תוהה

אני מסכימה אתך-כל אחד צריך לחקור ולחפש בעצמו,אבל זה לא שאני לא מחפשת...פשוט קיוויתי שתעזור לי עם הכיוון,כ השוק כל כך מוצף בכל אלה שמבטיחים לך אושר, הגשמה עצמית ושגשוג, ובינתיים אני רק מתאכזבת וממשיכה להרגיש חוסר טעם בכל מה שאני עושה עד כדי כך שלאחרונה זה ממש מרגיש לי כמו מועקה חזקה בלב.. אולי בכל זאת?

אני באמת לא יודע מה לומר לך. אולי רק זה שאם את מחפשת, סופך שתמצאי. אני לא מאמין בתשובות מסוג "הכל כלול", כמו בדיל לטורקיה (טיסה+מלון+כל הארוחות). אני יותר מאמין בזה שהתשובות מגיעות כמו חלקים של פאזל, וצריך להרכיב לבד. אני גם לא מאמין באלו שאוחזים בכל האמת, בהארה המוחלטת (אם רק תהיי מסורה לדרך), באושר והצלחה. אלו סוחרים בשוק הרוחניות. אני מאמין בעבודה אישית של כל אחד על עצמו, עם קצת עזרה מבחוץ, ובעיקר עם חיבור למקור התשובות שהוא אישי ופנימי. אם את שואלת על הדרך שלי, אז היא מאוד אישית ואני לא רואה פה מקום לפתוח את הדיונים שלי עם עצמי. הם גם לא רלוונטיים לאף אחד חוץ ממני, אז אני מבקש סליחה - אין פה שום סוד או משהו, סתם דברים שבין אדם לבין עצמו. אני כן חושב שהפסיכולוגיה נותנת הרבה כלים, לא בבחינת נוסחה שמתאימה לכולם, אלא יותר באוסף גדול של תאוריות והשקפות עולם של הרבה אנשים חושבים, שמגיעות עם הרבה צניעות, שצריך לבחור ביניהן את הרכיבים שמתאימים לך. אולי אמליץ לך ללמוד פסיכולוגיה, או טיפול, כי הרבה פעמים, דרך העבודה עם אחרים אנחנו גם מגלים את עצמנו. בעבודה פרטנית עם אנשים רואים (שוב) שכל אדם הוא עולם מלא, כל לכך שונה מהאחרים, גם אם יש עקרונות משותפים (ווודאי שיש). אני רק יכול לאחל לך שתמצאי את מה שאת מחפשת!

ברור שעיקר העבודה היא ביננו לבין עצמנו , אי אפשר "להעתיק" עקרונות , צורות חשיבה והתנהלות של אחרים כי ברגע שזה מגיע לקרבה בינאישית האישיות שלנו מכריעה ודומיננטית. גם אין נוסחה 'איך עושים את זה' .מה שנכון לעשות זה להעמיק את המודעות העצמית באמצעות טיפול או השתתפות בסדנאות למודעות עצמית , אין הכוונה לסדנאות רוחניות הזויות אלא אלה המונחות ע"י פסיכולוגים ואנשי מקצוע מהימנים. טיפול באחרים כמצעי לגילוי עצמי נראית לי בלתי הוגנת כלפי המטופל .אדם חסר מודעות ברמה הנדרשת אינו זכאי לטפל באחרים . מטופל נבון ירגיש היטב בבלבול הקיים וחוסר הכיון של המטפל .הוא עלול להרגיש שפן ניסיון . בהצלחה לכלנו .

אין אף פעם רמת מודעות "מספקת". זוהי אשליה. מטפלים מתפתחים כל הזמן, גם מבחינת המודעות שלהם עצמם, ולפיכך יוצא שהם אף פעם לא "מספיק" מודעים". כל מי שלומד טיפול, בתחילת דרכו, לא יודע מספיק, ובכל זאת הוא יוצא לשטח, כי אין דרך אחרת ללמוד. נכון שלוקחים סופרויז'ן בזמן הלימודים וגם אחריהם, לפעמים כל החיים. ככה זה. גם רופא שיוצא מהלימודים ומהסטאז' לומד תוך כדי עבודה. לכן משלמים לפרופסור יותר מלרופא צעיר - ובכל זאת, יש צעירים שעושים עבודה יותר טובה מהפרופסור שכבר עייף וחושב בטעות שהוא כבר ראה הכל ושמע הכל. כך גם בטיפול, יש כאלו שמלכתחילה היו בשלים יותר וכאלו שהיו פחות, ויש כאלו שיהיו מטפלים מעולים וכאלה שפחות. זאת המציאות. כל מי שהלך ללמוד פסיכולוגיה, וגם מקצועות טיפוליים אחרים, הונע לפחות בחלקו מהצורך האישי שלו/ה לפתור עניינים עם עצמו. וטוב שכך. כי מה החלופה? מישהו שהולך רק כדי לעשות כסף?

ראשית , בוא נעשה אבחנה בין ידע למודעות , מרופא אני מצפה להרבה ידע מקצועי , ממטפל-פסיכולוג אני מצפה בנוסף לידע גם מודעות (ועוד תכונות כהנה וכהנה ) .אל תשאל אותי למה הכוונה 'מודעות מספקת' כי על זה אפשר לכתוב ספר . ברור שכל מי שבחר לעסוק בתחום מסויים הונע מצורך אישי כלשהו. גם המוהל וגם הקצב ...אך אין זה מעניינו של המטופל . שבוע טוב,