פסק דין חדש בנושא מזונות

בתי המשפט ב ד ל ת י י ם ס ג ו ר ו ת בית משפט לעניני משפחה ב א ר - ש ב ע תמש 002642/05 בפני: שופט: טפרברג דניאל תאריך: ‏27 יוני 2009 בעניין: ג. ג. ע"י ב"כ עוה"ד חביב אלי התובע - נ ג ד - ג. נ. (להלן: "הקטין") באמצעות אמו הגב' ג. ר. ע"י ב"כ עוה"ד שי כהן התובעת פסק-דין בפני תביעה להקטנת מזונות קטין, אשר נקבעו בהסכם גירושין בין התובע ובין אמו של הקטין, שאושר בביה"ד הרבני. התביעה הוגשה ביום 21/2/05 לאחר ששתי תביעות אחרות, אשר הוגשו קודם לכן ע"י האם ביום 3/2/05 להגדלת מזונות (תמ"ש 2640/05) ולביטול הסכם הגירושין (תמ"ש 2641/05) נמחקו. 1. הרקע העובדתי : מהחומר שהובא בפני בית המשפט עולה הרקע העובדתי המפורט להלן: אם הנתבע (שתקרא להלן: "האם") והתובע (שיקראו להלן יחדיו: "הצדדים") נישאו זל"ז ביום 15/8/96, והתגרשו זמ"ז בג"פ ביום 1/5/02. מנישואי הצדדים נולד הנתבע (שיקרא להלן: "הקטין") יליד 17/9/98. ביום 12/2/02 הגיעו הצדדים להסכם גירושין, אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ע"י בית הדין הרבני האזורי בבאר שבע. (להלן: "ההסכם"). עפ"י ס' 7 להסכם התחייב התובע לשלם למזונות הקטין סך של 4,000 ₪ לחודש. כמו כן, התחייב התובע לשאת, בנוסף לתשלומי המזונות השוטפים, במלוא התשלומים הכרוכים באחזקתו של הקטין במוסדות החינוך הפורמליים השונים עד הגיעו לגיל 18 שנה, למעט "אחזקה שוטפת של הילד במוסד החינוך ככל שהדברים נוגעים לציוד לו יזקק הילד במהלך לימודיו וחינוכו, ואשר לא נדרש ע"י מוסד הלימודים כאמור, כגון חומרי כתיבה, חומרי יצירה וכיו"ב". (להלן: "הוצאות לימוד"). בנוסף התחייב התובע לשאת במחצית הוצאות רפואיות שאינן מכוסות ע"י ביטוח בריאות ממלכתי. בהחלטה מקדמית של בית המשפט מיום 6/7/05 נתבקשו ב"כ הצדדים להגיש טיעונים בשאלה האם האב, כתובע, יכול להגיש תביעה כנגד הקטין להפחתת מזונותיו כאשר הקטין מעולם לא תבע מזונות ולא היה צד להליכים, בהתייחס לחיוב שקיבל על עצמו התובע עפ"י הסכם הגירושין שאושר בבית הדין הרבני. ב"כ התובע הגיש טיעונים לעניין זה ביום 21/8/05 ואילו טיעוני ב"כ הנתבע הוגשו ביום 20/9/05. ביום 16/11/05 ניתן פסק דין ע"י בית משפט זה, אשר הגיע למסקנה כי בית המשפט אינו יכול להיזקק לתביעה להפחתת מזונות אשר הקטין צד לה, כאשר מעולם לא ניתן פסק דין בעניינו בבית משפט זה כאשר שהקטין מקבל בפועל את צרכיו מאמו לאור הסכם הגירושין בין הוריו, שאושר בביה"ד הרבני, וע"כ הורה על מחיקת התביעה כנגד הקטין. בית המשפט היה בדעה כי מאחר וההסכם היה בין ההורים, בינם לבין עצמם (הסכם שאושר בביה"ד הרבני), הרי שכל תביעה לשינוי האמור בהסכם עליה להתנהל ביניהם ובמסגרת הערכאה בה אושר ההסכם. על פסק דין זה הוגש ערעור ע"י התובע, וביום 3/10/2006 ניתן פסק דין ע"י כב' סגן הנשיא השופט ניל הנדל בבית המשפט המחוזי בב"ש, המקבל את ערעורו של התובע והקובע כי יש ליתן לתובע הזדמנות לקבל יומו בבית המשפט לענייני משפחה, הגם שהקטין מעולם לא היה צד להליכים, וזאת מבלי שבית המשפט המחוזי מביע עמדה באשר לסיכויי תביעתו לגופה. וזאת עשה בהקבלה למצב שבו הקטין יכול לתבוע באופן עצמאי מזונותיו, למרות ההסכם אליו הגיעו הוריו, אשר אושר בביה"ד הרבני. בדיון מיום 30/1/07 קבע בית משפט זה כי ההכרעה אם מדובר בתביעת מזונות ראשונה של הקטין, או תביעה להפחתה, אשר יש להוכיח שינוי נסיבות, תינתן בעת מתן פסק הדין הסופי. וזאת לאור עמדת ב"כ הצדדים כי בית המשפט ילך בשני המישורים במקביל, ויתן את פסק הדין הסופי לאור המצב העובדתי כפי שיהיה לאחר שמיעת הראיות בתיק. בהתאם לכך ניתנה הוראה לצדדים להגיש תצהירים משלימים המתייחסים הן לצרכיו של הקטין והן למצב העובדתי כפי ששרר בעת חתימת הסכם הגירושין תוך פירוט הרכוש והזכויות שהיו ע"ש כל אחד הצדדים באותה עת, בליווי אסמכתאות. כמו כן, נדרשו הצדדים לפרט בתצהיריהם את מצבם נכון ליום הגשת התביעה (21/2/05) ומצבם נכון למועד אישור ההסכם, כולל פירוט הכנסות, רכוש, כספים תוך צירוף דוחות רווח והפסד, וזאת לאור ההלכה שנקבעה בע"א 363/81 פייגה נ' פייגה. תצהיר משלים מטעם התובע הוגש ביום 30/7/07. תצהיר משלים מטעם אם הקטין הוגש ביום 23/8/07. מטעם התובע העיד התובע עצמו. מטעם הנתבע העידה אם התובע. בדיון מיום 18/9/07 נחקר התובע על תצהירו ואילו אם הקטין נחקרה בדיונים מיום 20/11/07 ומיום 15/9/08. בהחלטה מיום 15/9/08 הורה בית המשפט לאם הקטין להמציא לבית המשפט ולצד שכנגד תלושי שכר של 6 חודשים אחרונים, תנועות חשבון בנק לתקופה של 3 חודשים אחרונים וחוזה שכירות אחרונים ונקבע כי ב"כ הצדדים יגישו סיכומים. עתה לאחר שהוגשו הסיכומים ניתן ליתן פסק-דין השאלה המקדמית, אם כן, העומדת להכרעה הינה, האם יש להתייחס לתובענה זו כתביעה ראשונה למזונותיו של קטין,או שמא, להתייחס לתביעה כתביעה להקטנת מזונותיו. באם יגיע בית המשפט למסקנה, כי המדובר בתביעה ראשונית, כי אז יש מקום לבחון את צרכי הקטין, ללא קשר להסכם אליו הגיעו הוריו. מנגד, באם יוחלט כי המדובר בתביעה להקטנת מזונות, כי אז יש צורך בהוכחת שינוי נסיבות מהותי מיום החתימה על ההסכם ועד למועד הגשת התביעה. 2. טענות הצדדים. טענות התובע- לטענת ב"כ התובע משאין הכרעה ברורה בפסיקה לעניין האופן בו יש לראות תביעה של אב לשינוי דמי מזונות, שנקבעו בהסכם גירושין, שאושר בבית הדין הרבני, הרי שיש לראות את התביעה כתביעה ראשונית על פי אותו רציונאל כאשר הקטין הוא זה שמגיש את התביעה למזונותיו. יחד עם זאת, טוען ב"כ התובע כי מאחר וההליך בבית המשפט התנהל עפ"י שני המסלולים החלופיים יתייחס לעניין מזונות הקטין גם כתביעה להפחתה. לגופו של עניין, טוען ב"כ התובע כי יש לעשות הפרדה ברורה בין הקביעות הרכושיות בהסכם הגירושין אליו הגיעו הצדדים ובין עניין מזונות הקטין ויש לדון במזונותיו של הקטין עפ"י צרכיו ובהתעלם משאר הוראות ההסכם. עוד טוען ב"כ התובע כי, גם אם יקבע כי המדובר בתביעה להפחתת מזונות,אזי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת מזונות וקביעתם בשעור של 1,500 ₪ לחודש, לכל היותר. שינוי הנסיבות, לטענת התובע, נוגע הן למצבו האישי והכלכלי: היותו נשוי בשנית וקיומו של ילד נוסף והכנסתו פחתה במידה ניכרת,הן בצרכי הקטין, אשר בעת החתימה על הסכם הגירושין שהה בגן פרטי והן במצבה של האם, שכיום משתכרת בסכום גבוה יותר. עוד טוען התובע כי דמי המזונות הינם מעל ומעבר לצרכי הקטין, וע"כ, בעצם מספקים הם את צרכי האם, ולא רק את צרכי הקטין. טענות הנתבע לטענת ב"כ הנתבע המדובר בתביעה להפחתת מזונות ולא בתביעה ראשונית, ולכן על התובע להוכיח שינו נסיבות מהותי, תוך התייחסות לכלל ההסכם, וכי במקרה דנן, לא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו. עוד טוען ב"כ הנתבע כי משלא ניתן לעשות הפרדה בין המזונות לבין שאר הוראות ההסכם הרי שיש ליתן הדעת לכך שהאם בהסכם הגירושין, הסכימה להצעת התובע להעמיד את דמי המזונות ע"ס של 4,000 ₪ , לאחר שויתרה על מזונותיה, כתובתה ותוספת כתובתה מיד עם סידור הגט וכן על כל זכויותיה בפוליסות ביטוח החיים הרשומות ע"ש התובע, לרבות קרן נאמנות הרשומה ע"ש אבי התובע ז"ל. כמו כן, נטען כי האם ויתרה ויתור גורף על כל זכויותיה במניות הרשומות ע"ש התובע בחברת ",ת.ש בע"מ" וכן על כספים בחשבונות הבנק הרשומים ע"ש התובע. עוד נטען כי הקטין אובחן כסובל מהפרעות התנהגות, בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות, וע"כ צרכיו גדלו ואף עולים באופן ניכר מסכום המזונות אותו משלם התובע. דיון כפי שציינתי יש להכריע בראש ובראשונה בשאלה: האם המדובר בתביעה ראשונית או שמא בתביעה להקטנת מזונות הדורשת הוכחת שינוי נסיבות. כאשר אב מבקש להפחית דמי מזונות קטין אשר נקבעו בהסכם בין ההורים, כפי שקורה במקרה דנן, מתעוררת השאלה באם המדובר בתובענה עצמאית וחדשה, שהרי הקטין לא היה צד להסכם, או שמא, המדובר בתביעה להפחתה, שהרי מבקשים להפחית הסכום אותו אמורה לקבל האם עבורו, הדורשת, בעצם, הוכחת קיומו של שינוי נסיבות. בעקרון הסכם בין הורים אינו מחייב את הקטין לשני הכיוונים כלפי האב במקרה של תביעה מצד הקטין וכלפי הקטין במקרה של תביעה מצד האב להפחתתם. כב' השופט פאול שטרק בתמ"ש (ת"א-יפו) 55493/06 קבע, בהסתמך על הלכת גבעולי (ע"א 118/80 פ"ד לה(4) 155) ובהסתמך על ס' 15 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שהמדובר ב"תובענה עצמאית ולכן יש לראותה כתובענה חדשה של הקטין". לעניין סכום המזונות, אשר נקבע בהסכם הגירושין, קבע כב' השופט שטרק כי סכום זה נותר על כנו מכח דיני החוזים, כך שהאם זכאית לתבוע תרופות בגין הפרת ההסכם. בנוסף, קובע כב' השופט שטרק כי סכום המזונות שנקבע בהסכם מהווה "חזקה ראייתית בכל הקשור לעלות צרכיו של הקטין ויכולת האב לשאת בסכום זה, בשילוב התחשבות בהכנסות האם ובצמצום הצרכים..." על החלטתו של כב' השופט שטרק הוגשה בקשת רשות ערעור, שנדונה בפני כב' השופט שוחט בבר"ע (ת"א) 1523/08, אשר הפך את ההחלטה וקבע כי במקרה זה של תביעה להפחתת דמי מזונות אשר נקבעו בהסכם גירושין תתברר התביעה כתביעה להפחתת מזונות ולא כתביעה עצמאית וחדשה. כדברי כב' השופט שוחט: "...בעוד שילדים רשאים להתעלם מפסק דין שאישר את מזונותיהם בהסכם גירושין, מבלי שהתקיים דיון נפרד במזונותיהם, ולהגיש את תביעתם לביהמ"ש לענייני משפחה (בין שפסק הדין ניתן על ידי בית המשפט ובין שניתן על ידי בית הדין הרבני), אין ההורה רשאי להתעלם מפסק הדין שאישר את ההסכם, וככל שמבקש הוא לשנות את החיוב, לו הסכים, כלפי מטה עליו להגיש תובענה להפחתתו (ר' לענין זה גם תמ"ש (ת"א) 53221/97 (בש"א 3205/00) מ' ע' נ' נ' ד' (פורסם בנבו)".(ההדגשה שלי ד.ט.) כב' השופט שוחט דחה בהחלטתו את קביעתו של כב' השופט שטרק כי הפסיקה אינה מבחינה בין תביעה להפחתת מזונות לבין תביעה לקביעת מזונות גבוהים יותר, ביחס להלכה אימתי קטינים רשאים להגיש תביעה עצמאית למזונות, כאשר, לדבריו, קביעה כזו: "מנותקת מן הנסיבות בהן באה ההלכה אל העולם, מן הרציונאל של ההלכה וכן מהחלתה ו"שכלולה" ברבות השנים בפסיקת בתי המשפט". לאחר שעיינתי בהחלטותיהם של כב' השופט שטרק וכב' השופט שוחט, מקובלת עליי עמדתו של כב' השופט שוחט, מהנימוקים שלהלן. אכן, כדעתו של כב' השופט שוחט, סבור אני כי ס' 15 לחוק הכשרות המשפטית האפוטרופסות התשכ"ב-1962, עליו מסתמך כב' השופט שטרק בהחלטתו, אינו מסמיך הורה כאפוטרופוס להגיש תביעה בשם הקטין כאשר מדובר בתביעה המפחיתה את חיובו של ההורה כלפי הקטין, אשר נקבע בהסכם, היות ויש בכך ניגוד אינטרסים. (ראה: ע"א 404/70 עברון נ' עברון, כפי שצוטט בבר"ע 1523/08). וכדברי כב' השופט שוחט, מקורה של ההלכה הפסוקה הקובעת כי הסכם בין ההורים אינו מחייב את הקטינים בכך שבעת הגירושין "נתון עיקר מעיינם של ההורים לסידור העניינים האישיים שלהם, והם עלולים-ולו מבלי דעת או בהיסח הדעת- לא להקפיד במידה מספקת על הבטחת האינטרס של הילד למזונותיו ולקפחו" (ראה: בר"ע 1523/08 ופסקי הדין המאוזכרים שם). (ההדגשה שלי-ד.ט.) כל לידתה של ההלכה הנ"ל באה מתוך כוונה להטיב עם הקטין ולא לפגוע בו , ועל כן הרציונל, לו טוען התובע, אינו חל במצב בו ההורה הוא זה העותר להפחתת מזונותיו של הקטין. יש להבחין בין הסכם אשר בו אין בסכום המזונות שהוסכם כדי לענות על צרכי הקטין למול הסכם בו יש בסכום המזונות כדי לספק את צרכי הקטין במלואם, ואולי אף מעבר לכך. במצב הראשון חל בעצם הרציונל, האמור לעיל, בו נקבע סכום המזונות ע"י ההורים מבלי ליתן הדעת לאינטרסים של הקטין, רציונל זה אינו חל, מנגד, במצב בו הסכום שנקבע עונה על צרכי הקטין. התחייבות שהתחייב אב בהסכם מהווה מבחינתו הודאה בגובה המזונות הנדרש לקטין וסטייה מהתחייבות זו מטילה עליו נטל שכנוע של הבאת הראיות בעלות משקל רב. ראה לענין זה : ע"א 259/76 שטראוס נ' שטראוס. יתרה מזו, בשונה מתביעה של קטין לשינוי מזונות שנקבעו בהסכם, אב המבקש להפחית המזונות שנקבעו הינו צד להסכם, לו הוא התחייב, ומן הראוי כי יעמוד בהתחייבותו זו, אשר, במרבית המקרים, הינה חלק מהסדר כולל אשר הוסדר בהסכם, אא"כ חל שינוי מהותי בלתי צפוי בנסיבות. לעניין זה ראוי לציין גם את דברי כב' הנשיא (בתוארו אז) שמגר בע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין: "בתחום המזונות רשאי בית המשפט אמנם לבחון בנסיבות ראויות את קיומו של שינוי נסיבות: אולם, כאשר מדובר על סכום מזונות שנקבע בהסכם בין ההורים, אין לשנות את המזונות כפי שנקבעו על נקלה אלא אך ורק במקרים בולטים. הסכם גירושין הוא בדרך כלל בגדר הסדר כולל של נקודות רבות שבמחלוקת ויש לבחון אותו כשלמות אחת: יש לנסות ולהקנות לו יציבות ואמינות כדי לטפח הסדרים מוסכמים בין בני זוג שנפלה ביניהם מחלוקת שאינה ניתנת ליישוב, אחרת לא יהיה ערך להסכם גירושין וכל הסכם יהיה רק בגדר שלב ביניים עד לפניה חוזרת לבית המשפט. סיכומו של דבר, אפשר לשנות גם סכומים של דמי מזונות שהוסכם עליהם בחוזה בין ההורים, אולם בטרם יוכרע בכך דרוש שיכנוע חזק שאכן יש שינוי מהותי בנסיבות המצדיק התערבות במה שהוסכם". ראה לעניין זה אף האמור בע"א 442/83 פייגה נ' פייגה בעמ' 771, לפיו "פסק דין, שניתן בהסכמה, אין לפתחו אלא במקרים נדירים, וזאת בשל אופיו ההסכמי" וכן מ"א (ת"א) 5226/89. אף אני, כמו כב' השופט שוחט, איני מוצא סימוכין לדעתו של כב' השופט שטרק מהלכת גבעולי, אדרבא, בפס"ד גבעולי נקבע כי אין בקביעתו של בית הדין הרבני בענייני מזונות שנכרכו בתביעת גירושין כדי למנוע מהקטינים להגיש תביעה עצמאית למזונותיהם, להבדיל מתביעת האם להשבת הוצאות אותן היא מוציאה בגין הוצאות הקטינים. יצוין כי, דווקא לאור תוצאות הלכת גבעולי, התוצאה היא שבכל מצב שבו בית משפט פוסק את מזונותיהם של הקטינים,בעקבות תביעה עצמאית שהוגשה על ידם, בסכום הנמוך מהסכום שהוסכם בהסכם הגירושין בין ההורים (המהווה השבת הוצאות הקטינים) "נבלע" הסכום שנפסק בסכום שהוסכם בהסכם ועל האב לשלם, בעצם, את הסכום הגבוה מביניהם. במקרה דנן, עפ"י העקרון הנ"ל, באם הייתי מתייחס לתביעה שהוגשה כתביעה ראשונית, בהתעלם מההסכם, וסכום המזונות אשר היה נפסק על ידי, היה נמוך מהסכום הקבוע בהסכם, כי אז היה הסכום "נבלע" בתוכו וכך התובע יחויב, ממילא, בסכום הגבוה הקבוע בהסכם. בפסק הדין בתיק מ"א 5226/89 דן כב' השופט פורת בשאלה האם חלים במקרה של תביעה להפחתת דמי מזונות, שנקבעו בהסכם גירושין, דיני המזונות הרגילים- שהצדדים לה הינם ההורה והקטין או שמא, המדובר בהסדר ממוני חוזי הנשלט ע"י דיני החוזים, כאשר הצדדים היריבים הינם ההורים החתומים על ההסכם. לשיטת כב' השופט פורת יש לבחון ההסכם ולבדוק ב"אם יש מקום לראות בו תנאי מכללא ברור המשקף את כוונת שני הצדדים, שבהשתנות משמעותית ובלתי צפויה מראש ניתן לראות את שני הצדדים כמי שהסכימו על הקטנה אפשרית של המזונות" (ראה: בעמ' 22 לפסה"ד). מסכים אני עם דבריו אלו של כב' השופט פורת כי במקרה דנן חלים דיני החוזים. סבורני כי בית המשפט אינו יכול לדון בתביעה העותרת להקטנת מזונותיו של קטין בהתעלם מההסכם, בו הוסכם על מזונות הקטין או השבת הוצאות הקטין, ללא שיוכח שינוי נסיבות, על כן, ממילא, יש צורך בהוכחת קיומו של שינוי נסיבות. משנתבקשתי להכריע בעניין זה הרי שמכל הנימוקים שפורטו לעיל, סבורני כי יש להתייחס לתביעה, במקרה דנן, כתביעה להפחתת מזונות ולא כאל תביעה ראשונית למזונות קטין, ועל כן יש להוכיח קיומו של שינוי נסיבות. בשלב זה, ובמאמר מוסגר, אדגיש כי, בעקבות האמור, מתעוררת שאלה נוספת וחשובה לא פחות: מיהם הצדדים להליך בתובענה שכזו להפחתת מזונות אשר נקבעו בהסכם ?!. באם הייתי מקבל את הטענה כי המדובר בתביעה עצמאית למזונות, המדובר, עפ"י גישת כב' השופט שטרק, בתובענה של הקטין באמצעות אביו בעוד לא ברור מיהו התובע בתובענה כאמור (כאשר במקרה דנן הוגשה תביעה של האב כנגד הקטין). משנקבע כי יש להוכיח שינוי נסיבות נבחנת השאלה: האם הקטין הינו צד להליך, כאשר לא היה צד להסכם, אשר קבע את מזונותיו מלכתחילה, או שמא, אם הקטין הינה צד להליך, אשר בו מבוקש לשנות את סכום המזונות שהוסכם בינה ובין אבי הקטין, כאשר המדובר, בעצם, בהשבת הוצאות שמוציאה האם בגין מזונות הקטין (ראה: ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי בעמ' 158). לאור התוצאה הסופית, אליה הגעתי בתיק זה, וכפי שיפורט להלן, איני רואה צורך להכריע בשאלה דנן ואני מותיר אותה בצריך עיון. התנאים להוכחת שינוי נסיבות כידוע, עפ"י הפסיקה הנטל בהוכחת קיום שינוי נסיבות מוטל על המבקש לשנות את דמי המזונות שנקבעו בעבר, כאשר עליו להוכיח כי חל שינוי שלא ניתן היה לצפותו מראש. כאשר המדובר בדמי מזונות, אשר נקבעו בהסכם, על התובע להוכיח את המצב ששרר עובר לאישור ההסכם לעומת המצב ששרר ביום הגשת התביעה להפחתה. יחד עם זאת, לצורך שינוי דמי המזונות יש צורך בהוכחת: "נסיבות חדשות כאלה, היורדות לשורשו של פסק הדין הקודם-דהיינו, היכולות להשפיע בצורה ממשית על עצם החבות של החייב במזונות , או כאלה הפוגעות או היכולות לפגוע בגובה החיוב, כאשר פגיעה זו היא אכן שורשית ועניינית שאין להתעלם ממנה... שינוי מהותי כנ"ל, צריך להיות שינוי היורד לשורשו של החיוב, או לשורשה של החובה, או לשורשו של סכום המזונות" (ראה: תמ"א 957/03 פלונית נ' אלמוני פ"מ תשנ"ד(3) 133, 137 וכן ראה בעניין הגדרת "שינוי נסיבות מהותי: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה פ"ד לו(3) 187,188). בתביעה להפחתה, כאמור, נבחנת רק שאלת השינוי בנסיבות ו"אין בודקים את היכולת של החייב או את הצרכים של הזכאי מן ההתחלה" (ראה: תמ"ש (ת"א-יפו) 52946/97 וכן ראה בעניין זה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה). בעניין זה ראוי לציין את דבריה של כב' השופטת סיון בתמ"ש (ת"א-יפו) 48694/00: "יתרה מכך, אפילו יגיע ביהמ"ש למסקנה, כי אם היה נדרש בעת הזו לקבוע את מזונות הקטינים, על פי הראיות שהובאו לפניו עתה, היה פוסק סכום שונה, גם אז, ולמרות האמור, לא יחול שינוי בדמי המזונות אשר נקבעו בהליך הקודם (הן בהכרעה והן במסגרת הסכם) אלא אם כן הוכח שינוי נסיבות מהותי על ידי התובע כאמור, בין המועדים כמפורט לעיל." עוד נקבע בפסיקה כי כאשר המדובר בדמי מזונות שנקבעו בהסכם "השינוי המדובר נדרש להיות מהותי ומתמשך ולא אך זמני" (כאמור בבש"א (ת"א-יפו) 13094/08) באשר לאופי השינוי בנסיבות נקבע ע"י כב' השופט פאול שטרק בבש"א (ת"א-יפו) 13094/08 כי השינוי "יכול שיהא באחד מרכיבים אלו: עצם החיוב במזונות, שיעור החיוב, צרכי הזכאי, יכולת החייב, יכולת ההורה המשמורן ורכושו של הקטין". האם הוכח שינוי נסיבות במקרה דנן ב"כ התובע מצביע בסיכומיו על מס' עניינים, אשר, לטענתו, מהווים שינוי בנסיבות, אשר יש בהם כדי להורות על הפחתה בדמי המזונות, כדלקמן: נישואין שניים והולדת ילד נוסף- התובע נישא מחדש ביום 9/10/03 וביום 27/4/05 נולד לו בן מנישואיו הנוכחיים. מהאסמכתאות, אשר צורפו לתצהירו של התובע, שוהה בנו הקטין של התובע בגן בעלות של 2,190 ₪ לחודש. בפסיקה נקבע כי העובדה כי האב נישא מחדש ונולד לו ילד נוסף: "היא נתון אשר בית המשפט רשאי היה להביא אותו בחשבון כאשר הוא בוחן אם אכן חל שינוי נסיבות מהותי... אולם אין לצאת מתוך הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש יש בו אוטומטית כדי להשליך על סכום המזונות ומה גם במקרה בו מהווה סכום המזונות מרכיב של מערכת הסכמית מסועפת יותר, שמצאה ביטוייה בהסכם גירושין שהסדיר באופן כולל את היחסים בין בני הזוג שנפרדו זה מזה, לרבות את ההסדרים שבאים להבטיח מזונותיהם של הילדים הקטינים". (ראה: ע"א 381/86 אבין נ' אבין ). כב' הנשיא שמגר (בתוארו אז) בע"א 552/87 ורד נ' ורד (פ"ד נב(3) 599) התייחס אף הוא לשאלת שינוי הנסיבות בהולדת ילד נוסף וקיבל את קביעת בית משפט קמא אשר הפחית את דמי המזונות ב-7% בגין הולדת הבן הנוסף, כאשר בית משפט קמא נימק עמדתו בכך: "עם זאת ברור הדבר, ועל כך הבעתי עמדתי למעלה, שיש לראות בבן זה כילד הרביעי במשפחה, וככל שמדובר בילד נוסף על ילדים קטינים שכבר מקבלים מזונות מאותו אב, הרי מזונותיו של ילד נוסף זה הינם נמוכים יחסית, ויחד עם זאת מזונותיו הוא אינם יכולים לבוא במלואם על חשבון הילדים האחרים של האב-התובע.". יש לציין, כי פסק הדין הנ"ל מתייחס בעיקרו לילד נוסף באותה משפחה, מה שאין כן במקרה דנן. זאת ועוד, הולדת בן נוסף הוא רק רכיב אחד, אותו צריך לבחון בית המשפט במסגרת תביעה להפחתת מזונות. יחד עם רכיב זה יש לבחון רכיבים נוספים, לרבות מצבו הכלכלי של האב והמכלול הנוגע להסכם הגירושין. שינויים במצבו הכלכלי של התובע לטענת התובע, הוא משתכר סך של 6,200 ₪ בלבד לחודש מחב' ת.בע"מ, כאשר הינו בעל מניות ושותף בחברה. יצוין כי לחב' "ת. בע"מ" חברת בת בשם "ט. אי", אשר הוקמה בשנת 2002, כאשר בעלי המניות הינם חב' ת. בע"מ וחב' צ' ב. בע"מ. בסוף שנת 2004 הוקמה חברה חדשה במקום "ט. א.", כאשר, לטענת התובע, הופסקה פעילותה בשנת 2007 לאחר שצברה הפסדים. עוד טוען התובע כי אימו תומכת בו באופן קבוע מכספי הירושה של אביו ומעבירה לו מידי חודש סך של 6,000 ₪ . התובע צירף לתצהירו תדפיסי חשבונות בנק נכון למועד הסמוך לעריכת ההסכם וכן תדפיסים נכון למועד הגשת התביעה ולמועד עריכת התצהיר. כמו כן, צירף התובע דוחות כספיים של חב' "ת. בע"מ" לשנים 2004-2007 (עד חודש 6/07) וכן דוחות ביחס ל"חב' ט. א." לשנים 2002-2006. מסיבה לא ברורה לא צורפו דוחות כספיים מחב' "ת." סמוך למועד עריכת הסכם הגירושין (שנערך בחודש 2/2002), דהיינו, לשנת 2001. עיון במסמכים שהוגשו ע"י התובע אין בהם כדי להעיד על הרעה ניכרת במצבו הכלכלי. עיון בתדפיסי החשבון ביחס לסוף שנת 2001 ולתחילת שנת 2002 משקפים מצב כלכלי, אשר אינו טוב יותר מהמצב כיום, כאשר יתרת החובה הגיעה עד לסך של כ-40,000 ₪ בחודש 2/02, בעוד מסגרת האשראי היתה 15,000 ₪. מנגד, תדפיסי החשבון סמוך להגשת התביעה מראים יתרת חובה נמוכה יותר. באשר ל"חב' ת. בע"מ", לא ניתן להתרשם מהשינוי במצב החברה משלא הוגשו דוחות נכון למועד עריכת הסכם הגירושין. בנוגע לחב' "ט. א. בע"מ" אכן ניתן ללמוד מהרעה מסוימת במצב החברה מיום עריכת ההסכם ועד למועד הגשת התביעה, כאשר החברה נפתחה בסמוך למועד עריכת ההסכם (בתחילת שנת 2002). עפ"י הדוחות הכספיים בשנת 2002 צברה החברה הפסד בסך של 8,867 ₪ לעומת 46,113 ₪ בשנת 2004 (התביעה הוגשה בחודש 2/2005), אך, המדובר כיום, לדברי התובע , בחברה שאינה פעילה עוד (ס' 1(ח) לתצהיר התובע). זאת ועוד, במהלך הזמן ממועד הגשת התביעה ועד להגשת תצהיר העדות הראשית של התובע ניכרת עליה בשכרו, כאשר בעת הגשת התביעה טען התובע כי משתכר כ-4,800 ₪ בחודש בעוד מתלושי השכר שצורפו לתצהירו עולה כי שכרו מגיע לסך של כ-6,270 ₪. יתרה מזו, התובע אשר טען בכתב התביעה ובתצהירו כי אמו מלווה לו כספים מידי חודש, העיד בחקירתו הנגדית בתחילה כי "מכספי הירושה של אבי אמי מעבירה לי עוד 6000 ₪ לחודש" (ראה: עמ' 8 לפרו' מיום 18/9/07) ובהמשך עדותו הסביר זאת בכך ש"...ואני אומר שכל הירושה הלכה לאמי, לא לי. היא נותנת לי את זה כהלוואה. היה 50 אחוז לאמי, ו-50 אחוז שניתנו לנו, ואנו החלטנו לתת הכל לאם". יצוין כי אמו של התובע לא הובאה להעיד בפני בית המשפט ואף לא הוצג הסכם הלוואה עם האם ו/או אופן השבת ההלוואה. בנסיבות אלו, סבור בית המשפט כי ניתן לראות בכספים המועברים ע"י אם התובע כהכנסה נוספת של התובע. בנוסף העיד התובע בחקירתו הנגדית כי הלווה לחברה סך של 300,000 ₪, אשר קיבל, לטענתו, ממשפחתו, וזאת "בגלל שהחברה במצב קשה עכשיו ובעבר"(הדגשה שלי ) (ראה: בעמ' 8 לפרו'), כך שהתובע מודה, בעצם, כי אין שינוי במצב החברה וכי גם בעבר מצבה היה קשה. יש לציין כי עפ"י עדות התובע, לחברה שני סניפים: בת"א ובב"ש ומעסיקה כ-25-30 עובדים, וכי הסניף בת"א נפתח לאחרונה (ראה: בעמ' 9 לפרו'), עניין זה מעלה תמיהות בדבר טענותיו של התובע ביחס למצבה של החברה, כאשר, כאמור, לא הובאו בפני בית המשפט נתונים לגבי מצב החברה נכון למועד עריכת ההסכם. התובע טוען לשינוי נסיבות, בין היתר, בשל העובדה שנישא מחדש. עפ"י המסמכים שהובאו בפניי עולה שאשת התובע משתכרת סך של 5,600 ₪, כך שאין התובע חב במזונותיה וזאת עפ"י הכלל של "צאי מעשה ידייך כנגד מזונותייך" יוצא אם כן, כי כיום הכנסתה הכוללת של משפחת התובע מגיעה לכ-18,000 ₪ בחודש, כאשר עפ"י עדות התובע (בעמ' 12 לפרו') הוצאותיו החודשיות, כולל מזונות הקטין מגיעות לסך של 18,600 ₪. יחד עם זאת, אין בית המשפט בוחן את מצבו הכלכלי של התובע באופן עצמאי, רק עפ"י מצבו כיום, אלא נבחן מצבו הכלכלי בעת הגשת התביעה אל מול מצבו בעת עריכת הסכם הגירושין. לאמור לעיל יש להוסיף את העובדה כי התובע מתגורר בוילה פרטית ב XXX עם בריכת שחיה. לטענת התובע, נרכשה הוילה תמורת הסך של 165,000 דולר מכונס נכסים, כאשר סך של 50,000 דולר מומן ע"י אשתו הנוכחית והיתרה מומנה מכספי משכנתא, כשתשלומי המשכנתא עומדים ע"ס 3,000 ₪ בחודש. טרם לרכישת הדירה, לטענת התובע (ראה: ס' 2(ד) לתצהיר התובע), התגורר בדירה שכורה בXXX, כאשר דמי השכירות עמדו ע"ס 650 $ לחודש. התובע בעדותו נימק את רכישת הוילה על אף מצבו הכלכלי בכך : "אתה אומר לי שמצבי הכלכלי נמוך יותר ובכל זאת לקחתי דירה בXXX, ואני משיב שאם אני אמשיך לשלם דמי שכירות בסכום של 650 $ , לא ישאר לי מזה כלום, לעומת זאת, אם אני לוקח משכנתא בסוף תשאר לי הדירה". (ראה: בעמ' 12 לפרו') על אף הסברו של התובע לרכישת הדירה, עדיין אין בית המשפט יכול להתעלם מרכישת הנכס ומימון הוצאות שוטפות של הוילה,כולל הבריכה, בעוד התובע טוען למצב כלכלי קשה. רכישת הוילה, כשלעצמה, עשויה להעיד על שיפור במצבו הכלכלי של התובע מהמצב,אשר היה קיים בעת עריכת הסכם הגירושין. כאמור, אין בפני בית המשפט די נתונים בדבר הכנסותיו של התובע סמוך לעריכת ההסכם, ע"כ התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש ממנו לצורך הוכחת שינוי נסיבות מהותי ומתמשך במצבו הכלכלי. לעניין אי הצגת ראיות ע"י בעל הדין המחזיק בהן ראוי לצטט האמור בע"א (י-ם) 1554/01 (ליאוניד נוסיקובסקי נ' חב' סוקא הנדסת בנין בע"מ, תק-עב 2005(3) 204, 208): "...וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי- הצגתה מסקנות מחמירות יותר וקיצונית נגד מי שנמנע מהצגתה". שינויים בצרכי הקטין לטענת התובע, חל שינוי בצרכי הקטין, היות והקטין גדל וע"כ אין עבורו עוד הוצאות גן, הוצאה, שלטענתו, היוותה כ-1/3 מדמי המזונות. לעניין זה אני מצטרף לדבריה של כב' השופטת סיון בתמ"ש (ת"א- יפו) 48694/00 כי "גילם העולה של הקטינים אינו יכול להיחשב כשינוי נסיבות מהותי". בעת עריכת ההסכם היה הקטין כבן 3 שנים והיה צפוי כי הקטין ישהה במסגרת גן לתקופה מוגבלת, ע"כ אין לראות בכך שינוי שאינו צפוי מראש המהווה שינוי נסיבות (ראה לעיל האמור בפסק-דינו של כב' השופט פורת במ"א 5226/89 שצויין לעיל). מאידך, טוענת אם הקטין לגידול בצרכי הקטין בהיותו סובל מהפרעות קשב וריכוז, אך לעניין זה יצוין כי התובע נושא במחצית הוצאות רפואיות, כפי שנקבע בהסכם הגירושין. יובהר ויודגש, כפי שצויין כבר, כי אף אם בית המשפט יגיע למסקנה כי דמי המזונות הינם גבוהים מצרכי הקטין אין בית המשפט יכול לשנותם אלא אם חל שינוי נסיבות מהותי, היות ובית המשפט אינו בוחן את צרכי הקטין מהתחלה (ראה: ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה) אלא בהשוואה למצב בעת עריכת ההסכם. בפני בית המשפט לא הובאו נתונים באשר לצרכי הקטין בעת עריכת ההסכם, מלבד הטענה לעניין הוצאות גן. יחד עם זאת, לעניין הוצאות הלימוד, שוכנעתי כי אם הקטין מקבלת כיום מענק חד פעמי בתחילת כל שנה מטעם המוסד לביטוח לאומי לצורך מימון הוצאות הלימוד עבור הקטין, כפי שהעידה התובעת (עמ' 18 לפרו'), אשר על כן, אני רואה לנכון לבטל את חיובו של התובע, עפ"י הסכם הגירושין, לעניין מימון הוצאות הלימוד של הקטין. מצבה הכלכלי של האם באשר למצבה הכלכלי של האם, טוען התובע כי חלה עליה בשכרה. עפ"י תלושי השכר שצירפה האם, היא משתכרת כיום כ-3,600 ₪ נטו בחודש, בעוד שבעבר השתכרה כ-1,000- 2,000 ₪ בחודש (ראה: עדותה בעמ' 15 לפרו'). יחד עם זאת, העידה האם כי בשל העליה בשכרה אינה זכאית עוד לסיוע בדיור ממשרד השיכון בסך של 500 ₪ וכי שכר הדירה עלה בסך של 100 ₪ לחודש (ראה: עדותה בעמ' 15 לפרו' מיום 20/11/07 ובעמ' 1 לפרו' מיום 15/9/08). נראה אם כן, כי התוספת בשכרה של האם הינו בסך של 1,000 ₪ לחודש בסה"כ. על אף העליה המסוימת בשכרה של האם, אין בית המשפט יכול להתעלם מטענתה של האם כי נקבעו דמי מזונות כה גבוהים בשל ויתורה על זכויות שונות אשר היו רשומות ע"ש התובע, כפי העולה מס' 9.6 להסכם הגירושין. אמנם לא נקשרו במפורש בהסכם הויתורים של האם לדמי המזונות, אך, כפי שקבעה הפסיקה וכאמור לעיל, כאשר מדובר בדמי מזונות שנקבעו בהסכם השינוי יעשה אך באם מדובר בשינוי משמעותי, וזאת בשל היות הסכם הגירושין "מקשה אחת" (ראה: מ"א 5226/89). זאת ועוד, התובע, אשר עליו מוטל הנטל להוכיח שינוי נסיבות, לא הציג בפניי נתונים בדבר זכויותיו בעת עריכת ההסכם, היכולים להפריך את טענותיה של האם. למעלה מהצורך, אציין כי המדובר בסכום מזונות, שהינו, לכל הדעות, גבוה מהמקובל, והדבר אך יכול לחזק את טענותיה של האם בדבר ויתורים רכושיים, היות ולא הובאו בפניי נתונים באשר לצרכי הקטין בעת עריכת ההסכם המבהירים את סכום המזונות הגבוה במיוחד. לסיכום מכל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה להפחתת מזונות, למעט לעניין הוצאות הלימוד, כאמור בס' 7.6 להסכם הגירושין, כאשר לעניין זה אני מבטל חיובו של התובע בהוצאות אלו. הביטול יהא תקף החל ממועד הגשת התביעה 21/02/05 וכל תשלום ששילם התובע בגין הוצאות אלו אם שילם יקוזזו מסכום המזונות החודשיים ב- 10 תשלומים שווים החל מחודש יולי 2009 ואילך. לאור התוצאה אליה הגעתי, אני מחייב את התובע בהוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד, בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ. 5129371 54678313פסק הדין ישלח לבאי כח הצדדים. טפרברג דניאל 54678313 5129371 טפרברג דניאל 54678313-2642/05 54678313ניתן היום ‏ג' תמוז תשס"ט (‏25 יוני 2009) בהעדר הצדדים. ניתן לפרסום ללא שמות מזהים. דניאל טפרברג שופט שם הקלדנית: בוקובזה (מרקוס) אורלי נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה הודעה למנויים על עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו - הקש כאן

מזונות אישה במסווה מזונות קטין

אין ספק כי האיאמ נהנית מאוד ממזונות הקטין, והאבא לא יכול להקים לעצמו חיים חדשים. הדירשה כי האבא יתאים את רמת חייו לזו של גרושתו וזאת כל עוד יש להם ילד היא חולנית. אולי שיפסקו ישירות כי לאבא גרוש אסור להקים משפחה וזוגיות חדשה ?

זו אחת הבעיות שנובעות מהיעדר מזונות אשה בישראל

הכלל שאשה אינה זכאית למזונות לאחר הגט נראה לכאורה צודק, אבל התוצאה שלו היא שרחמי שופטים נכמרים על נשים חלשות כלכלית והם מפצים אותן באמצעות מזונות ילדים מנופחים. מזונות אשה, או מוטב "דמי הסתגלות לחיים עצמאיים" לבן זוג, צריכים להיות משולמים במקרים בהם אחד מבני הזוג חזק כלכלית ומשכורתו אכן שימשה לפרנסת המשפחה לפני הגירושים ואילו בן הזוג השני היה בלתי-עצמאי ויש לאפשר לו מעט זמן כדי לחזור לחיי עבודה עצמאיים. בכל מקרה אחר, אין מקום להשית דמי הסתגלות. בית המשפט צריך לפסוק תשלומים אלה לתקופה הסתגלות קצובה, ללא קשר למועד מתן הגט. התוצאה תהיה שמזונות הילדים אכן ייפסקו לפי צרכי הילדים ולא לפי צרכי האם.
מנהל הפורום
1000+

ומה על מזונות בעל ? ומה המטרה ?

התפלק לך שוב טל ? דווקא אתה מגדיר מזונות אישה ומתעלם מאפליית גברים בוטה ? האם המטרה היא לעודד גירושין ? תבחר אישה לא לעבוד ולשבת בבית וביום אחד תחליט שהיא רוצה להמשיך לחיות ע"ח בעלה אבל לא איתו ובהימ"ש יספק לה את הסחורה. יתרה מכך, אם אישה רואה כי בעלה לא מצליח בעסקיו כתמול שלשום, היא תעזוב אותו תתבע מזונות ע"י השתכרות העבר, וכך למרות הירידה בהכנסות הבעל, רמת החיים של האישה לא תרד... הגיוני . לא ?

שוב לא קראת את ההודעה עצמה? כתבתי על דמי הסתגלות ל"בן זוג", לאו דווקא לאשה

ואני מצטט: "דמי הסתגלות לחיים עצמאיים" לבן זוג, צריכים להיות משולמים במקרים בהם אחד מבני הזוג חזק כלכלית ומשכורתו אכן שימשה לפרנסת המשפחה לפני הגירושים ואילו בן הזוג השני היה בלתי-עצמאי ויש לאפשר לו מעט זמן כדי לחזור לחיי עבודה עצמאיים. בכל מקרה אחר, אין מקום להשית דמי הסתגלות. אם אשה פירנסה את בעלה לאורך שנים והיה לה נוח שהוא עובד במשק הבית בלבד ולא מוצא לעצמו מקום עבודה ראוי למידותיו, היא צריכה לדעת שבמקרה שהוא מתגרש ממנה היא תצטרך להמשיך ולפרנס אותו לתקופת זמן קצובה. אני בספק אם הגבר הזה ירצה להתגרש רק כדי לקבל מימון למשך שנה. ומה הוא יעשה אחר כך?
מנהל הפורום
1000+

במסגרת החוק למזונות

האם דמי הסתגלות לחיים עצמאיים הופיעו בנוסחה שהוגשה לועדת שיפמן?
מנהל הפורום
250+
עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
הורות משותפת
בחר
בחר