב על הקטין הואיל וכל אחת מהן עלולה לפגוע בכשרותו של הקטין. דיון לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, בחוות הדעת של כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול, בסיכומים ובתגובתו הצדדים, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות . 20. כיום, לאחר כניסת התיקון לחוק מידע גנטי לתוקפו, אין המצב המשפטי כיום כמצב ששרר קודם לתיקון. אם בעבר התחבטו בתי המשפט בשאלה איזה אינטרס יש להעדיף, שמירת כשרות הקטין מול זכות הקטין לדעת מיהו אביו מולידו וזכות האב הביולוגי בהכרת אבהותו מהי טובת הקטין באשר הוא ובהמשך- טובתו של הקטין הספציפי, הרי שכעת בא המחוקק, תחם את שיקול דעתו של בית המשפט ואמר את דברו תוך שהעמיד את כשרות הקטין כשיקול מרכזי יחיד העומד לנגד עיניו ואשר אפשר שיהא נסוג רק במקרה קיצוני של סכנת חיים או גרימת נכות בלתי הפיכה (סע' 28 ה' (4) הנזכר לעיל). 21. לפיכך, כאשר חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול בענייננו קובעת חד משמעית כי הבדיקה עלולה לפגוע פגיעה חמורה בכשרותו של הקטין ומשאין מדובר במקרה של מניעת סכנת חיי אדם או נכות חמורה בלתי הפיכה של אדם, דין הבקשה לביצוע בדיקת רקמות להידחות. לעניין הבאת ראיות נוספות להוכחת האבהות: 22. בחוות דעתו של כב' נשיא ביה"ד הגדול נכתב כאמור כי : " אין מנוס מן המסקנה כי לא ניתן לאשר בדיקה מכל סוג שהוא". 23. מקובלת עלי עמדת ב"כ היועמ"ש כי יש לנהוג ברוח החוק כאמור לעיל גם בעניין של הבאת ראיות נסיבתיות, שכן כל תוצאה אחרת עלולה לסכל את מטרת החוק ולחתור תחת כוונת המחוקק (וראה לעניין זה גם דברי כב' השופט גייפמן בבש"א 87471/00 פלוני נ' אלמוני ואח', תק-מש 2009 (2) 441). 24. הצורך לנהוג במשנה זהירות בנוגע להבאת ראיות חיצוניות כפי שנכתב בתגובת היועמ"ש מביא אותי למסקנה שלא לאפשר בענייננו הבאת ראיות חיצוניות להוכחת האבהות הנטענת וזאת, לאור נסיבות העניין וחומר הראיות המצוי בתיק ואשר צורף לכתב התביעה אשר ממנו עולה חשש ממשי לפגיעה בכשרותו של הקטין, פגיעה שמשמעותה היא גרימת נזק בלתי הפיך לקטין. 25. הן כוונת המחוקק ככלל והן חוות דעתו של כב' נשיא בית הדין הרבני הגדול שהוגשה בענייננו בפרט, מלמדות שאין לאפשר בכל אופן שהוא שכשרותו של הקטין תפגע. ואומר בעניין זה בית המשפט העליון מפי כב' השופט א' רובינשטיין בבע"מ 9638/08 פלונית נ' פלוני ואח', תק-על 2008 (4) 3207 בפסקה ז' להחלטתו: "...פרשנות נושא זה צריכה לילך יד ביד עם הגישה הבסיסית של מניעתם ככל האפשר של מקרי ממזור. המחוקק היה ער לכך בחקקו במסגרת התיקון לחוק המידע הגנטי את סעיף 28ה, שכותרתו "צו לעריכת בדיקה בנסיבות של חשש לממזרות לפי דין תורה"...בבג"צ 6751/04 מ' ס' נ' בית הדין הגדול לערעורים, פ"ד נט(4) 817, 855-854 נזדמן לי לומר: "נושא רגיש... הוא הממזרות, שעליו אמרו חכמים (משנה חגיגה א', ז') כי הוא בחינת דברי הפסוק 'מעוות לא יוכל לתקון וחסרון לא יוכל להמנות' (קהלת א', ט"ו); ואת צערו של מי שהוכרז כממזר ראו חכמים כ'דמעת העשוקים אשר אין להם מנחם' (קהלת ד' א'; ראו מדרש קהלת רבה, ד' א'); כן ראו הרב יהודה הרצל הנקין, 'היחס לממזר', תחומין, כ"ב, 50). גישת ההלכה היא לחפש דרכים למנוע הכרזת אדם כממזר, שקשה לראות פגיעה גדולה הימנה בכבודו של אדם (ראו סעיף 2 לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו)...". וראה לעניין זה גם בע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736 , פסקה 12 לפסק הדין. 26. בנוגע לסעד הנתבע בעניין הסדרי ראיה (ראה לעיל בסע' 1 ) – לא מצאתי מקום להידרש לסעד זה במסגרת ההליך שבפני ולעניין זה אפנה להוראת תקנה 258 ז' לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אשר לפיה יש להגיש תביעות נפרדות בנושאי אבהות ומשמורת. עוד אוסיף כי בניגוד לאמור בכתב התביעה כי הסעד מבוקש "...עד להכרעה סופית בתביעת המשמורת שהוגשה", אין בפני כל תביעה תלויה ועומדת בעניין משמורת והסדרי ראיה . 27. לאור האמור לעיל, מסקנתי היא כי אין מקום לברר התביעה ודינה להידחות. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק. ניתן היום י"ט בכסלו, תש"ע (6 בדצמבר 2009) בהעדר. איתי כץ, שופט
מנהל הפורום
1000+

בית המשפט למשפחה הוקם כמשקל נגד שפוי לבית הדין הרבני, ונכשל פה כישלון חרוץ

זה פסק דין מקומם והשופט איתי כץ, למרות שהוא צעיר, חוזר ומתגלה כשמרן ומיושן בדיעותיו. הנכונות שלו להכריז מהפה לחוץ שהשיקול היחיד הוא מרכזיותה של טובת הילד, ובאותה נשימה לקבוע שטובת הילד היא מה שקבע איזה רב בעניין "כשרות הילד" (איזה מין ביטוי זוועתי זה???) – פשוט מדהימה. כאילו לשיקול נוכחות האב בחיי הילד אין שום חשיבות לטובת הילד (וזו הרי הדילמה היחידה שיש בסיפור הזה). מה שהפך את השופט (בדימוס לצערנו) גל גוטזגן לפורץ דרך היה בדיוק פסיקה בנושא אבהות ששמה את חשיבות האב בחיי הילד מעל לכל שיקול של ממזרות, שהיא שריד פרימיטיבי ומכוער לחוקי הלכה בלתי אפשריים במאה ה-21. העובדה שמעלימים עין מהממזרות הלכה למעשה של הילד היא עניין משני, למרות שזה מעמיד את הכל באור עוד יותר מגוחך. בשורה התחתונה יש פה ילד, שרוצה להיות בקשר עם אביו, ואביו רוצה להיות בקשר איתו, ובית המשפט הנאור נכנע לגיבוב מילים מיושן ומאובן שמקורו במינהג פטריאכלי רכושני, שנועד למנוע מנשים לבגוד בבעליהן (תוך שהוא מתיר לבעלים לבגוד בנשותיהם). אבל גם בתנאי הכניעה המגוחכים האלה, השופט היה יכול לקבוע שלתובע יש זכות להיות בקשר עם הילד, מבלי שהוכחה רשמית אבהותו. הוא סירב לעשות את זה, וגרם לעוד ילד לגדול ללא אב ולסבול מזה כל החיים.
מנהל הפורום
1000+

ראשית, ביהמ"ש לענייני משפחה הוקם לא "כמשקל נגד שפוי לבית הדין הרבני", אלא

כערכאה עם שופטים מקצועיים (במרכאות או בלי), ובכדי להוריד עומס מהמחוזי, שהיה אז האלטרנטיבה האזרחית,ולהותירו כערכאת ערעור. שנית, עד התיקון לחוק האמור, היה זה ביהמ"ש מחליט ממקרה למקרה. מאז תיקון החוק (ע"י המחוקק ולא השופט), אין לביהמ"ש שיקול דעת, זאת כי המחוקק אמר את דברו בצורה נהירה וחד משמעית. שלישית, שותף לכעס והכאב שמעורר בסה"ד, אך במקרה זה יש לבוא בטענות למחוקק - לשם שינוי - ולא לביהמ"ש.

האמת, שאתה פשוט צודק. לא הייתי מודע לתיקון החוק

השופט פעל בדקדקנות רבה לפי הנחיות התיקון לחוק, אבל אם יותר לי להעיר - הוא גם נהנה מכל רגע. לא נותר לי אלא להביע את הכאב והתסכול שאוחזים בי לנוכח חדירת הכפייה הדתית הזאת לתוך החוק האזרחי בצורה כה בוטה. למי קיבינימט אכפת מכללי הממזרות הפרימיטיביים והאידיוטיים שבהלכה היהודית? שהדוסים יכתבו באיזה פנקס שחור שמבחינתם הוא ממזר וילכו להפגין מול איזו חניה בירושלים ויעזבו אותנו בשקט. ככה יהיו פחות אנשים שירצו להתחתן ברבנות, וזה רק ירחיק את הציבור השפוי עוד יותר מהם. במקרה הכי גרוע, הילדון הזה יתחתן עם בח"ל בחו"ל, בנישואים אזרחיים. במקרה הטוב, עד שהוא יגיע לשלב הזה כבר נצליח להיפטרק מהכפיה הדתית הסרטנית הזאת. אולי החוק האזרחי יקבע גם, שמי שנולד למשפחת כוהנים לא תוכר אבהות אביו, כדי שחו"ח לא ימנע ממנו להתחתן עם גרושה? הכל כל-כך פשוט: לתחמן את אלהים, לא לרשום, ואז לא להזדקק להתמודד עם העובדה שכללי החיים של העת העתיקה, אין בינם ובין החיים המודרניים אלא גיחוך. בעת העתיקה גם הקריבו קורבנות אדם וגם ביצעו פסקי דין של עין תחת עין. מעניין איך אלה לא נכנסו עדיין לחוק הישראלי. מעניינת במיוחד שתיקת ארגוני הנשים, כשהלכה משפילה ומונעת שוויון מנשים נעקפת על ידי תחמון הלכתי בחסות החוק האזרחי. בשם זכותה של אשה לחבגוד בבעלה ולהביא ילדים לעולם מהמאהב שלה, ממש כמו זכותו של גבר לבגוד באישתו ולהביא ילדים לעולם מהמאהבת שלו, הן היו צריכות להיות הראשונות לעלות על בריקדות. אבל התיחמון הזה משרת אותן, וכל עוד ניתן לכפות בדיקה גנטית על גבר מתחמק מתשלום מזונות, אבל לא על גבר שואף קשר אבהי עם ילדו, הן מרוצות.
מנהל הפורום
1000+
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורות משותפת
בחר
בחר