הביטי,
הוא היה גרוש עם שני ילדים, את היית בת 35.
סביר להניח שהוא חיפש מישהי שתתאים לגדל עמו את ילדיו ואת חיפשת שותף לחיים כי בגיל הזה כבר רוצים להיות "מסודרים".
בגיל הזה אנשים כבר יותר מפוכחים מחיפוש אחר אהבה כמו בסרטים, מחיפוש אחר תחושת רפרוף הפרפרים, כבר לא שומעים כינורות אלא את צלצול אסימוני המציאות.
ולפעמים זה תורם להרגשת החוסר.
יש לכם שלושה ילדים, מתוכם שניים שיש להם אמא עמה אינם מתגוררים, ואני מניחה שגם זה תורם למתח ולחץ.
ואני מניחה שלפני 10 שנים הילדים היו קטנים, ובילויים זה אחד הדברים הראשונים שמוותרים עליהם כי הם הופכים להיות מותרות.
לא התחלת את חייך עם רווק, כמוך, שניכם מנקודת אפס, אלא קשרת את חייך למטען לא פשוט, ובהחלט יכול להיות שהוא היה הרבה יותר רציונלי ממך בשיקוליו להנשא לך ונקודת המוצא שלו לא היתה רומנטית אלא מעשית ברמת ההתאמה שלך לצרכיו.
כך שברמה ההגיונית אפשר להבין את האמירה שלו.
ברמה הרגשית - אני מאד מבינה אותך ומזדהה עם תחושת הפגיעה שאת חשה, אבל חייבת לומר לך שזה עלול להביא אותך למקומות רעים מאד עבורך, קל מאד לומר לך שעלייך להוציא עצמך מהמחשבות השליליות אך קשה מאד לעשות את זה, מכיוון שמאד נוח לראות את כל מערכת היחסים בפריזמה של האדישות/עייפות/חוסר רגישות/חוסר אהבה מצידו ולתת הסבר לכל מה שקורה ביניכם ובכלל ב"האשמתו" ולדעתי כדי לצאת מהמקום הזה מבלי להרעיל את מערכת היחסים שלכם ולהגיע למצב של אין ברירה אלא...... כדאי שאת תלכי לטיפול, את ולא אתם.
תתלונני, בהחלט תתלונני ותוציאי את כל מה שיושב לך במערכת, אבל בטיפול שלך את עצמך.
כי אז תוכלי לקבל גם הבנות ביחס לסיבות שאת מרגישה כך, וגם כלים כיצד להתמודד עם הרגשות האלה, כלים שיעזרו לך לנהוג באופן שונה עם בן זוגך.
את משדרת מירמור, מוצדק לחלוטין מצידך, אבל מיותר ביחס לתוצאות שהוא מביא, מכיוון שהוא מירמור עקר.
זה משפיע, בעיקר באופן לא מודע, על הילדים, מכניס את הבית לאוירה לחוצה ומוסיף מטען שלילי על המטען הקיים ואת זה חייבים לפרק.
והפירוק הוא בטיפול, לדעתי, כי בלי זה את עלולה לשקוע בפגיעה יותר ויותר, כיוון שהיא מנחמת ועושה לך את השירות הגרוע ביותר שיכול להיות בהיותה מהווה הצדקה לכל מה שאינך נותנת לקשר בגלל התחושה הזו.
