רגינה יקרה,
משתתפת מאד בקושי שלך.
אספר לך קצת על הניסיון שלי... אני נשואה מעל ל10 שנים. בשנים הראשונות היה לי קשר נפלא עם חמותי. נפלא באמת. היינו ממש חברות, או שכך לפחות חשבתי. היא השתדלה לעזור לנו ואני עמדתי לצידה בתקופות קשות וראיתי בה ממש אשת סוד ( לא לנסות בבית !!). הייתי כ"כ גאה שניצחתי את המיתוס של "כלה-חמה".. כמו כל זוג גם אני ובעלי הגענו לתקופה קשה מאד בקשר שלנו. ניסינו לשתף איש מקצוע אבל זה לא עזר. בעלי פשוט לא היה מוכן לקבל מאף אחד. לא הייתה לי ברירה אחרת ולמרות שידעתי שזה מסוכן מאד שיתפתי את חמותי וביקשתי את עזרתה בתור אדם שבעלי פשוט מעריץ. אין לו אבא, הוא בן יחיד והקשר שלו עם אמא שלו הוא ממש מיוחד. קשר שאני אגב מאד שמחתי בו ועזרתי לטפח אותו. ובמקום לראות שיפור ראיתי החמרה עצומה ממש לא ראיתי שום סיכוי לשקם את הקשר...יום אחד במהלך שיחה קשה עם חמותי יצא המרצע מן השק והיא אמרה לי מה היא חושבת עלי ואיזו הפתעה (או שלא) אלא היו ממש הדברים שבעלי האמין עלי...
הייתי בהלם! כשקצת הצלחתי לצאת ממנו ראיתי שיש לי שתי אפשרויות האחת היא לעזוב. להרים ידיים, להגיד שלום, לוותר על הקשר וללכת.
והשניה היא לצאת מתחושת הקורבנות ולהלחם. אני אוהבת את בעלי. מאד. והחלטתי שאני הולכת להלחם ולנצח ולשמור על הבית והזוגיות שלנו. הפכתי לאשה למופת. השתדלתי להראות לו מה אנחנו יכולים להפסיד. בלי מילים יותר מעשים. הצחקתי אותו,ובישלתי לו, קניתי לו, פינקתי אותו מה לא. עם הזמן האמת יצאה לאור והוא ראה בעיניים שהכל היה שקר וסכסכנות. זה היה קשה. קשה מאד ודרש הרבה עבודה קשה אבל היום כשהזוגיות שלנו
נ פ ל א ה כל הקושי היה שווה.
אני מאמינה שאם את אוהבת אותו, אוהבת באמת, תמצאי דרך לשמור על הזוגיות שלכם. זה קשה שאין דברים כאלה ודורש הרבה מסירות וויתורים, אבל מי הבטיח לנו שזה יהיה קל? (:
מאחלת לך הצלחה בכל מה שתחליטי.