פעם ראשונה פה

לא רגילה "לדבר" על עצמי, זה ממש קשה לי......

בכל  מקרה, כולם ישנים ואני לא מסוגלת, יותר מידי כועסת בזמן האחרון.

לא יודעת מה אני מקווה למצוא פה, אולי סוג של קשר עם העולם החיצוןן? אולי אני צריכה לחצות את הקווים?

אם רק היה לי החופש להחליט או לעבור למציאות שונה לגמרי, רחוק ממה שיש למציאות הנוכחית להציע לי... אין, אני בנקודת האל חזור, יש לי אחריות, לא יכולה לתת להם לשלם את המחיר..

 

שלום לך,

את אנונימית לגמרי כאן. מה שתכתבי לא יקרא ולא ידע אף אחד בעולם האמיתי (כמובן אם לא תפרטי פרטים מזהים). גיל, שנות נישואין, מספר ילדים ואזור מגורים מרכז/צפון/דרום לא יכולים לזהות אף אחד, ואת יכולה חופשי לשתף באלו (נגדי תהפכי את ה-8 שנים ל-9, ליתר בטחון).

זאת הזדמנות נפלאה לשתף, לחשוף, להתייעץ, בלי שום סכנה.


מה שכן, עדיין דרוש אומץ לעמוד מול הדברים.


את מוזמנת! ויש כאן עוד קוראים שמגיבים.

מריוס

איך אפשר להגיב אם הממשק כל כך גרוע? איך?

עכשיו זה בדוק: חיים רק פעם אחת.

הי

את נישמעת מאוד מבולבלת וכועסת ומרירה על משהו שקורה איתך.אבל את כותבת הכל במעומם ולא ברור.

אולי זאת רק תקופה קשה שתעבור. (מניסיון כל תקופה כזאת עוברת ) תלוי גם עם יש מי שעוזר מסביב או תומך.

מספיק שתמצאי תמיכה ממישהו שמכיר אותך ויידע גם להבין אותך ותראי שהכל יסתדר לאט לאט.

עדיף לזרום מאשר להיתקע !!!

הי, לבי איתך,   אני מרגישה בדיוק כמוך ויותר מזה, אני במבוי סתום, המצב הוא שיש משבר חמור , אני מרגישה שאין לי שליטה על הדברים וקשה לי מאוד גם בגלל הילדים. אני רוצה כל הזמן למזער את הפגיעה בהם אבל לא תמיד מצליחה ,זה מצב שבו לא נראה לי שמשהו מחוץ לחוג המשפחתי יכול לעזור.

הי, תודה.

פעם הייתי כותבת. עם הזמן כנראה איבדתי את היכולת לשתף אחרים..

בכל מקרה, הפסקתי לכתוב.

אני אנסה לעשות את זה פה כי אני מרגישה שאני חייבת לעשות משהו..... דיברתי עם מישהי שמכירה אותי מהילדות.. והבנתי שפשוט מחקתי "פרקים" שלמים מהזכרון שלי כי לא יכולתי להרשות לעצמי להיזכר בהם וכשהיא דיברה זה הפחיד אותי, הפחידה אותי המחשבה שהיא מדברת על החיים שלי שלא זכרתי בכלל.

אני מקווה שבאמת יהיה לי האומץ..

 

 

 

 

 

 

 

הכתיבה משחררת מאוד.אני ממליץ לך ותראי עד כמה זה מוציא את האויר הרע מהריאות.ומגיעה הקלה מסויימת

עדיף לזרום מאשר להיתקע !!!

הי, לבי איתך,   אני מרגישה בדיוק כמוך ויותר מזה, אני במבוי סתום, המצב הוא שיש משבר חמור , אני מרגישה שאין לי שליטה על הדברים וקשה לי מאוד גם בגלל הילדים. אני רוצה כל הזמן למזער את הפגיעה בהם אבל לא תמיד מצליחה ,זה מצב שבו לא נראה לי שמשהו מחוץ לחוג המשפחתי יכול לעזור.

לדעתי את ממש טועה.יש יועציים זוגיים ויש מטפלים לכל סוגי הבעיות ותמיד איפה שהוא יש אוזן קשבת אמיתית או וירטואלית כמו בפורומים שונים

ככה שיש כמה פתרונות שכדאי להישתמש בהם.

עדיף לזרום מאשר להיתקע !!!

לא רגילה "לדבר" על עצמי, זה ממש קשה לי......

טל מה שלומך?

הפורום הזה נתן לי הרבה כוחות , לא רק מתגובות הקוראים אלא בעיקרמהכתיבה שלי. פתאום כשכתבתי גיליתי פתרונות יצירתיים לבעיות , פתאום שכתבתי בעיות שנראו לי ענקיות לא היו כאלו בכלל , פתאום כשכתבתי גם התחלתי לבכות ואז המועקה השתחררה ויכולתי להתחיל לחשוב . ושמקבלים גם תגובות זה בכלל נהדר כי אז את יכולה לקחת מסך כל הדברים את מהשמתאים לך . 

כולם עוברים תקופות קשות , גם אלו שמחוץ נראה שיש להם חיים וורודים , קחי הכל לאט , הסתכלי על הילדים בשנתם וחייכי לעצמך , הזכרי בהם כשהיו קטנים , הזכרי במילים טובות ובידיים קטנו מלטפות . 

הכל יהייה יותר טוב

לאט לאט לאט

בהצלחה . 

הנה שכנעתי את עצמי במאני מרגישה כבר יותר טוב , תודה לך .

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר