דילמה קשה

גגךהיי  ... אני נשואה 12 שנה אמא לילדים הבעיה שלי מן הסתם עם בעלי לפני כמה שנים הוא עבד במקום מסוים הרבה  שנים ועשה "טעות "  שעלתה לנו בסופו של דבר מאוד ביוקר מאז האמון שלי בו אבד ואני לא מצליחה להתגבר על זה אני כאילו לא סולחת לו על כך שהוא ערער לנו את הביטחון הכלכלי הוא בן אדם טוב , אני יודעת שהוא אוהב אותי למרות שהוא לא מראה , הוא אבא טוב איש משפחה בקיצור וגם אני אוהבת אותו עדיין אבל אני מרגישה שהנזק שנעשה לא בר תיקון הוא כיום בן 40 בלי עבודה אנחנו גרים בפריפריה מאוד קשה למצוא עבודה למרות שהוא בן אדם אינטליגנטי עם ראש על הכתפיים אבל איך שהוא הוא לא מצליח להשיג עבודה טובה (לא מדברת על שמירה וכאלה עם שכר מינימום) הוא מסוגל להרבה יותר ולי מאוד קשה עם זה אני אחת שיכולה להתמודד עם הרבה דברים רק לא עם חובות ופחדים ממה יהיה מחר .... ייעוץ זוגי לא בא בחשבון כי אין לנו פשוט כסף " למרות שבתקופה שהיה כסף הוא גם לא הסכים ללכת" בראש כל הזמן רצות לי מחשבות שאולי עדיף לנו להיפרד כי זוגיות כבר כמעט ואין לנו בכלל אבל אז אני חושבת על הילדים שלי שהם מאוד רגישים ומה זה עלול לעשות להם....  ושמבחינה כלכלית זה לא יעזור כי יהיה יותר קשה בקיצור לא מוצאת פתרון והמוח שלי לא נח כל הזמן המחשבות על מה יהיה עוד כמה שנים שהוא כבר יהיה יותר מבוגר מה אז..... אני לא רוצה להמשיך לחיות בצורה כזו אני רוצה בטחון כלכלי, רוצה לישון בשקט בלילה אשמח לאיזו הארה או איזו שהיא נקודת מחשבה חדשה  שתעזור לי לפחות לסדר את הראש

אם את מדברת בכיוון התכליתי..........

הרי שפרידה גם היא עולה כסף ומצריכה משאבים שלפי שאת כותבת את חסרה אותם. ולכן אם את מבינה שכרגע אין לך אופציה אמיתית לפרידה כי אין לך יכולות כלכליות לעצמך ולילדייך, את צריכה ללכת לייעוץ. לא זוגי אלא פרטני - את. אבל שימי לב אנשים טועים. וקורה שאנשים מחליטים על כיוון מסויים ואז מסתבר להם שהם טעו והפסידו. וזה קורה לטובים ביותר. ולכן השאלה היא האם את עסוקה בעצמך ובתחושותייך על כך שהוא ערער את הבסיס הכלכלי שלכם או שאת יכולה להתייחס גם אליו - למה הוא נכנס להרפתקה הזו, מה היו מניעיו (אני מניחה שלאור דברייך על היותו אדם טוב ואיש משפחה טוב הרי שהוא רצה לשפר את העניינים ולא להרע), ולכן במקום לתקוף אותו להרגיש אליו רגשות שליליים את יכולה לתת לו תמיכה ואמפטיה ולצאת מהמקום הצר של מה זה עושה לך ולהתייחס למה זה עושה לכם. כי להאשים זה הכי קל. ולהתגרש ולשבור את הכלים קל אפילו יותר. להתמודד מתוך גישה חיובית שאומרת שבן זוגך רצה טוב יותר וגם אם הסתבר שיצא הפוך - עדיין אתם צוות וביחד יכולים לנסות להתגבר על המשבר - זו הבנה אחרת. לתמוך בו בתקופה הקשה, לעזור לו לחפש עבודה אחרת ולא לחטט במי אשם ולמה עשית מה שעשית. לזה יהיה המון זמן ומקום לאחר שדברים יתייצבו. וזה לא חשוב למה הוא מסוגל. במצב קשה לוקחים כל עבודה שיש ומשם מתקדמים.

אוי ואבוי

לא נשמע לי שאת אוהבת או אהבת בעבר את בעלך. נראה לי שהוא היה בשבילך קבלן פרנסה, ומרגע שהוא כשל, את מבינה שעשית עסק גרוע. הימרת על הסוס הלא נכון. הגישה שלך לעניין היא אכזרית וצינית. היא נטולת אהבה וכבוד. הוא שגה שגיאה אחת, בסדר, אבל מאז את מציקה לו. אני חושב שאת עצמך אחראית במו ידייך שכך שהמשפחה לא מתרוממת מבחינה כלכלית. במקום לתמוך בבעלך - באמצעות אהבה ואמון - את מאכילה אותו ברעל, ואחר כך את מתפלאת שהוא לא עולה ומצליח. אוי לנישואין שכאלה.

מריוס, היית מעט נמהר לדעתי, תסתכל בהודעות הקודמות שלה

לא ראיתי שם משהו שונה

יש מערכת יחסים מדורדרת. בוודאי שניהם תרמו לזה. וחבל שהוא לא רוצה ללכת לטיפול. נכון. עדיין, התשובה שלי התייחסה למה שהיא כתבה, וזו דעתי. אני לא תמיד צודק, אבל זו דעתי.

למריוס

מריוס שלום, נראה לי זמה שהתכוונה הדס הוא שאתה התגובתך הפכת את עצמך להיות שופט, ולדעתי גם שופט צריך לשמור על אובייקטיביות ולתת הזדמנות לצד השני להשמיע את דברו. אתה כמנהל פורום צריך להישאר נטרלי לחלוטין ולהיות הוגן בתגובותיך. הפעם כשלת....

אבל אני באמת לא שופט

מנהל פורום הוא בסך הכל מישהו שיש לו הרשאה למחוק דברים כמו פרסומות או השמצות. מכל בחינה אחרת הוא גולש כמו כל גולש אחר. מה שכן, אני מנסה, בלי קשר להיותי "מנהל", להישאר ענייני ומכבד. אולם פירוש הדבר הוא לא שאמנע מלמר את דעתי. נכון שהפעם היא קצת בוטה, אבל קורה. יחד עם זאת, מי שלא מרוצה מהתנהלותי - אני גם מכבד את דעתו.

אוי ואבוי

לא נשמע לי שאת אוהבת או אהבת בעבר את בעלך. נראה לי שהוא היה בשבילך קבלן פרנסה, ומרגע שהוא כשל, את מבינה שעשית עסק גרוע. הימרת על הסוס הלא נכון. הגישה שלך לעניין היא אכזרית וצינית. היא נטולת אהבה וכבוד. הוא שגה שגיאה אחת, בסדר, אבל מאז את מציקה לו. אני חושב שאת עצמך אחראית במו ידייך שכך שהמשפחה לא מתרוממת מבחינה כלכלית. במקום לתמוך בבעלך - באמצעות אהבה ואמון - את מאכילה אותו ברעל, ואחר כך את מתפלאת שהוא לא עולה ומצליח. אוי לנישואין שכאלה.

תגובה שלי

היי מריוס מה שכתבת רחוק מהאמת א. הוא לא טעה בקטן הוא טעה בגדול מתוך ידיעה שהוא מסכן את הפרנסה שלו ואת שמו שהיה טוב עד אז ב. מעולם לא ראיתי בו "קבלן עבודה" אבל אני כן מצפה שבעלי יפרנס אותנו בכבוד (אני עובדת גם דרך אגב) והמשכורת שלו לא הלכה לבילויים שלי אלה לכלכלת הבית ולהשרדות היום יומית שלנו כמשפחה שמשלמת את כל חובותיה לכל הגורמים כמו משכנתא, ארנונה חשמל וכו'

תגובה מצוינת

ואני מוכן להסכים שאת צודקת בכל. עדיין, זאת הזוגיות שלך. את מתיחסת לבן זוגך בחוסר הערכה וחוסר חיבה. את אומרת בעצם שאם הוא ישתנה, את תשני את היחס אליו. "שירויח" את הכבוד והאהבה שלך. ואני אומר שהגישה הזאת לא עובדת. אבל מי אני שאגיד מה עובד ומה לא? את רוצה להמשיך לכעוס עליו, להאשים אותו ולא לכבד אותו? בכיף.

עוד תגובה שלי

זה כל העניין שאני רוצה להפסיק לכעוס ולא מצליחה וכמו שאמרתי כסף לטיפול אין לי אבל אני חייבת לומר לך שהארתה את עיני ולקחתי לתשומת ליבי ואני מאוד משתדלת לשדר לו אופטימיות וכן לתמוך אבל זה קשה לי מאוד אני באמת לא רוצה להיפרד ממנו ולפרק את הבית אני פשוט טיפוס "דאגן" רוצה שהכל ישולם ושאצליח לישון בשקט וזה שהוא בן 40 ועדיין לא מסודר מבחינת עבודה זה משהו שמאוד מאוד מטריד אותי לגבי האהבה יש משהו בדבריך אבל זה לא מאז ומתמיד אלה בשנים האחרונות כמו שציינתי משהו לא נותן לי לסמוך עליו במאה אחוז וזה מה שמדרדר את האהבה והזוגיות הטובה שהייתה לנו אגב וחבל לי חבל על הכל

אם את מדברת בכיוון התכליתי..........

הרי שפרידה גם היא עולה כסף ומצריכה משאבים שלפי שאת כותבת את חסרה אותם. ולכן אם את מבינה שכרגע אין לך אופציה אמיתית לפרידה כי אין לך יכולות כלכליות לעצמך ולילדייך, את צריכה ללכת לייעוץ. לא זוגי אלא פרטני - את. אבל שימי לב אנשים טועים. וקורה שאנשים מחליטים על כיוון מסויים ואז מסתבר להם שהם טעו והפסידו. וזה קורה לטובים ביותר. ולכן השאלה היא האם את עסוקה בעצמך ובתחושותייך על כך שהוא ערער את הבסיס הכלכלי שלכם או שאת יכולה להתייחס גם אליו - למה הוא נכנס להרפתקה הזו, מה היו מניעיו (אני מניחה שלאור דברייך על היותו אדם טוב ואיש משפחה טוב הרי שהוא רצה לשפר את העניינים ולא להרע), ולכן במקום לתקוף אותו להרגיש אליו רגשות שליליים את יכולה לתת לו תמיכה ואמפטיה ולצאת מהמקום הצר של מה זה עושה לך ולהתייחס למה זה עושה לכם. כי להאשים זה הכי קל. ולהתגרש ולשבור את הכלים קל אפילו יותר. להתמודד מתוך גישה חיובית שאומרת שבן זוגך רצה טוב יותר וגם אם הסתבר שיצא הפוך - עדיין אתם צוות וביחד יכולים לנסות להתגבר על המשבר - זו הבנה אחרת. לתמוך בו בתקופה הקשה, לעזור לו לחפש עבודה אחרת ולא לחטט במי אשם ולמה עשית מה שעשית. לזה יהיה המון זמן ומקום לאחר שדברים יתייצבו. וזה לא חשוב למה הוא מסוגל. במצב קשה לוקחים כל עבודה שיש ומשם מתקדמים.

את צודקת, זה קשה ליישום אבל אני מאוד אשתדל

דילמה קשה

גגךהיי  ... אני נשואה 12 שנה אמא לילדים הבעיה שלי מן הסתם עם בעלי לפני כמה שנים הוא עבד במקום מסוים הרבה  שנים ועשה "טעות "  שעלתה לנו בסופו של דבר מאוד ביוקר מאז האמון שלי בו אבד ואני לא מצליחה להתגבר על זה אני כאילו לא סולחת לו על כך שהוא ערער לנו את הביטחון הכלכלי הוא בן אדם טוב , אני יודעת שהוא אוהב אותי למרות שהוא לא מראה , הוא אבא טוב איש משפחה בקיצור וגם אני אוהבת אותו עדיין אבל אני מרגישה שהנזק שנעשה לא בר תיקון הוא כיום בן 40 בלי עבודה אנחנו גרים בפריפריה מאוד קשה למצוא עבודה למרות שהוא בן אדם אינטליגנטי עם ראש על הכתפיים אבל איך שהוא הוא לא מצליח להשיג עבודה טובה (לא מדברת על שמירה וכאלה עם שכר מינימום) הוא מסוגל להרבה יותר ולי מאוד קשה עם זה אני אחת שיכולה להתמודד עם הרבה דברים רק לא עם חובות ופחדים ממה יהיה מחר .... ייעוץ זוגי לא בא בחשבון כי אין לנו פשוט כסף " למרות שבתקופה שהיה כסף הוא גם לא הסכים ללכת" בראש כל הזמן רצות לי מחשבות שאולי עדיף לנו להיפרד כי זוגיות כבר כמעט ואין לנו בכלל אבל אז אני חושבת על הילדים שלי שהם מאוד רגישים ומה זה עלול לעשות להם....  ושמבחינה כלכלית זה לא יעזור כי יהיה יותר קשה בקיצור לא מוצאת פתרון והמוח שלי לא נח כל הזמן המחשבות על מה יהיה עוד כמה שנים שהוא כבר יהיה יותר מבוגר מה אז..... אני לא רוצה להמשיך לחיות בצורה כזו אני רוצה בטחון כלכלי, רוצה לישון בשקט בלילה אשמח לאיזו הארה או איזו שהיא נקודת מחשבה חדשה  שתעזור לי לפחות לסדר את הראש

יש לי שלושה פתרונות בשבילך:

1. את יכולה לפרסם מודעה בסגנון: "מחפשת ספונסר" . זה יכול להיות לטווח ארוך, כמו בסדרת הריאליטי הידועה, וזה יכול להיות גם מפגשים קצרים ומספקים, אני בטוח שתפגשי הרבה מאוד אנשים שתוכלי להעריך אותם כמו שצריך. 2. את יכולה לחזור אחורה 12 שנה, לתקן את ה"טעות" הגדולה שעשית ואולי לרכוש לך מקצוע מכובד שיוכל לפרנס אותך במקום שתהיי פרזיטית שתלויה כלכלית בבעלך, ואז אולי הוא יעריך אותך בצורה שאת רוצה להעריך אותו. 3. את יכולה להמשיך ולקטר עוד 10 שנים על הטעויות של בעלך ולהמשיך לא לקחת אחריות על הטעויות שלך.

התגובה שלך דני גועלית

א. אני לא פרזיטית ולא מחפשת ספונסר מחפשת לחיות בכבוד, אני גם עובדת ואפילו קשה בחוץ ומקבלת שכר די בסדר אבל מה לעשות שלמשפחה עם חמישה נפשות זה לא מספיק ב. מה לעשות שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור הלוואי והיה לי את השכל שיש לי היום וכן הייתי לומדת משהו שיכל לסדר אותי היום ואני באמת מקווה שמי שרוצה לשפר את חייו ומבקש עצה שלא ייפנה אליך אתה לא יודע עלי דבר וחצי דבר ומכנה אותי בכל השמות האלה, צר לי

זה נחמד, עדיין הגבר היחיד שאת מחפשת זה בטחון כלכלי כי

חוץ מזה אין לך שום טענות (שהשמעת לפחות) לבעלך. מה שמדאיג אותך לגבי העתיד הוא המצב הכספי שלך. לפי הסיפור שלך הוא צריך לדאוג ולא את.

את הטענות האחרות שלה היא השמיעה בהודעות הקודמות

ניתן להבין מדבריה הקודמים שהכבוד ההדדי המינימלי בין בני זוג והאמון אבדו מזמן, בנסיבות כאלו וכשהמצב הכלכלי לא משהו, אני מבינה למה קשה לפרגן ולתמוך. הכל מעורבב ביחד לא הייתי קוראת לזה בהכרח רדיפת בצע. יש משהו שהיא לא רוצה לפרט אולי הוא מהמר אולי היו לה עצות טובות עבורו בעבר והוא לא רק שלא הקשיב לה, אלא עשה דברים ללא הסכמתה. נדמה לי שהיא אפילו כתבה שהוא הסתיר וכו'. אני מכירה מישהי נורמטיבית, מורה (משכורת לא משהו, מה לעשות שבמדינת ישראל לא מתגמלים מורים כמו שצריך ) שגילתה שבעלה השקיע כספים בלי לומר לה, בלי להתייעץ והפסיד הרבה מרכושם והיא התגרשה ממנו, לגיטימי לא? אמון בבן זוג אפשר לאבד מהרבה סיבות הסתרת התנהלות כלכלית ועוד אחת כזו שגורמת לאובדן הרכוש המשותף מהווה לדעתי פגיעה באמון, על אחת כמה וכמה שהיא מתחה עליו ביקורת בעבר (כך עולה מהודעותיה הקודמות והוא דיבר אליה לא בכבוד קילל וכו').
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר