נישואים ללא אהבה

אנחנו נשואים עשר שנים . לו זה סיבוב שני פלוס שניים שגרים איתנו , לי נישאים ראשונים וביחד יש לנו שלושה ילדים . בכל מהלך הנישואים הרגשתי משהו חסר , לא ידעתי בדיוק מה . היה חסר תשומת לב כשלמשל הייתי חולה , אחרי החתונה כבר לא היו חיבוקים , נשיקות , לא יצאנו לבלות בכלל . 

לפני כשנה התחתן זוג חברים שלנו ,ובשיחה ביני לבין בעלי נפלט לו פתאום : ״טוב הם זוג צעיר שהתחתן מאהבה , אנחנו התחתנו בגלל הגיל ״ כשנישאנו הוא היה בן 39 ואני בת 35 . המשפט הזה פגע בי מאוד ואינני יכולה לשכוח אותו . באותו רגע הבנתי את התחושות שהיו בי , שלמעשה אלו נישואים מתוך צורך שלא להישאר לבד בגילו ולא ממש מתוך אהבה . כעת אני פגועה ולא יודעת מה לעשות עם התחושות אלו שלעיתים עולות וחונקות את גרוני .

אני מבין את הקושי שלך.

ובכל זאת עלי לומר שאני לא חושב שהתחתנתם בלי אהבה. אני בטוח שאהבתם, שמחתם זה בחברתה של זו.

הגיל הוא שיקול. כסף הוא שיקול. פחד הוא שיקול. בדידות היא שיקול. לכולנו יש שיקולים. זה לא אומר שאף אחד לא אוהב.

מה שאני חושב שקורה אצלכם זו התשה של הרבה שנים, הרבה ילדים, אולי אכזבות מהחיים שלא קשורות לזוגיות. כל אלו מקרינים על האהבה שלכם לעצמכם, ולבן/בת הזוג.

אם אתם יכולים להרשות לעצמכם טיפול זוגי, זה יכול מאוד לעזור.

ואם לא, פשוט הוציאי את עצמך מהמחשבות השליליות ונסי להכניס יותר אהבה במעשים שלך לבעלך. את תעשי את שלך. כבר תרגישי הרבה יותר טוב. ויש סיכוי שבמצב כזה גם הוא יביא יותר רגש ואהבה.

אל תספרי לעצמך סיפור כאילו אתם זוג חריג, שונה, שלא זכה באהבה. זה רק הפחד והאכזבה והעייפות שמביאים למחזבות הללו. להמון זוגות יש אחרי כמה זמן תחושה של שחיקה, אכזבה, ומחשבות על פרידה.

הכל בידיים שלכם, וספציפית, בידיים שלך. אל תתלונני על מה הוא לא עושה. תעשי את, מכל הלב.

הביטי,

הוא היה גרוש עם שני ילדים, את היית בת 35.

סביר להניח שהוא חיפש מישהי שתתאים לגדל עמו את ילדיו ואת חיפשת שותף לחיים כי בגיל הזה כבר רוצים להיות "מסודרים".

בגיל הזה אנשים כבר יותר מפוכחים מחיפוש אחר אהבה כמו בסרטים, מחיפוש אחר תחושת רפרוף הפרפרים, כבר לא שומעים כינורות אלא את צלצול אסימוני המציאות.

ולפעמים זה תורם להרגשת החוסר.

יש לכם שלושה ילדים, מתוכם שניים שיש להם אמא עמה אינם מתגוררים, ואני מניחה שגם זה תורם למתח ולחץ.

ואני מניחה שלפני 10 שנים הילדים היו קטנים, ובילויים זה אחד הדברים הראשונים שמוותרים עליהם כי הם הופכים להיות מותרות.

לא התחלת את חייך עם רווק, כמוך, שניכם מנקודת אפס, אלא קשרת את חייך למטען לא פשוט, ובהחלט יכול להיות שהוא היה הרבה יותר רציונלי ממך בשיקוליו להנשא לך ונקודת המוצא שלו לא היתה רומנטית אלא מעשית ברמת ההתאמה שלך לצרכיו.

כך שברמה ההגיונית אפשר להבין את האמירה שלו.

ברמה הרגשית - אני מאד מבינה אותך ומזדהה עם תחושת הפגיעה שאת חשה, אבל חייבת לומר לך שזה עלול להביא אותך למקומות רעים מאד עבורך, קל מאד לומר לך שעלייך להוציא עצמך מהמחשבות השליליות אך קשה מאד לעשות את זה, מכיוון שמאד נוח לראות את כל מערכת היחסים בפריזמה של האדישות/עייפות/חוסר רגישות/חוסר אהבה מצידו ולתת הסבר לכל מה שקורה ביניכם ובכלל ב"האשמתו" ולדעתי כדי לצאת מהמקום הזה מבלי להרעיל את מערכת היחסים שלכם ולהגיע למצב של אין ברירה אלא...... כדאי שאת תלכי לטיפול, את ולא אתם.

תתלונני, בהחלט תתלונני ותוציאי את כל מה שיושב לך במערכת, אבל בטיפול שלך את עצמך.

כי אז תוכלי לקבל גם הבנות ביחס לסיבות שאת מרגישה כך, וגם כלים כיצד להתמודד עם הרגשות האלה, כלים שיעזרו לך לנהוג באופן שונה עם בן זוגך.

את משדרת מירמור, מוצדק לחלוטין מצידך, אבל מיותר ביחס לתוצאות שהוא מביא, מכיוון שהוא מירמור עקר.

זה משפיע, בעיקר באופן לא מודע, על הילדים, מכניס את הבית לאוירה לחוצה ומוסיף מטען שלילי על המטען הקיים ואת זה חייבים לפרק.

והפירוק הוא בטיפול, לדעתי, כי בלי זה את עלולה לשקוע בפגיעה יותר ויותר, כיוון שהיא מנחמת ועושה לך את השירות הגרוע ביותר שיכול להיות בהיותה מהווה הצדקה לכל מה שאינך נותנת לקשר בגלל התחושה הזו.

תודה על תגובתך ,

אכן הוא אמר לי בגילוי לב , לאחר הנישואים , שהוא חיפש מישהי שתוכל לגדל עמו את ילדיו .  וזה נאמר לאחר החתונה . הילדים קיבלו אותי בתחילה יפה אך עד מהרה התחילו התחבולות , ניסיונות הנסיך סוכם בינינו והאשמות שווא . המצב החריף לאחר שנולד הבן המשותף שלנו ומה לעשות שכבר לא יכולתי לצאת להצגות ומסיבות ונדנדות כמו קודם , הרי היה תינוק והם כבר גדלו . זה נראה לי מצחיק לצאת עם בני 11 ו 12 לנדנדות . בעלי במשך השנים זרק את הכל עלי מבחינת גידולם ורק בזמן ויכוח הוא מתערב .

אני לא מרגישה ממנו ומ תודה על העבודה הרבה שלי עם ילדיו על ההשקעה שלי במשך כל השנים , משהו קטן אפילו כמו מתנת יום נישואים או יום הולדת . אני חוגגת לכולם עם מתנות ובלונים ועוגה ולא פוסחת על אף אחד וכשזה מגיע אלי , כלום , זה בכל זאת קצת פוגע ומעליב .

אני סתם מרגישה קוטרית

אבל מהלעשות שהתחושות קיימות , אני אוהבת אותו למרות הכל ומה שאני רוצה זה שהוא יאהב אותי בחזרה .

הביטי,

הוא מי שהוא ומה שהוא ולהיפגע ולהיעלב מכך שהוא אטום ברמות מסויימות זו ברכה לבטלה.

את אומרת שהוא זרק עלייך הכל.

אני אהיה לרגע "הסניגור של השטן" (ללא שום כוונה חלילה) ואומר לך שאת זו שרצית למלא את התפקיד הזה כדי להגיע אליו גם מהכיוון הזה של הילדים.

ואומר לך משהו נוסף - זה כל כך ברור מאליו שהמתחים החריפו לאחר הולדת הבן המשותף כי מה לעשות, זה שלך ממש והם לא, וגם אם ברמת המודע את מרגישה שהתנהלותך שווה הרי שאם תהיי כנה עם עצמך תודי שהבן שלך "שווה" לך הרבה יותר.

זה לא מצחיק לצאת עם בני 11 ו-12 לנדנדות, אבל זה טבעי לגמרי להעדיף את פרי בטנך על ילדי בן זוגך מאישה אחרת, וצריך הרבה כוח ורצון ובעיקר מודעות להבין את הבעיה ולהתמודד עימה.

את מתייחסת לילדיו כאל השקעה שמטרתה - "קניית" אהבתו/התייחסותו, וכשזו לא מגיעה לתפישתך הרי שההשקעה נדמית כמבוזבזת וכמיותרת, וזה לא ממש הוגן כלפי הילדים, כי בתכל'ס הם אינם ולא צריכים להיות כלי משחק להשגת מטרות.

כשאת חוגגת לכולם עם מתנות ובלונים ועוגות את אמורה לעשות זאת מרצון ולא כדי לקבל תמורה, כי אמר מי שאמר שכגודל הציפייה גודל האכזבה, ואני מוסיפה ואומרת שאו שהנתינה נעשית מרצון וללא חשבון או שעדיף שלא תיעשה בכלל.

ואני שמחה שאת מרגישה קוטרית, כי לקטר זה טוב, משחרר ומרגיע, ונותן פרופורציות, זה אומר שבזמן שאת מקטרת את מעמידה דברים זה כנגד זה ומבינה שזה די שולי במערך הכולל של היחסים.

אני מבינה את הרצון שלך שהוא יאהב אותך בחזרה, ואני מאמינה שהוא אוהב אותך, אבל לא באופן שאת חלמת להיות נאהבת.

ובשורה התחתונה מה שחשוב זה לא אם הוא קונה לך מתנות או פרחים ולא אם הוא חוגג לך יומולדת אלא היומיום, האם הוא חבר, האם את יכולה לסמוך עליו, האם יש ביניכם אמון וכבוד הדדי.

לילך, ברוכה הבאה למציאות.

מערכת היחסים שאת מתארת ידועה בספרות החברתית המקצועית כ"תורת החליפין". מערכת של אינטרסים בה כל אחד נותן משהו שיש לו בתמורה לקבלת הצורך החסר. אל תכנסי לסרטים, זה בסדר, גם מערכות הנישואין לא נוצרו מתוך אהבה אלא מהצורך להסדיר את הסקס בין בני הזוג.

בשורה תחתונה, אתם בסדר ונורמלים, אל תייסרי את עצמך כי גם נישואין מתוך אהבה לא מחזיקים לאורך זמן. את מקום האהבה מהר מאוד
מפנים לטובת צרכים אחרים.

שיהיה לך רק טוב ואושר רב.

צודק

הכל בידיים שלכן נשים יקרות

היי לילך אני לא מסכים אם כל התגובות שאנשים רושמים לך אני יודע דבר אחד שבזוגיות צריך שיהיה כבוד אהבה והמון המון נתינה ולצעערינו היום אנשים לא יודעים לשמר זוגיות וזה לא משנה באיזה גיל מתחתנים דבר ברור התחתנת אם גרוש +ילדים וזה אומר את הכל הוא ראה ורואה אותך משרתת שלו ולא מעבר יש לא מי שדואג לבית ולילדים אבל מצידו לא נותן מעצמו זה גרוע

אתה היחיד שקלעת להתרגשות שלי . זה מובן שכשמתחתנים בגיל מבוגר יותר , זה לא נטו אהבה , אבל בין זה לבין הצהרה יש מרחק , והתחושה שלי שאני פה רק למטרותיו היא קשה . אני לא יכולה להכחיש שיש בינינו גם רגעי חיבה קטנים פה ושם הייתי פשוט רוצה שהיחס הזה יהייה גם מחוץ לחדר המיטות ולא רק שם .

היי לילך אני חושב שאת מותרת על עצמך וזה דבר שלא תוכלי לחיות איתו לאורך זמן את צריכה להרגיש בשמיים ובלי תרוצים מציע לך למצוא מישהוא בסטטוס שלך אני חושב שרק אז תרגישי טוב אם עצמך כי גבר שהוא רווק יכול להעניק לך חום ואהבה כי הראש שלא יהיה עסוק בך ולא באישה הקודמת והילדים שלו אני מאמין שזה מתסכל להיות במקום השלישי אחרי גרושתו וילדיו מינישואים קודמים

אלון, אתה מתעלם רק מדבר אחד קטנטן.

ללילך יש ילד מנישואים אלה.

ומישהו בסטטוס שלה הוא לא מישהו רווק, שכן בהנחה שלילך אכן מאמצת את הצעתך כפי שמשתמעת מבין השורות ויוצאת מהנישואין האלה ומחפשת מישהו שייתן לה להרגיש בשמיים בלי תירוצים היא צריכה (לדעתי בלבד כמובן) לא לשכוח במהלך חיפושיה אחר הזיקוקים והחיזוקים שיש עוד מישהו שתלוי בה וממנו אין לה הזכות להתעלם, בטח לא מצרכיו שמחייבים שהגבר שהיא מחפשת ימצא מקום בלבו גם אליו.

אין לשכוח שילדיו כוללים גם את ילדה שלה, ובעיני (שלי בלבד כמובן) זה בסדר גמור שהילדים במקום הראשון, וזה אינו אומר שהמשמעות צריכה להיות ביטול עצמי, ממש ממש לא, אבל הילדים בעיני לפחות תמיד היו ותמיד יהיו במקום הראשון שכן כך אני תופשת את מושג ההורות, ואין זה אמור לבוא על חשבון הזוגיות, ואני אישית איני מבינה מדוע צריך לדרג.

חובת ההורים היא לילדיהם, כך זה עובד, ואין לזה קשר בעיני לטיב הקשר בין בני הזוג, כיוון שזה לא אמור לבוא האחד על חשבון השני.

אם יש בעיה בזוגיות מלכתחילה והילדים מהווים סוג של פיצוי על קשר גרוע ו/או גרוע מכך - נסיון להדביק בין הזוג אזי זה סיפור אחר.

לוותר על עצמך זה דבר רע בכל סיטואציה שהיא, בין אם רווקים או גרושים עם או בלי ילדים, וההרגשה של לילך, הגם שהיא קושרת אותה למצבו המשפחתי של בן זוגה, נעוצה בטיב הקשר בין שניהם ובציפיות של כל אחד מהם מהאחר, כך אני רואה זאת, וכנראה שבאיזה שהוא מקום לא הוגדרו הציפיות שלהם כראוי, ולתפישתי זה עניין לטיפול שיעזור למקד את נקודות המבט.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר