אמנם הגעתי להחלטה..

אבל כולם מונעים בעדי לבצע אותה , כולם (ההורים הבעל האחיות)רוצים שנלך לייעוץ וננסה בכל זאת. אני יושבת עם עצמי ובוכה , אני לא רוצה להמשיך לחיות איתו , אני כבר לא אוהבת וההחלטה שלי נחרצת אני כבר מדמיינת חיים שלמים בלעדיו והרבה יותר טובים - הוא לא נותן לי ללכת ומאיים שיעשה לי את המוות אם אלך , מצד אחד, מצד שני הוא אומר שהוא לא יעצור בעדי אבל אני עושה את טעות חיי כי אני ילדה קטנה וטיפשה שמתלהבת מכך שאשוב להיות רווקה (שוב הטקטיקה שלו להשפיל וכו'..), כיאילו שאני יכולה לשוב להיות רווקה עם שני ילדים קטנים... אמרתי להורי שאנסה למרות שאני ממש לא רוצה , אמרתי להם שאני עושה את זה רק בשביל להרגיע אותם והם היו מרוצים.. אבא שלי אמר לי להיות איתו לפחות שנה עד שאבסס עצמי כלכלית ורק אז אעשה צעד (רק עכשיו יצאתי למעגל העבודה ואני עדיין לומדת פעמיים בשבוע) , אותי זה מגעיל שאני צריכה להעמיד פנים עם בעלי שהכל בסדר רק בשביל לבסס את את עצמי, אני יעשה זאת בחוץ - אגור אצל הורי לא תהיה לי ברירה בהתחלה ... בקיצר אני חוזרת הביתה הערב (אני אצל ההורים עם הילדים שישישבת לחשוב עם עצמי) בכדי לנסות לשקם , בכדי לרצות את כולם , בכדי שאני לא אגיד שלא ניסיתי הכל , אפילו שאני לא מסוגלת שבעלי ינשק אותי או יחבק אותי (ואין אף גבר אחר בחיי אם היה למישהו ספק) ... עזרה..

אם אין לך ילדים

לדעתי את לא צריכה לשבת ולהמתין להתבססות כלכלית, את תסתדרי גם ככה.

עכשיו זה בדוק: חיים רק פעם אחת.

הבנתי

אז יכול להיות שהוא צודק. אבל תגידי, את תצליחי לחיות ככה שנה ויותר במציאות שאת מגיעה בבית עם אדם שאת לא רוצה לחיות איתו?

עכשיו זה בדוק: חיים רק פעם אחת.

אמנם הגעתי להחלטה..

אבל כולם מונעים בעדי לבצע אותה , כולם (ההורים הבעל האחיות)רוצים שנלך לייעוץ וננסה בכל זאת. אני יושבת עם עצמי ובוכה , אני לא רוצה להמשיך לחיות איתו , אני כבר לא אוהבת וההחלטה שלי נחרצת אני כבר מדמיינת חיים שלמים בלעדיו והרבה יותר טובים - הוא לא נותן לי ללכת ומאיים שיעשה לי את המוות אם אלך , מצד אחד, מצד שני הוא אומר שהוא לא יעצור בעדי אבל אני עושה את טעות חיי כי אני ילדה קטנה וטיפשה שמתלהבת מכך שאשוב להיות רווקה (שוב הטקטיקה שלו להשפיל וכו'..), כיאילו שאני יכולה לשוב להיות רווקה עם שני ילדים קטנים... אמרתי להורי שאנסה למרות שאני ממש לא רוצה , אמרתי להם שאני עושה את זה רק בשביל להרגיע אותם והם היו מרוצים.. אבא שלי אמר לי להיות איתו לפחות שנה עד שאבסס עצמי כלכלית ורק אז אעשה צעד (רק עכשיו יצאתי למעגל העבודה ואני עדיין לומדת פעמיים בשבוע) , אותי זה מגעיל שאני צריכה להעמיד פנים עם בעלי שהכל בסדר רק בשביל לבסס את את עצמי, אני יעשה זאת בחוץ - אגור אצל הורי לא תהיה לי ברירה בהתחלה ... בקיצר אני חוזרת הביתה הערב (אני אצל ההורים עם הילדים שישישבת לחשוב עם עצמי) בכדי לנסות לשקם , בכדי לרצות את כולם , בכדי שאני לא אגיד שלא ניסיתי הכל , אפילו שאני לא מסוגלת שבעלי ינשק אותי או יחבק אותי (ואין אף גבר אחר בחיי אם היה למישהו ספק) ... עזרה..

כמה אפשרויות פתוחות לפנייך

אחת - אולי הכי לא מתאימה לך - היא לפעול כנגד כולם. ללא ספק יש אנשים שגם כשכולם מסביב אומרים להם לא, הם יעשו מה שנכון להם. אבל כנראה שאת לא הטיפוס הזה. שתים - אולי יש משהו בדבריהם. אם כולם אומרים שאתה שיכור, אולי אתה באמת שיכור? אם יש סיכוי שזה נכון, אז לכי לטיפול, ובררי עם עצמך. טיפול זו לא מילה גסה, זה משהו שעושים משבוע לשבוע, בדיקה מתמשכת שיכולה להבהיר לך הרבה דברים. אפשר טיפול זוגי, ואפשר שתלכי לבד. שלוש - אם את רוצה תמיכה של האנשים מסביבך, את צריכה לשכנע אותם בצדקתך. שבי עם כל אחד לחוד - אבא שלך, אמא שלך, אחים, חברות, וגם בעלך - ושכנעי אותם. אם תשכנעי אפילו חלק מהם, יהיה לך גב. ואם את שואלת אותי, אני מאמין שטיפול פרטני הוא הדרך בשבילך. למה? כי זה המקום שבו אנשים לומדים להבין את עצמם יותר טוב, לומדים את הכוחות והחולשות שלהם, זהו מקום של ייעוץ אוביקטיבי ורציני. אלא מה - זה דורש אומץ להסתכל במראה שמגדילה, ואפשר לראות בה את כל הפגמים (אבל גם את הכוחות), וזה אומר להפסיק להסתכל פגמים של אחרים במקום. אז כאמור, זו דעתי.

טיפול

אני בטיפול , מתוך הטיפול הוצאתי את עצמי אחרי שנברתי עמוקות וזה היה כואב ולא קל בעיקר להבין למה אני לא רוצה להיות במערכת הזוגית הזאת... אני מאמינה שבסוף זה יתפוצץ...

כמה דברים.........

ראשית, אף אחד לא יכול למנוע ממך לעשות צעד כמו שאף אחד לא אמור לדחוף אותך לעשות משהו. ההחלטה צריכה לנבוע ממך, ואת צריכה להיות שלמה איתה, בלי קשר למה שאומרים לך. אני נוטה להניח שההורים שלך יתמכו בכל החלטה שתחליטי גם אם הם חושבים אחרת, מהסיבה הפשוטה שבסופו של יום רק את יודעת את שקורה אצלך בחדרי חדרים ומתוך זה שאת נותנת להבין שהם לא כל כך נגד הפירוד כמו שהם דואגים לעתידך הכלכלי. ביחס לבן זוגך. אני לא מבינה מה זה "עושה את המוות". אם הוא רוצה לנסות להציל את המערכת שלכם לדעתי האישית הוא אמור ללכת איתך לטיפול זוגי. העובדה שאת נמצאת בטיפול - חיובית ואין ספק שמסייעת מאד, אבל היות והוא חלק מהבעיה הוא אמור להיות גם חלק מהפתרון, וזה טיפול זוגי. ביחס לתובנות. הבנת למה את לא רוצה להיות במערכת הזוגית הזאת. השאלה האם יש סיבות למה כן להיות במערכת הזוגית הזו. את מאמינה שבסוף זה יתפוצץ סביר להניח שכך יהיה כי אם את מונעת מהאמונה הזו את מראש מניחה שאין ולא יכול להיות עתיד למערכת שלכם. לכן לדעתי האישית אם את באמת שלמה עם ההחלטה, הייתי מציעה לך לנסות גישור ולהפסיק לנסות לשכנע את כל העולם, אשתו ואחותו בצדקת החלטתך, איש אינו יכול להיות בנעלייך ולהחליט במקומך, והגישור משמעותו לנסות להגיע לפירוד באופן הכי פחות פוגע והכי נוח, בעיקר לטובת עתיד יחסיכם שלא יסתיימו לעולם בגלל היותכם הורים לילדים משותפים.

לא הבנתי

מה פירוש "מהטיפול הוצאתי את עצמי"? האם הפסקת את הטיפול בגלל שזה היה קשה? או למה התכוונת?

כמה דברים.........

ראשית, אף אחד לא יכול למנוע ממך לעשות צעד כמו שאף אחד לא אמור לדחוף אותך לעשות משהו. ההחלטה צריכה לנבוע ממך, ואת צריכה להיות שלמה איתה, בלי קשר למה שאומרים לך. אני נוטה להניח שההורים שלך יתמכו בכל החלטה שתחליטי גם אם הם חושבים אחרת, מהסיבה הפשוטה שבסופו של יום רק את יודעת את שקורה אצלך בחדרי חדרים ומתוך זה שאת נותנת להבין שהם לא כל כך נגד הפירוד כמו שהם דואגים לעתידך הכלכלי. ביחס לבן זוגך. אני לא מבינה מה זה "עושה את המוות". אם הוא רוצה לנסות להציל את המערכת שלכם לדעתי האישית הוא אמור ללכת איתך לטיפול זוגי. העובדה שאת נמצאת בטיפול - חיובית ואין ספק שמסייעת מאד, אבל היות והוא חלק מהבעיה הוא אמור להיות גם חלק מהפתרון, וזה טיפול זוגי. ביחס לתובנות. הבנת למה את לא רוצה להיות במערכת הזוגית הזאת. השאלה האם יש סיבות למה כן להיות במערכת הזוגית הזו. את מאמינה שבסוף זה יתפוצץ סביר להניח שכך יהיה כי אם את מונעת מהאמונה הזו את מראש מניחה שאין ולא יכול להיות עתיד למערכת שלכם. לכן לדעתי האישית אם את באמת שלמה עם ההחלטה, הייתי מציעה לך לנסות גישור ולהפסיק לנסות לשכנע את כל העולם, אשתו ואחותו בצדקת החלטתך, איש אינו יכול להיות בנעלייך ולהחליט במקומך, והגישור משמעותו לנסות להגיע לפירוד באופן הכי פחות פוגע והכי נוח, בעיקר לטובת עתיד יחסיכם שלא יסתיימו לעולם בגלל היותכם הורים לילדים משותפים.

מה שמת מת...

לדעתי, אי אפשר לשקם קשר מהמקום שבו את נמצאת. את כועסת על בעלך וזה לא יעבור לך ככה סתם. אולי טיפול יעזור לך עם הכעס, אבל לדעתי לא יעזור לך עם הקשר. בכל אופן, גם גירושים זה לא כזה גליק! להיות אמא לשניים גרושה זו מציאות מאוד קשה. למרות שעכשיו זה נראה וורוד בתכל'ס זה לא. יש לי חברה שחשבה שאחרי הגירושים יתחילו החיים... אמא'לה! החיים שלה רק הסתבכו עוד יותר. בקיצור, לא מקנאה בך.

אמנם הגעתי להחלטה..

אבל כולם מונעים בעדי לבצע אותה , כולם (ההורים הבעל האחיות)רוצים שנלך לייעוץ וננסה בכל זאת. אני יושבת עם עצמי ובוכה , אני לא רוצה להמשיך לחיות איתו , אני כבר לא אוהבת וההחלטה שלי נחרצת אני כבר מדמיינת חיים שלמים בלעדיו והרבה יותר טובים - הוא לא נותן לי ללכת ומאיים שיעשה לי את המוות אם אלך , מצד אחד, מצד שני הוא אומר שהוא לא יעצור בעדי אבל אני עושה את טעות חיי כי אני ילדה קטנה וטיפשה שמתלהבת מכך שאשוב להיות רווקה (שוב הטקטיקה שלו להשפיל וכו'..), כיאילו שאני יכולה לשוב להיות רווקה עם שני ילדים קטנים... אמרתי להורי שאנסה למרות שאני ממש לא רוצה , אמרתי להם שאני עושה את זה רק בשביל להרגיע אותם והם היו מרוצים.. אבא שלי אמר לי להיות איתו לפחות שנה עד שאבסס עצמי כלכלית ורק אז אעשה צעד (רק עכשיו יצאתי למעגל העבודה ואני עדיין לומדת פעמיים בשבוע) , אותי זה מגעיל שאני צריכה להעמיד פנים עם בעלי שהכל בסדר רק בשביל לבסס את את עצמי, אני יעשה זאת בחוץ - אגור אצל הורי לא תהיה לי ברירה בהתחלה ... בקיצר אני חוזרת הביתה הערב (אני אצל ההורים עם הילדים שישישבת לחשוב עם עצמי) בכדי לנסות לשקם , בכדי לרצות את כולם , בכדי שאני לא אגיד שלא ניסיתי הכל , אפילו שאני לא מסוגלת שבעלי ינשק אותי או יחבק אותי (ואין אף גבר אחר בחיי אם היה למישהו ספק) ... עזרה..

ליאת היקרה, עלייך

לפעול לפי מה שטוב לך. תעשי את ההחלטה הנכונה. לכי לפי תחושות ליבך.

כל כך הרבה משתנים קשורים בדבר...

הלואי שהייתי יכולה פשוט ללכת

לא הבנתי

מה פירוש "מהטיפול הוצאתי את עצמי"? האם הפסקת את הטיפול בגלל שזה היה קשה? או למה התכוונת?

התכוונתי..

התכוונתי שדרך הטיפול קיבלתי כמה הארות לגבי עצמי וחיי. הייתה גם תקופה שהפסקתי את הטיפול אבל חזרתי. נכון לעכשיו אני עדיין בטיפול.

מה שמת מת...

לדעתי, אי אפשר לשקם קשר מהמקום שבו את נמצאת. את כועסת על בעלך וזה לא יעבור לך ככה סתם. אולי טיפול יעזור לך עם הכעס, אבל לדעתי לא יעזור לך עם הקשר. בכל אופן, גם גירושים זה לא כזה גליק! להיות אמא לשניים גרושה זו מציאות מאוד קשה. למרות שעכשיו זה נראה וורוד בתכל'ס זה לא. יש לי חברה שחשבה שאחרי הגירושים יתחילו החיים... אמא'לה! החיים שלה רק הסתבכו עוד יותר. בקיצור, לא מקנאה בך.

לא חושבת שגירושין זה "הכל ורוד"

אני יכולה רק לשער כמה קשה זה...ועוד עם בעל כמו שלי שלא יעשה לי חיים קלים... אז מה עליי לעשות ? להשאר במצבי הקיים?? אני מאמינה שיהיה קשה , אולי קשה מאוד אבל אני חזקה יפה ומוכשרת , מאמינה שאצליח. בינתיים אני עדיין בבית מנסה לשקם משהו שאני לא מאמינה בו .. אולי בשביל שבעלי יבין שניסינו הכל - אנחנו לא מתאימים!

התכוונתי..

התכוונתי שדרך הטיפול קיבלתי כמה הארות לגבי עצמי וחיי. הייתה גם תקופה שהפסקתי את הטיפול אבל חזרתי. נכון לעכשיו אני עדיין בטיפול.

טוב מאוד

אין גבול לכמות ההארות שאפשר למצא על עצמנו, אז טוב שאת ממשיכה. יש משהו ספצפי שאת שואלת אותנו כאן? (או שרק רצית לשתף?)

אני מניחה שרציתי לשתף

וגם לשמוע מה יש לאחרים להגיד אולי בכדי לחזק אותי אולי לתת לי עוד צורה לחשיבה...
עבור לעמוד
,
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר