שלום רב,

אני גרושה כבר שנתיים. ויש לי חבר כבר כמה חודשים.. הוא גרוש עם 3 ילדים שבמשמורתו הבלעדית,אני עם שנים במשמורת שלי. לאחרונה אני מרגישה שהוא לא לוקח את הקשר שלנו ברצינות וזה מתבטא בכך ש: בחופשים הוא לא רוצה להיפגש יחד עם הילדים ולבלות יחד, תמיד הוא מתחמק ממפגשים ביחד עם ילדיו, הוא לא יוזם מפגש עם ההורים או עם האחים שלו ולא מציע להכיר את הורי. אמם בשבוע שעבר נסענו לאיזה מקום טיול ליום שלם והוא הכיר רק את אימי אבל לא ברשמיות. השהיתי אצלו שבת אחת כשהילדים לא היו בבית ולמרות שהוא גר קרוב להוריו הוא לא הציע ללכת אליהם יחד שנכיר . באחד החופשים פיניתי לו יום שלם ע"מ שאני אבלה איתו ועם ילדיו בחופש ובכ"ז הוא תיכנן בילוי עם משפחתו. ועוד הרבה דוגמאות נוספות בסגנון. כשהתתחלנו לצאת הבהרנו אחד לשני שכרגע אין ברצוננו להתחתן כי שנינו עברנו גירושין קשים אבל היום לאחר מס' חודשים של קשר אינטנסיבי יומ יומי אני מרגישה שהוא בכלל לא לוקח אותי ברצינות. אבל מצד שני, למרות כל זאת הוא תמיד אומר לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה טוב לו איתי, ושאני האושר בשבילו, הוא לא מפסיק לחזר ומתקשר כל הזמן, לשלוח SMS של אהבה ורוצה שניפגש. הוא מאוד מבין ומתחשב בכל מיני קשיים שיש לי כדי לצאת איתו והגענו להבנה יחד,בלי עצבים או כעסים שניפגש אחת לשבוע וזה דווקא הכניס אותנו לשיגרה כזאת... הוא מקשיב לי ומייעץ אבל אני מרגישה אחרת.. אני מרגישה שאולי אני אצלו רק בשביל המיטה ואני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה האיומה. כשאני איתו הוא לא מפסיק לומר לי כמה טוב לו איתי, כמה אני יפה ומושכת וכמה הוא לא אהב ככה מישהי בחיים.הוא פשוט לא מפסיק, אבל מצד שני המעשים שלו גורמים לי לאי אמון בו ואני שוקלת כל מילה שלו... מה לדעתכם קורה פה? האם ההרגשה שלי מוצדקת? האם האינטואיציה שלי עובדת ולא סתם יש לי הרגשה? קשה לי לחשוב על זה כי תקופה ארוכה חשבתי אחרת ופתאום התעוררתי... אודה לתשובותיכם בהקדם, נרקיס

אף אחד לא יכול להגיד לך מה קורה שמה

מה שנראה הכי חסר שם הוא שיחה ישירה וכנה על העניין. התחלת מחוזה זוגיות מסוים - קשר שלא מוביל לנישואין. אצלך משהו השתנה - וזה לגיטימי. אבל גם לגיטימי שהוא ימשיך בחייו הקודמים. אני לא רואה בהתנהגות שלו שום זלזול. אני רואה רצון לשמור על המסגרת הקיימת, ולא לקפוץ חזרה לקשר מחייב עם חמישה ילדים. מה לעשות - זה הרבה, זה קשה, זה לא פשוט. אני לא חושב שהוא מנצל אותך ואני לא רואה סיבה לא להאמין לו. זה עדיין לא מסלק את הבעייה העיקרית, והיא שאתם רוצים דברים נפרדים. זאת קודם כל שאלה של כמה סבלנות יש לך לחכות לו שיתרכך (או שלא). אם אין לך, תיכנסו למצב של משחק סכום אפס - או שאת מנצחת והוא מפסיד, או שהוא מנצח ואת מפסידה. בשורה התחתונה, שניכם תפסידו...

קורה דבר פשוט ממה שאת מתארת..........

את עברת שינוי והוא - עדיין לא. את רוצה מעבר והוא רוצה להמשיך בקצב הנוכחי. ולכן צריך להסתנכרן בשיחה פשוטה וגלוייה במקום להתקבע על מחשבות ורגשות שמזינים את עצמם במקום לפתוח את הדברים, לדבר ולהקשיב.

אף אחד לא יכול להגיד לך מה קורה שמה

מה שנראה הכי חסר שם הוא שיחה ישירה וכנה על העניין. התחלת מחוזה זוגיות מסוים - קשר שלא מוביל לנישואין. אצלך משהו השתנה - וזה לגיטימי. אבל גם לגיטימי שהוא ימשיך בחייו הקודמים. אני לא רואה בהתנהגות שלו שום זלזול. אני רואה רצון לשמור על המסגרת הקיימת, ולא לקפוץ חזרה לקשר מחייב עם חמישה ילדים. מה לעשות - זה הרבה, זה קשה, זה לא פשוט. אני לא חושב שהוא מנצל אותך ואני לא רואה סיבה לא להאמין לו. זה עדיין לא מסלק את הבעייה העיקרית, והיא שאתם רוצים דברים נפרדים. זאת קודם כל שאלה של כמה סבלנות יש לך לחכות לו שיתרכך (או שלא). אם אין לך, תיכנסו למצב של משחק סכום אפס - או שאת מנצחת והוא מפסיד, או שהוא מנצח ואת מפסידה. בשורה התחתונה, שניכם תפסידו...

כמובן שיש פה הפסד...

אבל אני לא התכוונתי שיכנס איתי מיד לקשר מחייב של נישואין או מגורים, בס"ה שמתי דגש על דברים שגרמו לי הרגשה של זלזול, של חוסר ודאות לגבי ההמשך. גם כשאין קשר מחייב למטרת נישואין, עדיין יש לי צורך למישהו שיאהב אותי ושיתן לי הרגשה של בת זוג לכל דבר ועניין, ללא קשר לנישואין.... וכנ"ל גם הצד השני, שאני ארגיש טוב איתו, שתהה לו הרגשה שהוא בן זוג שלי... יום טוב

קורה דבר פשוט ממה שאת מתארת..........

את עברת שינוי והוא - עדיין לא. את רוצה מעבר והוא רוצה להמשיך בקצב הנוכחי. ולכן צריך להסתנכרן בשיחה פשוטה וגלוייה במקום להתקבע על מחשבות ורגשות שמזינים את עצמם במקום לפתוח את הדברים, לדבר ולהקשיב.

בדיוק שאני כותבת למריוס תשובה חשבתי על זה.

אני אמנם חוששת משיחה גלויה מלב אל לב, אבל אני חייבת לעשות זאת ולדבר איתו בדיוק לגבי הרגשות שלנו ומה הואה חושב לגבי הקשר ולגבי מה שאני. אבל אני חושבת שקשה לי לתת בו אמון מלא בגלל מה שעברתי עם הגרוש, הגירושין די הרסו לי את האמון בגברים.

האמת...........

הדברים הרבה יותר פשוטים ממה שאנחנו נוטים לעשות מהם. יש ביטוי שאומר: סנונית אחת אינה מבשרת על בוא האביב. גבר אחד שהתחרע אינו משליך על כלל הגברים, גם לא שניים, גם לא מאה. יכול להיות שתיפגעי בעקבות שיחה גלוייה, בהחלט האפשרות קיימת. אבל - האופציה היא להמשיך את הקשר עם הרגשה שמרעילה אותו וגורמת לך להרגיש רע בתוכו. ומבין השתיים - בעיני עדיפה השיחה, לפחות כדי לדעת היכן את עומדת והאם שווה לך להמשיך להשקיע. ותמיד קיימת האפשרות שתופתעי לטובה ממה שתשמעי והקשר יתחזק ולא ההיפך, כך שלמה להיות פסימית מראש? את צריכה להיות מוכנה לאפשרות שתקבלי תשובות שלא יניחו את דעתך ויביאו אותך לצורך להחליט החלטות כואבות, אבל אם זה המצב - לא עדיף עכשיו מאשר מאוחר יותר כשתשקעי עמוק יותר בסבך רגשותייך?

או במלים אחרות

טוב שאת מבינה שיש לך בעיה של אמון. היא אכן בעייה שלך, ולא של אף אחד אחר. יש לך שתי אפשרויות: או לטפל בזה בעצמך, או לבקש ממנו לפתור לך את הבעיה בשלל מחוות וויתורים. מאחר ואף אדם לא יכול לפתור את הבעיות הרגשיות של האחר, יש להניח שהוא לא יצליח והקשר יתפרק בסופו של דבר. כרגע, כשאת בגישה של חוסר אמון, הטענות שלך ש"הוא לא מתנהג כבן זוג" בהחלט עלולות להיות לא מבוססות ולא הוגנות, תוצאה של התפיסה הפגועה שלך. ומצד שני, אולי דווקא הן נכונות. אבל לא תוכלי לדעת אם כן או לא, עד שלא תטפלי בבעיה שלך.

שלום רב,

אני גרושה כבר שנתיים. ויש לי חבר כבר כמה חודשים.. הוא גרוש עם 3 ילדים שבמשמורתו הבלעדית,אני עם שנים במשמורת שלי. לאחרונה אני מרגישה שהוא לא לוקח את הקשר שלנו ברצינות וזה מתבטא בכך ש: בחופשים הוא לא רוצה להיפגש יחד עם הילדים ולבלות יחד, תמיד הוא מתחמק ממפגשים ביחד עם ילדיו, הוא לא יוזם מפגש עם ההורים או עם האחים שלו ולא מציע להכיר את הורי. אמם בשבוע שעבר נסענו לאיזה מקום טיול ליום שלם והוא הכיר רק את אימי אבל לא ברשמיות. השהיתי אצלו שבת אחת כשהילדים לא היו בבית ולמרות שהוא גר קרוב להוריו הוא לא הציע ללכת אליהם יחד שנכיר . באחד החופשים פיניתי לו יום שלם ע"מ שאני אבלה איתו ועם ילדיו בחופש ובכ"ז הוא תיכנן בילוי עם משפחתו. ועוד הרבה דוגמאות נוספות בסגנון. כשהתתחלנו לצאת הבהרנו אחד לשני שכרגע אין ברצוננו להתחתן כי שנינו עברנו גירושין קשים אבל היום לאחר מס' חודשים של קשר אינטנסיבי יומ יומי אני מרגישה שהוא בכלל לא לוקח אותי ברצינות. אבל מצד שני, למרות כל זאת הוא תמיד אומר לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה טוב לו איתי, ושאני האושר בשבילו, הוא לא מפסיק לחזר ומתקשר כל הזמן, לשלוח SMS של אהבה ורוצה שניפגש. הוא מאוד מבין ומתחשב בכל מיני קשיים שיש לי כדי לצאת איתו והגענו להבנה יחד,בלי עצבים או כעסים שניפגש אחת לשבוע וזה דווקא הכניס אותנו לשיגרה כזאת... הוא מקשיב לי ומייעץ אבל אני מרגישה אחרת.. אני מרגישה שאולי אני אצלו רק בשביל המיטה ואני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה האיומה. כשאני איתו הוא לא מפסיק לומר לי כמה טוב לו איתי, כמה אני יפה ומושכת וכמה הוא לא אהב ככה מישהי בחיים.הוא פשוט לא מפסיק, אבל מצד שני המעשים שלו גורמים לי לאי אמון בו ואני שוקלת כל מילה שלו... מה לדעתכם קורה פה? האם ההרגשה שלי מוצדקת? האם האינטואיציה שלי עובדת ולא סתם יש לי הרגשה? קשה לי לחשוב על זה כי תקופה ארוכה חשבתי אחרת ופתאום התעוררתי... אודה לתשובותיכם בהקדם, נרקיס

לדעתי

ממה שאני קוראת קודם כל ברור לי שיש לך תחושה שמשהו לא בסדר,אחרת לא היית כותבת כאן. ואני אישית למדתי להקשיב לתחושות האלה. נכון שלפעמים אנחנו "שרוטים" במשהו ואז גם נבואה מגשימה את עצמה... אבל את מוטרדת,ואת לא מרגישה בטוחה בקשר,ואת צריכה יותר ביטחון..ואם את האישה שהוא אוהב כרגע,אם הוא לא רוצה להפסיד אותך-הוא ירצה לתת לך את הביטחון. אנחנו נשים,מורכבות,מרגישות,רגישות עם שלל תחושות...ככה אנחנו.נקודה. לכן אנחנו גם יכולות לתת מה שאנחנו נותנות. תהיי מי שאת, הכל לגיטימי,מותר לך לפחד מותר לך לרצות ביטחון,גם אם את בתקופה כזו של רגישות,אחרי גירושין. אני לא אומרת שהוא צריך לפתור לך את כל הבעיות בחיים,אבל הוא בהחלט צריך לרצות לדעת אם משהו מציק לך בקשר אליו,ולנסות לעשות את המיטב מצידו. מה החוכמה לבוא פעם בשבוע,להגיד מילים יפות ולתחזק אותך בסימסומים...אני לא אומרת שזה מה שהוא עושה...אני אומרת שלגיטימי לך להרגיש ה כ ל !!!! תהיי מלכה של החיים שלך,כשהכל יהיה לגיטימי בעינייך -זה יהיה לגיטימי בעיניו! והכל במידה כמובן.

כמובן שיש פה הפסד...

אבל אני לא התכוונתי שיכנס איתי מיד לקשר מחייב של נישואין או מגורים, בס"ה שמתי דגש על דברים שגרמו לי הרגשה של זלזול, של חוסר ודאות לגבי ההמשך. גם כשאין קשר מחייב למטרת נישואין, עדיין יש לי צורך למישהו שיאהב אותי ושיתן לי הרגשה של בת זוג לכל דבר ועניין, ללא קשר לנישואין.... וכנ"ל גם הצד השני, שאני ארגיש טוב איתו, שתהה לו הרגשה שהוא בן זוג שלי... יום טוב

לכי

על פי התחושות שלך.לא טוב - לא מחייב.יש מספיק גברים שיוכלו לתת לך תחושה של נאהבת באמת. אני אפילו לא מוצאת טעם בשיחה כזו או אחרת - הפסיקי את הקשר באם התחושה שלך אומרת שזה לא זה.

לדעתי

ממה שאני קוראת קודם כל ברור לי שיש לך תחושה שמשהו לא בסדר,אחרת לא היית כותבת כאן. ואני אישית למדתי להקשיב לתחושות האלה. נכון שלפעמים אנחנו "שרוטים" במשהו ואז גם נבואה מגשימה את עצמה... אבל את מוטרדת,ואת לא מרגישה בטוחה בקשר,ואת צריכה יותר ביטחון..ואם את האישה שהוא אוהב כרגע,אם הוא לא רוצה להפסיד אותך-הוא ירצה לתת לך את הביטחון. אנחנו נשים,מורכבות,מרגישות,רגישות עם שלל תחושות...ככה אנחנו.נקודה. לכן אנחנו גם יכולות לתת מה שאנחנו נותנות. תהיי מי שאת, הכל לגיטימי,מותר לך לפחד מותר לך לרצות ביטחון,גם אם את בתקופה כזו של רגישות,אחרי גירושין. אני לא אומרת שהוא צריך לפתור לך את כל הבעיות בחיים,אבל הוא בהחלט צריך לרצות לדעת אם משהו מציק לך בקשר אליו,ולנסות לעשות את המיטב מצידו. מה החוכמה לבוא פעם בשבוע,להגיד מילים יפות ולתחזק אותך בסימסומים...אני לא אומרת שזה מה שהוא עושה...אני אומרת שלגיטימי לך להרגיש ה כ ל !!!! תהיי מלכה של החיים שלך,כשהכל יהיה לגיטימי בעינייך -זה יהיה לגיטימי בעיניו! והכל במידה כמובן.

היה מאיה ....

הרגשותי כבר יותר מתחושה שמשהו לא בסדר. אני בהרגשה ממש רעה כבר הרבה זמן ולכן החלטתי לכתוב כאן. עם הזמן, במיוחד בעקבות הגירושין למדתי להקשיב לתחושות הבטן שלי. אני לא מרגישה בטוחה בקשר כי לדעתי אין שם אמון הדדי. אתמול נמשל הוא הראה לי את זה ממש...בסיטואציה לא נעימה כל - כך. גבר יכול להעניק לך בטחון בהרבה דרכם, אחת מהן זה באמון שהוא נותן לך ובאמון שהוא רוכש אצלך. ואצלי אין בטחון ואין אמון. זו הרגשה זוועתית. אין לי שום כוונה שהוא יפתור לי את בעיותי האישיות אבל אם כבר להיות בקשר אז לפחות שיהיה קשר כיף וטוב לשנינו בלי פחדים וחששות. אתמול ליבנו ביננו את העניינים והוא הקשיב לי ומקווה שהפנים ושישמם בשטח. מאוד מקווה. אני מרגישה ריחוק ענקי וזה לא מתאים לי עם גבר שאני בקשר הדוק איתו כבר כמה חודשים. תודה להיענותך, נרקיס

הי נרקיס

תקשיבי ללב...לא לסיפורים של המוח....לא לפחד להיות לבד..לא לתקווה שהוא יפנים וישתנה...תקשיבי ללב..לבטן שלך..זה ישתלם. אני לא מכירה אותך ולא את הבחור,אבל אני יודעת שבשביל קשר צריך לרצות וכשרוצים כמעט כלום לא עומד בדרך...כששניים רוצים אז זה קורה. אני לא מאמינה בלשנות מישהו..בשיחות שמבטיחים שיהיה שינוי...בתקווה שיפנים.... מה שהוא נותן כרגע זה מה שהוא. או שתקבלי את זה כמו שזה או שתגידי:בסרט הזה כבר הייתי ואין לי יותר מה ללמוד מהשיעור הזה. אני יכולה להגיד לך שאני אישית בוחנת עכשיו את היכולת שלי להיות בכלל במע' יחסים. אני יודעת שזימנתי לי התמודדויות קשות כי הייתי צריכה ללמוד שיעורים קשים. כמובן שאני הייתי זו שרוצה להתחייב ,היציבה,הטובה מבין שנינו בקשר, והוא היה הלא יציב וה"רע".ככה היה לי נוח להאמין והייתי קורבן. היום אני מבינה שזה לא נכון, חוסר היציבות קיימת גם בי.הרי יכולתי לבחור אנשים אחרים להיות איתי בקשר בריא של בנייה. אני עכשיו צופה בעצמי ומקווה להגיע למקום שרוצה לעצמו קשר אמיתי. אני לא רוצה לגרום תיסכול לאף אחד ולא לחוות תיסכול מאף אחד. מה שאנחנו מביאים זה מה שאנחנו מקבלים.מאוד פשוט.

שלום רב,

אני גרושה כבר שנתיים. ויש לי חבר כבר כמה חודשים.. הוא גרוש עם 3 ילדים שבמשמורתו הבלעדית,אני עם שנים במשמורת שלי. לאחרונה אני מרגישה שהוא לא לוקח את הקשר שלנו ברצינות וזה מתבטא בכך ש: בחופשים הוא לא רוצה להיפגש יחד עם הילדים ולבלות יחד, תמיד הוא מתחמק ממפגשים ביחד עם ילדיו, הוא לא יוזם מפגש עם ההורים או עם האחים שלו ולא מציע להכיר את הורי. אמם בשבוע שעבר נסענו לאיזה מקום טיול ליום שלם והוא הכיר רק את אימי אבל לא ברשמיות. השהיתי אצלו שבת אחת כשהילדים לא היו בבית ולמרות שהוא גר קרוב להוריו הוא לא הציע ללכת אליהם יחד שנכיר . באחד החופשים פיניתי לו יום שלם ע"מ שאני אבלה איתו ועם ילדיו בחופש ובכ"ז הוא תיכנן בילוי עם משפחתו. ועוד הרבה דוגמאות נוספות בסגנון. כשהתתחלנו לצאת הבהרנו אחד לשני שכרגע אין ברצוננו להתחתן כי שנינו עברנו גירושין קשים אבל היום לאחר מס' חודשים של קשר אינטנסיבי יומ יומי אני מרגישה שהוא בכלל לא לוקח אותי ברצינות. אבל מצד שני, למרות כל זאת הוא תמיד אומר לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה טוב לו איתי, ושאני האושר בשבילו, הוא לא מפסיק לחזר ומתקשר כל הזמן, לשלוח SMS של אהבה ורוצה שניפגש. הוא מאוד מבין ומתחשב בכל מיני קשיים שיש לי כדי לצאת איתו והגענו להבנה יחד,בלי עצבים או כעסים שניפגש אחת לשבוע וזה דווקא הכניס אותנו לשיגרה כזאת... הוא מקשיב לי ומייעץ אבל אני מרגישה אחרת.. אני מרגישה שאולי אני אצלו רק בשביל המיטה ואני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה האיומה. כשאני איתו הוא לא מפסיק לומר לי כמה טוב לו איתי, כמה אני יפה ומושכת וכמה הוא לא אהב ככה מישהי בחיים.הוא פשוט לא מפסיק, אבל מצד שני המעשים שלו גורמים לי לאי אמון בו ואני שוקלת כל מילה שלו... מה לדעתכם קורה פה? האם ההרגשה שלי מוצדקת? האם האינטואיציה שלי עובדת ולא סתם יש לי הרגשה? קשה לי לחשוב על זה כי תקופה ארוכה חשבתי אחרת ופתאום התעוררתי... אודה לתשובותיכם בהקדם, נרקיס

את יודעת...

זה נורא עצוב שאנחנו מתאהבות, מתמסרות מרגישות כאילו הכל הרמוני וורוד ואז לפתע... מתעוררות ומבינות שהדברים נראים אולי אחרת!!!!! עצוב לי לדעת שזה המצב וזו התחושה שלך.. ככ מבינה אותך ועוברת מקרה שקצת מזכיר את מה שאת מספרת פה. אני תמיד אומרת שאינטואיציה נשית תמיד עובדת. אם הכל היה בסדר לא היית נתקפת בחרדות, מחשבות, פחדים כאלו או אחרים. בכל אופן הבחור צריך להראות רצינות ולהפגש פעם בשבוע זו לא רצינות זה כלום!!! אנחנו כבר לא בני 16 הקשר אמור לתת לך ביטחון, יציבות ומסגרת וחבל שלא כך. עצתי, קחי עצמך ביידים חשבי מה טוב ביותר עבורך! ורק עבורך ועשי את הצעד הנכון. בהצלחה

היי ננסי, תודה לתשובתך:

תראי, אני לא מתאהבת / התאהבתי בו, אחרי הגירושין פיתחתי מין "מנגנון הגנה" לא להתאהב מהר ולא להתמסר מהר, האמון שלי בגברים התקטן וקשה לי מאוד לפתח אמון בבן אדם, במיוחד עם גברים אבל אני נותנת צ'אנסים ולעצמי בעיקר וכאן בקשר הזה אני מרגישה שאי אפשר לתת בו אמון... כמה שניסיתי. אינטואיציה נשית: קראתי מאמר לא מזמן באינטרנט באמד הפורומים שדיבר על אינטואיציה אישית: היא תמיד פועלת השאלה אם אנחנו קשובים לה ומאז אני די מקשיבה לקול הפנימי שלי, בהרבה מישורים בחיי... לגבי הטוב ביותר עבורי: יש לי בעיה רצינית, קשה לי לפגוע באחרים ולכן לעיתים קרובות אני אוכלת את כל הקושי לבד ובסוף מגיעה למצד של פרידה או מריבה..... אני חושבת לגמור את זה עוד בימים הקרובים כי זה גם לא פייר לגביו... תודה לך, נרקיס

הי נרקיס

תקשיבי ללב...לא לסיפורים של המוח....לא לפחד להיות לבד..לא לתקווה שהוא יפנים וישתנה...תקשיבי ללב..לבטן שלך..זה ישתלם. אני לא מכירה אותך ולא את הבחור,אבל אני יודעת שבשביל קשר צריך לרצות וכשרוצים כמעט כלום לא עומד בדרך...כששניים רוצים אז זה קורה. אני לא מאמינה בלשנות מישהו..בשיחות שמבטיחים שיהיה שינוי...בתקווה שיפנים.... מה שהוא נותן כרגע זה מה שהוא. או שתקבלי את זה כמו שזה או שתגידי:בסרט הזה כבר הייתי ואין לי יותר מה ללמוד מהשיעור הזה. אני יכולה להגיד לך שאני אישית בוחנת עכשיו את היכולת שלי להיות בכלל במע' יחסים. אני יודעת שזימנתי לי התמודדויות קשות כי הייתי צריכה ללמוד שיעורים קשים. כמובן שאני הייתי זו שרוצה להתחייב ,היציבה,הטובה מבין שנינו בקשר, והוא היה הלא יציב וה"רע".ככה היה לי נוח להאמין והייתי קורבן. היום אני מבינה שזה לא נכון, חוסר היציבות קיימת גם בי.הרי יכולתי לבחור אנשים אחרים להיות איתי בקשר בריא של בנייה. אני עכשיו צופה בעצמי ומקווה להגיע למקום שרוצה לעצמו קשר אמיתי. אני לא רוצה לגרום תיסכול לאף אחד ולא לחוות תיסכול מאף אחד. מה שאנחנו מביאים זה מה שאנחנו מקבלים.מאוד פשוט.

מאיה.. חג שמח ....

הפחד מהלבד קצת מפחיד אותי אבל כמו שכתכתב לי, זה לא הדבר שצריך לעמוד בדרכי "אל האושר". לפעמים המוח גובר על הרגש במיוחד אחרי תקופה קשה שעברתי. זה שאני מדברת איתו ומקווה שיפנים וישנה את דרכיו מוציא ממני אנרגיה מיותר, ועצבים ופגיעה רגשית (גם כי אני בתקופה מאוד רגישה)... והאמת מרגישה שהוא מנסה תקופה קצרה להשתנות וכנראה זה טבוע בו והוא חוזר להתנהגות שהוא רגיל אליה.... אני בתקופה מאוד לחוצה והמון דברים יש לי בראש.... בכל אופן החלטתי שאני חייבת גבר שיגן עלי, יתן לי בטחון וכיף בקשר ולא להתעצבן בגללו ולריב איתו וכמובן האנרגיות שאני מוציאה עליו... אני יכולה להשתגע לפעמים.... אולי לפי מה שכתבת גם לי יש בעיה שלא נפתרה ואני צריכה לטפל בה ואז רואה הכל באופן בומבסטי אבל זה מה שאני מרגישה.. צר לי. נרקיס

שלום רב,

אני גרושה כבר שנתיים. ויש לי חבר כבר כמה חודשים.. הוא גרוש עם 3 ילדים שבמשמורתו הבלעדית,אני עם שנים במשמורת שלי. לאחרונה אני מרגישה שהוא לא לוקח את הקשר שלנו ברצינות וזה מתבטא בכך ש: בחופשים הוא לא רוצה להיפגש יחד עם הילדים ולבלות יחד, תמיד הוא מתחמק ממפגשים ביחד עם ילדיו, הוא לא יוזם מפגש עם ההורים או עם האחים שלו ולא מציע להכיר את הורי. אמם בשבוע שעבר נסענו לאיזה מקום טיול ליום שלם והוא הכיר רק את אימי אבל לא ברשמיות. השהיתי אצלו שבת אחת כשהילדים לא היו בבית ולמרות שהוא גר קרוב להוריו הוא לא הציע ללכת אליהם יחד שנכיר . באחד החופשים פיניתי לו יום שלם ע"מ שאני אבלה איתו ועם ילדיו בחופש ובכ"ז הוא תיכנן בילוי עם משפחתו. ועוד הרבה דוגמאות נוספות בסגנון. כשהתתחלנו לצאת הבהרנו אחד לשני שכרגע אין ברצוננו להתחתן כי שנינו עברנו גירושין קשים אבל היום לאחר מס' חודשים של קשר אינטנסיבי יומ יומי אני מרגישה שהוא בכלל לא לוקח אותי ברצינות. אבל מצד שני, למרות כל זאת הוא תמיד אומר לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה טוב לו איתי, ושאני האושר בשבילו, הוא לא מפסיק לחזר ומתקשר כל הזמן, לשלוח SMS של אהבה ורוצה שניפגש. הוא מאוד מבין ומתחשב בכל מיני קשיים שיש לי כדי לצאת איתו והגענו להבנה יחד,בלי עצבים או כעסים שניפגש אחת לשבוע וזה דווקא הכניס אותנו לשיגרה כזאת... הוא מקשיב לי ומייעץ אבל אני מרגישה אחרת.. אני מרגישה שאולי אני אצלו רק בשביל המיטה ואני לא יכולה לתאר לכם את ההרגשה האיומה. כשאני איתו הוא לא מפסיק לומר לי כמה טוב לו איתי, כמה אני יפה ומושכת וכמה הוא לא אהב ככה מישהי בחיים.הוא פשוט לא מפסיק, אבל מצד שני המעשים שלו גורמים לי לאי אמון בו ואני שוקלת כל מילה שלו... מה לדעתכם קורה פה? האם ההרגשה שלי מוצדקת? האם האינטואיציה שלי עובדת ולא סתם יש לי הרגשה? קשה לי לחשוב על זה כי תקופה ארוכה חשבתי אחרת ופתאום התעוררתי... אודה לתשובותיכם בהקדם, נרקיס

בוקר טוב

קודם כל את לא צריכה להרגיש ככה אולי האדם באמת אוהב אותך אני אגיש לך משהו אולי בעבר היה לך חבר או בעל שרצה אותך רק בגלל המיטה ונשאר לך כעדיין משקעים חבל זה לא יוביל אותך לשום מערכת יחסים תנקי את הראש שיהיה לך טוב בחיים היום זה הגרוש מחר זה יהיה הרווק את צריכה לעשות לעניין הזה STOP תני לאדם הזדמנות . מאחל לך הצלחה
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר