נושא מאד חשוב - " יחסינו לאן "- דיעות יתקבלו בברכה. .

אני בחורה בת 28 (בחודש הבא), נמצאת במערכת יחסים של מעל שנה עם בחור בן 31 (מתקרב ל-32), גרים ביחד כ-8 חודשים. אנחנו אוהבים אחד את השני וכיף לנו, אנחנו "באותו ראש", מסכימים על הרבה דברים, אבל אנחנו רבים די הרבה והריבים עצמם הם פשוט מתישים ומייאשים את שנינו. אפשר לומר שאנחנו לא יודעים איך לריב או אולי מראש מתחממים נורא מהר. אנחנו שנינו לא יודעים להגיד מה קרה שהמצב נהיה כזה. בסוף השבוע האחרון נודע לי שחברה מאד טובה שלי מתחתנת, ואני נורא שמחה בשבילה. אבל, בנוסף לשמחה עבורה עלתה בי השאלה: ומה איתי? ? אני נמצאת במע' יחסים די ממושכת עם בחור, כולל מגורים משותפים וזה לא מוביל לשום מקום. רק נסיון ועוד נסיון שזה ילך. אולי אני צריכה לסיים את זה? הרי "נגמר לי הזמן".. אותה חברה שלי נמצאת במע' היחסים הזו פחות זמן ממני (שנה) וקיבלה הצעת נישואים. (והיא לא הראשונה מבין חברותיי שעברו את אותו הדבר) אז איפה אני? שגיתי ? אני חשבתי על סיום הקשר לא פעם בגלל הריבים האלה והחשש שהוא בספק גדול יותר ממני לגבינו, וכבר דיברנו לא פעם עלינו. אין לי "אומץ" לסיים את הקשר כי אני כן אוהבת אותו וכן טוב לי איתו ואנחנו עובדים טוב ביחד כאשר אנחנו לא רבים. ובסיום כל "דיון" כזה עלינו אנחנו מגיעים לאותה מסקנה - אוהבים אחד את השני נהנים אחד עם השני אבל לא יודעים לריב , מנסים להשתחרר מזה וכל פעם מחדש זה חוזר חלילה. ברוב טפשותי, הבעתי את רגשותיי בפניו בכל הנושא הזה אתמול. את השעון הביולוגי שלי הטחתי בפניו. לא מתוך רצון להתחתן אלא מתוך רצון להעמיד את הדברים על השולחן. "שידע" שהשעון מתקתק, ושאני חושבת עלינו והאם זה עובד כי בעוד חודש מולאים לי 28 שנים. ובכן, רק גרמתי לריב ענקי שערער עוד יותר את כל המערכת. דיברתי מתוך לחץ, שזה הדבר הכי נוראי לעשות. הרי גם לי זה ברור שאנחנו לא בשלב הזה בגלל הדינמיקה הלקויה שלנו. מי הולך להתחתן ככה?? מי רוצה להתחתן ככה?? ברור שיש כאן עוד מה לבחון מבחינת שנינו, אז למה להעלות את זה בפניו ? כפי שזה נראה כרגע, הוא בספק לגבינו בדיוק בגלל הדינמיקה הזו וזה משהו שעוד צריך לבחון ולראות אם אנחנו מצליחים לפתור, אבל הוא כן נכנס ליאוש בגלל הריבים האלה והלחץ הזה שלי. והוא צודק, זה כמו הסתכלות עליו כאל אובייקט-מספק את הסחורה או שאני עוברת הלאה. ואני? אני בדיוק באותו המצב. רוצה לשפר את זה ולהוביל לכיוון הזה ופשוט לא יודעת איך לעשות את זה. כנראה מה שאני כן יודעת זה איך לשגות, פעמיים. (פעם ראשונה - לא לדעת איך לריב ולריב סתם, ופעם שניה - להלחיץ בעניין השעון הביולוגי שלי)

מזל טוב לחברה

"הדשא של השכן..." מכירה?! לעניות דעתי עלייך להרפות! תתמקדי במערכת היחסים הזוגית! שפרי את גישתך בניהול שיחות עימו! במריבות אין כל תועלת(נהפוכו)! השעון הביולוגי לא יעצר בשל כך שאת בלחץ! את רוצה להביא אותו לנשואין? בנוכחותך ובשיחות- עוררי את הצדדים המאחדים וטפלי במפרידים!

שום דבר נורא לא קרה

זה שאתם לא יודעים איך לריב - לא נורא, אפשר ללמוד. ברצינות. יש דרכים לבטא כעס, אכזבה ותסכול גם בלי לשבור הכל. זה ממש לא קשה ללמוד. בקשר לשאלת השעון הביולוגי: זה שאת מרגישה כך זה לגיטימי, וזה שהוא לא לחוץ להתחתן גם כן לגיטימי. מה שקצת חבל זה שלקח לכן שנה שלמה בכלל להגיע לדבר על זה. אבל מאחר וכבר התחלתם לדבר (אמנם בריב, וחבל, אבל גם לא נורא) - פשוט תמשיכו את זה ברגוע. קוראים לזה תאום ציפיות. והיה ותגלו שהציפיות שלכם לא מתאימות באופן קיצוני - אתם בבעיה. אבל אולי זה לא יקרה, ואולי הפערים כן ניתנים לגישור, אם לא יהיה לחץ. ההמתנה להצעת נישואין רומנטית מפתיעה וספונטנית היא מאוד מובנת, אבל הרבה פעמים לא תתממש - וזה לא אומר שום דבר רע על הקשר. החיים אינם סרט וזו טעות ללמוד על יחסים מסרטים הוליוודיים. שיחה שפויה עם כוס תה בנושא נישואין, וקביעת תאריך טנטטיבי לעוד X חודשים או לעוד שנתיים שלוש, היא לא פחות רומנטית בעיני, בעיקר אם יש אחרי זה סקס טוב.

יתכן ואתם לא מתאימים

גם זה קורה. כדאי לבחון את אופי המריבות, מיהו הצד הפוגע, האם אתם רבים על נושאים מסוימים, מה מפריע לכל צד. מי המפייס. מהי תדירות המריבות ולהן הן מגיעות. אם תראי שאתם לא יכולים להגיע להסכמה בנושאים רבים - יתכן שאופייכם כה שונה שעדיף באמת להפרד.

זה מצויין שהעלית את הנושא

היה עדיף אם היית אוכלת על זה סרטים ומדברת על זה רק עם החברות שלך? מצויין שדיברתם על זה! גם אם לא יצא מזה כרגע משהו טוב, צריך לחכות ולראות איך זה מתבשל. כך או כך, מה שיקרה - יקרה לטובה

עשית בשכל...

אין לך מה להרגיש לגבי מה שאמרת בנוגע לשעון הביולוגי, זה המצב, אלו החיים. והשעון אכן מתקתק ואם הוא לא מבין את זה, אז כנראה שבאמת אין לך מה לחפש במערכת הזו. הוא לא אמור להרגיש "אובייקט" כמו שתיארת, ממש לא. הוא צריך להבין את המציאות ולהסתכל לה בעיניים. גם הוא כבר לא ילד, וקצת עצוב לדעתי שגברים בגיל שלו לא מסוגלים לחשוב על נישואים ומשפחה..(אלא אם כן יש התנגדות לכך מההתחלה) את צריכה לחשוב טוב טוב מה לעשות כי להישאר איתו עוד שנה או עוד שנתיים בלי שזה יעבור לשלב הבא לא יתן שום דבר. ואם בגיל 33 הוא לא מוכן לזה איתך, קשה לי להאמין שהוא יהיה מוכן לזה בשנים הקרובות..

הודעה מתוקנת: עשית בשכל..

אין לך מה להרגיש רע לגבי מה שאמרת בנוגע לשעון הביולוגי, זה המצב, אלו החיים. והשעון אכן מתקתק ואם הוא לא מבין את זה, אז כנראה שבאמת אין לך מה לחפש במערכת הזו. הוא לא אמור להרגיש "אובייקט" כמו שתיארת, ממש לא. הוא צריך להבין את המציאות ולהסתכל לה בעיניים. גם הוא כבר לא ילד, וקצת עצוב לדעתי שגברים בגיל שלו לא מסוגלים לחשוב על נישואים ומשפחה..(אלא אם כן יש התנגדות לכך מההתחלה) את צריכה לחשוב טוב טוב מה לעשות כי להישאר איתו עוד שנה או עוד שנתיים בלי שזה יעבור לשלב הבא לא יתן שום דבר. ואם בגיל 32 הוא לא מוכן לזה איתך, קשה לי להאמין שהוא יהיה מוכן לזה בשנים הקרובות..

נושא מאד חשוב - " יחסינו לאן "- דיעות יתקבלו בברכה. .

אני בחורה בת 28 (בחודש הבא), נמצאת במערכת יחסים של מעל שנה עם בחור בן 31 (מתקרב ל-32), גרים ביחד כ-8 חודשים. אנחנו אוהבים אחד את השני וכיף לנו, אנחנו "באותו ראש", מסכימים על הרבה דברים, אבל אנחנו רבים די הרבה והריבים עצמם הם פשוט מתישים ומייאשים את שנינו. אפשר לומר שאנחנו לא יודעים איך לריב או אולי מראש מתחממים נורא מהר. אנחנו שנינו לא יודעים להגיד מה קרה שהמצב נהיה כזה. בסוף השבוע האחרון נודע לי שחברה מאד טובה שלי מתחתנת, ואני נורא שמחה בשבילה. אבל, בנוסף לשמחה עבורה עלתה בי השאלה: ומה איתי? ? אני נמצאת במע' יחסים די ממושכת עם בחור, כולל מגורים משותפים וזה לא מוביל לשום מקום. רק נסיון ועוד נסיון שזה ילך. אולי אני צריכה לסיים את זה? הרי "נגמר לי הזמן".. אותה חברה שלי נמצאת במע' היחסים הזו פחות זמן ממני (שנה) וקיבלה הצעת נישואים. (והיא לא הראשונה מבין חברותיי שעברו את אותו הדבר) אז איפה אני? שגיתי ? אני חשבתי על סיום הקשר לא פעם בגלל הריבים האלה והחשש שהוא בספק גדול יותר ממני לגבינו, וכבר דיברנו לא פעם עלינו. אין לי "אומץ" לסיים את הקשר כי אני כן אוהבת אותו וכן טוב לי איתו ואנחנו עובדים טוב ביחד כאשר אנחנו לא רבים. ובסיום כל "דיון" כזה עלינו אנחנו מגיעים לאותה מסקנה - אוהבים אחד את השני נהנים אחד עם השני אבל לא יודעים לריב , מנסים להשתחרר מזה וכל פעם מחדש זה חוזר חלילה. ברוב טפשותי, הבעתי את רגשותיי בפניו בכל הנושא הזה אתמול. את השעון הביולוגי שלי הטחתי בפניו. לא מתוך רצון להתחתן אלא מתוך רצון להעמיד את הדברים על השולחן. "שידע" שהשעון מתקתק, ושאני חושבת עלינו והאם זה עובד כי בעוד חודש מולאים לי 28 שנים. ובכן, רק גרמתי לריב ענקי שערער עוד יותר את כל המערכת. דיברתי מתוך לחץ, שזה הדבר הכי נוראי לעשות. הרי גם לי זה ברור שאנחנו לא בשלב הזה בגלל הדינמיקה הלקויה שלנו. מי הולך להתחתן ככה?? מי רוצה להתחתן ככה?? ברור שיש כאן עוד מה לבחון מבחינת שנינו, אז למה להעלות את זה בפניו ? כפי שזה נראה כרגע, הוא בספק לגבינו בדיוק בגלל הדינמיקה הזו וזה משהו שעוד צריך לבחון ולראות אם אנחנו מצליחים לפתור, אבל הוא כן נכנס ליאוש בגלל הריבים האלה והלחץ הזה שלי. והוא צודק, זה כמו הסתכלות עליו כאל אובייקט-מספק את הסחורה או שאני עוברת הלאה. ואני? אני בדיוק באותו המצב. רוצה לשפר את זה ולהוביל לכיוון הזה ופשוט לא יודעת איך לעשות את זה. כנראה מה שאני כן יודעת זה איך לשגות, פעמיים. (פעם ראשונה - לא לדעת איך לריב ולריב סתם, ופעם שניה - להלחיץ בעניין השעון הביולוגי שלי)

איזה "באותו ראש" ואיזה נעלים

אתם מתאימים זה לזו וזו לזה בערך כמו קיפוד לשרימפ. יכול להיות שהסקס אצלכם טוב וכשומה - אז עם אחד כזה מזדיינים אבל לא מתחתנים. ובקיצור - שעון ביולוגי או שעון אטומי - לא כדאי לכם להכנס ביחד אל מתחת לחופה כי שניכם תהיו אומללים.

עכשיו זה בדוק: חיים רק פעם אחת.

עבור לעמוד
בחזרה לפורום
כרגע בפורום זה: אין משתמשים רשומים
עבור לפורום:
זוגיות ונישואין
בחר
בחר